ה.1 | הכנת החוק במשרד החינוך
‘…עם פרסום חוק חובת החינוך, מתחילה פרשה חדשה בתולדות החינוך העברי, ראויה עובדה זו לציון מיוחד… (ד”ר הנדל אל ברוך בן-יהודה’. [ג 797/13]
ב-14 במאי 1948 עם הכרזת העצמאות קמה בישראל הממשלה הזמנית. למרות החשיבות הגדולה שייחסה המדינה שזה עתה קמה לנושא החינוך, ולמרות שמערכת החינוך עברה מרשות הוועד הלאומי לרשות הממשלה הזמנית, לא מונה בה למרבה ההפתעה שר לעמוד בראש מערכת החינוך והתרבות, והיא התנהלה בפיקוחה של ועדת שרים לענייני חינוך בראשותו של דוד רמז לצד תפקידו כשר התחבורה. המצב הזה עורר תמיהות ומחאה. “…אין צורך להסביר לך אדוני ראש הממשלה, את ערכו של החינוך בשביל עתיד האומה…מובן מאליו כי כל מדינה הדואגת לקיומה בעתיד, צריכה להעמיד באחד ממרכז פעולותיה את חינוך הדור הצעיר…’ כתב לראש הממשלה בכ”ט בתמוז תש”ח אזרח ללא ציון שמו. הכותב קבל על כך שבממשלה הזמנית של מדינת ישראל אין מרכז לחינוך, אין מיניסטריון וכל נושא החינוך נדחק לפינה. דבר אשר עלול לתת אותותיו ולסכן את כל החינוך בעתיד. [ג/797/13].
ב-10 במרס הוקמה הממשלה הראשונה בישראל והפעם מונה שר חינוך ותרבות – זלמן רובשוב שעם בחירתו עברת את שם משפחתו לשזר. שר החינוך הראשון נכנס למשרד החינוך חדור בכוונה להפוך אותו לגורם חשוב בעיצוב החברה בישראל. שזר האמין כי הגשמת הציונות מבוססת על שלוש רגליים: מדינית ביטחונית וכלכלית-התיישבותית – שיקבעו לשיטתו את גבולות המדינה, את מעמדה הבין-לאומי ואת מצבה הכלכלי, והרגל התרבותית רוחנית, שהיא זו שתעצב את דמותה ואת אופייה התרבותי והמוסרי. [זלמן שזר, הנשיא השלישי, מבחר תעודות מפרקי חייו [1974-1889], עורך: ד”ר חגי צורף, עמ’ 325-326]. הוא ירש מערכת חינוך עמוסת בעיות. על מערכת החינוך הוטל לקלוט רבבות תלמידים חדשים שזה עתה עלו לישראל ולא דברו או קראו עברית. שרר מחסור חמור בכיתות לימוד, במורים, בספרי וחומרי לימוד. בחינוך התיכוני למדו רק כמה אלפי תלמידים רובם מהשכבות היותר מבוססות. תופעה שהדאיגה אותו במיוחד היו הנתונים שנמסרו על כך שאלפי תלמידים כלל לא התחילו את לימודיהן או שנפלטו ממערכת החינוך משום שהוריהם לא רצו או לא יכלו לשלם את שכר הלימוד. דוח שהתפרסם בשנות ה-30 על מערכת החינוך ביישוב היהודי בארץ-ישראל מצא שרק 20-25 אחוז מהתלמידים שמתחילים את כיתה א’ מסיימים את כיתה ח’. הקמת המדינה והמצב הכלכלי הקשה שבו הייתה נתונה לא שפרו מן הסתם את הנתונים האלו ויתכן שאף החמירו אותם. בקווי היסוד של הממשלה הראשונה נכתב שהממשלה תדאג לחוקק חוק לימוד חינם שיאפשר לכל נער ונערה ללמוד בבית הספר ללא קשר למצבם הכלכלי של הוריו. המשימה הזו הוטלה על שזר והוא זכה לגיבוי מלא ודוחף מצדו של ראש הממשלה בן-גוריון שראה בכך משימה לאומית חשובה ביותר. ביום שבו נכנס למשרד החינוך תלה שזר את מגבעתו ואמר למזכירו: “רשום בבקשה, כל ילדי ישראל בין גיל ארבע לשמונה עשרה יקבלו חינוך חינם ברמה הגבוהה ביותר”.
במשרד החינוך החלו מיד בהכנת החוק. המהלך חייב הוצאות גדולות מקופת המדינה המרוששת. המדינה הצעירה התמודדה עם שלל משימות ובהן קליטת העלייה ההמונית, התיישבות חקלאית נרחבת ובניית צה”ל. אולם ראש הממשלה העניק גיבוי מלא והבטיח שהמקורות הכספים לחוקת החינוך ימצאו. ב-27 באפריל 1949, הציג ד”ר ברוך בן-יהודה, מנהל אגף החינוך, בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת הראשונה את ‘חוקת החינוך’ שגיבש משרדו. היא כללה חינוך חובה וחינם לכל ילדי ישראל שיונהג בסופו של דבר בארבעה שלבים: חינוך לפני בית ספר (גן ילדים), בית ספר יסודי, בית ספר תיכון או החינוך לתיכון, והחינוך הגבוה. [ג 797/13].