לאחר אירועי הדמים, הסתגרו הטורקים במובלעותיהם ונמנעו מלהגיע לאזור היווני. היוונים, מצדם, החלו בחקיקת חוקים שנועדו לערער את החוקה, שהתקבלה בשנת 1960, ולחזק את מעמדם. ביוני 1964, נחקק חוק להקמת “משמר לאומי”, שחייב את כל הגברים מגיל 18 עד 59 בשירות חובה של שלושה חודשים. בדצמבר 1964, נחקקו חוקים ליצירת רשויות מקומיות מאוחדות והוטל מס הכנסה.
ב-30 במארס 1965, החליט בית-הנבחרים לבטל את “הלשכה העדתית” היוונית, ולהקים משרד חינוך שיקבל חלק מסמכויות לשכה זו.
ב-23 באוגוסט 1965, הודיע דובר ממשלת קפריסין, כי סגן הנשיא, פאזיל קוצ’וק, איבד את זכותו לכהן במשרתו עקב מעורבותו ב”מרד הטורקי”, החל מדצמבר 1963. הדובר הזכיר כי שלושת השרים הטורקים הודחו מתפקידיהם עוד קודם לכן. ביוני 1965 החליט בית-הנבחרים להאריך את כהונתו ואת כהונת הנשיא מקריוס בשנה נוספת, בניגוד לחוקה, שקבעה שיש לערוך בחירות בתום חמש שנים, דהיינו, ב-16 באוגוסט 1965.
חוק אחר ביטל את הסעיף בחוקה הקובע שהבחירות לפרלמנט תיערכנה בנפרד למקומות שהוקצבו לעדות וקבע בחירות אחידות. כך הפסידו הטורקים את חמישה-עשר המקומות בפרלמנט שהחוקה שריינה עבורם. בתגובה, החליטו חמישה-עשר חברי הפרלמנט הטורקים להאריך את כהונתם וכהונת סגן הנשיא קוצ’וק בשנה נוספת.
בדצמבר 1967, הקימה העדה הטורקית “מנהלת מעבר” (Transitional Administration) שתשלוט באזורים הטורקיים “עד היום בו יבוצעו במלואם תנאי החוקה מ-1960”. בראש ממשל זה, עמד ד”ר פאזיל קוצ’וק.
