“הרחובות סביב הפרלמנט ותחנת השידור מלאים אנשים ומולם טנקים סובייטים…כל משרדי הממשלה וארמון הנשיא בידי הרוסים”
ב- 21 באוגוסט 1968, לאחר כישלון המגעים בין ברית המועצות וצ’כוסלובקיה ליישום רפורמות האביב של פראג, פלשה ברית המועצות לצ’כוסלובקיה יחד עם חברות ברית ורשה, שנדרשו להשתתף בפלישה. יומיים לאחר הפלישה סיכם אותה הדס במספרים: “כוחות ההתערבות ב-צ.ס.ס.ר (צ’כוסלובקיה) מונים כ-150 עד 200 אלף גייסות. רובם סובייטיים, גרמנים ופולנים. הכוחות ההונגרים והבולגרים סמליים בלבד. נמנו יחידות המשתייכות ל- 20 דיביזיות סובייטיות. בפראג עצמה שתי דיביזיות סובייטיות, בלוויית גייסות עזר סה”כ כ-30 אלף גייסות…” (תעודה 10). 72 צ’כים נהרגו על ידי הכוחות הפולשים. זאב ש”ק השגריר בווינה דיווח ביום הפלישה על האירועים בבירת צ’כוסלובקיה: התקהלויות של צעירים, יריות ברחבי העיר, הרחובות סביב הפרלמנט ותחנת השידור מלאים אנשים ומולם טנקים סובייטים שטרם הפעילו נשקם, כל משרדי הממשלה וארמון הנשיא בידי הרוסים, הכבישים הומים צבא אך אין ידיעות על גל מעצרים. במברק נוסף מאותו יום דווח ש”ק שהצבא הסובייטי התקבל בקריאות בוז, שריקות ומבטי זעם אילמים, חלק מהפועלים הכריזו על שביתה, אין אישור לידיעה על מאסר המנהיגים אך למעשה הם נתונים במעצר כי הצבא האדום צר על ארמון הנשיא ועל משרדי הממשלה. הרדיו הצ’כי משדר עדין ברוח נאמנה לשלטון הקודם.
ש”ק דיווח שוב באותו יום שהצליח לקלוט שידור בצ’כית הקורא לאוכלוסייה לנהוג באיפוק אולם בהתנגדות פסיבית. השידור מגנה את הכיבוש אך מזהיר שאין טעם במלחמה באגרופים נגד טנקים (תעודה 13). ממברק משגרירות ישראל בווינה מ-22 באוגוסט אנו למדים שהתכנסה ועידה מיוחדת של המפלגה הצ’כוסלובקית והחליטה לדרוש את שחרורם המידי של המנהיגים העצורים והחזרתם לתפקידיהם, הוצאת הכוחות הזרים מהמדינה, התייצבות חופשית של דובצ’ק בפני העם, גינוי הבוגדים ומשתפי הפעולה והכרזה על שביתה כללית אם לא יקויימו הדרישות בתוך יום. כמו כן קרא רדיו פראג החופשי לעמי העולם לפתוח בשביתת סולידריות עם אזרחי צ’כוסלובקיה (תעודה 14). לאור המצב בצ’כוסלובקיה כתב דגן לזאב ש”ק בווינה ושאל אותו האם רצוי לשגר מישראל אנשים כדי לארגן עזרה ליהודים אשר יצליחו לברוח מצ’כוסלובקיה ובעיקר לעולים הפוטנציאליים שביניהם (תעודה 15).
