.1 | בתחילת 1962 החלו מנהיגי ישראל ודרום אפריקה לחפש דרך להפחית את המתיחות שנוצרה ביניהן.
בתחילת 1962 החלו מנהיגי ישראל ודרום אפריקה לחפש דרך להפחית את המתיחות שנוצרה ביניהן. ציר ישראל בדרום אפריקה שמחה פרת הציע כי ישראל תדגיש בפני הדרום אפריקנים כי לשתי המדינות יש אינטרסים משותפים כגון המאבק בקומוניזם והמאבק בהשפעתו של נשיא מצרים נאצר באפריקה ובמזרח התיכון, וגם מאפיינים היסטוריים דומים ובכללם הקשר העמוק לתנ”ך, המאבק ההיסטורי בשלטון הבריטי ועוד. פרת אף הציע שישראל תשתמש בקשריה הטובים באפריקה כדי למצוא דרך לפיוס בין דרום אפריקה למדינות אפריקה השחורה (תעודה 19). כמו כן נעשו צעדים להתגבר על האיסור שהטילה דרום אפריקה על העברת כספי המגבית המאוחדת לישראל, שהוטל בתגובה לעמדותיה של ישראל בדיונים בענייניה באו”ם (תעודה 20).
אולם, עד מהרה שבה ועלתה המתיחות בין המדינות והגורם לה היה שוב הדיונים באו”ם. ב-6 בנובמבר 1962 קיבלה העצרת הכללית את החלטה 1761, שהייתה אבן דרך במאבק הבין-לאומי באפרטהייד (נספח לתעודה 22). הפעם הצליחו מדינות אפריקה להביא לכך שהצבעה תהיה על נוסח ההחלטה במלואו ולא על כל סעיף בנפרד כפי שהיה ב-1961. ישראל, שהתנגדה עקרונית לגירוש מדינה חברה מהאו”ם מחשש ליצירת תקדים שיופעל נגדה, חששה כי תצטרך להצביע בעד הסעיף הקורא לגירוש דרום אפריקה מהאו”ם (הסעיף הושמט לאחר מכן מנוסח ההחלטה). בסופו של דבר הצביעה ישראל בעד ההחלטה שכללה סעיף שגינה את מדיניות האפרטהייד (תעודה 21; תעודה 22).
כצפוי, גם הפעם פרצה סערה ונערכו התקפות על ישראל מצד התקשורת ומצד רבים מאנשי הקהילה היהודית בדרום אפריקה. על פי הערכתו של הציר פרת, שנכתבה שבועיים לאחר ההצבעה, ממשלת דרום אפריקה החליטה שלא לנתק את היחסים עם ישראל או לפעול נגד ישראל בצורה כלשהי אלא להניח לישראל לעשות את הצעדים הללו בעצמה. בד בבד פעלה ממשלת דרום אפריקה ליצור קרע בין יהודי דרום אפריקה לישראל. פרת העריך כי ממשלת דרום אפריקה נכשלה בניסיונה זה וכי רוב יהודי דרום אפריקה הבינו כי לישראל לא הייתה בררה אלא להצביע עם הרוב בעצרת (תעודה 23). עם זאת ראה פרת בדאגה את שאננותה של הקהילה היהודית בדרום אפריקה בשל מצבה הכלכלי המשופר. הוא טען שהוא מתקשה לשכנע את אנשי הקהילה כי מצבה של דרום אפריקה רעוע לנוכח דעת הקהל העולמית העוינת לה והוא חושש כי מצב הקהילה עלול להיות גרוע אף יותר ממצבה של יהדות אלג’יריה (באותה שנה גלתה רוב רובה של יהדות אלג’יריה בבהילות ובחוסר כול לאחר שאלג’יריה קיבלה עצמאות והתושבים הצרפתים עזבו אותה) (תעודה 24).
ציר ישראל בדרום אפריקה, שמחה פרת. התמונה באדיבות הפדרציה הציונית של דרום אפריקה
במצב עניינים זה חש פרת כי אין לו עוד יכולת להידבר עם ממשלת דרום אפריקה וביקש לסיים את תפקידו בה. עם זאת ביקש כי ימונה לתפקיד אדם אחר, כדי שעזיבתו לא תיראה כחלק מן הסנקציות שדרש האו”ם להטיל על דרום אפריקה ובהן ניתוק היחסים הדיפלומטים עמה (תעודה 25).
