ב-9 בנובמבר 1989 חזו תושבי מערב ברלין במאות אלפי תושבים של מזרח גרמניה הצובאים על השערים בחומה ופורצים דרכם למערב ברלין תוך שהם הודפים את הפקידים של מזרח גרמניה שהיו אמורים להחתים את הדרכונים שלהם. במקומות שונים החלו ההמונים לפרוץ פרצות בחומה ולנהור דרכם אל מערב ברלין. בכך תם תפקידה של חומת ברלין כמכשול בדרכם של תושבי מזרח ברלין למערב העיר.
חומת ברלין הוקמה ב-1961 בגלל רצונה של מזרח גרמניה לחסום את דרכם של תושבים רבים שביקשו להגר למערב גרמניה דרך מערב ברלין שהייתה מובלעת בלב מזרח גרמניה. למפת חומת ברלין לחצו כאן. בשנות ה-80 נחלשה ברית המועצות – הפטרונית של השליטים הקומוניסטים של מזרח גרמניה ושאר מדינות מזרח אירופה. היא לא עמדה באתגר של שקיעה כלכלית, ההסתבכות במלחמת אפגניסטן (1989-1979) והאיום של “מלחמת הכוכבים” של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן. לנוכח המצב פנה שליט ברית המועצות מיכאיל גורבצ’וב לדרך חדשה של שינויים מקיפים במשטר הפנימי – ליברליזציה ודמוקרטיה, ובמדיניות החוץ – הפסקת השליטה במדינות מזרח אירופה והתקרבות למדינות המערב. בין השאר חדלה ברית המועצות ממימון המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה ומשמירתו באמצעות 20 הדיוויזיות שחנו בשטח המדינה. גורבצ’וב ביקר במזרח גרמניה ב-7-6 באוקטובר ונפגש עם הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית שלה. בינתיים הודיעו שליטי הונגריה שהם פותחים את גבולם עם אוסטריה. המוני תושבים של מזרח גרמניה החלו לנסוע להונגריה ומשם לאוסטריה ולמערב גרמניה. כמו כן פרצו במזרח גרמניה הפגנות המוניות נגד המשטר. הכלכלה של מזרח גרמניה עמדה על סף קריסה ומערב גרמניה התנתה את הסיוע למזרח גרמניה בליברליזציה ובפתיחת הגבולות. ב-16 באוקטובר הודח השליט הוותיק אריך הונקר ובמקומו נבחר אגון קרנץ.
לנוכח המצב הודיעו שלטונות מזרח גרמניה בבוקר ה-9 בנובמבר שהם מתירים לכל מי שירצה לעבור למערב ברלין ובלבד שיחתים את דרכונו ביציאה. כאמור למעלה לא הצליחו הפקידים לעמוד בכך והחומה נפרצה. נפילת החומה הניעה תהליך שהביא בסוף לקריסת המשטר הקומוניסטי ולאיחוד גרמניה ב-3 באוקטובר 1990. בישראל, על רקע העבר הנאצי וזיכרונות השואה, היו אנשים שהסתכלו בחשד על האפשרות שגרמניה תהפוך שוב למדינה גדולה ומובילה באירופה, אולם בסוף היא השלימה עם המהלך. התעודות המובאות מציגות את תגובות אנשי משרד החוץ לאירועים בגרמניה באוקטובר-נובמבר 1989. התעודות נחשפו במיוחד לפרסום זה.
לישראל לא היו יחסים דיפלומטיים עם מזרח גרמניה. רוב הדיווחים המופיעים כאן נתקבלו מנציגויות במדינות אחרות, בעיקר מהנציגות במערב גרמניה (בון, שהיתה אז עיר הבירה). ב-15 באוקטובר 1989 דיווח גד כהן משגרירות ישראל בבון על ההתפתחויות ברד”ג (הרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית) היא מזרח גרמניה. כבר אז הוא העלה אפשרות לאיחוד בינה לבין רפ”ג (הרפובליקה הפדרלית הגרמנית) היא מערב גרמניה ועל החששות המתעוררים באירופה בשל כך. לקריאת התעודה לחצו כאן חצ-9538-7 15.10.1989 (תיק חצ-9538/7).
ב-14 בנובמבר, בעקבות הפלת החומה, ולקראת דיון בכנסת, שלח שגריר ישראל בבון בנימין נבון מברק בו שלל את התחזיות שאיחוד גרמניה הוא מידי. הוא הזהיר שלא לייחס לאיחוד זה, לכשיקום, אופי לאומני ושלילי. לקריאת התעודה לחצו כאן חצ-9537-11 14.11.1989 (תיק חצ-9537/11). למחרת שיגר נבון מברק נוסף בו דן באפשרות לאיחוד גרמניה. לקריאת התעודה לחצו כאן חצ-9537-11 15.11.1989 (תיק חצ-9537/11).
ב-16 בנובמבר הנחה סמנכ”ל משרד החוץ להסברה משה רביב את נציגויות ישראל בנוגע לאירועים בגרמניה: דרישה ממזרח גרמניה לקבל אחריות היסטורית לשואה כמו מערב גרמניה, תמיכה בחופש ובדמוקרטיה ועמדה נייטרלית בשאלת איחוד גרמניה. לקריאת התעודה לחצו כאן פ-4731-1 16.11.1989 (תיק פ-4731/1).
ב-21 בנובמבר דיווח השגריר נבון על שיחתו עם ראש ממשלת גרמניה לשעבר וילי ברנדט, איש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. מעניין שברנדט לא ציפה לאיחוד קרוב בין שתי הגרמנית אלא רק כקונפדרציה שתקום בטווח הרחוק. לקריאת התעודה לחצו כאן חצ-9537-11 21.11.1989 (תיק חצ/9537/11). שגריר ישראל למוסדות האו”ם בז’נבה פנחס אליאב דיווח ב-23 בנובמבר על כיוון שונה: ידיעות שהאיחוד הכלכלי בין שתי הגרמניות הולך ומתקרב. לקריאת התעודה לחצו כאן חצ-9537-11 23.11.1989 (תיק חצ-9537/11).
הדיפלומט חדד משגרירות ישראל בהאג שבהולנד דיווח ב-28 בנובמבר על שיחתו עם הציר הגרמני פון-פוטקמר ממנה למד שמצבה הכלכלי של מזרח גרמניה גרוע בהרבה לעומת מה ששלטונות המדינה נהגו לדווח לציבור. פון-פוטקמר העריך שרק בעוד 20 שנה תוכלנה הכלכלות של מדינות מזרח אירופה לגשר על הפער עם מערב אירופה. לקריאת התעודה לחצו כאן חצ-9538-7 28.11.1989 (תיק חצ-9538/7).
ראש הממשלה שמעון פרס משקיף על חומת ברלין ובניין הרייכסטג, 29.1.1986. צילם יעקב סער, לע”מ
פרק זה פורסם לראשונה כפוסט בבלוג “ישראל הסיפור המתועד” ב-9 בנובמבר 2014.
