הפלישה הטורקית לקפריסין

ממשלת ישראל דנה באירועי קפריסין בישיבתה השבועית ביום 21/7/1974, למחרת הפלישה הטורקית. שר החוץ, יגאל אלון, והמנהל הכללי של משרדו, אברהם קדרון, דיווחו על הידוע בקשר לאירועים, וכן על האפשרויות לפינוי האזרחים הישראלים ששהו אותה עת באי, הן בתפקיד, הן לעסקים והן לתיירות. שר התחבורה, גד יעקבי, סקר את השינויים שצריך יהיה להכניס בנתיבי השיט והטיס של ישראל בהתחשב במצב השורר בקפריסין. ראש הממשלה יצחק רבין, הזהיר את שריו מפני פטפטת:
“..יש לי בקשה שבנושא של קפריסין לא ידבר אף אחד בציבור. אין צורך לקבוע עמדות..”.
הוא סיכם את הדיון:
“..ביחס ללקחים עוד נחכה. בינתיים יש פה מלחמה…כאשר תיגמר המלחמה, נפיק לקחים..” (תעודה 17).

במשרד החוץ הוכנה הצעה להודעה שיפרסם דובר הממשלה בתום מדיניות הממשלה, המסתיימת כדלהלן: “שר החוץ הביע תמיכת ישראל בריבונותה, עצמאותה ושלמותה הטריטוריאלית של קפריסין, והביע תקוותו שכל הצדדים יעשו מיטב מאמציהם כדי למנוע פגיעות בנפש” (תעודה 18).

אותה עת, לא היה לישראל שגריר בקפריסין. השגריר תימור סיים את תפקידו בראשית יולי. מחליפו, ניסים יושע, עיכב את צאתו, בהוראת משרד החוץ, עד אשר יתבהר המצב. אי לזאת, נתמנה יועץ השגרירות, מרדכי פלצור לממונה זמני. הוא ואנשי צוותו פעלו רבות על-מנת לסייע לישראלים שנקלעו לקפריסין לחזור ארצה, זאת באמצעות הגעה לשני הבסיסים הצבאיים שעדיין נותרו לבריטים בקפריסין. אלה הסכימו לכלול בתכניות הפינוי שלהם גם את הישראלים. המפונים הוטסו ללונדון, ומשם ארצה. (תעודה 16).

מרדכי פלצור (מימין) מחלץ את העיתונאים הישראלים ממלון לדרה במכונית רשמית של השגרירות הישראלית, 21 ביולי 1974. אוסף מרדכי פלצור

כן סייעה השגרירות לכתבים הישראלים שהגיעו לכסות את האירועים, לשלוח את מברקיהם ארצה באמצעות מכשיר הקשר של השגרירות. על כך, זכו פלצור ואנשי צוותו לציון לשבח מטעמו של שר החוץ, יגאל אלון. (תעודה 40)

דוגמא למברק עיתונות שנשלח ארצה באמצעות השגרירות. (תעודה 23)

ב-22/7/1974 שיגר הנשיא הגולה מקריוס מברק לראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, בו ביקש סיוע לשמירת עצמאותה, ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית של קפריסין. בירורי משרד החוץ העלו שמדינות רבות, שמנהיגיהן קיבלו מברקים דומים, לא מיהרו להגיב. לפיכך, הוחלט שגם ישראל תנהג כך. אולם, על-מנת לשמור על קשר כלשהו עם מקריוס, הוחלט להעביר אליו באמצעות ראש הטקס שלו, פלגיאס, “ד”ש חמה” מרחמים תימור השואל לשלומו ומאחל לו בריאות וכל טוב. המשימה הוטלה על זאב סופות, יועץ בשגרירות ישראל בלונדון. סופות דיווח כי העביר לפלגיאס את המסר, וזה השיב “שלישראל ניסיון דומה. מעריך הד”ש”. הוסיף, שידוע לו שישראל “has been with us מראשית העניין, וסיים במילה שלום” (תעודה 31).

במברק מ- 4/8/1974 לראש ממשלת ישראל, האשים נשיאה של קפריסין, קלרידס, את הצבא הטורקי בפגיעה בזכויות האדם על-ידי הפצצת מוסדות הומניטריים, כמו בתי חולים, בתי ספר ומרכז “הצלב האדום”, וכן בפגיעה באזרחים יוונים וביזת רכושם, גירוש יוונים מבתיהם והחרמת מזון ומים שנשלחו אליהם על-ידי “הצלב האדום”.

קלרידס מביע תקווה שרבין יפעיל השפעתו על ממשלת טורקיה להפסיק כל פעולה הפוגעת בהחלטות מועצת הביטחון, בזכויות האדם ובעקרונות אנושיים בין-לאומיים (תעודה 28).

בתשובת רבין, נאמר כי ממשלת ישראל מצטערת על האובדן הטרגי של חיי אדם באי. “מגן דוד אדום” הישראלי שיגר מזון ותרופות לסייע לנפגעים. ממשלת ישראל תומכת בכל מאמץ להשיג הסדר בדרכי שלום ולשמור על עצמאותה ושלמותה של קפריסין (תעודה 29).

במברק נוסף מקלרידס לרבין, מה-18/8/1974, מתוארים הנזקים שנגרמו לאוכלוסייה היוונית—קפריסאית כתוצאה משלושת ימי הקרבות – קלרידס מציין כי בעייתו הדחופה היא להתמודד עם הבעיות הכלכליות החמורות שיצרה הפלישה. על-מנת להציל את ארצו מהתמוטטות כלכלית, הוא מבקש סיוע כספי וכל סיוע אחר שניתן להגיש. (תעודה 37)

תשובה למברק זה לא נמצאה. מכל מקום, ישראל לא הגישה סיוע כספי על הסיוע ההומניטרי שהוגש באי (תעודה 38).

בסיכום שהוכן במשרד החוץ על לקחי משבר קפריסין, נרשמו המסקנות דלהלן:
א. מיעוט של 18% יכול לזכות בזכויות מדיניות מלאות אם יש לו תמיכה מדינית וצבאית.
ב. 200,000 איש יכולים להפוך פליטים בלי שהעולם יזדעזע.
ג. הוכחה אפסותן של ערבויות של “מעצמות”.
ד. הוכח מחדש חוסר האונים של האו”ם בפתרון ממשי של משברים.
(תעודה 39).