במאבק למדינה

הפעולה הייתה חלק מפעולות “תנועת המרי העברית” – כינויה של חזית הפעולה המשותפת לשלושת המחתרות היהודיות בארץ ישראל – הגנה, אצ”ל ולח”י. בפעולה נהרגו 91 אנשים, מאחר והבניין לא פונה מיושביו, למרות אזהרה מוקדמת שקיבלו הבריטים מהאצ”ל. בעקבות האבדות הקשות בפיצוץ והגינויים הרבים לפעולה, פורקה “תנועת המרי העברית”.

הבריטים הכחישו תמיד (במיוחד המזכיר הראשי לשעבר סר ג’ון שאו) , כי קיבלו התרעה, בעוד שעדינה חי-ניסן, חברת האצ”ל, התעקשה כי היא טלפנה למלון המלך דוד ומסרה את הודעת האצ”ל חצי שעה לפני פיצוץ המטענים. את שתי הטענות, ניתן לראות בפרק 16 של הסדרה “עמוד האש” שהפיקה הטלוויזיה הישראלית בשנות ה 80′ (דקות 12:30 ועד 17:30) ובכן בסרטון הזה בו מדבר מנחם בגין על הפיצוץ ועדינה ניסן חוזרת על גרסתה.

הנה עוד כמה עובדות לא ממש ידועות על פיצוץ מלון המלך דוד:
1) בשנת 2011, יצא לאור ספרו של ד”ר אלדד חרובי הבולשת חוקרת: ה CID בארץ ישראל, 1920 – 1948 (הוצאת פורת). חרובי, מנהל ארכיון בית הפלמ”ח, חקר את ארכיון ה CID שנמצא בארכיון “ההגנה” בתל אביב במסגרת עבודת הדוקטורט שלו. זהו למעשה העתק של הארכיון המקורי, שהועתק ע”י שירות הידיעות של ההגנה (הש”י) כמה ימים לפני שהועבר למצרים ונשמר ע”י שירות הביטחון הכללי עד 1991, עת הועבר לידי ארכיון ההגנה.

בספר מגלה חרובי כמה עובדות מעניינות: ראשית, ל CID היה מידע מודיעיני שהצביע על מלון המלך דוד כמטרה למתקפה אפשרית של האצ”ל כבר בדצמבר 1945 – יותר מחצי שנה קודם. ה CID הציע אמצעי ביטחון שונים ובכללם סגירת המסעדה מתחת המלון, שזוהתה כיעד להתקפה. המזכיר הראשי סירב להצעות אלו. הסירוב המשיך גם כאשר ה CID קיבל מידע מדויק על תוכנית הפעולה (אך לא על עיתויה המדויק). עובדה נוספת, שלא ידועה ברבים, היא שהאצ”ל ביצע פעולת הסחה מיד לאחר הטמנת הפצצות ובה פוצצה עגלה עם חומר נפץ ליד חנויות מתחת המלון. (בפיצוץ הזה, לא נפגע איש ורק חלונות המסעדה התנפצו). הערכת ה CID הייתה שהאצ”ל ביצע את פעולת ההסחה לדרבן את פינוי המלון ע”י יצירת בהלה ראשונית לפני הפיצוץ הגדול. אחד מקציני ה CID שחרובי ראיין לספרו מאשים את שאו באחריות למוות של רבים כל כך, וכי יכול היה לפנות הבניין בזמן. (עמודים 293 – 297).

עטיפת הספר הבולשת חוקרת: ה CID בארץ ישראל, 1920 – 1948 מאת אלדד חרובי

2) אחד ההרוגים בפיצוץ היה היועץ הכלכלי של ממשלת פלשתינה-א”י (כינויה בעברית של ממשלת המנדט הבריטי), ג’פרי וולש (Jeffery Walsh). וולש, אולי בכיר ההרוגים בפיצוץ, הותיר מספר רב של תיקים ומסמכים שחלקם (תיקי משרדו – מחלקת היועץ הכלכלי של ממשלת ארץ ישראל) נסרקו והועלו לאתר ארכיון המדינה. ניתן לצפות ולקרוא על אספקטים שונים של הכלכלה בארץ ישראל במהלך מלחמת העולם השנייה. וולש שימש גם הממונה על המזון – תפקיד שקיבל במהלך מלחמת העולם השנייה. בממשלת המנדט התקיימה מאז 1940, המועצה לאספקה מלחמתית (War Supply Board) – גוף שהוקם לצורך הכנת ארץ ישראל לקראת המלחמה. הבריטים העריכו כי יתקשו להעביר אספקה למזרח התיכון ולאזורים תחת שליטתם ולכן הקימו גופי שליטה שונים לסייע לאספקה שוטפת (לא צבאית). המועצה לאספקה מלחמתית בארץ ישראל הייתה גוף כזה וכן היה גוף דומה במזרח אפריקה (למושבות הבריטיות בקניה, אוגנדה ולמנדט שלהם על טנגנייקה – טנזניה של היום) וגוף אחר בתת היבשת ההודית. במועצה לאספקה מלחמתית היו ממונים על נושאים שונים (Controller) – על המזון, האספקה הרפואית, התעשייה הקלה, התעשייה הכבדה, על הניצולת (מחזור וניצול של ציוד וכיו”ב) ועוד. וולש נקבר בבית הקברות בהר ציון, יחד עם הרוגים בריטים אחרים ממלון המלך דויד.

ג'פרי וולש, היועץ הכלכלי והממונה על המזון בממשלת המנדט צלם: צילום זולטן קלוגר, ארכיון המדינה טס 10904/78

באחד מן התיקים של יחידת הממונה על המזון, ישנו מחקר מודפס במכונת כתיבה על בעיות המזון של פלשתינה-א”י שכונה Tantalus – אולי ע”ש הדמות המיתולוגית שהמזון הוגש לפניה, אך לא יכלה לאכול ממנו בגלל קללת האלים. בתוך המסמך הבירוקרטי מלא הגרפים החליט מישהו להכניס סידרה של ציורים/קריקטורות המכניסות צבע ושעשוע למסמך היבש. אחת מהן, המציגה אריה ולוחם אפריקני, היא לדעתי בדיחה על חשבונו של וולש, ששימש פקיד בכיר בממשלת המושבה טנגנייקה. התיק יסרק בקרוב ויועלה לאתר ארכיון המדינה לעיון הציבור.

3) הרוג נוסף היה הבריגדיר (מקביל לתת אלוף בישראל) פיטר לוקווד סמית’-דוריאן (Smith-Dorrien) , מנהל המחלקה למסחר ותעשייה (בממשלת פלשתינה-א”י לא היו משרדים אלא מחלקות – Departments). השם כמעט לא מוכר כיום, אבל לבריטים מאותה התקופה שם המשפחה היה מוכר מאוד: בנו של הגנרל הוראס סמית’-דוריאן, אחד המפקדים השנויים יותר במחלוקת במלחמת העולם הראשונה בצבא הבריטי. הגנרל סמית’-דוריאן התפרסם בתחילת מלחמת העולם הראשונה, כאשר בלם את הצבא הגרמני הפולש לצרפת ליד Le Cateau ליד הגבול עם בלגיה וכל זאת בניגוד להוראות מפקד חיל המשלוח הבריטי לצרפת, הגנרל ג’ון פרנץ’. פרנץ’, שהיה יריבו של סמית’-דוריאן עוד מלפני המלחמה, הדיח אותו לבסוף לאחר שנה וניהל נגדו מסע הכפשות בספר שהוציא על המלחמה.

סמית’ דוריאן הבן פיקד על רג’ימנט בריטי בקרבות ביוון (והצליח להימלט לכרתים יחד עם חיילים בריטים וניו זילנדים). אחיו הגדול נהרג באיטליה ב 1944. מעניין לציין שגם האב וגם הבנים שירתו ביחידה בשם “יערני שרווד” (Sherwood Foresters) – יחידה שנקראה ע”ש כנופיית השודדים של רובין הוד (ואחד הגדודים של היחידה נקרא על שם רובין הוד)…

4) הפיצוץ גרם נזק רב לארכיב של ממשלת המנדט ובמיוחד לזה של המזכירות הראשית. הנה כריכות של תיקים מנדטוריים ועליהם רישום “Original lost on 22.7.46” (ודומה) – התיק המקורי אבד ב 22.7.46 (יום הפיצוץ). הבריטים ניסו לשחזר את התיקים שאבדו – הוציאו מההריסות, פתחו תיקים חדשים עם שמות הישנים. בחלק מן המסמכים החסרים בארכיון המדינה מתקופת המנדט (חלק ניכר מתיקי ממשלת המנדט הבריטי לא נשמרו: חלקם הועבר לבריטניה, חלק הושמד במכוון ע”י הבריטים לקראת עזיבת ארץ ישראל, חלק נפגע בפעולות המחתרת וחלקו נהרס במלחמת העצמאות ולאחריה בהזנחה ואבדן) הם תוצאה של הפגיעה הקשה בארכיון המזכירות הראשית.