מכתבי רחל המשוררת

מכתביה של רחל לשולמית אינם מתוארכים ועל כן יופיעו כאן על פי האופן שבו הם מסודרים בתיקי ארכיון המדינה.

תעודות 1 – 32 מקורן בתיק מכתבים מרחל בלובשטיין (המשוררת) אל שולמית ויצחק קלוגאי ובו מכתבים מהשנים 1925 – 1929. הם כתובים בעיקר בעברית ומשולבים בהם קטעים בצרפתית, ברוסית ובאידיש (מצורפים תרגומים לקטעים בקובץ “תרגומים למכתבי רחל”).

תעודות 33 – 36 מקורן בתיק מכתבים מרחל ושושנה בלובשטיין אל יצחק ושולמית קלוגאי ובו חמישה מכתבים ברוסית משנת 1913 – ארבעה מהם מרחל לשולמית ואחד, שלא מובא כאן, מאת שושנה בלובשטיין, אחותה של רחל. המכתבים ברוסית מובאים בליווי תרגום לעברית:

 

1. רחל מחמיאה לשולמית על תוצרי כתיבתה בעיתון ‘דבר’ ומציינת שגם זלמן רובשוב (שזר), שממלא את מקום ברל כצנלסון כעורך, מעריך את כתיבתה של שולמית. רחל משתפת את שולמית בהגיגיה על כתיבה ספרותית והצלחה ספרותית ומצרפת למכתבה שיר אשר לועג ליכולתו של אחד ממכריה להבין את שיריה.

2. רחל מבקשת משולמית ומבעלה יצחק שיספרו לה על חייהם בחיפה בפרטי פרטים ומספרת על דירתה ברחוב הירקון בתל אביב. היא אוהבת את הדירה אך כתמיד יש בחדרה תחושת שיממון. היא מתלוננת על אבדן ההשראה לכתיבת שירה ומתפעלת מן הספרות הרוסית החדשה.

3. רחל מספרת לשולמית על התרופפות הקשר עם ידידתה מניה ומשתפת אותה בהשגותיה על טיבו של ספר שקראה למרות הביקורת החיובית שזכה לה. היא מטילה ספק באפשרות לסמוך על המבקרים ואף מציינת שאינה רוצה שיבקרו אותה לטוב ולרע. עוד היא מספרת שפורסם קובץ שיריה ‘מנגד’ ומבקשת משולמית לכתוב יותר עבור ‘דבר’.

4. רחל מקוננת על בדידותה, על ידידיה שנטשוה ועל אבדן ההשראה לכתיבת שירה אבל מספרת שהנאתה מקריאת שירה נמשכת ומצטטת משירו של משורר רוסי בן זמנה, סרגיי יסנין.

5. רחל כותבת מבית החולים בצפת ומספרת שהעדיפה להישאר שם ולא להיות לנטל על ידידיה בירושלים, היא מספרת על געגועיה לתל אביב ולעבודת הכתיבה שלה שם עבור ‘דבר’, משתפת את שולמית ברשמיה משיריו של אברהם שלונסקי וחולקת אתה את ביקורתה על כישרונה של המשוררת אלישבע (ביחובסקי).

6. רחל מאוכזבת שלא תפגוש בקרוב את שולמית, מספרת לה על נשף ספרותי שערכה לכבוד המשוררת יוכבד בת מרים ומבקרת את המשוררת אנדה פינקרפלד, שאף היא הייתה בנשף. רחל מספרת על העצבות השורה עליה עם התקרב הסתיו. היא מצטטת מתוך שירים מלנכוליים ברוסית ומספרת על השפעתם על מצב רוחה בעת הזאת.

7. רחל מתלוננת על שאינה מצליחה לעבוד ולא לכתוב מכתבים. היא מבקשת משולמית לבקרה בתל אביב, מביעה צער על התרופפות קשריה החברתיים ומייחסת זאת לטבעה ההפכפך. היא מספרת שבעת תהליך ההתאזרחות שינתה את שם משפחתה ומעתה הוא סלע.

8. רחל מספרת לשולמית שמצבה הרפואי אינו טוב ושהיא נאלצת לנסוע לצפת כדי להתאשפז שם בבית החולים לחולי שחפת.

9. רחל מתארת בהומור את חייה בבית החולים ואת התרשמויותיה מקשיי ההתמודדות של החולות האחרות סביבה ומוסיפה למכתב שיר שכתבה על חוויותיה שם.

10. רחל מתארת את תום תקופת האשפוז שלה בצפת ושואלת לעצתה של שולמית: האם כדאי לה להישאר בצפת או לעבור לירושלים? היא מברכת את שולמית על פרסומיה ב’דבר’ ומדברת על העונג שבפרסום יצירה, משתפת את שולמית בביקורתה על קובץ המכתבים של גוסטב פלובר לסופרת ז’ורז’ סאנד ומנתחת את אופיים של השניים כפי שהוא משתקף במכתבים.

11. במכתב מ-27 במאי 1925 (שלא כרגיל המכתב נושא תאריך) מתלוננת רחל על מצבה הבריאותי שאינו משתפר. היא מוסיפה למכתב שיר (פסקוויל במילותיה), בו היא מספרת על השירים שכתבה לרופאה, ד”ר קריגר, ושהיא מסרבת לחשפם. היא מביעה דאגה ממחלתו של ד”ר קריגר עצמו: ‘חולים בלי רופא הרי זה תזמורת בלי מנצח’. רחל מספרת וממליצה על הספר האחרון שקראה ומוסיפה שקשה לה להתרכז בקריאה בבית החולים.

12. רחל מודה לשולמית על שהיא משעשעת אותה ובכך תורמת לבריאותה. היא מספרת לה שדירה ששכרה לעצמה לא נשמרה לה בגלל המשך האשפוז. היא מביעה אכזבה מהתמוססות של קשר עם חברה אך אינה מציינת את שמה ומשתפת את שולמית בבעיותיה הכספיות.

13. רחל כותבת בשבחו של ההומור, על שהותה בבית החולים בצפת, על ציפייתה למכתבי ידידיה, על מפעלו של אחיה יעקב בתל אביב ב’בית העם’ ועל שאינה מתגעגעת עוד לירושלים.

14. רחל כותבת לשולמית בעניינים כספיים ומשתפת אותה בהחלטתה להישאר בצפת עד הסתיו. בכוונתה לעזוב את בית החולים לדירה שכורה בצפת אולם היא מהססת לצאת מבית החולים משום שהיא מתקשה להיפרד מד”ר קריגר.

15. רחל מספרת לשולמית על כוונתה לעזוב את צפת ועל הפרידה מד”ר קריגר, כותבת על עניינים כספיים ומתנצלת על שהיא מטריחה את שולמית בעניינים אלה ומספרת על ביקור אחותה בת שבע ביפן ועל האסוציאציות הספרותיות שהדבר מעורר בה.

16. רחל מספרת לשולמית שהיא עומדת לעזוב את צפת בתוך יומיים ולעבור לתל אביב אך אין לה תכניות מגובשות לגבי עתידה (שלדבריה אין טעם לתכננו לנוכח מצבה הבריאותי) אבל היא מספרת לה על הצעות עבודה שקיבלה לקראת המעבר לשם בתחום התרגום והכתיבה.

17. רחל מספרת כי לאחר המעבר לתל אביב חלתה ולמרות זאת היא כותבת מכתב לשולמית. וגם כתבה שלושה שירים. היא מספרת לה על ההצעה המחמיאה שקיבלה לכתוב לעיתון ‘התקופה’, אך אין היא מתכוונת ‘להתחצף” ולשלוח שירים לעיתון.

18. רחל כותבת ליצחק קלוגאי, בעלה של שולמית, על ביקורה הקרוב של אחותה שושנה בארץ ישראל ועל הצורך להשיג עבורה אישור המעיד על אזרחותה הארץ ישראלית של שושנה כדי שתוכל להגיע.

19. רחל מספרת על התמוססות קשריה עם ידידתה מניה ולעומת זאת על חיבתה לזלמן רובשוב (שזר) ועל השירים שכתבה ‘לשמו’ ומבטיחה שתכתוב עוד.

20. רחל מתלוננת ששולמית אינה כותבת לה ומביעה תקווה שתבוא לבקרה בתל אביב, היא משתפת את שולמית בביקורתה על הצגה בהשתתפותה של מניה חברתה, שואלת על ידידים משותפים בירושלים, מתלוננת על העיסוק בתאטרון שסוחף את הצעירים העירה ממקומות עבודתם. היא מספרת שזלמן רובשוב (שזר) תרגם כמה משיריה לאידיש.

21. רחל מביעה את קנאתה בשולמית על נסיעתה לחו”ל, בידיעה שהיא כנראה לא תזכה לכך. היא מבקשת לראות את ציוריה של שולמית ומתלוננת שבזמן האחרון אינה מצליחה לכתוב שירה. היא מביעה הערכה לסיפורו האחרון של אהרן ראובני (שמשלביץ’), אחיה של שולמית, מבקשת שבשובה תביא עמה לרחל את ספר שיריו של המשורר הבלגי אמיל ורהארן (Emile Verhaeren) וממליצה לשולמית לקרוא את שיריה של משוררת חדשה “כוכב עולה בשמי השירה העברית” כדבריה.

22. רחל מתלוננת על בדידותה אך מודה שיש לה חלק ביצירת הבדידות. היא לועגת למשוררת אחרת שמפריזה בגילוי הלב שלה, דבר אשר גורם לרחל לרצות להתרחק ממנה. גם במכתב זה היא מתלוננת שאינה מצליחה לכתוב שירה ועל כן מסתפקת בתקופה זו בתרגום ומציינת במיוחד את המשוררת הרוסייה אנה אחמטובה.

23. רחל מספרת על ביקוריו של זלמן שזר אצלה. הוא מפקפק בהצהרתה שאין היא כותבת עוד שירים, ובעלעול במחברתה הוא תמיד מוצא משהו לפרסום ב’דבר’. היא מתארת בפני שולמית את מצב בריאותה הרופף, את עייפותה ואת מצב רוחה ה’הפכפך’ וכדי להמחיש זאת היא מצטטת שיר של המשוררים הרוסים בני זמנה – ורה אינבר ויוסף אוטקין. היא מביעה אכזבה מהופעתה של חנה רובינא במחזה ‘כתר דוד’ לאחר שהפליאה לשחק ב’הדיבוק’ אך מתפעלת מיופייה של השחקנית.

24. רחל שמחה לקבל מכתבים משולמית. היא מספרת על מפגשיה עם ידידת נעוריה מניה ואומרת שהזיכרונות המשותפים הם המשמרים את הקשר ביניהן. רחל מספרת שהיא עוסקת בתרגום לפרנסתה והדבר מרחיק ממנה את ההשראה ואת היכולת לכתוב שירה. בסיום המכתב היא מציינת שלא שכחה את חובה הכספי והיא מתכוונת לשלמו.

25. רחל מחמיאה לשולמית על רשימה שפרסמה וקובעת שהקריאה בכתביה של שולמית מעודדת בניגוד לקריאה בכתיבתם המכבידה של אחרים. היא מתגעגעת לשולמית ומצרה על המרחק שבין תל אביב לחיפה, מקום מגוריה של שולמית. ברל כצנלסון ומשה שרתוק (שרת), שבאו לבקר את רחל בעת כתיבת המכתב, מוסיפים בסופו תשבחות משלהם על רשימתה של שולמית.

26. רחל מודה לשולמית על מכתביה המפיגים את בדידותה. היא ממליצה לשולמית לקרוא את סיפורו של חיים הזז ‘שמואל פרנקפורטר’, שהתפרסם ב’התקופה’ ומספרת לה שהיא לומדת בשקדנות דקדוק עברי כדי שתוכל לעסוק בתרגום. אולם קשה לה להשיג עבודות תרגום כשיש אחרים הבקיאים ממנה בעברית. רחל משתפת את שולמית במחשבותיה על הדרך שעשתה מן הציור והחקלאות אל הספרות ושנעשתה מודעת ליכולת הכתיבה שלה רק בשלב מאוחר.

27. רחל חשה בודדה ומתגעגעת לשולמית ולחום שהרעיפה עליה בתקופת מגוריהן בירושלים. היא מגיבה לרעיון שהעלתה שולמית על כתיבה משותפת של שתיהן ושוב מתאוננת שאינה מצליחה לכתוב שירה: ‘דלל המעיין’. רחל מספרת על מצבה הגופני הירוד ועל הולדת בנו של אחיה יעקב, ומתיאורה ניכר הגעגוע לילד משלה.

28. בגלויה קצרה משתפת רחל את שולמית בחוויותיה האחרונות מן התיאטרון ומעלה את האפשרות להחלפת ספרים ביניהן.

29. רחל כותבת ליצחק קלוגאי, בעלה של שולמית. היא מבקרת בחריפות את ספרה של אירן נמירובסקי: ‘דויד גולדר’ ומצרפת שיר שיש בו נימה של לעג למשוררת אנדה פינקרפלד.

30. רחל מספרת לשולמית על שיחתה עם רחל כצנלסון בקשר לפרסום ששולמית תיקח בו חלק ודיון שהתקיים בינה לרחל כצנלסון על השם “קלוגאי”.

31. בגלויה קצרה מביעה רחל את אכזבתה ששולמית לא באה לבקרה כמתוכנן. היא מצפה לביקוריה ולמכתביה ומספרת על ביקורת שכתב עליה פלוני שהיא מתקשה להשלים עמה.

32. שיר שכתבה רחל על היעדרה מפגישה מתוכננת עם שולמית ועל ציפייתה של שולמית לרחל.

33. במכתב מז’נבה, בדרכה ללימודי חקלאות בטולוז, מספרת רחל על מעשיה שם: היא קוראת ספרות צרפתית, מציירת, מטיילת על שפת האגם ובכנותה את עצמה “רחל הגלילית” היא מתגעגעת לארץ ישראל.
(תרגום לעברית ומקור ברוסית)

34. רחל כותבת מטולוז על קשר המכתבים עם שולמית ועל מחשבותיה עליה. היא מכנה את טולוז: ‘העיר הטובה ביותר של שני חצאי כדור הארץ’. (תרגום לעברית ומקור ברוסית)

35. גלויה ובה שיר שכתבה רחל ברוסית על אהבה וגאווה. (תרגום לעברית ומקור ברוסית)

36. רחל כותבת מכנרת על געגועיה לחברתה ועל חסרונה של שולמית בחייה כנפש מבינה ועל געגועיה לידידים בכלל. היא מספרת לשולמית על ביקורו של ידידה נח נפתולסקי אצלה. היא מספרת גם על אהבתה לחיים בכינרת, שבחשבה עליה היא נזכרת בתיאור נוף מכתביו של הסופר הנורבגי קנוט האמסון. (תרגום לעברית ומקור ברוסית)