הפלישה הטורקית לקפריסין

בעיית קפריסין איימה לסכן את יחסי טורקיה—יוון ומנהיגיהן החליטו לקיים שיחות בדרג גבוה, על-מנת למצוא פתרון. בין ה-5 ל-11 בפברואר 1959, נועדו בציריך ראש ממשלת טורקיה, עדנאן מנדרס, ושר החוץ שלה, פאתין רושטו זורלו, עם מקביליהם היוונים, ראש הממשלה, קונסטנטינוס קרמנליס, ושר החוץ אבנגלוס אברוף. הארבעה הסכימו לפסול את ה”אנוסיס” והן את החלוקה, ולהפוך את קפריסין למדינה עצמאית, שבראשה יעמדו נשיא יווני-קפריסאי וסגן נשיא טורקי—קפריסאי.

מציריך המשיכו הארבעה ללונדון, שם הצטרפו אליהם ראש ממשלת בריטניה, הרולד מקמילן, שר החוץ סלווין לויד, וכן הארכיבישוף מקריוס, מנהיג היוונים—הקפריסאים וד”ר פאזיל קוצ’וק, מנהיג הטורקים—קפריסאים. בשיחותיהם גובשו ההסכמים דלהלן, שנכנסו לתוקף ביום בו קיבלה קפריסין את עצמאותה:

א. הסכם הערבות (Treaty of Guarantee) בין בריטניה, קפריסין, יוון וטורקיה, לפיו קפריסין מתחייבת לשמור על עצמאותה ושלמותה הטריטוריאלית ולכבד את חוקתה. בריטניה, טורקיה ויוון תהיינה ערבות לקיום התחייבות זו.

ב. הסכם היסוד (Treaty of Establishment) בין ארבע המדינות הנ”ל, בו הוגדר השטח של שני בסיסים צבאיים, שימשיכו להיות אזור סוברני בריטי גם לאחר שתקבל קפריסין את עצמאותה.

ג. הסכם הברית (Treaty of Alliance) בין טורקיה, יוון וקפריסין, בו התחייבו שלוש מדינות אלה לשתף פעולה ולהתנגד לכל התקפה על עצמאותה ושלמותה הטריטוריאלית של קפריסין. למטרה זו, יוקם בקפריסין מטה משותף, וכן יוצבו באי 950 חיילים מיוון ו-650 חיילים מטורקיה.

כן הוחלט להקים ועדה, שתחבר חוקה למדינה החדשה, ויהיו חברים בה נציגי טורקיה, יוון, היוונים—הקפריסאים והטורקים—הקפריסאים. הוועדה סיימה את עבודתה ב-6 באפריל 1960, והחוקה נכנסה לתוקף ביום שבו העניקה בריטניה עצמאות לקפריסין, דהיינו ב-16 באוגוסט 1960

להלן עיקרי החוקה:
בראש המדינה יעמדו נשיא יווני—קפריסאי וסגן נשיא טורקי—קפריסאי. לכל אחד מהם זכות “וטו” על חוקים הנוגעים לענייני חוץ וביטחון.

הממשלה תורכב משבעה שרים יוונים—קפריסאים ושלושה שרים טורקים—קפריסאים.
יוקם בית-נבחרים שיורכב מ-35 יוונים—קפריסאים ו-15 טורקים—קפריסאים. הנציגים ייבחרו בנפרד על-ידי שתי העדות לתקופה של חמש שנים. לכל עדה יוקם בית-נבחרים, שייקרא “לשכה עדתית” (Communal Chamber). מוסד זה יפסוק בעיקר בענייני דת, חינוך, תרבות, והטלת מיסים לצרכי העדה.

המשרות בשירות המדינה ובמשטרה יחולקו ביחס של 70% ליוונים ו-30% לטורקים, ואילו בצבא היחס יהיה 40:60.

בחמש הערים הגדולות: ניקוסיה, לימסול, לרנקה, פמגוסטה ופפוס, יוקמו רשויות עירוניות נפרדות ליוונים ולטורקים.

לכל עדה יוקמו בתי משפט. כן יוקמו בתי משפט מעורבים למקרה שבעלי הדין ישתייכו לשתי עדות שונות.

עוד בשלהי תקופת השלטון הבריטי נערכו בחירות לתפקידי הנשיא וסגן הנשיא. הארכיבשיוף מקריוס נבחר לנשיא, וד”ר פאזיל קוצ’וק נבחר לסגנו. ב-16.8.1960, יום העצמאות, נכנסו שניהם לתפקידיהם והוקמה ממשלה בהתאם ליחסי הכוחות שנקבעו [Keesing’s Contemporary Archives, 1959-1960, pp. 16657-16660].