מִפְקָד מִשְׁמַר העם ירושלים תש"ח

רקע

במהלך מלחמת העצמאות, בין מרץ לספטמבר 1948, נערך בירושלים מפקד מקיף של תושבים ובניינים בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר. מפקד זה, שבוצע על ידי יחידה מיוחדת של “ההגנה” בשם “משמר העם”, נועד לאסוף נתונים חיוניים על מנת להתמודד עם האתגרים האזרחיים והביטחוניים הרבים שפקדו את העיר הנצורה.

הקמת “משמר העם”

“משמר העם” הוקם בירושלים בספטמבר 1947, במקביל ליחידות דומות שהוקמו בתל אביב ובחיפה. בראש היחידה עמד בתחילה זאב אבנת (אפשטיין), ובהמשך הוחלף על ידי בן-ציון אבני (קמנצקי). אנשי היחידה היו מעל גיל גיוס או כאלה שלא התגייסו מסיבות בריאותיות, גויסו לשורות היחידה.

מטרות “משמר העם”

המטרה העיקרית של “משמר העם” הייתה לשמור על הסדר הציבורי בעיר ולטפל באתגרים האזרחיים הרבים שפקדו אותה. לאחר פרוץ  מלחמת העצמאות ב-30.11.1947 (בעקבות החלטת עצרת האו”ם ב-29.11.1947 על קבלת תוכנית החלוקה) ותחילת המצור שהוטל על ירושלים העברית ע”י הכוחות הערביים המקומייים, הורחבו תחומי האחריות של “משמר העם” כתוצאה מההתמודדות עם המצור.

תחומי האחיות והפעילות של “משמר העם” בתקופת המלחמה כללו: סיוע בחלוקת מים ומצרכים חיוניים לתושבים, תוך הקפדה על קיצוב מחמיר עקב המחסור;  שמירה על הסדר במהלך חלוקת המזון ופיקוח על מחירי מצרכים חיוניים; פיקוח על התחבורה הציבורית בעיר ודאגה להפעלתה הסדירה ככל הניתן; מניעת  גניבות וביזה של חנויות ודירות באזורי קרבות; ניסיון למניעת בריחה של יהודים מירושלים הנצורה; סיוע בהתגוננות אזרחית מפני התקפות האוייב, כולל אחריות על הטיפול במקלטים.

 

הפיכת “משמר העם” לארגון אזרחי

בתחילת המלחמה שימש “משמר העם” כארגון צבאי למחצה. עם זאת, החל מיולי 1948, הפך לארגון אזרחי הפועל תחת פיקודו של המושל הצבאי של ירושלים, דב יוסף. “משמר העם” פורק סופית במהלך שנת 1949.

הצורך במפקד

כבר בדצמבר 1947, עם פרוץ המלחמה, התעורר צורך דחוף ב”משמר העם” לאסוף מידע מדויק על הבניינים והאוכלוסייה בירושלים העברית. המפקד נועד לאסוף מידע מפורט על כלל האוכלוסייה והמבנים בעיר, הן לצורך גיוס כוח אדם והן לצורך אספקה, הצלה, שירותי ביטחון ועוד. עקב קשיים שהתעוררו כתוצאה מהמלחמה, החל המפקד בפועל רק בחודש מרץ 1948.

מטרות המפקד

• איסוף ידיעות מפורטות על כל הבניינים בשכונות היהודיות בירושלים.
• גיוס כוח אדם לצרכים צבאיים ואזרחיים.
• הבטחת אספקה חיונית לתושבים.
• מיגון ופינוי תושבים במקרה הצורך.
• ייעול ניהול משאבי העיר.
• מיפוי מקלטים וחומרים דליקים.
• רישום אמצעי כיבוי אש.

ביצוע המפקד:

• חלוקת ירושלים ל-16 אזורים טופוגרפיים.
• הקמת מנגנון של רכזים באזורים, בגזרות וב”יחידות מפקד” (גושי בתים).
• מינוי נאמני בתים שביצעו הסברה בקרב התושבים וסייעו בפיקוח על המפקד.
• ביצוע המפקד בשני שלבים:
  • שלב ראשון (מרץ-יולי 1948): נפקדו כ-5,485 בתים, ונוצר מאגר מידע ראשוני על האוכלוסייה והמבנים.
  • שלב שני (אוגוסט-אוקטובר 1948): נפקדו מחדש כ-80% מהבתים שנפקדו בשלב הראשון, בעקבות עזיבת תושבים רבים את העיר.

הנתונים שנאספו:

• כתובת/שם הבניין, בעליו, תיאורו הפיזי.
• רשימת דירות, חנויות, בתי מלאכה, משרדים, מפעלים, מחסנים בבניין.
• פרטים גנאלוגיים על דיירי הבית: שמות, גילאים, ארץ לידה, עדה, שנת עלייה, נתינות, השכלה, משלח יד, ידע בשפות, פעילות ציבורית.
• מיקום מקלטים וחומרים דליקים בבניין.
• שם אדם שאפשר לפנות אליו במקרה אסון (בדרך כלל קרוב משפחה שלא גר בבית).

השכונות היהודיות שנפקדו:

המפקד נערך ברובן המכריע של השכונות היהודיות בירושלים (ירושלים העברית), אך לא בכולן. ניתן לחלק את השכונות היהודיות שנפקדו לארבעה אזורים עיקריים:

גוש השכונות המרכזי:

• השתרע משכונת סנהדריה בצפון עד שכונות קריית שמואל ומרחביה בדרום.
• כלל שכונות יהודיות רבות, ביניהן: הבוכרים, בית ישראל, כרם אברהם, גאולה, מאה שערים, זכרון משה, מקור ברוך, רוממה היהודית, רחוב הנביאים, נחלת שבעה, מרכז העיר, נחלאות, שערי חסד ורחביה.

השכונות המערביות:

• גבעת שאול, קריית משה, בית הכרם, יפה נוף ובית וגן.
• בנוסף, נכללה גם שכונת נווה שאנן הקטנה והמבודדת בדרום מערב.

השכונות היהודיות שלא נכללו במפקד:

• תלפיות, צפון תלפיות, ארנונה ומקור חיים: נותקו מגוש השכונות המרכזי ולא נכללו במפקד בשל המצב המלחמתי.
• ימין משה ומשכנות שאננים: ננטשו בהדרגה על ידי תושביהן עקב התקפות וירי מהעיר העתיקה.
• שמעון הצדיק ונחלת שמעון: תושביהן פונו ע”י הבריטים עקב קרבות באזור ובהמשך הן נכבשו ע”י הלגיון הירדני.
• הרובע היהודי: היה במצור בתוך מצור לאורך רוב המלחמה ונכבש על ידי הלגיון הירדני ב-28.5.1948

הרחבת המפקד לשכונות וכפרים ערביים שננטשו:

• במהלך המלחמה הורחב המפקד לחלק מהשכונות והכפרים הערביים שננטשו ואוכלסו מחדש על ידי פליטים יהודים.
• קטמון: ההרחבה המשמעותית ביותר של המפקד הייתה לשכונה זו שאוכלסה מחדש על ידי פליטים יהודים מרובע היהודי ותושבים יהודים אחרים לאחר כיבושה על ידי הפלמ”ח וה”הגנה” בסוף אפריל 1948.
• בנוסף, הורחב המפקד לשכונת טלביה (שהיו בה מעט תושבים יהודים גם לפני המלחמה) ולכפרים שייח’ באדר וליפתא.

שכונות ערביות נטושת נוספות :

• חלק קטן מהתיקים במפקד (טופס מס’ 1) כוללים מידע גאוגרפי בלבד על שכונות ערביות נוספות שכוחות “ההגנה” השתלטו עליהן לאחר יציאת הצבא הבריטי.
• שכונות אלה נטשו על ידי תושביהן הערבים אך אוכלסו מחדש על ידי יהודים רק לאחר תום מפקד.
• השכונות שנכללו בקבוצה זו הן: בקעה, המושבה היוונית והמושבה הגרמנית.

תוצרי המפקד

מבחינת כמויות התיקים של טפסי המפקד שנמצאים בארכיון המדינה מדובר בכ-5,450 תיקי בתים בשלב הראשון לעומת 4,340 תיקים בשלב השני. יחס זה תואם את היחס בין גודל האוכלוסייה היהודית בעיר מכ-100,000 בתחילת המלחמה לכ-80,000 בסופה, אך מכיוון שהיו כמה שכונות שלא נפקדו, קשה להעריך במדויק כמה תושבים נפקדו במפקד.

בנוסף לכך, כולל האוסף כ-400 תיקי מפקד שנתוניהם נאספו במהלך הגל הראשון, שבהם לא נמצאים נתונים על תושבים אלא טופס מס’ 1 שכותרתו “רשימת הבניינים ונאמני הבתים אשר ביחידה”, הכולל תשריט/מפה של  אחת היחידות הגאוגרפיות שבהן נערך המפקד (תיקים אלה לא כוללים מידע על כל היחידות הגאוגרפיות של המפקד, אלא רק על היחידות באזורים מס’ 16-13).

יש לציין שלא קיים רצף מספרי במספרים שניתנו לטפסים השונים. הטפסים המרכזיים הנמצאים בכל תיק באוסף תיקי המפקד הרגילים של השלב הראשון הם טפסים 6 ו-7. בטופס מס’ 6 – “גיליון הבניין” מופיעים כתובתו או שמו, בעליו, תיאורו הפיזי, ורשימת הדירות, החנויות, בתי המלאכה, המשרדים, המפעלים, המחסנים אשר נמצאים בו. בטופס מס’ 7 – “טופס האוכלוסייה” בו ניתן למצוא פרטים גנאלוגיים למכביר על דיירי הבית או הבניין: שמות, גילאים, ארץ לידה, עדה, שנת עלייה, נתינות, השכלה, משלח יד, ידיעת שפות אחרות מלבד עברית, הפעילות הנוכחית בשירותים הציבוריים וכו’.

בתחתית של כל טופס מס’ 7 מופיעות מתחת לטבלת שמות הדיירים בכל דירה, בד”כ בני משפחה גרעינית אחת, המילים “במקרה אסון למי להודיע (שם וכתובת)”. בסעיף זה רשמו הפוקדים על-פי תשובת הנפקדים שם של קרוב משפחה או חבר קרוב שלא מתגורר באותו הבית.  לדוגמא, נציין שם את שמות קרובי המשפחה שנרשמו בטפסים של האישים שמופיעים בנספח בסוף הפרסום: בדירה שבה התגורר זמנית דוד בן-גוריון לצורכי עבודה יחד עם בתו רננה, רשמו את אשתו פולה בן-גוריון בכתובת דירתם הקבועה בתל-אביב. בביתם של יצחק ורחל ינאית בן-צבי רשמו את בנם עמרם בן-צבי, ובדירתם של חיים ואורה הרצוג רשמו את הרבנית שרה הרצוג, אמו של חיים.

בתיקים בשלב הראשון שבהם נפקדו מפעלים או מקומות עבודה היו גם טופס מס’ 8 שכלל רשימה של חומרים הניתנים לדליקה ושל אמצעים לכיבוי אש טופס מס’ 9 שכלל את רשימת העובדים במפעל. בתיקי החלק השני של המפקד נרשמו הפרטים של דיירי הדירות בטופס מ’11