‘…והוא שוב על המיצפה, מביט למרחוק ומזהיר ואיננו חושש לפצוע, על ימין ועל שמאל…’
[מתוך ההספד של זלמן שזר לאלתרמן, ‘אור אישים’, כרך ג’, עמ’ 134]
נתן אלתרמן היה ועודנו מהמשוררים הפורים והאהודים ביותר בספרות הישראלית. לאורך השנים היה אלתרמן מזוהה עם תנועת העבודה בכלל ומפא”י בפרט, וקיים קשרים עם רבים ממנהיגי ישראל. במלאת 46 שנים למותו אנו מפרסמים שני מכתבים שכתבו לו דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי, ודברי הספד של אישי ציבור בולטים לאחר מותו.
ראש הממשלה דוד בן-גוריון (שני מימין) לידו משמאל, נתן אלתרמן. באדיבות ארכיון אלתרמן, מרכז קיפ, אוניברסיטת תל אביב
נתן אלתרמן נמנה עם מעריציו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון. בן-גוריון מצדו ראה בשיריו, ובעיקר בכתיבתו על ענייני דיומא שהתפרסמה בטורו הקבוע הטור השביעי בעיתון “דבר”, ‘יותר מספרות’ וכלי רב ערך להעברת מסרים פוליטיים, חינוכיים וערכיים. בשל קרבתו זו לבן-גוריון, ספג אלתרמן גם ביקורת, וכונה לעתים “משורר החצר”. לצד ההערכה ההדדית הרבה התגלו לעיתים מחלוקות בין המשורר לראש הממשלה. למשל ב-1952, בעקבות מותו של ילד קטן, פרסם אלתרמן בטור השבועי ביקורת על מערכת הבריאות ובין היתר כתב:
“…את רופאי ישראל ושבועת מקצועם
את הכנסת ואת האזרח הבוטח,
את משרד הבריאות המחריש, את העם
אשר יש לו תרבות וספרות מן הסתם
אבל אין לו מיטה בשביל ילד קודח…”
[קטע מתוך ‘לעזרת הרופא’, בין המשורר למדינאי, עמ’ 12]
על כך הגיב בן-גוריון וכתב לאלתרמן: ‘…לא בזדון אמנם, אך הטחת האשמות על האנשים האחראים במשרד הבריאות אינה במקומה, שכן הם חרדים לשלום ילדינו לא פחות ממישהו אחר…’.
בן-גוריון משיב לנתן אלתרמן
אחדים ממנהיגי התנועה הציונית ומדינת ישראל גילו מסירות רבה לשפה העברית, ובתוך כך לחצו על אישים בולטים להחליף את שמות משפחתם לשמות עבריים כדי שישמשו דוגמה לאחרים. אחד הבולטים שבהם היה יצחק בן-צבי שהיה חבר בוועדה למתן שמות עבריים שהוקמה בוועד הפועל של ההסתדרות. הוא ראה באימוץ שמות עבריים חלק מתהליך ההתחדשות של העם וביטוי להשתחררות מהגולה ומתחלואיה. ב-1948 פנה בן-צבי במכתב אל נתן אלתרמן: הוא כתב שהוא מוקיר ומעריך את יצירתו של אלתרמן המביאה לידי ביטוי את הרגש הלאומי, ולכן מתרעם על כך שמצא לנכון לשמר את שמו הלועזי. “משזכינו לתקומת ישראל מן הראוי שגם משוררינו יופיעו במלוא שיעור קומתם לרבות שמם העברי”, כתב בן-צבי. [ארכיון המדינה, (פ 1972/9].
יצחק בן-צבי כותב לנתן אלתרמן בנוגע לעיברות שמו
ב-28 במרץ 1970 נפטר נתן אלתרמן. מותו השרה אבל כבד בחוגי הספרות ובקרב הציבור בכלל. במהלך השבעה ספד הנשיא זלמן שזר לאלתרמן. שזר גם הוא שלח ידו בשירה. הוא נחשב לאיש הספרות הוותיקה בשעה שאלתרמן נמנה על חבורת “יחדיו”, קבוצה של משוררים שקראה תיגר על דור המשוררים הקודם ובה בלטו לצדו אברהם שלונסקי, לאה גולדברג, אברהם חלפי, אלכסנדר פן ואחרים. בהספדו ציין שזר שכששימש כעורך בפועל של העיתון ‘דבר’ (1944-1936) זכה לשבת יחד עם אלתרמן על סידור כתבי היד לשנתוני ‘דבר’ והופתע לגלות על יחסי הכבוד שרחש אלתרמן ליצירתם של אישי המשמרת הוותיקה בספרות כולה. מתוך דבריו:
מתוך: ‘אור אישים’, כרך שלישי, עמ’ 134
יומיים לאחר מותו של אלתרמן ספד לו יו”ר הכנסת ראובן ברקת בפתח ישיבת המליאה. הוא ציין שאלתרמן ‘…קיפל ביצירתו את המאבקים, הכיסופים והלבטים של הפרט והכלל באחת התקופות הגדולות בתולדות ישראל…’. [כ 184/2].
ישיבות הכנסת השביעית – מושב ראשון
הספד למשורר נתן אלתרמן
לאחר מלחמת ששת הימים נמנה אלתרמן עם מייסדי “התנועה למען ארץ ישראל השלמה“, שבועיים לאחר פטירתו ביקשה אשת הנשיא לשעבר רחל ינאית בן-צבי, גם היא מאנשי התנועה, מהמשורר אורי צבי גרינברג על דעת ידידי ארץ ישראל השלמה שיכתוב מילות אזכרה לאלתרמן. [ארכיון המדינה, תת 56/17].
פנייתה של רחל ינאית בן-צבי למשורר אורי צבי גרינברג שיכתוב מילות אזכרה לנתן אלתרמן
על השקפתו של המשורר הלאומי ניתן גם ללמוד מקטע המובא בקולו מתוך הרצאה שנתן הביוגרף שלו פרופ’ דן לאור. [מתוך אתר היוטיוב של ארכיון המדינה].
קטע המובא בקולו של אלתרמן מתוך הרצאה שנתן הביוגרף שלו פרופ’ דן לאור
הקלידו שאלת חיפוש
