שער רביעי- פעילותו של יצחק נבון כשר החינוך והתרבות

כנשיא לשעבר, ראה יצחק נבון חשיבות רבה בקירוב המגזרים, היהודי והערבי, זה לזה. אליעזר שמואלי מציין בספרו נתיבות לחינוך (עמ’ 329) כי במסיבת הפרידה לשר זבולון המר, הציג נבון את ה”אני מאמין” שלו ובראשו קידום הדו קיום בין היהודים לערבים בישראל.

השר נבון הכריז בכנסת ב 26.6.85, בתשובה לשאילתה של חבר הכנסת אהרון הראל, כי החינוך לדו קיום הוא “אחד מהיעדים המרכזים והחשובים ביותר של מערכת החינוך”. נבון ציין כי “ההתמודדות החינוכית היא מבחן מוסרי לעמנו, שידע רדיפות, גירושים שנאה ואפליה וחתר להומניזם ולשלום, לחרות ולשוויון. התופעה של הקצנה אינה רק נחלת מערכת החינוך אלא הלכי רוח כגון אלו קיימים לצערנו הרב, בחברה בכללותה ואילו מערכת החינוך נחלת לפעול כנגד הלכי רוח אלה החודרים אליה מבחוץ”. (גל 15450/4, עמודים 158 – 159).

בישיבה במזכירות הפדגוגית בתאריך 13 באוקטובר 1985, הוחלט על 3 מישורי פעולה בנושא:

• העברת מסר לציבור ולמערכת (החינוך) על הצורך בפעולה בנושא.
• הפעלה של מערכת החינוך – השתלמויות, הצגה של חומרי לימודים, כנסי מורים ומנהלים ועוד.
• העלאה של בעיות שעלולות לצאת מן התוכנית בקשר לנושאים שונים, כגון: איך משלבים דו קיום עם חינוך לציונות, בעייתיות הנושא ועוד

בישיבה נקבע כי “ההיבט של דו קיום יהודי ערבי בולט בחריפותו ובמרכזיותו הציבורית, ומחייב תגובה והתערבות מידית דחופה ומסיבית מצד מערכת החינוך”.

(גל 15444/2 עמודים 20 – 21)

התוכנית לקידום דו קיום בחברה הישראלית במערכת החינוך כונתה “תוכנית אשכולות”. מתכנן התוכנית היה איש החינוך יהודה בין מכפר מסריק, מנהל המרכז לחברה משותפת בגבעת חביבה.

בנאום שנשא, בכנס ארצי של משרד החינוך באוקטובר 1989, הגדיר בין את יעדי התוכנית:

1. גיבושה של סביבה חינוכית, המאפשרת ומעודדת ביטוי של היחודי ושל המשותף בחברה הישראלית;
2. יצירת הזהות הקולקטיבית של האדם והחברה בישראל, תוך ביסוס ושמירת הזהות היהודית;
3. עימות והתמודדות עם בעיות וקונפליקטים חברתיים ופוליטיים;
4. חיזוק התשתית הדמוקרטית של החברה הישראלית.

(שאר המאמר מופיע, באיכות לא טובה, בגל 15452/01 עמודים 113 – 117)

נושא דו הקיום בין יהודים לערבים במדינה קיבל משנה תוקף ועניין לאחר בחירות 1984. בבחירות אלו נכנסה לכנסת סיעת ‘כך’, שמנהיגה הרב מאיר כהנא הכריז על כוונת סיעתו לחתור להרחקת הערבים ממדינת ישראל.

הרב כהנא הגיש מספר שאילתות לשר נבון. תכנן והתשובות שניתנו להן מעניינות. נבון ניסה להעביר לכהנא (כך נראה) מסרים שונים. האם ניסה ל’חנך’ אותו? להתעמת איתו?

כהנא שאל את נבון על הקריטריונים לחינוך לדמוקרטיה: מקור לחינוך, חינוך נגד תופעות אנטי דמוקרטיות ועוד.

תשובתו של נבון הייתה ציטוט מחוזר מיוחד של מנכ”ל משרד החינוך על החינוך לדמוקרטיה. בחוזר מעגן המנכ”ל את החינוך לדמוקרטיה במגילת העצמאות ובהבטחתה לשוויון זכויות מלא לכל תושבי ישראל. המשפט הבא, היה מכוון (כמעט ללא ספק) לכהנא עצמו “נשיא המדינה הצהיר לאחרונה, שתבנית הדוגלת באפליה ובשלילת זכויות יסוד מאזרחים בישראל מנוגדת לתורת ישראל ולמוצהר במגילת העצמאות, אין לה מקום במדינתנו”. 

נבון ממשיך: “יש לאפשר ייצוג לדעות השונות הקיימות בחברה הישראלית, בתנאי שהן מובעות בצורה תרבותית ואינן נוגדות את חוקי המדינה. המועצה הפדגוגית לא תאפשר פעילות , אם צפויה בה הסתה, קריאה פעולה אלימה, או הטפה לאפליה ולאיבה נגד מגזרים מסוימים של אוכלוסיית המדינה”. (ראו שאילתת מאיר כהנא, גל 15450/10, עמודים 105 – 107)

במהלך כהונתו של יצחק נבון כשר חינוך, פרצה ה”האינתיפאדה הראשונה”, ואין ספק כי פגעה במאמצי תוכנית ‘אשכולות’ ובהמשך התוכניות לקידום החינוך לדו קיום.

רקדנים ממזרח ירושלים על הבמה, בכנס יהודי ערבי בחורשת גינוסר (אוסף התצלומים הלאומי, D493-144)