באוקטובר 1952 התקיימו מגעים בין ראש הממשלה בן-גוריון לבין מפלגת פועלי אגודת ישראל (שהייתה חלק מהקואליציה) בעניין גיוס בנות לצה”ל. נציגי המפלגה בכנסת: בנימין מינץ (שר הדואר, 1961-1960) וקלמן כהנא הסבירו לבן-גוריון שמי שמחליט עבורם הוא מנהיג הרבנים הליטאים הרב אברהם ישעיהו קרליץ המכונה “חזון אי”ש”. לפיכך ביקש בן-גוריון להיפגש עם הרב בביתו בבני ברק והרב נעתר לבקשתו.
הרב אברהם ישעיהו קרליץ – “החזון אי”ש”, ויקיפדיה
ביום המיועד הגיע בן-גוריון לבני ברק וביומנו כתב: “אתי נכנס רק יצחק נבון”. אלפי חרדים חיכו לבן-גוריון בסמוך לבית. החזון אי”ש הכניס את בן-גוריון (שחבש כובע לכבוד הרב) ונבון לביתו. נבון שם לב שהבית הוא שילוב של ריהוט פשוט וצנוע עם אלפי ספרים שכיסו את הקירות מהרצפה ועד התקרה. בן-גוריון והרב קרליץ ישבו זה מול זה ליד השולחן ונבון ישב בצד ורשם את דבריהם.
בן-גוריון לא דיבר על גיוס בנות לצה”ל אלא ביקש מהרב קרליץ שיסייע ליהודים דתיים ושאינם דתיים לחיות יחדיו כי “יש סכנה גדולה שנתפוצץ מבפנים” (ההדגשות במקור). החזון אי”ש השיב: “יש הלכה: כאשר שני גמלים באים זה מול זה, ויש שביל צר, שיש בו מקום רק לגמל אחד, אזי הגמל שטעון משא זכות הקדימה נתונה לו. […] אנחנו הדתיים יש עלינו משא כבד של לימוד תורה, שמירת שבת ומאכלות כשרות. לכן צריכים האחרים לפנות לנו את הדרך”.
בן-גוריון השיב: “ויהודים לא-דתיים אין עליהם משא? ויישוב הארץ איננו משא כבד? וייבוש ביצות, וכיבוש שממה, ושמירה על המדינה, אין הם מעמסה כבדה? גם יהודים שהם לגמרי לא-דתיים […] עוסקים ביישוב הארץ ובהגנה עליכם“.
שני האישים המשיכו בוויכוח – בלי לשכנע איש את רעו. חילוקי הדעות ביניהם היו ביטוי למחלוקת הבסיסית בין ערכי תנועת העבודה הציונית לבין ערכי עולם הישיבות החרדי.
במשך השנים סיפר נבון מדי פעם את זיכרונותיו מהפגישה בין בן-גוריון לרב קרליץ. העיתונאי בועז עברון שחקר את הפגישה הזאת ביקש לשמוע מפי נבון את עדותו. נבון סיפר לעברון את זיכרונותיו מהפגישה ועברון רשם את דבריו. עברון שלח לנבון את הדברים שנבון אמר לו וביקש שיאשר את תוכנם. נבון תיקן במעט את המסמך שהדפיס עברון (תיק: “נשיא המדינה יצחק נבון – פגישות” נ-314/1, עמ’ 533-529) ושלח אותו בחזרה לעברון.
הקלידו שאלת חיפוש
