שער שלישי - פעילותו של הנשיא נבון בתחום המדיני

.1 | מבוא

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי מבצע שלום הגליל, הייתה המלחמה הראשונה בתולדות ישראל שהייתה נתונה במחלוקת חריפה בציבור הישראלי כמעט מיומה הראשון. עובדה זו  מעלה את השאלה כיצד פעל נשיא המדינה, כדמות שאמורה לעמוד מעל המחלוקות והשסעים, בעת המלחמה, וכיצד תמרן בין העמדות השונות. בפרסום שלפניכם, אנו מנסים לענות על השאלה הזו בעזרת תעודות שפורסות את פעילותו של הנשיא יצחק נבון מתחילת המלחמה ועד פרישתו מהנשיאות במאי 1983. חלק מהתעודות הן מכתבים שכתבו אזרחי ישראל אל נבון, לעתים עם תשובות של נבון או אנשי לשכתו ולעתים בלי תשובות. חלק מהתעודות הן מכתבים שכתבו נבון או אנשי לשכתו בתשובה למכתבים שנשלחו אל נבון – אך לא השגנו את המכתבים שנשלחו אל נבון.

ב-6 ביוני 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה בעקבות ההתנקשות בחייו של שגריר ישראל בלונדון שלמה ארגוב. לפי החלטת הממשלה ב-5 ביוני נקבע שצה”ל יתפוס את השטח שבמרחק 40 ק”מ מצפון לגבול עם לבנון. כך גם כתב ראש הממשלה מנחם בגין לנשיא ארצות הברית רונלד רייגן ב-6 ביוני. ב-8 ביוני, בעת דיון בכנסת, הודיע בגין כי ישראל תעצור את הלחימה לאחר שתהדוף את מחבלי אש”ף למרחק של 40 ק”מ מהגבול. בפועל המלחמה בלבנון לא נעצרה בק”מ ה-40 – להפך מלכתחילה היא החלה בנחיתת כוחות צה”ל בשפך נהר האוואלי, מעבר לקו ה-40 ק”מ, והיא המשיכה אל כביש ביירות-דמשק ובמצור על ביירות. בסופו של דבר תפסה ישראל כמעט מחצית משטחה של לבנון כולל הבירה ביירות. החריגה מהתכנית הראשונית לתפיסת 40 ק”מ הייתה הסיבה העיקרית למחלוקת בציבור הישראלי.

.2 | פעילות הנשיא בימי המלחמה

מלחמת לבנון, תוצאותיה והמחלוקות הקשות שליוו אותה, יצרו אולי לראשונה בתולדות המדינה מצב שבו עומד נשיא במדינה בלבן של מחלוקות פוליטיות. יצחק נבון מצא את עצמו במצב שאותו חוו מרבית קודמיו – נשיא המדינה שנמצאת במלחמה. כשם שנשיא המדינה אינו מעורב בקבלת החלטות על פעילות מדינית או פוליטית, כך הוא אינו מעורב במהלכים שמובילים לפרוץ מלחמה ולניהולה לאחר מכן. מקומו של נשיא המדינה בעתות מלחמה מתמצה בעיקר בקבלת דיווחים שוטפים, פעולות לעידוד העם ובעיקר אזרחים שיישוביהם נפגעו, ביקור פצועים, גיוס תרומות וכו’. ביום הרביעי לפרוץ המלחמה, 9 ביוני 1982, ביקר נבון בפיקוד הצפון וסייר ביישובים שנפגעו בהפגזות המחבלים:

יומן העבודה של הנשיא יצחק נבון (נ-224/5, עמ’ 110)

ואכן נבון מספר בזיכרונותיו (עמ’ 367-366) שהוא לא הובא בסוד התכנון הראשוני של המלחמה ובכלל זה קו ה-40 ק”מ. אולם לנשיא כמו לכל אזרח יש רגשות ודעות על המתרחש, אותן הוא מחויב להצניע ולא לתת להן פומבי במידה והן שרויות במחלוקת. לאחר שפרצה המלחמה חשש נבון מהסתבכות בלבנון בין הנוצרים לבין הדרוזים וכן עם שאר העדות בלבנון. הוא נמנע מלצאת פומבי נגד הממשלה, אך הוא חלק את חששותיו עם חבריו הקרובים.

נבון נחרד מרשימת החללים שהלכה והתארכה אולם כל שהיה ביכולתו לעשות היה להציע ניחומים למשפחות. כשבועיים לאחר תחילת המלחמה פנה באמצעות שלישו הצבאי ישראל ירקוני אל חיים ישראלי ממשרד הביטחון וביקש את הרשימה המלאה של חללי המבצע כדי לשלוח לבני משפחותיהם מכתבי תנחומים (תעודה 6) ורשימה זו סופקה לבית הנשיא.

הנשיא נבון (במרכז) סוקר את הפגיעות שנגרמו לבתים בנהריה כתוצאה מהפגזות המחבלים, 9.6.1982. צלם יעקב סער, לע”מ

כדי לחזק את אזרחי הצפון יצא נבון לביקורים שם. באחד הביקורים הגיע למושב שאר ישוב שהופגז בתחילת המלחמה  על ידי כוחות אש”ף. בין השאר ביקר בבית משפחת נִמשיץ. אלא שבתם יעל, ילדה בת 13, נעדרה מהבית כי היא נפצעה בהפגזה ואושפזה בבית החולים “זיו” בצפת. מאוחר יותר הודתה הילדה לנבון על שביקר בביתה (תעודה 13).

תעודות נוספות עוסקות בגיוס כספים על ידי הנשיא נבון לטובת קרן לב”י והוועד למען החייל (תעודות 7, 14, 24).

.3 | הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה

במהלך המלחמה הצליח צה”ל להדוף את המחבלים ואת צבא סוריה מדרום לבנון בואך ביירות וכביש ביירות-דמשק ולחבור ל”פלנגות” – בעלי הברית של ישראל, הנוצרים המרונים, ששלטו בהר הלבנון בחלק שמצפון לכביש ביירות-דמשק. כמו כן הושמדו סוללות טילי הנ”מ הסוריות בבקעת הלבנון. לבסוף הוטל מצור על כוחות אש”ף במערב ביירות – עד שאלה נאלצו לעזוב את לבנון עם נשק קל בלבד בין 21 באוגוסט ל-1 בספטמבר. נוסף לכך נבחר ב-23 באוגוסט בשיר ג’ומייל, מנהיג הפלנגות, לנשיא לבנון והוא עמד להיכנס לתפקידו בספטמבר. לכאורה נראה היה שהמלחמה הסתיימה בניצחון ישראלי ברור ובהשגת מטרותיה המדיניות והצבאיות, אף שהניצחון עלה במחיר של מאות מחיילי צה”ל.

אולם ב-14 בספטמבר 1982 נרצח בשיר ג’ומייל בפיצוץ מטען שהטמינו מתנגדיו, וניתן האות לסדרה של אירועים ששינתה לחלוטין את מהלך העניינים ואת התחושות בקרב הנהגת ישראל. צה”ל העביר ברכבת אווירית כוחות גדולים לביירות ופרס אותם במערב העיר מחשש לשפיכות דמים, וכדי לטהר את השטח מכוחות אש”ף שנשארו בעיר בניגוד להסכם הפינוי שהארגון הסכים לו. הממשלה כונסה ב-16 בספטמבר ואישרה את כניסת כוחות צה”ל למערב ביירות. הממשלה  קיבלה דיווח שכוחות הפלנגות נכנסו למחנות הפליטים הפלסטינים, אולם לא דוּוְחה שהם מבצעים טבח של מאות פלסטינים במחנות הפליטים סברה ושתילה שבמערב ביירות.

.4 | הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית

משנודע על מעשה הטבח החל גל ביקורת נרחב על המתרחש בלבנון בתוך ישראל ומחוצה לה. שמועות משמועות שונות רחשו על מה ידעה ישראל על כוונות הפלנגות, ועל חלקה של ישראל בסיוע לוגיסטי לפלנגות. גל המחאה נגד המלחמה בישראל גאה ורבים תבעו להקים ועדת חקירה לטבח במחנות הפליטים. בקרב ראשי המדינה הייתה מחלוקת מה יש לעשות. עמדתו של ראש הממשלה בגין הייתה שיש לחקור את האירוע – אך הוא התנגד להקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט מבית המשפט ובעלת סמכויות רחבות.

נבון חש שאינו יכול עוד לעמוד מנגד. הוא נפגש בדחיפות עם בגין ואמר לו: “אדוני ראש הממשלה, המצב חמור. צריך לחקור את מה שאירע. אני לא חושב לרגע שאנחנו עשינו זאת, אבל משהו נורא קרה ואנחנו היינו בסביבה. חייבים לחקור את זה”. בגין השיב: “אדוני הנשיא, אם נקים ועדת חקירה, פירושו של דבר שאנו מודים שאנו אשמים”. “להפך!”, השיב נבון, “דווקא עכשיו אומרים שאנו אשמים. עלינו להראות שאיננו מסתירים דבר: יש להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחשוף את האמת ותפריך את ההאשמות”. בגין שקל למנות קצין בכיר שיחקור ונבון הגיב: “לא! לא אנשי צבא, אלא שופטים אזרחים! צריך שבית המשפט העליון ימנה ועדת חקירה ממלכתית”.  בגין הגיב על כך בספקנות (עמ’ 368 בזיכרונות).

כאשר הבין נבון שהממשלה מעכבת את ההחלטה נאם על כך בטלוויזיה ב-20 בספטמבר (תעודה 25). בדבריו הטיל את מלוא האחריות לטבח על אנשי הפלנגות שניסו להתנער מאשמתם: “במאזן הדמים הממושך והנורא שבין הפלנגות לפלשתינאים, הוסיפו עתה חיילי הפלנגות פרק שחור משחור”. נבון גינה את אלה שהטילו על צה”ל וישראל את האחריות לטבח ודרש: “חובתנו כלפי עצמנו וכלפי דמותנו בעיני עצמנו, וכן כלפי אותו חלק מהעולם התרבותי שאנו רואים עצמנו  חלק ממנו – חובתנו היא לברר בהקדם ובאופן מדויק, על ידי אנשים מהימנים ובלתי תלויים, את כל מה שאירע בפרשה אומללה זו, ואם יחייב הדבר, להסיק במלואן את מלוא המסקנות מבדיקה זו”. למחרת פרסמה לשכת הנשיא את עיקרי הנאום כהודעה מטעם הנשיא.

.5 | הקמת הוועדה ומסקנותיה

ב-24 בספטמבר קיבלה הממשלה את הצעתו של בגין לבקש מנשיא בית המשפט העליון יצחק כַּהַן “לקיים את בדיקת העובדות”. חלק ניכר מהציבור התנגד ל”בדיקה” ודרש ועדת חקירה ממלכתית. במוצאי שבת 25 בספטמבר התקיימה הפגנה המונית למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית בכיכר מלכי ישראל בתל אביב (לימים כיכר רבין). רבבות גדשו את הכיכר באחת ההפגנות הגדולות מבין אלו שנערכו בה. השלטים שנישאו והזעקה שעלתה מהקהל דרשו למנות ועדת חקירה ולהביא לפיטוריו של שר הביטחון אריק שרון שנחשב לאדריכל המלחמה ולאחראי לתוצאותיה. לבסוף, ב-28 בספטמבר, קיבלה הממשלה החלטה להקים ועדת חקירה ממלכתית ובעקבות זאת קמה ועדה בראשות נשיא בית המשפט העליון כַּהַן. בפברואר 1983 הגישה הוועדה את מסקנותיה. הוועדה הטילה את האחריות העליונה לטבח על כוחות הפלנגות אך הטילה אחריות אישית עקיפה על שר הביטחון אריאל שרון ומספר קצינים בכירים בצה”ל. כתוצאה מכך נאלץ שרון לוותר על תיק הביטחון ולהפוך לשר בלי תיק וחלק מהקצינים נאלצו לסיים את תפקידיהם בצה”ל. על כך כתבנו בהרחבה בפרסום: “דיוני הממשלה בהקמת ועדת כהן ובקבלת מסקנותיה, רצח אמיל גרינצוויג, 10 בפברואר 1983”.

.6 | התייחסות הציבור לפעילותו של נבון

התערבותו חסרת התקדים של נבון, והטלת מלוא כובד משקלו למען הקמת וועדת חקירה בפרשת הטבח בסברה ושתילה עוררה גל של מכתבים מהציבור בעדו ונגדו. בין המכתבים האלה בולטת ההתכתבות בין עורך הדין הידוע יורם שפטל, לבין עמי גלוסקא שכיהן אז כמזכירו האישי של נבון. יש לציין שבתחילה ביקר שפטל את נבון על כך שהוא עושה איפה ואיפה – מגנה את הציבור בקריית שמונה על שמנע ממנהיג מפלגת העבודה שמעון פרס לשאת דברים אך נמנע מלגנות את הקריאות “בגין רוצח” ו”שרון רוצח” בהפגנה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. גלוסקא ענה לשפטל: “אפשר שהדברים לא הגיעו לאוזניך, אולם הנשיא הביע זעזוע וגינה במילים חריפות את השימוש בביטוי ‘רוצח’ כלפי ראש הממשלה או שר הביטחון” ושפטל חזר בו מביקורתו (תעודה 28). גישה ביקורתית כלפי נבון נמצאת גם בתעודות 26, 27 ו-29 מספטמבר-אוקטובר 1982. לעומתם, בני גפן ודב גולדשטיין כתבו לנבון מכתבים נגד המלחמה (תעודות 31, 32):

קטע ממכתבו של גפן אל נבון, 23.10.1982. תיק נ-317/3

.7 | הודעת הפרישה

בשעה שהמלחמה בלבנון נמשכת למעשה, וועדת החקירה הממלכתית לטבח בסברה ושתילה טרם סיימה את מלאכתה, הלכה וקרבה השעה בה תסתיים קדנציית חמש השנים של נבון במשכן נשיאי ישראל – 5 במאי 1983. על נבון היה להודיע אם בכוונתו להגיש את מועמדותו לתקופת כהונה שנייה בת חמש שנים שכן הבחירות בכנסת נקבעו ל-22 במרס 1983. ראש הממשלה בגין ביקש ממנו להמשיך בתפקיד – מה שהיה מאפשר לנבון בחירה כמעט מובטחת בקולות הליכוד והמערך כאחד שמנו ביחד 95 חברי כנסת. אמנם ההצבעה לבחירת הנשיא היא חשאית, אך סביר להניח שהיה מושג רוב לנבון. יש לציין שבכל המקרים בהם ביקש נשיא מכהן מהכנסת להיבחר לכהונה נוספת – הוא קיבל את מבוקשו.

אולם נבון חש שאינו יכול להמשיך בתפקיד בגלל סיבות שונות ביניהן – העובדה שבא ממפלגת אופוזיציה והקושי האישי שלו לייצג את המדינה בעקבות מלחמת לבנון שעמדה בניגוד לתפיסתו הרעיונית, ובשל תוצאותיה שנגדו את ערכיו המוסריים – והוא לא רצה להיאחז במשרתו בכל מחיר. ב-31 בינואר 1983 נאם נבון בטלוויזיה והודיע לציבור: “הרגשתי כי התקרבתי למיצוי תפקידי”. כמו כן אמר: “אינני מתכנן ואינני מתכוון להיכנס לחיים הפוליטיים” (תעודה 38) וראו קישור לשידור (הקטע הרלוונטי החל מדקה 10:40) – את ההבטחה הזאת כידוע נבון לא קיים כשנבחר לכנסת ה-11 ב-1984 והתמנה לתפקיד סגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות.

.8 | התכתבות עם מאיר פעיל ואזרחים נוספים

מאיר פעיל, ממנהיגי השמאל הציוני וחבר כנסת לשעבר, כתב לנבון מכתב בעקבות החלטתו. ככל הנראה ביקש פעיל מנבון לחזור בו. נבון השיב לו ב-3 בפברואר במכתב ממנו אנו מבינים כי לנגד נבון עמדו סיבות נוספות על הסיבה שנתן לציבור הרחב: המחלוקת עם הממשלה וסיבות משפחתיות (תעודה 41):

3.2.1983

מאירקה יקר

אני אסיר תודה לך על מכתבך החם והחברי. השיקולים שהעלית בו מצויים גם לנגד עיניי. הדברים שאמרתי פומבית הם אמת לאמִתה. לא יצאתי מן הנשיאות למען משהו אחר, אלא משום הרגשתי שאני מתקרב למיצוי תפקידי השוחק מאוד. יכולתי “לסחוב” עוד שנה-שנתיים באותה רמה של פעילות ורעננות אך לא חמש. גם המתח הפנימי של אדם בתפקיד זה החולק מאוד על כמה מקווי היסוד של הממשלה – קשה לתארו לאדם מבחוץ. אני גם סבור שייטב למשפחה ולילדים לחיות חיים נורמליים אף כי זה לא העיקר, אם כי גם זה חשוב.

יכולתי בשיחה להרחיב את הדיבור, אך זה העיקר. כיוון שהחלטתי לא להמשיך שקלתי את האפשרויות השונות והחלטתי לא להיכנס לפוליטיקה אלא לכתוב ולפעול בתחום החברתי-חינוכי.

אני עצוב אך שלם עם עצמי והחלטתי.

ושוב תודה, בברכה חמה

יצחק נ.

היו בציבור אנשים שלא השלימו עם החלטתו של נבון שלא לפנות לפוליטיקה. כך עשה בני גפן שפנה לנבון במילים מרגשות: “אתה תקוותנו האחרונה!” (תעודה 40).

.9 | חודשים אחרונים בצל מלחמת לבנון

כאמור בפברואר 1983 הגישה ועדת כַּהַן את המלצותיה. ממשלת ישראל דנה במסקנות הוועדה במשך שלוש ישיבות, מ-8 עד 10 בפברואר ובסוף הדיונים החליטה לקבל את ההמלצות. בעת הדיון האחרון התקיימה הפגנה של “שלום עכשיו” שדרשה לבצע את המסקנות. אזרח ישראלי שהתנגד לעמדת המפגינים השליך עליהם רימון יד. מהפיצוץ נהרג אחד המפגינים בשם אמיל גרינצוויג ונפצעו עוד תשעה מפגינים.

אירוע זה זעזע רבים בישראל שחששו מפרוץ מלחמת אזרחים. נבון ביקר אצל משפחת גרינצוויג כדי לנחמם. רבים ראו בנשיא המדינה את הכתובת הטבעית כדי להנמיך את הלהבות ולמנוע קרע בלתי ניתן לאיחוי בעם, והדים לכך נמצאים במכתבים שקיבל נבון. אלי מזרחי מגבעתיים פנה אל נבון וביקש: “למען השם פעל למניעת מלחמת אחים” (תעודה 42) ותלמידי בית הספר “אהבת ציון” בתל אביב סיפרו לנבון על פעולותיהם נגד אלימות (תעודה 45). אולם היו שגינו את נבון על שביקר אצל משפחת גרינצוויג בלי לבקר במשפחתה של אסתר אוחנה שנהרגה באותם ימים מרגימת אבנים בידי ערבים בדהריה שמדרום לחברון (תעודות 43, 46, 49).

תגובה אחרת של חלק מהציבור התמקדה במסקנות ועדת כַּהַן שהטילה את האחריות הישירה לטבח על כוחות הפלנגות. הרצל חכמוב התכתב עם נבון ודרש להפסיק את המו”מ עם ממשלת לבנון עד שתעמיד לדין את הרוצחים במחנות סברה ושתילה (תעודות 44, 44A, 44B). לעומת זאת יפה רוכברגר מנתניה טענה שאין מקום להצטער על מותם של אנשי “עמלק” כלשונה (תעודה 47). חנה זיידמן מתל אביב ושלמה חן (חיון) מרמת גן ביקרו קשות את נבון וטענו שטוב היה עושה אילו היה מתפטר ובלבד שוועדת כַּהַן לא הייתה קמה בכלל (תעודות 54, 55).

נבון טיפל גם במצוקתם של משפחות חללי צה”ל ונעדריו. במכתב ששלח בדצמבר 1982 ביקש נבון באמצעות מזכירו האישי עמי גלוסקא אל חיים ישראלי מלשכת שר הביטחון ביקש להתחשב ברצון המשפחות השכולות בעת קביעת טקס ההלוויה הצבאית (תעודה 36). במכתב ששלח נבון בפברואר 1983 באמצעות גלוסקא (שעתה כיהן גם כשלישו הצבאי) אל חיים ישראלי ביקש לשמוט חוב כספי כלפי משרד הביטחון של חלל צה”ל שהיה קצין בקבע (תעודה 48). באפריל 1983 שלח נבון איגרת לסנטור צ’רלס פרסי והודה על מאמציו ליצור קשר עם סוריה בעניינם של שבויים ונעדרים ישראלים ממלחמת לבנון (תעודה 53).

למרות ביקורתו על המלחמה פעל נבון כדי למזער את הנזרק שגרמה המלחמה לתדמיתה של ישראל בעולם. בספטמבר 1982 שלח מברק לנשיא איטליה סנדרו פרטיני וביקש ממנו שלא לפגוש את יושב ראש אש”ף יאסר ערפאת בעת שהנ”ל יבקר ברומא בשל היותו מנהיג ארגון טרור (תעודה 23). כמו כן פנה נבון באמצעות ישראל ירקוני אל ויליאם הייק, נשיא חברת סרטי תעודה בסן פרנסיסקו, הסביר את עמדת ישראל בלבנון והתנגד לכנות את אריאל שרון בכינוי “קצב” (תעודה 51).

.10 | רשימת התעודות

1. מברק לא חתום אל נבון, 10.6.1982. נגד המלחמה. נ-317/2.
2. מברק משפחת הירשפלד אל נבון, 13.6.1982. בקשה לסייע לאוכלוסיית לבנון ותשובת חסיה ויינר. נ-317/2.
3. (כולל 3A) התכתבות נירה פולקמן ואחרים עם נבון, 4.7.1982-16.6.1982. סיוע לאזרחי לבנון. נ-317/2.
4. נחום מזרחי אל נבון, 17.6.1982. הצעה להחליף את השבויים הערבים שנתפסו בלבנון ביהודי סוריה. נ-317-2.
5. ד”ר אילנה צור אל נבון, 22.6.1982. כלי התקשורת. נ-317/2.
6. ישראל ירקוני אל חיים ישראלי, 24.6.1982. בקשת נבון לקבל את רשימת חללי צה”ל בשל”ג ובני משפחותיהם כדי לשלוח להם תנחומים. נ-311/4.
7. ירקוני אל לב”י, 24.6.1982. תרומות שמעביר בית הנשיא. נ-311/4.
8. פרנצי רוזנקרנץ אל נבון, 25.6.1982. נגד המלחמה. נ-317/2.
9. יהודית לימן אל נבון, 25.6.1982. מציאת מקום למחבלים. נ-317/2.
10. פרופ’ צבי אופיר ואחרים אל נבון, 30.6.1982. קריאה לפעול למען אחדות בעם. נ-317/2.
11. יהודה שזי אל נבון, 4.7.1982. קורא לנבון לפעול נגד “בוגדים”. נ-317/2.
12. דב בן-מאיר אל נבון, 6.7.1982. מצרף התכתבות בעניין המלחמה בלבנון. נ-317/3.
13. יעל נמשיץ אל נבון, 7.7.1982. ילדה מהמושב שאר ישוב שנפצעה מהפגזת מחבלים ב-5.6.1982. נ-314/3.
14. ירקוני אל אברהם גרינשפן, 9.7.1982. מודה על תרומה שהועברה ללב”י. נ-311/4.
15. א’ ניסני אל נבון, 20.7.1982. נגד אנשי תקשורת הפוגעים במאמץ המלחמתי של ישראל. נ-317/2.
16. הרמן גולדמן אל נבון, 1.8.1982. קורא לטפל בפליטים בלבנון, לעודד הגירתם ולהדק את המצור על ביירות. נ-317-2.
17. יורם בן חיים אל נבון, 3.8.1982. מביע חשש מפגיעה באזרחי לבנון על ידי מטוסי חיל האוויר. נ-317/2.
18. ח”כ מיכאל בר-זהר אל נבון, 4.8.1982. הצעה להקים חיל שלום ישראלי בלבנון. נ-317/2.
19. פנינה כץ אל נבון, 8.8.1982. נגד המלחמה. נ-317/2.
20. אליעזר ברוצקוס אל נבון, 13.8.1982. נגד הפצצת ביירות. נ-317/2.
21. ישראל ירקוני אל ג’יי. טנדיסט, אוסטרליה, 18.8.1982. טוען שטנדיסט הסתמך על תקשורת המעוותת את המציאות בלבנון. נ-311/4. מכתבו של טנדיסט נמצא בתיק נ-326/3, עמ’ 547.
22. מנחם גרנוף וינינה זימנובסקי, 24.8.1982. תומכים בהצעת בר-זהר (4.8.1982). נ-317/2.
23. מברק נבון אל נשיא איטליה סנדרו פרטיני, ספטמבר 1982. לקראת בואו הצפוי של ערפאת לאיטליה. נ-311/4.
24. ישראל ירקוני אל קרן לב”י, 2.9.1982. מעביר תרומות. נ-317/2.
25. נאום נבון בטלוויזיה, 20.9.1982. בעקבות טבח סברה ושתילה. עמותת נבון.
26. מרים לוי אל נבון, 21.9.1982. קוראת לנבון להתפטר כמחאה על מדיניות הממשלה. נ-317/3.
27. אלמונית אל נבון, אוקטובר 1982. מאוכזבת מדרישת נבון להקים ועדת חקירה ממלכתית לטבח סברה ושתילה. נ-317/3.
28. התכתבות בין עורך דין יורם שפטל לעמי גלוסקא, 12.10.1982. ביקורת על שנבון סלקטיבי בגינויים שלו ביחס למי שפגעו בפרס ולא כלפי מי שפגעו בבגין. גלוסקא מכחיש. נ-317/3.
29. יעקב רפאל אל יצחק נבון ותשובת גלוסקא, 12.10.1982. ביקורת על שנבון סלקטיבי בגינויים שלו ביחס למי שפגעו בפרס ולא כלפי מי שפגעו בבגין. גלוסקא מכחיש. נ-317/3.
30. גלוסקא אל חיים צדוק (לא השר לשעבר), 15.10.1982. הסבר דברי נבון על הטבח בעברית ובערבית. נ-317/3.
31. בני גפן אל נבון, 23.10.1982. קורא לנבון לפעול נגד המלחמה בלבנון. נ-317/3.
32. תזכיר דב גולדשטיין אל נבון, 24.10.1982. נגד המלחמה בלבנון ובעד הקמת חלופה פוליטית. נ-317/3.
33. בנימין אלטשולר אל נבון, 16.11.1982. מבקר את מנהיגותו של בגין. נ-317/3.
34. ישראל ירקוני אל חיים ישראלי, 1.12.1982. בקשת אופירה נבון להיפגש עם חיילים פצועים. נ-311/4.
35. גלוסקא אל יעקב שרמן, 16.12.1982. עמדת נבון כלפי הטבח בסברה ושתילה. נ-311/4.
36. גלוסקא אל חיים ישראלי, 19.12.1982. בקשה לתאם עם המשפחות השכולות את סדרי הלוויתם של חללי צה”ל. נ-311/4.
37. אבא פוקס אל נבון, 22.12.1982. שיר על אסון צור הראשון. נ-317/3.
38. הודעת נבון שלא יבקש להיבחר לקדנציה שנייה, 31.1.1983. נ-311/4.
39. אורה חתן אל נבון, פברואר 1983. חיילת שמגנה את ההפגנות נגד הממשלה. נ-317/4.
40. בני גפן אל נבון, 2.2.1983. קורא לנבון להתנדב לפעילות פוליטית. נ-317/2.
41. נבון אל מאיר פעיל, 3.2.1983. מסביר את החלטתו שלא להמשיך בנשיאות. נ-311/4.
42. אלי מזרחי אל נבון, 13.2.1983. קורא למנוע מלחמת אחים. נ-317/4.
43.  נסים מזרחי אל נבון, 16.2.1983. קורא לנבון לנחם את משפחת אוחנה שבתם אסתר נהרגה כשם שביקר אצל משפחתו של אמיל גרינצווייג. נ-317/4.
44. 44 (נ-311/5), 44A, 44B) התכתבות בין נבון להרצל חכמוב, 15.2.1983. קריאה להפסיק את המו”מ עם לבנון אם לא תעמיד לדין את רוצחי הפלסטינים בסברה ושתילה. נ-317/4.
45.  תלמידי כיתה ה’ בב”ס “אהבת ציון” אל נבון, אמצע פברואר 1983. קוראים להפסיק אלימות מילולית ופיסית בעקבות רצח גרינצווייג. נ-317/4.
46.  ד”ר א’ מתן אל “ידיעות אחרונות”, 20.2.1983. ביקורת על נבון משום שביקר אצל משפחת גרינצווייג ולא אצל משפחת אוחנה. נ-317/4.
47. יפה רוכברגר אל נבון, י”ד אדר תשמ”ג (27.2.1983). קוראת שלא להתאבל על מות “עמלק” – כלומר הפלסטינים בסברה ושתילה. נ-317/4.
48.  גלוסקא אל חיים ישראלי, 28.2.1983. בקשה לשמוט חוב של משפחתו של חלל צה”ל. נ-311/5.
49.  התכתבות עם מרים רוזן עם גלוסקא, 28.2.1983. מבקרת את נבון על שלא ביקר אצל משפחת אוחנה ועניינים נוספים. נ-317/4.
50.  ירקוני אל זהבה ברוורמן, 3.3.1983. תרומת בית הנשיא לאגודה למען החייל. נ-311/5.
51. ירקוני אל ויליאם הייק, 16.3.1983. מסביר את עמדות ישראל ודוחה את הכינוי “קצב” לשרון. נ-311/5. תשובה למכתבו של הייק מ-11.2.1983, נ-3216/4, עמ’ 268.
52. רות כרמי אל יצחק ואופירה נבון, 7.4.1983. לקראת יום הזיכרון לחללי צה”ל לאחר שבן של חברה שלה נפל בשל”ג. נ-317/4.
53.  נבון אל סנטור צ’רלס פרסי, 21.4.1983. מודה על מאמציו להשגת קשר עם השבויים הישראלים בסוריה. נ-311/5.
54.  חנה זיידמן, אפריל 1983. מצטערת שנבון לא התפטר – במקום שקמה ועדת החקירה. נ-317/4.
55.  שלמה חן (חיון), אפריל 1983. מביע אכזבה מהתבטאויותיו של נבון בעניין הרמטכ”ל רפאל איתן. נ-317/4.

.11 | י"ב. התיקים עליהם מבוסס פרק זה

נשיא המדינה יצחק נבון – מכתב שוטף (נ-311/4)

נשיא המדינה יצחק נבון – מכתב שוטף (נ-311/5)

נשיא המדינה יצחק נבון – פגישות (נ-314/3)

נשיא המדינה יצחק נבון – פגישות (נ-314/4)

נשיא המדינה יצחק נבון – הצעות ותלונות (נ-317/2)

נשיא המדינה יצחק נבון – הצעות ותלונות (נ-317/3)

נשיא המדינה יצחק נבון – הצעות ותלונות (נ-317/4)

נשיא המדינה יצחק נבון – אישים בחו”ל (נ-326/3)

נשיא המדינה יצחק נבון – אישים בחו”ל (נ-326/4)

יומן פגישות של הנשיא יצחק נבון (נ-224/5)

נשיא המדינה יצחק נבון – בעיות השעה (נ-343/5)