ב-29 במאי 1978 הושבע יצחק נבון בכנסת כנשיא החמישי של מדינת ישראל. עד מהרה הסתבר שנבון אינו מתכוון להעביר את ימיו ספון בלשכתו בבית הנשיא, אלא מתכוון לשים דגש רב בנשיאותו על יציאה את כל רחבי הארץ ומפגשים עם רבים מתושביה על גווניהם השונים. ואמנם אם יש משהו שמסמל יותר מכל את ימיו של נבון בבית הנשיא אלו ביקוריו הרבים ביישובים ומקומות.
יומיים בלבד לאחר השבעתו יצא נבון לביקורו הראשון. לעדותו הוא התלבט היכן לערוך את ביקורו הראשון כנשיא, והחליט לצאת ולהיפגש עם אנשים שמסמלים בחייהם את השכול ואת הקשיים של החיים בארץ, לצד הנחישות להמשיך ולתרום למדינה חרף הקשיים. את הביקור התחיל במוסד הסיעודי “משען” ברעננה (אגף של בית לוינשטיין) וביקר את ידידיו רבקה (“אם הבנים”, זוכת פרס ישראל על מפעל חיים) ומרדכי גובר, ששכלו את שני בניהם במלחמת השחרור ועסקו שנים רבות במפעלי התנדבות וקליטת העלייה.
משם המשיך נבון לביקור בשני מושבים מרוחקים בצפון הארץ ליד הגבול עם לבנון, אביבים ודובב, ובקיבוץ סאסא. המושבים האלו לא נבחרו בכדי. אביבים ידע ב-1970 אסון כבד שזעזע את תושבי ישראל. ב-22 במאי יצא מאביבים כמדי יום אוטובוס שהסיע תלמידים לבית הספר בדובב. באחד מעיקולי הדרך הופעלו לעברו באמצעות אלחוט ארבע פצצות בזוקה שהפעילו טרוריסטים משטח לבנון. הפצצות פגעו באוטובוס וגרמו למותם של 12 איש, מתוכם 9 ילדים בני 10-6 בלבד כולם מאביבים, ו-3 מבוגרים בהם אחד מאביבים. 20 נוספים נפצעו.
נבון התקבל במושבים בחום רב בלחם, מלח, דבש וחלב. “באתי הנה כדי להראות לתושבים כאן שאף שהם רחוקים גיאוגרפית ממרכז הארץ, הם קרובים ללב העם”, אמר לתושבים. הוא הוסיף כי החליט לבקר אותם תחילה כי יישובים כמותם מסמלים את ההיאחזות הנחושה בקרקע חרף הקשיים הפיזיים והביטחוניים. נבון סייר באביבים, נפגש עם התושבים וביקר בבית כמה מהמשפחות ששיכלו את ילדיהם ב”אוטובוס ילדי אביבים”. לתושבים הוברר כי אין הנשיא “מורם מעם”, אלא לדבריהם “אחד משלנו”. את דבריו אליהם תיבל בערבית- מרוקנית, שפת האם של רוב מייסדי המושב, חיבק ושוחח עם ילדי הגן. בבית משפחת ביטון שאיבדה שניים מילדיה ואת אחיו של אב המשפחה ובנו, חיבק הנשיא את אב המשפחה שוחח עמו ארוכות ושתה אתו כוס עראק. “תראה איזה מין נשיא עממי. שיהיה בריא” אמר אחד מהתושבים ודמעות התרגשות בעיניו, לפי דיווח ב”מעריב”.