לוי אשכול פרויקט הנצחה

.1 | מבוא

היחסים בין דוד בן-גוריון ללוי אשכול הם אחד העניינים הקשים להבנה. שניהם עלו בעלייה השנייה אך בשנים הראשונות הקשר ביניהם מוגבל. הם השתייכו למפלגות שונות עד הקמת מפא”י ב-1930 – אף ששניהם שירתו בגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה וכנראה אז נפגשו לראשונה. רק בינואר 1948 כאשר בן-גוריון מינה את אשכול ל”עוזר לעניינים ציביליים” במשרד הביטחון התהדק הקשר ביניהם ואשכול הפך למעשה למנכ”ל הראשון של המשרד. מכאן דרך כוכבו של אשכול והוא התמנה לשורה של תפקידים בכירים עד שביוני 1952 נבחר לתפקיד שר האוצר והוא מילא את תפקידו בהצלחה במשך 11 שנים – עד שנבחר לראשות הממשלה ביוני 1963. במהלך תקופה זו התחזק מאוד מעמדו של אשכול במפלגה ובציבור עד כדי כך שיצחק בן-אהרן ששירת לצדו בממשלה כינה אותו “ראש ממשלה לענייני פנים”.

בן-גוריון המליץ פעמיים שאשכול יחליף אותו. בפעם הראשונה בדצמבר 1953 ובפעם השנייה ביוני 1963. אשכול סירב להצעה ב-1953 מה שהביא לבחירתו של משה שרת. אולם מה שמעורר תימהון הוא הקרע שפרץ בין בן-גוריון לאשכול ב-1964 מה שהביא את בן-גוריון לפרישה ממפא”י ולהקמת רפ”י שנכשלה בבחירות לכנסת ב-1965 מול המערך בהנהגת אשכול. נבון נמנה עם נאמני בן-גוריון והוא הצטרף לרפ”י.

בסוף 1959 עדיין לא התעוררה איבה בין בן-גוריון לאשכול. מפא”י זכתה זה עתה בבחירות לכנסת הרביעית (3.11.1959) בניצחונה הגדול ביותר – 47 מנדטים ועוד 5 חברי כנסת ממפלגות לוויין ערביות. בן-גוריון היה חולה ומי שניהל את המגעים הקואליציוניים להקמת ממשלה חדשה בראשות בן-גוריון היה לוי אשכול – זאת אף שהיה מטופל באשתו השנייה אלישבע אשכול (לבית קפלן) שהייתה על ערש דווי. הממשלה החדשה הוקמה ב-16 בדצמבר 1959 ואילו אלישבע נפטרה ממחלתה ב-22 בדצמבר 1959 כשהיא משאירה אחריה את לוי אשכול לו הייתה נשואה מאז ינואר 1930 ואת שלוש בנותיהם: דבורה, תמה ועפרה.

 

.2 | פגישתם של נבון ובן-גוריון

בסוף נובמבר 1959 התפרסמה בעיתון “ידיעות אחרונות” כתבה על כך שאשכול אמר כביכול (ואולי בבדיחות) שבן-גוריון יכול להקים ממשלה בלי מפא”י. כתבה זו גרמה לנבון (שכיהן אז בתפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה) לדבר על כך עם בן-גוריון ב-30 בנובמבר. את קורותיה של אותה שיחה כתב נבון במכתב לאשכול. במכתב הזה מתגלית ההערכה הרבה – ואפילו האהבה – של בן-גוריון לאשכול ב-1959 (תיק “מכתבים אישיים ופתקים [אותיות נ’] – ארכיון יד לוי אשכול”, פ-4816/4, עמ’ 8-6):

כדי להקל על הקוראים אנו מצרפים הדפסה של המכתב:

1.12.1959

אשכול יקר

אמרתי אתמול לבן-גוריון כי: “ב’ידיעות אחרונות’ הופיעה ידיעה כביכול שאתה [אשכול] אמרת: ‘בן-גוריון יכול להרכיב ממשלה בלי מפא”י’. ודאי אתה [בן-גוריון] מבקש ממנו לא לקחת זאת ברצינות ו…”

עוד לא הספקתי לסיים את המשפט הניף את ידו ואמר: “עזוב את העיתונים האידיוטיים האלה. אשכול לא צריך להסביר שום דבר”.

אחר כך ישבנו ולגמנו קפה ושמעתי ממנו במשך עשר דקות תמימות מי זה אשכול. ארשום לפי זיכרון כמה מן הדברים: “יהודי יקר, נפלא. אינני יודע איך הוא מחזיק מעמד! אשתו חולה – והוא לא מוציא מילה החוצה, ממשיך, ואני יודע מה זה בשבילו… באמת אינני יודע איך יכול הוא להחזיק מעמד במשרד הזה – האוצר – זה עסק נורא. כפוי טובה. כולם מתלוננים, כולם תובעים ממנו, כולם רצים [רוצים], כולם מטרידים. והוא ברוח טובה מטפל ומטפל ומסדר, ולא מתלונן. אני לא הייתי מחזיק מעמד בזה. אני אומר לך, אני הייתי כורע  מזה. גיבור אשכול! יהודי נפלא, שורשי, לא נכנס לכל האינטריגות האלה במפלגה. והוא סידר המון דברים לפני הבחירות.

מה זה? הוא לבדו בבית? מי עוזר לו שם? אין איזה עוזר? איזו עוזרת?

ובכן לפני שתיקבע הפגישה אתו [עם אשכול ] תברר אם בכלל אפשר לעשות את זה אצלו, אם אין לו חום. רגע, נדחה את זה למחר מחרתיים. עס ברענט נישט [לא בוער]. שיהיה בריא.

לא, באמת, יצחק, אני אומר לך: אין כמוהו בתנועה! איך הוא עומד בזה! ותמיד בחיוך, ברוח טובה, באומץ. אבל מדאיג אותי מצב אשתו. כמה בנות יש לו?… אך יהודי נפלא! נפלא!

(אחר כך: דגניה [ב], העלייה השלישית, וכו’).

עוד כמה אשכולים – הכול היה אחרת. הוא פשוט גיבור”.

 

אשכול יקר

לא התכוון בן-גוריון שאעביר אליך דברים אלה, ואין הוא יודע שעשיתי זאת.

זו אינה פעם ראשונה ולא יחידה שהשמיע דברים כאלה עליך. היום החלטתי: רק דברי רכילות מותר למסור, האם אסור להעביר מילה טובה?

אנא שמור הדברים בלבך בלבד. אגב יכולתי בקושי להעביר תוכן דבריו. אין לי את הכישרון להעביר לך את הטון החם והאוהב אשר ליווה את דבריו.

בקיצור, צרה התרגשה עליך: בן-גוריון מאוהב בך… ראה הזהרתיך.

היה בריא

יצחק נ’