הדם הוא הנפש - הקמת ועדת נבון בפרשת תרומות הדם

ה.1 | "אם מסקנות הוועדה לא יספקו את העדה נצא שוב למאבק" - בג"צ פוסל חבר בוועדה

ועדת נבון החלה את דרכה כאמור בסערה ציבורית ובהפגנת ההמונים. נקודת הרתיחה הגבוהה איימה לגלוש אל תוך דיוני ועדת הבירור ואף סיכנה לא פעם את הלגיטימציה שלה.

עוד לפני שהוקמה, מיהרו בארגון הגג של העולים לשלוח ב-4 בפברואר, מכתב למנכ”ל משרד ראש הממשלה – מר צבי אלדרוטי. הם הביעו תרעומת על דרך השתלבות העדה ומחו על שמיעת קבוצה מצומצמת שזווית הראייה שלה מוגבלת, כלשונם. הם המליצו לכן על גורמים בקרבם – “פעילנו הם אנשים הנחשבים למקצועיים ומוכרים. למרות זאת לא שותפנו בעת קבלת ההחלטות ולא נוצלה נכונותינו לשמש כמגשרים בין העדה לממסד. האירועים מוכיחים שדרושה הקשבה בכל קשת קולות העדה האתיופית. הזעקה שפרצה ירדה אולי מהכותרות, אך שיקפה מציאות כואבת שחובה להקשיב לה. אנו לא נחסוך במאמץ לעזור במשימה זו. אנו מבקשים איפה ייצוג הולם של קואליציית הארגונים בוועדת הבדיקה הממלכתית” (תעודה 44, עמוד 108, בתיק מנהלה, ג-7990/6). הוגדרו שני נציגים ובהם גם מר אדיסו מסלה.

במהלך פעילות הוועדה התבטא מסלה, נגד ראש שירותי בנק הדם ד”ר אמנון בן-דוד, והאחרון פנה נגדו לבית הדין הגבוה לצדק בקריאה לסיום תפקידו בוועדה ובטענה של משוא פנים. בית הדין הגבוה הכריע ב-8 באפריל בסוגיה, כי מסלה יסיים את תפקידו. בעקבות הפסיקה התבטא מסלה בנחרצות נגד ההחלטה באומרו כי “תהיה לה השלכה ישירה על ועדת נבון” וכן הזהיר שמא העדה תצא שוב למאבק כיוון שבמקרה של מסקנות לא מספקות עלולות לעכב את קליטת עולי אתיופיה בקרב החברה הישראלית (תעודה 45, עמוד 174 בתיק סיכומי ישיבות + מסמכים, ג-7988/1).

בסיכום הישיבה שנערכה שבוע לאחר מכן נכתב כי “דעת כל חברי הוועדה הייתה כי הדברים חמורים, כלולה בהם נימת איום ולכן הם ראויים לתגובה“. נבון אמר כי “ראש הממשלה מינה את הוועדה ויש לו אחריות כלפיה, ולכן התגובה צריכה לבוא ממנו”. גברת נתמר הלל ציינה, כי מסלה אינו יכול לשמש כתובע ושופט כאחד, והמלצתה היא להימנע מעימות פומבי העלול לפגוע בוועדה. לבסוף סוכם, כי נבון ישוחח עם ראש הממשלה על מנת לבקש התערבותו למניעת התבטאויות נוספות (תעודה 46, עמוד 174 בתיק סיכומי ישיבות + מסמכים, ג-7988/1). בדיון בדבר החלפת מסלה בנציג אחר השופט וינוגרד הביע מורת רוח מכך. לטענתו הוספת אדם שלא שמע את כלל העדויות עלולה ליתן עילה בידי מי שיבקשו לדחות את מסקנות הוועדה (תעודה 47, עמוד 68 בתיק סיכומי ישיבות + מסמכים, ג-7988/1).

חברי הוועדה (מימין לשמאל): אדיסו מסלה, נתמר הלל, ופרופסור אליעזר רחמילביץ בביקור בבנק הדם. 26/03/1996. צילום: צביקה ישראלי, לשכת העיתונות הממשלתית

גם נגד שלמה מולה, שהחליף את מסלה כנציג העדה בוועדה, הוגש בג”צ על התבטאויותיו בהפגנה הגדולה שנערכה בחודש ינואר. הערכת מצב שקיימו חברי הוועדה בעניין הפכה גועשת. נבון פתח ואמר: “בשלב זה אנו ממשיכים. המשך חברותו של מולה תלויה בראש הממשלה ובמולה עצמו. כל עוד ראש הממשלה או בג”צ יגידו אחרת, שלמה ימשיך“. מולה שנכח בדיון השיב: “מצטער על המצב אליו נקלעה הוועדה, אני מאמין שהוועדה נמצאת בסיכום ואני משבח את עבודתה. הוסכם עם ראש הממשלה ששני נציגים בני העדה יהיו בה. בהפגנה התבטאתי מתוך כעס וכאב. אני ממשיך בשלב זה. אם הדברים לא היו מסובכים הוועדה לא הייתה קמה“.

ד”ר אמנון בן דוד. מנהל מערך שירותי הדם במגן דוד אדום, מעיד בפני ועדת נבון. 15/04/1996. צילום: צביקה ישראלי ,לשכת העיתונות הממשלתית

רחמילביץ הגיב בזעם: “מפריע לי, כי העניין של בן דוד הופך אישו (=issue). אני מסכים שחשוב שיהיה לבני העדה ייצוג בוועדה וחשוב שיהיו שניים, ובעידנא דריתחא מתבטאים. עניין אמנון בן-דוד לא ענייני. הוא כאילו מכופף את ידינו. אם יצטרך מולה לעזוב, אני מוחה על הגשת הבג”צ. נניח שחבר ועדה אמר משהו, אז מה? מה אנחנו – שישה אפסים? אין לנו דעות משלנו?, כאן מדובר על שימת מקל בגלגלים ללא כל סיבה. יש צורך בשני חברי ועדה”.

נתמר הלל הוסיפה: “אין בכך יותר מאשר הוצאת כותרת לתקשורת. אין אתיופי שלא אמר משהו על בן דוד בעקבות התבטאויותיו בעיתון“. על מסלה אמרה: “אנשים בכעס, לא ניתן לבקר את דבריהם. העדה הייתה סוערת באותה עת. הדברים יצאו מפרופורציות“. השופט וינוגרד סיכם: “אין לנו עניין עם בן דוד באופן אישי. יש לנו רק עניין בתפקוד בנק הדם. אין אנו ממנים את חברי הוועדה ואין אנו מפטרים, אנו נכבד את המלצות בג”צ. מציע לעבור לסדר היום תוך שסומכים על יכולתנו המקצועית” (תעודה 48, עמודים 22-21 בתיק סיכומי ישיבות + מסמכים, ג-7988/1). לבסוף, החליט מולה להתפטר באופן עצמאי.

בהמשך הדיון שיתף נבון מתחושותיו: “אני הסכמתי לקבל את התפקיד מתוך ראיה ציבורית. קמה סערה בעדה ורציתי להרגיע. אם הכל יתמקד בנושא האישי איזה זכות גדולה תהיה לאיש הזה שיזכה לכותרות. עבודת הוועדה תרד לטימיון. לא תשקוט הארץ. לפחות שלא נוסיף דלק לבערה“. לסיכום הוסיף, “אני לא מגן עליו ולא מפטר אותו, שיפטר אותו שר הבריאות” (תעודה 49, עמודים 50-48 בתיק סיכומי ישיבות + מסמכים, ג-7988/1).

ה.2 | מגבשים מסקנות

הוועדה צלחה לבסוף משוכה זו והשלימה את עבודתה. ב-28 ביולי 1996, הגיש נבון את ממצאיה לראש הממשלה נתניהו. באחת מגרסאות הטיוטה של הדו”ח נכתב: “הכתבה הציגה בכללותה תמונה חלקית ובלתי מאוזנת של הבעיה” (תעודה 50, עמוד 4 בתיק טיוטות דו”ח הועדה, ג-7988/4).

בדו”ח הסופי נכתב: “בנסיונה לעקוב אחרי השתלשלות העניינים שהביאה לקבלת ההחלטה להשמיד את תרומות הדם, מצאה הוועדה ליקויים רבים… המיעוט בוועדה סבר כי על מגן דוד אדום להסיק מסקנות אישיות נגד מנהל שירותי הדם, ד”ר אמנון בן-דוד. הרוב בוועדה סבר שלא הוא הנהיג מדיניות זו, האחריות מוטלת על משרד הבריאות ואין להסיק כלפיו מסקנות אישיות” (עמוד 45 בדו”ח הוועדה הסופי).

בהצעת ההחלטה שהכין חבר הוועדה יחזקאל זכאי, כתב: “הוועדה הייתה אמורה לבדוק בעיקר את דרך קבלת ההחלטות, ולמצוא נוסחה שיהיה בה כדי לאחות את הקרע הנורא שאיים על הציבור בישראל, ולמנוע את הידרדרות הפרשה למחוזות שאין מהם חזרה” (תעודה 51, עמוד 229 בתיק טיוטות דו”ח הועדה, ג-7988/4).

פרופסור צבי בנטואיץ – ראש מרכז האיידס בבית החולים קפלן שהעיד בפני הוועדה, הוכיח בדבריו כיצד המישור הרפואי השפיע על הפן החברתי ושניהם מזינים האחד את השני: “לסיכום הפרשה העגומה שהגיעה לשיאה בהפגנות ובכאב העמוק, אלה ניתנים היו ללא ספק למניעה לו היו החלטות נבונות ושקולות יותר מדריכות את קובעי המדיניות. כיום לאחר שהנזק נגרם יש אפשרות ריאלית לתקנו, על ידי תקנות נאורות יותר אשר ישמרו על בריאות הציבור אך יפחיתו את האלמנט הציבורי הפגיע” (תעודה 52, עמודים 29-25 בתיק סיכומי ישיבות + מסמכים, ג-7988/3).

עוד בישיבתה השנייה של הוועדה בחודש פברואר, הזדעק יצחק נבון, האדם שמונה לעמוד בראשה ונאם בפאתוס: “השגיאות שעשינו או לא, מה שמדינת ישראל עשתה, לא היה כדבר הזה בשום אומה ולשון. יש הרוגים, כלכלה הרוסה ומקבלים במשך ארבע וחצי שנים 650 אלף עולים חדשים?! למי היה כסף ויכולת לעשות יותר ממה שעשו?! יבורכו שגיאות העבר שהביאו עולים” (תעודה 53, עמוד 231 בתיק סיכומי ישיבות + מסמכים, ג-7988/2).

גם לקראת סיום תפקידה ולאחר שלב שמיעת העדויות, עלו על שולחנו של יצחק נבון לבטים ותהיות. בסוף חודש מאי 1996, לאחר שלושה חודשי פעילות ולפני ישיבתה המסכמת, כתב מזכיר הוועדה נדב ענר בעת הכנת טיוטות הדו”ח, מכתב אישי לנבון: “למרות שאינני חבר ועדה ולמעשה אין לי זכות בהבעת דעה, מעורבותי העמוקה בעבודתה לא יכולה הייתה להשאיר אותי אדיש ולא יכולתי לשמור את דעותי לעצמי“.

מספר ימים לאחר מכן כתב לו ענר שוב: “נראה לי שהוועדה מתייחסת בסלחנות רבה מדי לעדה עצמה“. הוא ביקש להסב את תשומת ליבו לנתוני ההדבקה הגבוהים בקרב בני העדה. “אם אין ברצון הוועדה להפוך את מסקנותיה לעתיד לאות מתה, יש לכלול קריאה למנהיגי העדה להתגייס להצלת בני עדתם. חסל סדר תירוצים. אם אכן הם מנהיגי העדה – קסים, זקניה, הצעירים המשכילים או הפוליטיקאים שבהם עליהם לקחת אחריות באופן מידי“. ענר הזהיר עוד את נבון “שמא מנהגי העדה עוד יהפכו לה לרועץ ויגרמו לכיליונה. הקריאה חייבת להיות בוטה ולציין את העובדות ללא כחל וסרק” (תעודה 54, עמוד 95 בתיק טיוטות דו”ח הועדה, ג-7988/4).

ביטוי רשמי למכתב זה נמצא אולי גם בדו”ח הסופי. בסוף פרק ההסברה המליצה הוועדה (ההדגשה במקור): “הוועדה קוראת לנציגי העדה וראשיה לעמוד בראש המאמץ למניעת התפשטות המחלה בקרב בני עדתם” (עמוד 28 בדו”ח הוועדה הסופי).

בסיום פרק המסקנות נאמר: “דווקא החשש מפני הטלת סטיגמה חברתית על עולי אתיופיה כולם, הוא שהביא, בסופו של דבר, לקבלת החלטה לשמור בסוד את שכיחות המחלה בקרב בני העדה… קובעי המדיניות לא העריכו כי אי אמירת האמת עלולה לפגוע בהם עוד יותר“.

ומסעם של עולי אתיופיה נמשך. דרך האוויר אל ישראל וחבלי הקליטה בארץ.

יהודי אתיופיה עולים על מטוס בואינג של חיל האוויר באדיס אבבה במסגרת מבצע שלמה – 25/05/1991. צילום: אלפרט נתן, לשכת העיתונות הממשלתית

עולים חדשים מאתיופיה נוחתים בנמל התעופה בן גוריון – 28/08/2013. צילום: קובי גדעון, לשכת העיתונות

למעבר לפרק הבא