“נושמים וחיים פוליטיקה”, גם במערכת החינוך

“נושמים וחיים פוליטיקה”, גם במערכת החינוך – שיעור בדמוקרטיה

עיתון מעריב, 9 באוגוסט 1985 / מתוך עיתונות יהודית היסטורית

מערכת החינוך בישראל אינה נעה בחלל ריק של מקצועות תוכן – דוגמת חשבון, הבנת הנקרא או גאוגרפיה, ומהווה גם כר פורה להעברת תכנים והסברה בקרב התלמידים. במסגרת זו מקודמים רעיונות ומסרים מעבר למקצועות הליבה, כגון: חינוך לבריאות, חינוך סביבתי, חינוך פיננסי, חינוך אזרחי ואף חינוך פוליטי.

כנובע מכך ביקש נבון בשנת כהונתו השנייה כשר החינוך, להקדיש שעת מחנך מיוחדת בנושא היחס לזקנים בארץ. הוכנו חומרי למידה בדבר שיפור היחס לזקנים, והתכנית צפויה הייתה להשתלב במסע ההסברה הארצי בנושא (תיק גל-18191/3: מדיניות מערכת החינוך: תעמולה במוסדות חינוך). בשנת כהונתו השלישית קידם נבון את המלצת משרד החינוך לרכישת תוצרת כחול לבן (תיק גל-18191/4: מדיניות מערכת החינוך: תעמולה במוסדות חינוך).

העדפת תוצרת כחול לבן. עמוד 225 בתיק גל-18191/4: מדיניות מערכת החינוך: תעמולה במוסדות חינוך

ומה בדבר פעילות פוליטית מפלגתית בין כתלי בתי הספר או חינוך פוליטי?

עם כניסת נבון לתפקידו כשר חינוך בחר לנסח תחילה ארבעה יעדים, אחד מהם התמקד בחינוך לדמוקרטיה ודו קיום. לשם כך נוסד מערך מפגשים בין תלמידים יהודים וערבים. בספרו האוטוביוגרפי העיד נבון שלעומת התלמידים הערבים שהציגו את עמדתם היטב, התלמידים היהודים היו חסרי משנה סדורה בעניין הסכסוך, לא ידעו מה לומר ונכנסו מיד למגננה. “הם עמדו נבוכים בוויכוחים שנתעוררו”, ציין. נבון קרא למפקחים וביקש מהם לערוך שיחות מקדימות עם התלמידים היהודים. “צריך לשבת איתם, אמר, להוסיף להם ידע היכן שצריך, בבחינת ‘דע את שתשיב'” (כל הדרך, בעריכת ד”ר אייל מירון, עמודים 393-392).

גישת המשרד ומדיניותו בנושא תעמולה בבתי הספר, נבנתה במשך כהונתו לאור יעד החינוך הנ”ל ונבנתה בהתאם:

עמוד 386 בתיק גל-18191/4: מדיניות מערכת החינוך: תעמולה במוסדות חינוך (תאריך המסמך- 29 בינואר 1986)

במסיבת עיתונאים לרגל סיום שנת הלימודים תשמ”ח (יוני 1988), אמר נבון:

“שנת הלימודים המסתיימת עמדה בסימן הגברת והרחבת החינוך הפוליטי. לראשונה בתולדות מערכת החינוך נקבעה מדיניות ברורה בנושא זה המעודדת ואף דורשת מבתי הספר לחנך את התלמידים למעורבות, לאכפתיות ולתגובות בכל הנושאים האקטואליים – ובכלל זה גם השנויים במחלוקת – המטרידים את החברה הישראלית. אני סבור כי חובה על המחנכים להפגיש את תלמידיהם עם פרשנויות שונות לאירועים ולהרגילם להתייחס באורח ביקורתי לפרשנויות המוצגות.

אני מודע לכך, הוסיף, שחובה זו יוצרת מתח רגשי ושכלי בין הרצון להקנות לצעירים את הדעה הנכונה, בעיני המורה, לבין המחויבות להציג דעות אחרות, בצורה אמינה וברורה. אך בחברה סוערת כשלנו אין לנו רשות להניח לתלמידים לעסוק בכך לבדם, ללא הדרכה. הישראלים נושמים וחיים פוליטיקה יום יום ושעה שעה. בתי הספר אינם על אי בודד, ועליהם לחנך דור של אזרחים שיגלה מעורבות בחיי העם והמדינה. יחד עם זאת אנו מפרידים בין חינוך פוליטי לבין חינוך מפלגתי שהוא אסור. עם פתיחת שנת הלימודים הבאה נדרוש מהמחנכים לסייע לתלמידיהם לעקוב אחרי התהליך הדמוקרטי של הבחירות לכנסת ה-12″.

נבון סיכם והדגיש: “החל מ-1 בספטמבר 1988 לא נרשה לנציגי מפלגות להיכנס לבתי הספר מחשש לתעמולה מפלגתית ונאסור גם קיום בחירות זוטא בקרב התלמידים כדי שתוצאותיהן לא ינוצלו על ידי המפלגות (עמוד 36 בתיק גל-18613/8: מדיניות מערכת החינוך: תזכירי המחלקות על פעולותיהם).

המלצת המזכירות הפדגוגית לתכנית פעולה בנושא עמדות פוליטיות בקרב בני הנוער, בעקבות סקר שערכה מינה צמח. עמוד 51 בתיק גל-18650/1: מדיניות מערכת החינוך: המזכירות הפדגוגית

.1 | "לא לטאטא את האינתיפאדה אל מתחת לשטיח"

פתיחת שנת הלימודים תשמ”ט לוותה תחת אירועים אקטואליים בוערים: האינתיפאדה הראשונה. מנכ”ל משרד החינוך דאז – מר שמשון שושני, צוטט באמצעי התקשורת כמי שאמר: “לדעתי המורים לא יוכלו להתמודד עם בעיות האינתיפאדה והשלכותיה על ישראל כאשר יועלו בשיחות הכיתה”. לאזרח שתהה על דבריו במכתב אליו: “איך המשרד מפקיד את ילדי ישראל בידי מורים שאין בהם כל זיקה וחיבה לארץ?”, השיב:

עמודים 233-232 בתיק 18191/6: מדיניות מערכת החינוך: תעמולה במוסדות חינוך

נבון, שנדרש אף הוא להתייחס לנושא, אמר: “ההתקוממות בשטחים חייבה אותנו להתייחסות מיוחדת. מתוך הנחה שאין לראות את בתי הספר כחממה המצויים על פלנטה רחוקה, אלא כנמצאים בתוך החברה ובתוך האירועים, הנחה משרד החינוך להדגיש שלוש נקודות: אין לטאטא בעיות כמו האינתיפאדה אל מתחת לשטיח ויש לעסוק בהן בגלוי ובחופשיות תוך מתן ביטוי לדעות השונות של הקשת הפוליטית ובלי להטיף למפלגה מסוימת. יש להיאבק נגד הסרבנות לשרת בשטחים אחרת תשתלט אנרכיה על צה”ל, מנגד, בכל מקום אשר החייל ישרת בו עליו לשמור על צלם האדם שבו”.

נבון הוסיף כי “הניסיון שנרכש בשנה החולפת בנושא הראה שיש צורך בשילוב מאמץ חינוכי הסברתי של משרד החינוך וצה”ל, והוחלט על הפעלת תכנית חובה לעידוד המוטיבציה לגיוס” (עמוד 20 בתיק גל-18672/10: מדיניות מערכת החינוך- תרבות- כללי).

טור דעה מאת מנהל בית ספר בנושא החינוך הפוליטי. עיתון מעריב, 18 במאי 1988 / מתוך עיתונות יהודית היסטורית

.2 | הצבת קלפיות בבתי הספר ובכיתות

במקביל, לקראת סוף שנת 1988, נערכו בחירות כלליות לכנסת ה-12.

מעט לאחר שהחלה להתכנס העלה בפניה חבר הכנסת מיכאל איתן שאלה הממוענת אל נבון: “אדוני השר, בפרסום היוצא מטעם הועד הפועל של ההתסדרות, נמסר: ‘תוצאות הבחירות לכנסת ה-12 מחזקות בנו התחושה, כי יש לגייס את כל הכוחות הקיימים לנוכח האתגר העצום העומד לפנינו, בפני תנועת העבודה בתחום החינוך'”. בין השאר ממליצים הכותבים “להדריך מורים בבתי הספר בנושאים הקשורים בחינוך ערכי פוליטי, להבהיר ערכים ומושגים בחינוך פוליטי והתמודדות עם אקטואליה בבתי הספר”. ברצוני לשאול: מה עושה משרד החינוך לבלום ניסיונות לפגוע בחינוך הממלכתי? האם שוקל המשרד חוזר, האוסר על התארגנות מורים לחינוך פוליטי (מגמתי) {המחיקה במקור}, כשם שאסר על הטפה והחזרה בתשובה?”.

נבון ביקש להשיבו באריכות ובפירוט על שתי השאלות:

עמודים 210-209 בתיק גל-18191/6: מדיניות מערכת החינוך: תעמולה במוסדות חינוך

בסוף אותה שנה פנה אף חבר הכנסת אברהם רביץ (דגל התורה), לנבון בשאילתא בכנסת: “בעיתונות נמסר אודות קלפיות להסתדרות שהוצבו במבני חינוך. האם מותר להשתמש לשם כך במתקני מדינה? והאם תתיר גם בבחירות הפנימיות באגודת ישראל למשל ובארגונים אחרים לקיים בחירות במבני חינוך?

על כך השיבו נבון:

“משרדנו לא התנגד להצבת קלפיות במוסדות חינוך, שכן הבחירות להסתדרות הן כלליות ונוטלות בהן חלק מפלגות רבות, מכל קצוות הקשת הפוליטית. קיומן של הבחירות במוסדות לימוד מותנה בהסכמת מנהלי בתי הספר, וביכולת בית הספר להעמיד חדרים פנויים וכל זאת בתנאי שלא יפריעו את מהלכם התקין של הלימודים” (עמודים 4-2 בתיק גל-18672/8: מדיניות מערכת החינוך: הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל).

.3 | ומה בדבר מורים המבקשים להציג מועמדות לכנסת ישראל?

עמוד 242 בתיק גל-18191/6: מדיניות מערכת החינוך: תעמולה במוסדות חינוך

בסעיף 19 לחוק החינוך הממלכתי נרשם: “מורה, וכן עובד אחר במוסד חינוך, לא ינהל תעמולה לטובת מפלגה או ארגון פוליטי אחר בקרב תלמידים של מוסד חינוך“.

בהקשר לכך רשם בחודש יוני 1986 סגן היועץ המשפטי במשרד החינוך אל המנכ”ל אליעזר שמואלי: “המונח ‘ארגון פוליטי אחר’ עלול לכלול גם תנועות נוער, אם הן עוסקות בפוליטיקה או מתעסקות בעניינים פוליטיים, בחינוך פוליטי או באירועים פוליטיים” (עמוד 213 בתיק גל-18648/3: מדיניות מערכת החינוך – תנועות נוער).

נבון דווקא אישר בשנה זו הקצבה מיוחדת לתנועות הנוער על מנת למנוע את שיתוקן עקב הגירעון הכלכלי בו היו מצויות. “הייתי רוצה שכל נער ונערה בארץ יהיה חבר בתנועת נוער. למרות חשיבותן החינוכית והחברתית הגדולה הוזנחו תנועות הנוער על ידי מפלגות האם שלהן”. נבון ציין כי משרדו לא יוכל לכסות את כל הגירעון אך יעשה מאמץ לסייע לתנועות שלא להתמוטט (עמוד 284 בתיק גל-18648/3).

בתשובה לשאילתא שהציג לו חבר הכנסת מיכאל איתן, השיב על התנהלות תנועות הנוער במוסדות הלימוד על פי חוזר המנכ”ל: