שער רביעי- פעילותו של יצחק נבון כשר החינוך והתרבות

לימודי התודעה היהודית במערכת החינוך העסיקו את שרי החינוך מאז קום המדינה ולאורך השנים (ראו הפרסום על העמקת לימודי התודעה היהודית), אם כי ללא הצלחה רבה בקירוב הציבור הלא דתי אל המקורות. מערכת החינוך לא מצאה את הדרך לפשר בין העמדות השונות בנוגע לתגבור לימודי היהדות בבתי הספר, והפולמוס סביב סוגיה זו היה בו כדי לשקף את הפער שבין התפיסות השונות בחברה הישראלית ביחס לחינוך לערכים יהודיים. במסמך פנימי שהוצג בפני שר החינוך בדצמבר 1984 על ידי היחידה להעמקת החינוך היהודי במשרד החינוך נכתב שיעדיה הם להביא את תלמידי החינוך הממלכתי להכרת מקומם המרכזי ברצף של העם היהודי ותרבותו, להתגאות בייחודם כיהודים ובמורשתם העשירה. לשם כך שמו להם אנשי היחידה למטרה להקנות את הידע ביהדות וחוויות יהודיות דרך התמודדות אינטלקטואלית בכיתות, לצמצם את המרחק שבין היהדות לבין הציבור הלא דתי ולהקנות ערכים ודרכי התנהגות מתוך למידת מקורות היהדות המטפלים בנושאים ערכיים. ביצוע התכנית ייעשה באופן ניסיוני באפיקים שונים במקביל, למשל בתכניות לבר-מצווה, בפרויקט הכרת סידור התפילה, בתכנית ניסויית על החגים, בשילוב תכני הנושא בתכנית הלימודים בהיסטוריה, בספרות ואף באנגלית, בהקמת מסגרת תל”י (על כך בהמשך) להורים שמעוניינים בהוראה מעמיקה יותר, בסדנאות למורים ובהכנת תכניות לימודים. בחינוך הבלתי פורמלי יהיה מצד המשרד עידוד ופיקוח על פעולות שונות להעמקת החינוך היהודי כמו “גשר”, חל”ד, חידון ארצי בתודעה יהודית ועוד (גל-18652/3 ע’ 292 – 298).

 

התגובות בציבור להוראת היהדות בחינוך הממלכתי

אולם תכניות לימוד אלה עוררו חשש בקרב רבים. החשש היה קשור לגל של ‘חזרה בתשובה’ שהתרחש בשנות ה-80 במדינה. גלים של ‘חזרה בתשובה’ ליוו את החברה הישראלית מאז קום המדינה אולם הגל של שנות ה-80 היה ייחודי בתמיכה הרחבה שהעניקו מוסדות המדינה למאמצי ההחזרה בתשובה, במתן גישה נוחה למחזירים בתשובה ובאמצעות תמיכה כספית. מסוף שנות ה-70 היה מקובל לשלוח חיילים לימי עיון וכנסים שמטרתם החזרה בתשובה. משרד הביטחון אף עודד שליחתם של מאות יתומי צה”ל לשהות בכפר חב”ד, לשם הכנתם לטקס בר המצווה אך במהלך אירוחם הוכנסו אלמנטים של החזרה בתשובה. פניות של אזרחים ואנשי ציבור לשר החינוך יצחק נבון בעד ונגד תגבור לימודי היהדות במערכת החינוך ממחישות את החשש מפני החזרה בתשובה, את הפער בין התפיסות השונות בנוגע לתגבור לימודי היהדות, ואת האתגר העומד לפתחו של השר שנאלץ ללכת על חבל דק בחיפוש אחר האיזון הנכון בין החינוך לערכי היהדות ובין הימנעות מהטפה ל’חזרה בתשובה’. חבר הכנסת מרדכי בר-און קבל על הכישלון של שרי החינוך לדורותיהם להקנות תודעה יהודית בבתי הספר הממלכתיים ועל הקיצוצים במשרד החינוך שעלולים לחול גם על העמקת החינוך היהודי (גל-18652/3 ע’ 240). מנגד טען חבר הכנסת יצחק ארצי נגד פעילותו של ארגון ‘אל המקורות’ בבתי הספר, “שחושף את התלמידים להשקפת עולם דתית קיצונית, שמחנך את הבנות לאורח חיים מסתגר ושמנחה את הבנים לדחות את שירותם הצבאי או לבטלו” (גל-18652/3 ע’ 115).

ב-1 באפריל 1986 קיימה ועדת החינוך של הכנסת דיון בנושא פיתוי ילדים לחזרה בתשובה. בדיון הוצגו עדויות של הורים, מנהלים ומורים על פעולות של הטפה ל’חזרה בתשובה’, ללא ידיעת הורים ובניגוד לגישתם, ופעולות שהיה בהן פיתוי מתוכנן והסתה נגד הורים. בעקבות העדויות קבעה הוועדה שהחינוך הממלכתי צריך לכלול העמקת הידע וההבנה בתרבות ומסורת ישראל, ועל משרד החינוך להקפיד שידע העם ומורשת ישראל יוקנה ויימסר בהיקף רחב ככל האפשר ברוח חוק חינוך ממלכתי. עם זאת דרשה הוועדה ממשרד החינוך שבבתי הספר הממלכתיים לא תיעשה שום פעולה שיש בה משום הטפה ל’חזרה בתשובה’: “להקפיד על מילוי רצון ההורים ולהעניק לילדיהם חינוך ההולם את רצונם” (גל-18605/1 ע’ 379 – 387). בעקבות הדיון פירט נבון בפני יו”ר הכנסת, שלמה הלל, את הפעולות הנעשות על ידי משרד החינוך בבתי הספר בקשר להעמקת הידע וההבנה בתרבות ובמסורת ישראל, תוך הקפדה על ההנחיה לאסור בבתי הספר פעולה שיש בה משום הטפה ל’חזרה בתשובה’:

עמדתו זו של נבון באה לידי ביטוי בניסוח סעיף 317 בחוזר המנכ”ל של משרד החינוך מיוני 1986:

גם ההוראה בסעיף 317 גררה תגובות משני צדי הקשת: ועדי הורים מן החינוך הממלכתי והממלכתי דתי, דרשו לבטל אותו משום שהוא שלא מאפשר אף פעולה שיש בה משום הטפה למה שקרוי ‘חזרה בתשובה’. לתפישתם ההגבלה בנושא החזרה בתשובה הנה בלתי סבירה ובלתי נסבלת במדינת היהודים. חזרה לאורחות חיי העם היהודי הנה ערך יהודי, לאומי וציוני ממדרגה ראשונה ואין להעלות על הדעת כי הפעילות בו תיאסר:

מאידך פנה חבר הכנסת יוסי שריד אל נבון בתהייה בדבר הוראה חדשה שפורסמה בחוזר המנכ”ל של ספטמבר 1986 שלהבנתו סותרת את סעיף 317 מחודש יוני. הוא מבקש הבהרה מהשר בעניין זה ומקבל תשובה שבחוזר המנכ”ל הבא תיושב הסתירה לכאורה כדי שההוראה תהיה חד משמעית וברורה דיה – בתי הספר הממלכתיים יתבקשו להעמיק את הכרת המורשת והמסורת היהודית אך ייאסר לקיים פעולה שיש בה משום הטפה למה שקרוי ‘חזרה בתשובה’ או לשמירת מצוות:

אזרח מודאג פנה לשר בטענה על ההנחיה המעורפלת והלא ישימה להבנתו: “כיצד נגיב לאותם מחנכים המבקשים ללמד ערכי עבודה ויצירת כפיים אך מזהירים את תלמידיהם שלא יעזו לעסוק במלאכה? מה נאמר לשליח הסוכנות שיוצא לגולה לחנך לציונות אך מזהיר את תלמידיו לבל יהינו לעלות ארצה? כיצד ננהג עם אותו מחנך המלמד את תקופת השואה כמאורע היסטורי בלבד אך מתעלם מהפקת לקחים? האם אפשרי לחנך ולהישאר רק ברמה התאורטית? הרי בכל קורס…ובכל יום עיון דורשים שההוראה תהיה אפקטיבית משמעותית מופנמת נספגת ועוברת לעשייתה, אז מדוע, אפוא, מגבילים ומצמצמים את הוראת התודעה היהודית לרמה רדודה?” (גל-18652/3 ע’ 57 – 58). מנכ”ל משרד החינוך שמשון שושני הגיב לפניה ואמר שהוא מבין את הרצון לתגבר את המגמה הציונית הדתית הלאומית בבתי הספר הממלכתיים אך במדינת ישראל ניתנת לציבור הבחירה בין החינוך הממלכתי דתי לחינוך הממלכתי: “רוב הציבור אינו בוחר בדרכך ואינו מזדהה עם הערותיך” (גל-18652/3 ע’ 56). ברוח זו ענה השר נבון לשאילתא של חבר הכנסת מיכאל איתן:

בין השאילתות הרבות שהופנו לשר החינוך על ידי חברי כנסת בנושא זה נמצאת גם זו של חבר הכנסת הרב מ. כהנא. נבון השיב לו שבעשור האחרון הורחבו הידיעות של התלמידים עקב פעילותה של היחידה להעמקת החינוך היהודי ובשל הגידול במספר בתי הספר שהנהיגו את התכנית: “בני מצווה”. המשרד ימשיך לפתח ולגוון את תכניות הלימודים במקצועות היהדות הקיימים ויקיים השתלמויות למורים במגמה לשפר את יכולת ההוראה במקצועות אלה, כמו כן יחפש המשרד דרכים לשילוב נאות של המורשת היהודית עם אוצרות התרבות העברית החדשה ועם הערכים ההומניים שבתרבות הכללית (גל-18174/5 ע’ 64).

 

הורים נגד “ההשתלטות החרדית”

בה בעת פרסמה התארגנות של 120 ועדי הורים (תחת כותרת של עמותה למניעת ההשתלטות החרדית (ע.ל.ה) מיסודה של העמותה “נפגעי חזרה בתשובה”)  קול קורא כנגד ההקצנה הדתית, וכנגד גורמים חרדיים שפולשים למוסדות החינוך הממלכתיים ולצה”ל לשם הוצאת צעירים  ומבוגרים ממעגל היצירה והמעש, הציונות והשירות הלאומי, ובשם ‘החזרה בתשובה’ להטיף להם לשנאת המדינה, לפירוד בין-עדתי ולשבר משפחתי. ההורים חששו גם מהפעילות של פרויקט המפגשים של ‘גשר’ בין בני נוער דתיים ולא דתיים בבתי הספר. בין הנהלת עמותת ‘גשר’ ובין עמותת ע.ל.ה התקיימו דיונים על הפיכת ‘גשר’ למפעל חינוכי מאוזן יותר חילוני-דתי דו סטרי. לאחר שהמשא ומתן בין שני הגופים לא צלח פנתה עמותת ע.ל.ה לוועדת החינוך של הכנסת כדי שתידון בנושא ‘גשר’  (גל-18647/9 ע’ 122, וכל התיק).

יו”ר ועדת החינוך חבר הכנסת נחמן רז העלה הצעה לסדר היום: “בתוך מערכת החינוך הכללית נעשים בצורה רצופה מתמשכת ומתוכננת מעשי פיתוי ילדים לחזרה בתשובה ללא ידיעתם, ולרוב בניגוד לגישתם של ההורים. זהו סוג של מיסיונריות אשר יש לעקרה מהשורש בדומה לשיקולים המדריכים מניעת מיסיונריות אחרת מכל סוג שהוא”. השר נבון השיב לנחמן רז שאם נעשים מעשים ברוח זו שתיאר רז – פיתוי מתוכנן, ללא ידיעת ההורים ובניגוד לגישתם – אין הם תואמים כלל ועיקר את המגמה החיובית של פעולות מערכת החינוך להכרת מסורת ישראל ולחיזוק הזיקה היהודית של תלמידנו ומשרד החינוך יפעל למניעתם. (גל-18647/9 ע’ 95 – 96):

אשה שפנתה לשר החינוך טענה שהסמינריונים של גשר הם מגמתיים ולא מאוזנים. כאשר משתתפים בסמינרים תלמידים מבתי ספר דתיים  – המדריכים הם דתיים בשל לחצם של המחנכים הדתיים ומשרד החינוך נכנע לתביעה זו. הגשר אינו דו צדדי אלא חד כיווני ושוב יש חשש ל’שטיפת מוח’. בפעילות כזאת אין משרד החינוך צריך לתמוך  (גל-18647/9 ע’ 125 – 135). רכז שכבה מבית הספר ‘בויאר’ בירושלים, שהשתתף במפגש כזה, דווקא סיכם אותו באופן חיובי: לא הייתה כל אוירה של החזרה בתשובה, נהפוך הוא, התלמידים חזרו עם בסיס מוצק יותר לעמדותיהם, המטרה של ראשית בירור זהות יהודית וישראלית חילונית הושגה, כך גם המטרה של המודעות לפלורליזם, פתיחות וסובלנות, נוצרה מודעות לשונה, ללגיטימיות של השונה ונכונות לקבל את השונה כחלק ממסגרת כללית שהיא ישראל וכולנו חלק ממנה (גל-18652/2 ע’ 231 – 233).

בסיכום הדיון בוועדת החינוך של הכנסת על מפעל ‘גשר’ הביעו המשתתפים בדיון את הערכתם לפועלה של ‘גשר’, הנתונה ללחצים שונים הן מקרב הציבור הדתי והן מקרב הציבור החופשי – כל צד מטעמים מנוגדים – והביעו תקווה כי יעמוד כנגד הלחצים הללו וימשיך להיות נאמן לייעודו המקורי. הוועדה החליטה שהנהלת גשר תכלול מנחים נוספים שאינם דתיים, כך יינתן ביטוי רב יותר לתכנים יהודיים לא דתיים אורתודוקסיים:

הסמינרים של ‘גשר’ לא הייתה המטרה היחידה של עמותת ע.ל.ה במאבקה ב’חזרה בתשובה’. בהתכתבות ממושכת עם משרד החינוך ועם השר הציג מנהל העמותה, דן מלר,  דוגמאות לטענתו בדבר פעולות של גופים כגון חב”ד, ישיבות חרדיות וגופים אחרים בבתי ספר ובאשר לתוצאות פעולתם, וטען שאין משרד החינוך עושה מספיק כדי לאכוף את הוראתו נגד פעולות חב”ד בבתי הספר (גל-18647/9 ע’ 11 וכל התיק). מנכ”ל משרד החינוך, שמשון שושני, השיב שעמדת משרד החינוך באה לידי ביטוי באופן חד משמעי בחוזר המנכ”ל, אך אין באפשרות משרד החינוך והתרבות לפעול כנגד ‘גופים חרדיים’ הפועלים מחוץ לכותלי בית הספר (גל-18647/9 ע’ 87).

בעקבות תלונות שהגיעו למשרד החינוך על קורסים שהוצעו לילדים על ידי המכון לחקר הקבלה בירושלים פרסם נבון הצהרה שבסיכום עם המכון לחקר הקבלה לא יפתחו הקורסים לילדים עד שיישלח למשרד החינוך כל החומר על הקורס, כדי שהמשרד יקבע את עמדתו לגבי עצם קיומו:

 

 

 

ההתנגדות להקצנה בחינוך הממלכתי-דתי

לא רק נציגי החינוך ממלכתי חששו מהשפעתן של תופעות של התקרבות לדת. גם בחינוך הממלכתי דתי ניכר חשש מתהליכים של הקצנה. מנהל רשת מוסדות החינוך של נשי אמי”ת שיתף את שר החינוך בתכנית שגובשה ברשת נוכח “המציאות של תופעת הקצנה בקרב היהדות הדתית הלאומית ציונית והמבוכה הרבה שהשתררה במערכת החינוך הדתי”. כדי לחזק את הקו החינוכי-דתי המתון גיבשו ברשת תכנית לימודים  למקצועות ציונות דתית. רשת אמי”ת קיבלה על עצמה להוביל את הנושא ולהפעילו הפעלה ניסיונית בבתי הספר שלה ולשם כך כינסה מספר פעמים את מנהלי בתי הספר לגיבוש תכנית כזאת. השר נבון השיב למנכ”ל אמי”ת שהוא מחשיב מאוד נושא זה ויעשה ככל יכולתו כדי לקדמו ולפתחו ולמנוע הקצנה וכרסום של החינוך הממלכתי – דתי. מאוחר יותר יזמו רשת אמי”ת ורשת אורט בשיתוף פעולה מפגשי תלמידים דתיים – חילוניים: “הכוונה שלנו…היא בשבירת מחיצות הזרות והניכור, בהכרה הדדית וביצירת יחס של מתינות וסובלנות, הבנה ומודעות לאחריותנו כלפי העם והמדינה וחיינו המשותפים”  (גל-18670/9 ע’ 273,  285 – 287 וגם ע’ 225 – 316):

 

 

 

 

 

תכניות לימודים ביוזמת משרד החינוך

 

בצד הדרישה לפקח על לימודי היהדות בבתי הספר יזם משרד החינוך בעצמו תכניות לימודים בנושא. היחידה להעמקת החינוך היהודי במשרד בנתה תכניות לימודים חדשות להכרת סידור התפילה, בהיסטוריה יהודית, חגים ועוד (גל-18652/2 ע’ 49 – 50). לפי יהודה פינסקי, מנהל היחידה, עלה הביקוש לפרויקט ‘סידור התפילה’ בתשמ”ט למעלה מפי שניים. המשרד עודד גם  הקמה של בתי ספר של תל”י (תגבור לימודי יהדות) וכיתות תל”י בבתי ספר ממלכתיים. כיתות תל”י לא יפתחו על חשבון הכיתות הרגילות וההורים הבוחרים בתכנית יישאו בהוצאות המתחייבות. נקבע שבתי הספר של תל”י לא יהיו עצמאים בבחירת התכנים ומשרד החינוך יהיה מעורב בהם (גל-18174/5 ע’ 76 – 77). (גל-18652/2 ע’ 158). בחינוך הבלתי פורמלי עודד המשרד פעילויות של ‘גשר’. ב-20 באוגוסט 1989 הכריז שר החינוך על חודש אלול תשמ”ט כחודש המורשת היהודית במערכת החינוך והתרבות. במבוא לתכנית כתב השר נבון שמורשת ישראל אינה נחלתו זרם או קבוצה מסוימת בעם. היא כה עשירה ורבת פנים עד שכל זרם וכל יחיד יכולים למצוא בה בקעה להתגדר בה. אך זאת ניתן לעשות רק מתוך היכרות עם מורשת זאת. לפיכך נכון לעודד את כלל אזרחי המדינה להקדיש מזמנם ללימוד מורשת ישראל. בהודעת משרד החינוך על חודש המורשת היהודית נאמר שאירועי החודש יכללו לא רק לימוד והכרת נושאים קלאסיים כמו תנ”ך, תלמוד, היסטוריה ופילוסופיה יהודית אלא גם נושאים מתחומי המוסיקה והאמנות היהודית. דגש מיוחד יושם על התמודדות עם נושאים אקטואליים בחיי החברה והמדינה מנקודת מבט יהודית כגון דמוקרטיה ודו- קיום, המשפחה בעידן המודרני, מעמד האשה, גילויי המדע והרפואה, היחס לקשישים, מעמד העבריינים בחברה ועוד. נמסר כי בדעת משרד החינוך להפוך את חודש המורשת היהודית למסורת שנתית קבועה בחודש אלול. בריאיון לכבוד חודש המורשת היהודית ביטא נבון את תפישתו ביחס ללימודי היהדות במערכת החינוך: “אין לנו כל כוונה להשפיע על התלמיד אם להתפלל או לא. את זאת נשאיר לבחירתו החופשית של כל אחד. אולם אסור שתהא בורות. אסור שילד יהודי לא יידע כיצד נראה הסידור”:

רשימת התיקים:

• גל-18174/5: מדיניות מערכת החינוך – תכניות השלמה, 1984 – 1987
• גל-18605/1: שאילתות בכנסת ובעיתונות, 1986
• גל-18605/2: שאילתות בכנסת ובעיתונות, 1986
• גל-18605/3: שאילתות בכנסת ובעיתונות, 1986 – 1987
• גל-18647/9: מדיניות מערכת החינוך – כיתות מיסטיות בישראל, 1988 – 1989
• גל-18652/2: מדיניות מערכת החינוך – תודעה יהודית, 1987 – 1989
• גל-18652/3: מדיניות מערכת החינוך – תודעה יהודית, 1984 – 1987
• גל-18670/9: מדיניות מערכת החינוך – הסתדרות נשי מזרחי – אמי”ת, 1984 – 1989
• גל-18688/1: מדיניות מערכת החינוך, תרבות תורנית, 1988 – 1989