הפרדה מגדרית בחינוך הממלכתי-דתי בתקופת השר נבון

.1 | מבוא

בעת שנוסד החינוך הממלכתי-דתי ב-1953 רוב הלימודים בבתי הספר היסודיים התקיימו בכיתות מעורבות של בנים ובנות. בבתי הספר התיכוניים הדתיים התקיימה יותר הפרדה מגדרית כבר מראשית ימי המדינה, אם על ידי בתי ספר נפרדים לתלמידים ולתלמידות ואם באמצעות ישיבות תיכוניות. רק בהדרגה גדל חלקו של החינוך הנפרד בבתי הספר היסודיים לתלמידים ולתלמידות. לעתים הוקמו כיתות נפרדות החל מכיתה א, לעתים מכיתה גבוהה יותר (כיתה ד או ה) ולפעמים הופרדו בתי הספר למוסדות נפרדים לבנים ולבנות. רק במאה ה-21 הפך דפוס החינוך הנפרד (על צורותיו השונות) לדפוס המאפיין את רוב בתי הספר היסודיים בחינוך הממלכתי-דתי.

בינואר 1985 הביע נבון את הסתייגותו מתהליך הפיצול הפנימי בתוך החינוך הממלכתי-דתי על רקע של הקצנה דתית, תהליך שהתבטא בין השאר גם בהפרדה מגדרית. הוא לא ביטל את ההפרדה המגדרית – אך התנגד להפרדה בין אלה שמחזיקים טלוויזיה בביתם ומתרחצים בחופים מעורבים בים לבין אלה שנמנעים מכך. על כך כתב לרפאל מרובקה (תיק “לשכת יצחק נבון – יומן שוטף”, גל-15446/2, עמ’ 142):

נבון צירף למכתב זה את מכתבו ליוחנן בן יעקב מזכ”ל “בני עקיבא” בו התנגד למגמות של התבדלות והסתגרות בחינוך הממלכתי-דתי (גל-15446/2, עמ’ 182-181).

גישתו של נבון בעניין זה הובאה בתשובה לשאילתא של ח”כ מתי פלד מ-9 ביוני 1986 (תיק “מדיניות מערכת החינוך – שאילתות בכנסת ובעיתונות”, גל-18605/1, עמ’ 264). נבון השיב כי עקרונית החינוך הממלכתי דתי תומך בהפרדה מגדרית עוד מהתקופה בה כיהן משה אונא כיושב ראש המועצה לחינוך ממלכתי דתי (חמ”ד, 1978-1955), אך לא בכפייה וללא הוצאות תקציב נוספות (תיק גל-18605/1, עמ’ 262):

בשנות ה-80 נתמכה מגמה זו על ידי חלק מההורים. גם חלק מראשי החינוך הממלכתי-דתי תמכו בדרישה זו מחשש שהורים אלה יעזבו את החינוך הממלכתי-דתי וישלחו את ילדיהם לחינוך העצמאי של אגודת ישראל או של רשת נועם שהוקמה על ידי תלמידי ישיבת מרכז הרב. ואכן מנהל החינוך הדתי מתתיהו דגן (שכיהן בסוף תקופת כהונתו של נבון) קיבל יד חופשית לפתוח כיתות נפרדות ובלבד שהחלטה זאת לא תחייב להקים בתי ספר חדשים או לפתוח כיתות נוספות. במילים אחרות: אם דגן הצליח להפוך שתי כיתות מעורבות לשתי כיתות נפרדות – הנהלת המשרד לא התערבה בהחלטתו. אולם מצאנו שב-1989 החלטותיו של דגן לפתוח כיתות נפרדות בחינוך הממלכתי-דתי הביאו להגדלת מספר הכיתות והדבר עורר נגדו את ביקורתו של הסמנכ”ל הבכיר לפיתוח ד”ר גדעון בן-דרור.

.2 | התכתבות בין מתתיהו דגן לד"ר גדעון בן-דרור

ב-20 ביוני 1989 שלח בן-דרור לדגן מכתב בו התריע נגד ההחלטה לבנות בתי ספר נפרדים בקריית ארבע – כלומר פתיחת שני בתי ספר במקום בית ספר אחד; ופתיחת כיתות נפרדות במעלה אדומים – מה שיחייב הקמת 4-3 כיתות נוספות ביישוב זה. הוא הדגיש שבבתי ספר יסודיים תתקיים הפרדה מגדרית “רק כאשר הדבר אינו גורר תוספת תקנית ותוספת בנייה” (תיק “מדיניות מערכת החינוך – היערכות לפתיחת שנת הלימודים”, גל-18157/2, עמ’ 63):

דגן השיב לבן-דרור שמדובר במקרים חריגים שמותרים לפי הסיכום עם מנכ”ל המשרד וכי הוא צופה שמספר התלמידים במקום יעלה ויחייב בלאו הכי תוספת בנייה (תיק “מדיניות מערכת החינוך – מבנים למוסדות חינוך”, גל-18176/5, עמ’ 207):

בן-דרור הורה למנהל גף מיפוי ותכנון שי כנעני לענות בשמו לדגן. כנעני כתב לדגן שהוא מפר את החלטות מנכ”ל המשרד (גל-18176/5, עמ’ 182):

דגן השיב שהוא מקיים את החלטות המנכ”ל (גל-18176/5, עמ’ 155):

בסוף נובמבר 1989 עדיין נחשבה הבנייה הנוספת במעלה אדומים לבעיה שיש למצוא דרך לפתור אותה בעיני המִנהל לפיתוח – הגוף האמון במשרד החינוך והתרבות על בניית כיתות. עניין זה מופיע בעמודים 30 ו-70 בתיק גל-18176/5.

 

.3 | התיקים עליהם מבוסס פרק זה

“לשכת יצחק נבון – יומן שוטף”, גל-15446/2

“מדיניות מערכת החינוך – שאילתות בכנסת ובעיתונות”, גל-18605/1

“מדיניות מערכת החינוך – היערכות לפתיחת שנת הלימודים”, גל-18157/2

“מדיניות מערכת החינוך – מבנים למוסדות חינוך”, גל-18176/5