ב-19 בינואר 1981 סיים פיליפ קלוצניק (1999-1907) את תפקידו כשר המסחר של ארצות הברית – תפקיד שהנשיא ג’ימי קרטר הטיל עליו בינואר 1980. קלוצניק היה איש ציבור חשוב ביותר: פעיל בארגונים יהודיים ובמפלגה הדמוקרטית. בין השאר כיהן כנשיא “בני ברית” ו”הקונגרס היהודי העולמי” (1979-1977). הוא ראה את עצמו כידיד ישראל ואף כציוני – אם כי לעתים מתח ביקורת על מדיניותה, למשל בעת המצור על ביירות במלחמת לבנון הראשונה.
פיליפ קלוצניק, 1980. ויקיפדיה
מנחם גלרטר (1985-1900) מזכיר נשיאות הוועד הפועל הציוני בשנים 1976-1951 אשר הכיר נבון מהשנים בהן כיהן נבון כיושב ראש הוועד הפועל הציוני (1978-1972) הושפע ככל הנראה מסיום כהונתו המיניסטריאלית של קלוצניק. ב-26 בינואר 1981 כתב גלרטר לנבון על נאום ששמע מפיו של קלוצניק באוקטובר 1960 על אודות הרב יקותיאל יהודה הלרברשטאם, האדמו”ר מצאנז-קלויזנברג (1994-1905).
האדמו”ר מצאנז-קלויזנבורג, הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם. הצילום בבעלות יעל סימון, ויקיפדיה
קלוצניק סיפר על פגישה שקיים זה עתה בישראל עם האדמו”ר בה שאל אותו על החלטתו לעלות לישראל (וזאת בניגוד להשקפתו של קרוב משפחתו, הרב יואל טייטלבוים, האדמו”ר מסאטמאר). הרב הלברשטאם השיב לו שהוא איבד בשואה את אשתו, ילדיו ורבים מחסידיו כעונש על כך שלפני השואה הטיף לצאן מרעיתו בעיר קלויזנבורג (קלוז’) שברומניה שלא לעלות לארץ ישראל. החלטתו לעלות ארצה עם חסידיו ולבנות את קריית צאנז בנתניה היא דרכו לכפר על עוונו (תיק: “נשיא המדינה יצחק נבון – אישים בארץ”, נ-321/1, עמ’ 174-172):
יש לציין שבספרות הרבנית הגלויה הביא הרב הלברשטאם נימוקים אחרים להחלטתו לעלות ארצה. לא מצאנו שנבון השיב בכתב לגלרטר.
“הלברשטאם – יקותיאל יהודה”, נ-90/1
“פניות ציבור מתקופת טדי קולק – הלברשטאם יקותיאל יהודה, אדמו”ר קרית צאנז”, גל-11897/40
הקלידו שאלת חיפוש
