שער רביעי- פעילותו של יצחק נבון כשר החינוך והתרבות

עם התקרב הקיץ, מתחילה בבתי הספר התיכוניים בישראל, ובייחוד אצל בוגרי השמיניות, רוח תזזית שמשביה מורגשים גם הרבה מעבר לשערי בתי הספר – “הבגרויות”. דומה שאין מי שסיים בית ספר תיכון בישראל וניגש לבחינות הבגרות, שלא זוכר את אותם ימים ולילות של מתח, לחץ וזיעה קרה בלילות חסרי שינה, כשנדרש לעמוד בשרשרת של בחינות בתוך זמן קצר, שלהצלחה או לכישלון בהן יש השפעה רבה על עתידו, בעיקר בכל הקשור ליכולתו להתקבל ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה.

לאורך השנים נשמעו טענות רבות מפי תלמידים, הורים ומורים על מתכונת בחינות הבגרות. טענות נשמעו גם מפי פוליטיקאים ואישי ציבור שטענו שבחינות הבגרות מנציחות את הפער הקיים ממילא בין ישראל המבוססת לבין “ישראל השנייה” – בפריפריה ובשכבות המצוקה. ואמנם הנתונים הראו שאחוז הניגשים והמצליחים בבחינות גדול משמעותית בבתי ספר באזורים שנחשבים מבוססים, והדבר משפיע גם על חלקם בקרב בעלי ההשכלה הגבוהה ועל הפערים החברתיים בישראל.

לפיכך נדרשו שרי החינוך בישראל לסוגיית בחינות הבגרות, ומתכונת  הבחינות עברה שינויים לא מעטים שעיקרם ניסיונות להתאים את הבחינות לייעודן כפי שנתפס בעיניהם, לשיקולים ערכיים ולשינויים במבנה מערכת החינוך, וגם להתפתחות בתחומי התעניינות של תלמידים. ב-1976 הוביל משרד החינוך והתרבות רפורמה לימודית וארגונית במשרד, מתוך כוונה להעמיד את מספר מקצועות החובה בבחינות הבגרות על מינימום הכרחי, שמהווה מטען תרבותי רוחני משותף לכל תלמידי התיכון בישראל. במסגרת הרפורמה בוטלו המגמות, והובטח מגוון רחב של מקצועות בחינה עד כדי מצב של 600 שאלונים ויותר בשנה.

בשנת 1984 התמנה יצחק נבון לתפקיד שר החינוך בו כיהן עד 1990. נבון הגיע למשרד החינוך לאחר חמש שנים שבהן שימש כנשיא המדינה. בימיו בבית הנשיא הרבה נבון לפגוש בנציגים מכל שכבות העם, להיחשף ולהקשיב לטענותיהם ולמצוקותיהם, ופעל כמו לאורך כל חייו הציבוריים לאחות קרעים ולקרב רחוקים. את גישתו זו הביא למשרד החינוך.

בחינות הבגרות והקבלה למוסדות להשכלה גבוהה

באותו זמן קבעה ועדה בין אוניברסיטאית  למדיניות הקבלה בראשות פרופסור אליעזר כוכבא את תנאי הקבלה לאוניברסיטאות ובכך אילצה את משרד החינוך להתיישר לפי דרישותיה. תנאי הקבלה שנקבעו חשפו את הפער שבין משרד החינוך שביקש לפשט ולהקל על השכבות החלשות לבין הגישה ה”מעין אליטיסטית” של האוניברסיטאות. מסמך כוכבא קבע שתנאי ההרשמה לאוניברסיטה הם עמידה בבחינה במתמטיקה ברמה של שלוש יחידות או יותר, ובאנגלית ברמה של 4 – 5 יחידות ואילו משרד החינוך התיר לתלמידים לבחור בין מתמטיקה לאחד המדעים. באנגלית הסתפק המשרד בדרישה של 3 יחידות. מדיניות זו של משרד החינוך, שלא תאמה את דרישות ההשכלה הגבוהה, באה להבטיח שתלמידים משכבות חלשות יהיו זכאים לתעודת בגרות.

המחלוקת בין משרד החינוך למוסדות ההשכלה הגבוהה פתחה מחדש את הדיון בשאלות כגון כמה מקצועות בחירה וכמה מקצועות חובה יש ללמד ולהיבחן בהם, עד כמה משקפות הבחינות את הישגי התלמידים, עד כמה מגביל ריבוי בחינות את החינוך לערכים, עד כמה מאפשרות תוצאות הבחינות מיון נכון ומדויק של הבוגרים לצרכים השונים של מוסדות ההשכלה הגבוהה, המשק וצה”ל. שוב ושוב עלה הרעיון של ביטול מוחלט של בחינות הבגרות, שבבסיסו המגמה להעביר את שלב המיון אל המוסד הקולט בתום 12 שנות לימוד. לפי שיטה זו – בוגרים הפונים להכשרה מקצועית במוסדות להשכלה גבוהה או במסגרות הכשרה אחרות ימוינו על ידי המוסד המקבל ואין לתהליך זה קשר עם המוסדות התיכוניים המקיימים הוראה וחינוך במסגרת המטרות הלאומיות שנקבעו.

ביוני 1985 פנה אל שר החינוך שמואל שמעוני, יו”ר התאגדות המנהלים בבתי הספר העל יסודיים, והתריע על פער שנוצר בין עמידת התלמידים בתנאי בחינות הבגרות ובין דרישות הכניסה לאוניברסיטאות. לדבריו ההוראות החדשות שפרסמו האוניברסיטאות ביולי 1984 בקשר לתנאי הקבלה אינן תואמות את מה שנקבע בחוזר המיוחד של משרד החינוך מ-1977 לפיו: “במוסדות להשכלה גבוהה לא יערכו שינויים בתנאי הכניסה אשר יש להם נגיעה למערכת הלימודים בבתי הספר העל יסודיים בלי להיוועץ עם משרד החינוך והתרבות ומבלי שתינתן למערכת החינוך תקופת זמן סבירה להתאים את עצמה לדרישות החדשות”. בית הספר שינהג לפי הוראות משרד החינוך ולא יתייחס לדרישות האוניברסיטה יימצא מכשיל את תלמידיו. כמו כן השיטה בה כל אוניברסיטה נוהגת לתת בונוסים על מקצועות מסוימים יוצרת הבחנה בין מקצועות סוג א’ למקצועות סוג ב’. מדוע מקצוע כמחשבת ישראל לא מזכה בבונוס בעוד פילוסופיה ותושב”ע כן? מספר המקצועות המזכים בבונוס הוא מצומצם וברשימה לא נכללים המקצועות הייחודיים החדשים שפותחו ואשר יש בהם תרומה לפיתוח אישיותו של התלמיד ולחינוכו לאזרחות טובה ולתפיסת עולם דמוקרטית (גל-15457/10, עמודים 80 – 81, 83).

הדיונים על שינוי מתכונת בחינות הבגרות

נבון נדרש לסוגיה זאת כבר מראשית דרכו במשרד החינוך והתרבות, ויזם דיונים על מתכונת בחינות הבגרות ועל העקרונות לפיהם יקבלו התלמידים את התעודה שתזכה אותם בכניסה למוסד להשכלה גבוהה. בדו”ח שהגיש למשרד החינוך ב-1984 הגדיר דר’ ברוך נבו מאוניברסיטת חיפה את הבעיות המרכזיות: ריבוי שאלוני הבגרות,  איחור בהנפקת תעודות הבגרות וכתוצאה מכך גם בקבלת המשוב הסטטיסטי של הבחינות, מעשי רמייה בבחינות, גישות שונות של בתי הספר לציוני המגן ועל כן חוסר שוויון ואחידות ועוד (גל-18181/10, ע’ 24 – 29).

האם משמעות הדברים היא שאין תועלת בבחינות ויש לבטלן? במסמך שהגיש לשר החינוך המדען הראשי של המשרד, פרופסור יוסף באשי, באפריל 1985 תיאר את מגרעותיה של השיטה הנהוגה (גל-15457/7, ע’ 158 – 161):

במאי 1985 כתב באשי מסמך נוסף ובו חיווה את דעתו בנוגע לשינויים במתכונת בחינות הבגרות באמרו שמדובר בתהליך דינאמי. המתכונת אמורה להתאים עצמה לצרכיי הזמן והמקום. לא יכולה להיות מתכונת אחת שמספקת את כל המרכיבים והשיקולים כך שבהכרח כל מתכונת היא פשרה בין מגמות וצרכים שונים, והמאזן בין חסרונותיה ויתרונותיה של כל מתכונת יכול להשתנות במציאות משתנה. במקרים אלו יש לשקול שינויים. עם זאת את בחינות הבגרות אי אפשר לבטל לחלוטין ולכך שתי סיבות – ביטול מחייב אקלים חברתי חינוכי אחר מזה הקיים, לפיו הורים ומחנכים רואים בבחינות הבגרות ביטוי של רמת הבוגרים, ומאמינים בקשר הדוק בין קיום הבחינות החיצוניות לבין למידה רצינית. הגורם השני הוא תקופת השרות הצבאי שבגינה לא מעשי לדרוש מן המועמדים למוסדות להשכלה גבוהה שלב הכנה נוסף כתנאי להמשך לימודים. במקום ביטול יש לשנות את המתכונת בהתאם לעקרונות אלה: תעודת בגרות אחידה, גג יחידות לימוד מקסימלי, איזון בין השונות בנטיות התלמידים והתעניינותם לבין הצורך בפישוט תהליכים מנהליים המכתיבים אחידות, משקל רב יותר מהקיים לציונים הפנימיים ומעקב על ניהול בתי הספר את תחומי הלימוד. העיקרון האחרון שהוא תוצאה של כל השאר– הקשר בין קיום בחינה חיצונית לבין למידה “רצינית” ינותק באופן מודרג (גל-15457/7, ע’ 141 – 155).

במרץ 1986 זימן נבון אנשי חינוך לדיונים בסוגיה זו בכנס בכפר המכביה. במפגש הובעו דעות שליליות על עצם השינויים במתכונת ורבים העדיפו להחזיק במצב הקיים. רוב הביקורת הייתה מצד המגזר הטכנולוגי. ניתן ביטוי לדאגה שהמתכונת החדשה תגרום לירידה במספר מקבלי תעודת הבגרות, הייתה ביקורת גם מן המגזר הדתי, מן המגזר הערבי ומעיירות פיתוח. היו דעות שמוטב לקיים שני סוגים של תעודות, אחת לצרכי קבלה לאוניברסיטאות ואחת למוסדות אחרים. עלתה הצעה לתעודה שלישית ברמה של תעודת גמר. הוצעו גם שני שלבים של בחינה, בגרות בכתה י”א וכניסה לאוניברסיטאות בי”ב. והייתה דעת יחיד בעד ביטול בחינות הבגרות. היו טענות שהתכנית כפי שהיא מעורפלת מדי. יחד עם זאת היו שקבלו את המתכונת החדשה בברכה משום האחידות הטבועה בה, משום שתבטיח זכות הרשמה לאוניברסיטאות, פישוט התהליכים, צמצום מספר הבחינות. המנהלים ברכו על עצם שיתופם בהתייעצויות. צוין כי אין במתכונת החדשה שינויים דרסטיים, אלא שינויים מתבקשים שהזמן גרמם ואשר בחלקם הגדול כבר נהוגים בבתי ספר רבים. הומלץ לא לבטל את שיטת הבונוסים לבחינות ברמות הגבוהות כדי לעודד הצטיינות. השר סיכם – עד סוף השבוע תתקבלנה הצעות בכתב, הן תסוכמנה במשרד ואחר כך יהיה דיון בצוות משותף למשרד החינוך ולאוניברסיטאות (גל-15457/9,  ע’ 40 – 42).

בדיוני המשרד בהובלתו של נבון התקבלו מספר החלטות ובהן – יהיה רק סוג אחד של תעודת בגרות והיא תקנה זכות הרשמה לכל המוסדות להשכלה גבוהה, המתכונת תתבסס על מקצועות חובה, בחירה מחייבת ובחירה חופשית אחת, צמצום רשימת המקצועות והתאמתם לדרישות האוניברסיטאות, הקמת ועדה משותפת שתקבע את שיטת החישוב ואת נהליה, ביצוע מנהלי תקין של הבחינות והעברת הציונים והתעודות במועד לבוגרים ולאוניברסיטאות. בשאלת האפשרות להגביל את מספר מקצועות הבחינה הוחלט לדון במועד מאוחר יותר.  שינויים אלה יחזקו את מעמדו של בית הספר, יעלו את רמתה של תעודת הבגרות וערכה על ידי הגדרה ברורה של מקצועות החובה, השינויים יצמצמו את הפערים בין תעודות הבגרות ואפשר יהיה לטפל בבחינות ביתר יעילות מבחינה ארגונית. כאשר יקטן מספר הבחינות (והשאלונים) אפשר יהיה להקפיד יותר על טיבן, הערכתן ודרך ביצוען (גל-15457/9, ע’ 71 – 73).

 

לשם דיון בפרטים זימן נבון כנס של מפקחים ומנהלים של בתי ספר, שהתקיים בקיבוץ מעלה החמישה, כדי לדון בפרטים של מתווה זה. לאחר הכנס עדכן נבון את פרופסור כוכבא בדבר החלטתו לאמץ את ההמלצות שהתקבלו במעלה החמישה עם תיקונים קלים: בחינת הבגרות באזרחות לא תבוטל, יבחנו ההשלכות של המתכונת המוצעת על הלימודים בנתיב הטכנולוגי, העלאת גג יחידות הלימוד ל-28, צמצום ארבעה אשכולות לשניים: כללי וטכנולוגי ומינוי וועדה להכנה והפעלה של המתכונת החדשה. התכנית תיושם בהדרגה עד ליישומה המלא בשנת תשמ”ט (גל-15457/9, ע’ 18 – 19, 76):

כוכבא הודה לנבון על אישור הסיכום העקרוני של סיכום מפגש המנהלים והמפקחים, הביע את הערכתו למאמצים שעשה השר ונעשו במשרד החינוך בקידום נושא זה והציע להפעיל את השינויים מוקדם ככל האפשר ולמעשה באופן מידי. 3 ימים אחר כך הוא מינה את חברי הצוות המשותף שיסכם את עקרונות התכנית ויעבד את פרטיה. בראשה יעמוד בנימין אמיר, יו”ר הוועדה לחינוך על יסודי במזכירות הפדגוגית (גל-15457/9, ע’ 20, 69 – 70).

ב-27 במאי 1986 כתב נבון מכתב מפורט לתלמידים, למורים, למנהלים ולמפקחים בבתי הספר העל יסודיים. במכתבו הסביר את הנימוקים שהדריכו את קובעי המדיניות ב-1977 בהחלטותיהם ואת הדרישה שעולה עתה להעלאת איכותה של בחינת הבגרות: עיקר הבעיה הוא הפגיעה בבוגרים שנדחים על הסף בבואם להירשם לאוניברסיטה. משרד החינוך רואה חובה לעצמו למנוע את הפגיעה בהם ולהקפיד שישמרו שני היעדים כאחד:

“רמה גבוהה של לימודים וכישורים שתעודת הבגרות צריכה לשקף ופתיחת אפשרויות לבני שכבות שונות…להגיע לרמה ההולמת הדרושה, ולהתקדם בכוחה הלאה…ולתפוס…את מקומם הנאות בחברת העתיד בישראל”. מטרת השינויים הנוכחיים במתכונת בחינות הבגרות היא לבטא את שיקוליהן ויעדיהן של שתי המערכות – זו של בתי הספר וזו של ההשכלה הגבוהה: “התפשרות עם ירידה ברמה (לא) תסייע לקידומם של בני שכבות חלשות. אדרבה: הצגת אתגר ונורמות איכות היא שתבטיח התפתחות אישית וחברתית. הורדת הנורמות אולי תשמש מסווה מלאכותי ופיתוי זמני להצלחה מדומה, אך תוך זמן לא רב יתברר, שנזקה גדול מההקלה הזמנית הכרוכה בה”. משרד החינוך יקפיד שהדרישות הן אפשרויות לרוב התלמידים ותוך מתן סיוע בדרכים שונות למי שלא יוכלו לעמוד בדרישות. המתכונת החדשה גם תייעל את ארגון הבחינות ותזרז את מתן הציונים. פרטי המתכונת החדשה מפורטים בנספח למכתבו של השר (גל-15457/6, ע’ 208 – 220).

תגובות לשינוי במתכונת

אולם למרות הסבריו המפורטים של נבון, היו מי שראו בהחלטות האלו העדפת ההישגיות והמקצועיות על פני הקניית ערכים חברתיים ותרבותיים שנקשרו עם דמותו של יצחק נבון. במאמר בעיתון “על המשמר”, ביטאונה של תנועת השומר הצעיר, מתחילת מאי, תחת הכותרת – “בחינות עם פצעי בגרות”  תהה יצחק שור על הסתירות שבתכניתו של נבון: כיצד מתיישבת מדיניות האוטונומיה שאותה הבטיח משרד החינוך לבתי הספר עם הסטנדרטיזציה שמתכוון שר החינוך להנהיג? כיצד מתיישבת הכרזת שר החינוך על חשיבות “החינוך לערכים” עם חידוד תכונותיו ההישגיות של בית הספר על חשבון עזרה לזולת ותרומה לחברה? כיצד מוכן נבון איש הספרות והתאטרון לחיות עם היעלמותם של מקצועות האמנות והתרבות מבתי הספר? מה תהיה השפעת ההחמרה בדרישות הלימודיות על יכולתם של יוצאי עדות המזרח (כך במאמר) מן המחצית החלשה של האוכלוסייה להגיע לתעודה המבוקשת? (גל-15457/8, ע’ 122 – 124).

ישראל גורלניק, מנכ”ל רשת “אורט” בישראל נתן במכתב לנבון ביטוי לחסרונות השיטה במסגרות החינוך הטכנולוגיות: ההסכם עם המוסדות להשכלה גבוהה מוגבל משום שהוא מקנה את הזכות להרשמה בלבד, וממילא כל פקולטה רשאית לייצר לעצמה שיטות ברירה ומיון משלה. המתכונת הנוכחית מאפשרת לבוגרים רבים יותר לסיים את לימודיהם עם תעודת בגרות ולהשתלב במוסדות רבים שדרישת הסף להם היא תעודת בגרות בלבד. גורלניק פוסל את ההחלטה לחסום את תקרת יחידות הלימוד (ל-28 יחידות) בפני תלמידים שמסוגלים ורוצים יותר: “אי מתן תעודת בגרות לחלק מאוכלוסייה פוטנציאלית לטכנאים והנדסאים תגרום לפגיעה ברמה זו וכן לפגיעה במוביליות של אפיק זה בתעסוקות הטכנולוגיות…נעילת הדלת בפני מגמות אלו (מנהל, מכונאות רכב וכו’) תקבע סטיגמה לגביהן ותלמידים בינוניים וטובים לא ישתלבו במקצועות המתאימים להם” (גל-15457/9, ע’ 2 – 3). אחת ממנהלות בתי הספר של אורט כתבה לגורלניק: אינני רואה מה מקודש כל כך באחידות? הרי תלמידינו שונים אלה מאלה בנטיותיהם ובכישרונם. צמצום מגוון הבחירה יפגע בכל אלה שכשרונם אינו מיוצג  במערך הבחינות המוצע וממילא לא תושג האחידות כיוון שיוגברו מקצועות שונים באשכולות שונים. הצעד הבא עלול להיות צמצום מספר השעות במקצועות שלא מסתיימים בבחינה ובהכרח ידחקו מקצועות אלה וערכם יופחת. הגבלת מספר יחידות הלימוד תפגע באוכלוסייה של התלמידים המצטיינים בחינוך הטכנולוגי, כי כדי להביא לידי ביטוי את הידע הטכנולוגי שלהם – יצטרכו לוותר על תגבור במקצועות אחרים. ויש חשש  שרבים יינטשו משום כך את התחום הטכנולוגי. האם משק המדינה יצא מכך נשכר? ( גל-15457/7, ע’ 89 – 90). המפקח על החינוך הדתי דר’ נתן גרינבוים כתב לשר שקביעת מקסימום יחידות לימוד יגרום לקיפוח התלמידים החזקים בחינוך הדתי משום שאם יבחרו לתגבר את לימודי מקצועות הקודש יאלצו לוותר על תגבור במקצועות אחרים, מה שיעמידם בעמדת נחיתות בכניסה לאוניברסיטאות בהשוואה לילדים מהחינוך הממלכתי (גל-15457/7, ע’ 126 – 130).

התנגדות נוספת הציגו לשר החינוך פרופסור יהודה אמיר ופרופסור חיים אדלר מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב בחוות דעת מאוגוסט 1986:

חוות הדעת נועדה להקדים פגישה בין שר החינוך לבין ראשי בתי הספר לחינוך באוניברסיטאות.  בכתב העמדה שלהם התייחסו אמיר ואדלר לשינויים המוצעים בבחינות הבגרות, בתארם את גלגוליה של בחינת הבגרות בישראל מאז שנות ה-30 של המאה ה-20: החברה הישראלית הצליחה להביא אחוז ניכר מהתלמידים לסיים 12 שנות לימוד (80%) ובו בזמן הקפידה לשמור על רמת השכלתם ועל איכות מיומנויותיהם של הזכאים לתעודת בגרות. אולם רק 30% מכל שנתון גילי היו זכאים לתעודת בגרות, וגם הם אינם מקשה אחת. על כן טבעית היא החרדה בקרב חברי הסגל האקדמי באוניברסיטאות לרמתם האינטלקטואלית של בוגרי החינוך העל יסודי, המתעתדים ללמוד באוניברסיטאות. כותבי המסמך לא חלקו על כך שרמת ידיעותיהם של בוגרי חינוך התיכון העיוני אינן אחידות ורבים מהם נופלים ברמה ובאיכות מן הרצוי אך אינם מסכימים עם השיטה המוצעת לשיפור המצב על ידי הקשחת מדיניות בחינות הבגרות: כדי להעלות את הרמה הכללית של תלמידי ישראל יש לעשות הרבה יותר – יש לייצר שינויים מרחיקי לכת במבנה ההוראה, בהכשרת מורים ומחנכים, בגודל הכתה. אם הדגש הוא על מקצועות מדעיים יש לפעול לשיפור איכות המורים בתחום זה והגדלת מספר שעות ההוראה על חשבון שעות הוראה במקצועות אחרים כגון אמנות ומדעי הרוח. הקשחת הבחינות לבדה לא תעשה את השינוי המיוחל. וממילא האוניברסיטאות החרדות לאיכות תלמידיהן יכולות, גם ללא השינוי, לדרוש מן הסטודנטים לעמד בדרישותיהן. חובת לימודי המתמטיקה אינה הדרך להגברת התקפות של בחינות הבגרות כמנבאת הצלחה במוסדות אקדמאים. השינויים המוצעים יתרמו להקטנת המאגר של בעלי השכלה על יסודית ויפגעו בסיכוייהם של בוגרי בתי הספר העל יסודיים ללמוד לימודים על תיכוניים (לאו דווקא אקדמיים). לתעודת הבגרות יש גם פונקציה חברתית והיא תיפגע אם יתקבלו השינויים המוצעים. לחוות הדעת שלהם צרפו הצעה קונקרטית לשינויים במתכונת (גל-15457/9, ע’ 83 – 86, 100 – 107, 108 – 110).

עמדת משרד החינוך נקבעה זמן קצר לאחר מכן בפגישה בלשכתו של נבון: המשרד ימשיך לקיים בחינה באנגלית ברמה  של 3 י”ל, כפי שהובטח לשר: “נחפש פתרון שלא ימנע מתלמידים אלה להירשם לאוניברסיטה, גם אם יוטלו עליהם חובות השלמה במקביל להרשמה. הבחינות בתולדות עם ישראל ובאזרחות תהיינה בחינות חובה ללא שינוי, המשרד יאשר את חובת הבחינה במתמטיקה (3 י”ל). יש לשמור על העיקרון שבכל מגמה אפשר יהיה לקבל תעודת בגרות גם אם יהיה עלינו להתאים לכך את מקצועות הבחינה, ישמר עקרון 28 יחידות לימוד כמקסימום, תישמר מגמת הצמצום במקצועות ובשאלונים, ההסכם עם האוניברסיטאות יותנה באי קיום בחינות ידע בבחינות הכניסה, תאושר תעודה המוסכמת על משרד החינוך והאוניברסיטאות (גל-15457/7, ע’ 166 – 167).

ביצוע הרפורמה בבחינות הבגרות

לאחר אישורה אמורה הייתה הרפורמה לצאת לדרך בשנת הלימודים תשמ”ז. תלמידי כתה י”א בשנה זו אמורים היו ללמוד לפי המתכונת החדשה. משרד החינוך התכוון לדאוג לכך שלמועד זה יהיו בכל בתי הספר מורים למתמטיקה, שאר מקצועות המדעים ואנגלית במספר וברמה הנאותים, יוגדרו וינוסחו תכניות לימוד מתאימות ויתוגבר מספר המעבדות. האם יכולה המערכת לעמוד ביעדים אילו בתוך זמן קצר כל כך? לאור המשימות הרבות היו שהסתייגו וחשבו שמוטב להחיל את הרפורמה על קבוצה קטנה של בתי הספר תחילה. מנהלי בתי הספר שהתמודדו עם בעיות אלה באופן יומיומי  טענו כלפי שר החינוך שבמקום לטפל במצב החמור – להוסיף מורים, להעלות את רמת המורים הקיימים, לצייד מעבדות וספריות – בחר בדרך של הטלת פצצה, שאיש אינו יודע אם יוכל להפעילה ביעילות הדרושה. לא  היה ויכוח בין המצדדים ברפורמה לבין המתנגדים לה לגבי הצורך בהעלאת רמת הלימודים הנמוכה. השאלה הייתה לגבי הדרך והקצב. משהתברר כי התנאים בשטח לא מאפשרים זאת הודיע שר החינוך על דחייה בשנה. בתחילת שנת הלימודים תשמ”ח שב נבון וכתב למורים ולתלמידים מכתב (גל-15457/10, ע’ 65 – 72) ברוח מכתבו הפתוח מחודש מאי, בו הסביר את הצורך בשינוי ואת פרטיו כפי שנוסחו במשרד החינוך וסיכם:

דיוני ועדת החינוך של הכנסת ברפורמה

ועדת החינוך והתרבות של הכנסת הייתה שותפה פעילה לרפורמה בבחינות הבגרות, שהונהגה במערכת בסוף שנות ה-70, והרחיבה את מקצועות הבחירה, הגמישה את יכולת הבחירה של התלמיד ותרמה לירידת אחוז הנושרים. לפיכך טבעי שבמקביל לדיונים במשרד החינוך ולאורם עלה הנושא בוועדה גם עתה. ביום עיון שזימנה הוועדה ביוני 1986 ניתנה הבמה לתומכים ולמתנגדים לרעיון. לאחר מכן קיימה חמישה דיונים בהם השמיעו דברים אנשי המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך והתרבות, ראשי ועדות קבלה לאוניברסיטאות, הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, נציגי ועד ראשי האוניברסיטאות, בוחנים, מורים, הורים, ארגוני מורים, בעלים של מוסדות חינוך פרטיים, מורי בתי הספר לחינוך של האוניברסיטאות, רבנים ויועצים פסיכולוגיים. הנושאים המרכזיים שעלו בוועדה הם היותה של בחינת הבגרות מכשיר ממסדי למיון אוכלוסיות ללימודים גבוהים, בחינות הבגרות כאספקלריה למציאות חברתית בלתי שוויונית (פערים בין-עדתיים), מידת השתקפות תכני הלמידה ומטרות החינוך בבחינות, מהימנות הבחינות כאמצעי לחיזוי הצלחה בלימודים גבוהים ועיתויין בשלב התבגרותו של הנער. מצד אחד נזקקות מערכות גדולות לבחינות כמכשיר מיון, האוניברסיטאות מעוניינות בתלמידים מוכנים יותר, ההורים דואגים להישגיות ולמורים קל יותר ללמד במסגרות מוגדרות ונמדדות. מאידך יש לגשר על פערים חברתיים ולחסל את השוויון בהזדמנויות, לגוון את האפשרויות ולהדק את הקשר בין חינוך להשכלה: בית הספר צריך להישאר מוסד חינוכי הנותן דעתו לצרכיו האישיים והיכולת של כל תלמיד, מחנך ומקנה ערכים, מעודד ליצירתיות, מחקר וביקורת:

הוועדה סיכמה את מסקנותיה בחייבה את רעיון הרפורמה כפי שגובש בין משרד החינוך לבין האוניברסיטאות, אך קראה לשר החינוך והתרבות להנהיג את הרפורמה בבחינות לאחר שיושגו התנאים הבאים – יוקצו משאבים להכשרת מורים לאנגלית ומתמטיקה כדי להבטיח הוראה העונה על דרישות העלאת רמת הבחינות במקצועות אלה, ייבחנו אפשרויות בני השכבות החלשות הלומדים היום במערכת העל-יסודית לעמוד בהצלחה במקצועות אלה ברמה הנדרשת, ייעשו כל ההתאמות במקצועות הלימוד למגזרים הייחודיים, בעיקר למגזר הערבי, האוניברסיטאות לא ישנו את מעמד תעודת הבגרות הקיימת כמקנה זכות לרישום. כן המליצה הוועדה להנהיג את הרפורמה בהדרגה על ידי הכנת תכנית רב שלבית להחלתה ולהתאמתה לצרכי החברה על כל מגזריה, ולטפל בהעלאת רמתם של הלומדים במוסדות להכשרת מורים. בסיום הדיון בוועדה הוסיף היו”ר נ’ רז סעיף: בית הספר התיכון יהיה מוסד בו חינוך האדם והשכלתו ישמשו מטרות בפני עצמן, בהתאם לחוק החינוך הממלכתי ומטרותיו ולא ישמש רק כלי להכנת התלמידים ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה. בית הספר יקיים שוויון הזדמנויות לתלמידיו, יעודד את החלשים ויפתח אופקים למצוינים (כ-299/9, ע’ 315 – 326,   327 – 344).

האם השיג השינוי במתכונת מבחני הבגרות את יעדיו?

לאחר צאת הרפורמה לדרך הקים נבון ועדת מעקב משותפת למשרד החינוך ולאוניברסיטאות  ליישום השינויים במתכונת בחינות הבגרות: “הוועדה תקבל מידע על מהלך הביצוע של השינויים במתכונת בחינות הבגרות, תאתר בעיות ונושאים המצריכים בירור וטיפול נוסף, תדון ותחליט בשאלות שתתעוררנה במערכת החינוך, במוסדות להשכלה גבוהה או על ידי חברי הוועדה לגבי ההיבטים השונים של ביצוע השינויים במתכונת בחינות הבגרות…תפעיל לפי הצורך צוותים וועדות משנה לטיפול בבעיות ספציפיות מוגדרות…” (גל-15457/10, ע’ 276 – 278).

אולם הביקורת על השיטה החדשה לא פסקה. היא התמקדה בעיקר בנושא המקצועות הייחודיים. בחודשים שלאחר יישום הרפורמה (1988) הגיעו אל משרד החינוך ואל ועדת החינוך של הכנסת מכתבים מתלמידים, מהוריהם וממורים ומנהלים. מנהל בית הספר תיכון חדש בתל אביב שמואל שמעוני התלונן במכתב לוועדת החינוך שמאז הרפורמה לא חל שיפור והמצב אף הורע. משרד החינוך בהסכמתו לרפורמה נכנע למעשה לדרישות האוניברסיטאות והסתלק מאחריותו בקביעת התהליך הלימודי והחינוכי בבתי הספר העל יסודיים ובכך שלל את זכות קיומם של המקצועות הייחודיים, וויתר במודע על מילוי הצרכים הלימודיים החינוכיים והחברתיים שמקצועות אלו נועדו להם. זאת למרות שמשרד החינוך מכיר בערכם של מקצועות אלה כמעשירים את התלמידים וכמעניקים להם כלים להתמודדות עם תחומים שהשפעתם וחדירתם לחיינו היא רבה ביותר ושתכניות הלימודים המקובלות אינן עוסקות בהם. כדוגמה הוא מציין תקשורת, פסיכולוגיה וקולנוע. אם משרד החינוך מכיר בערכם מדוע הסכים לקביעת האוניברסיטאות כי מקצועות אלה לא יכללו ברשימת המקצועות הכלליים ולא יקנו בונוס ללומדים אותם? הסיבה המידית למכתבו זה של שמעוני הייתה דחיית האוניברסיטאות את המקצוע: “סוגיות בביטחון לאומי” שנכנס לתכנית הלימודים בבית ספרו, ושהוכן בשיתוף פעולה בין בית הספר ובין המכללה לביטחון לאומי כמקצוע מוגבר, ולאחר מעשה התברר שהאוניברסיטאות לא מכירות בו: מאז פרוץ האינתיפאדה נשמעות בציבור טענות על הצורך בחינוך פוליטי בבתי הספר. אולם חינוך פוליטי לא יכול להתקיים מבלי שיתבסס על מערכת לימודים עשירה במקצועות העונים על הצרכים האינטלקטואליים והרגשיים של התלמיד ועל צרכי השעה המקטינים את הניכור בינו לבין סביבתו. זוהי בדיוק אותה מערכת לימודים שלמענה נוצרו התכניות הייחודיות, הנתונות עתה בסכנה. לא יתכן, אומר שמעוני, שנמשכת אי הבהירות ביחס למעמדם של המקצועות הייחודיים – מצד אחד ימשיך משרד החינוך להתפאר בהישגים החינוכיים שבהפעלתם של מקצועות ייחודיים ומצד שני ייכנע לתכתיב האוניברסיטאות השולל מכל וכל מקצועות ייחודיים (גל-15457/10, ע’ 46 – 47). בתיק מצוי פתק בכתב ידו של נבון:

על כך ענה מנהל האגף לתכניות לימודים במשרד החינוך לשמעוני: “…אני מסכים אתך שמסמך הוועדה הבין-אוניברסיטאית מינואר 1988 מכרסם במעמדן של התכניות הייחודיות. מסמך זה מתעלם מסיכומים כתובים שהיו עם פרופסור קולודני, יו”ר הוועדה הבין-אוניברסיטאית, סיכומים שנוסחו בחוזר מס’ 6 של המדור לתכניות לימודים ייחודיות באגף לתכניות לימודים. חוזר האוניברסיטאות (לעיל) אף מתעלם מדברים שהופיעו בעניין זה במסמך של שר החינוך שהופנה לכל בתי הספר העל-יסודיים בספטמבר 1987…המדור…ניהל מאבק עיקש ומתמשך עם הוועדה הבין-אוניברסיטאית והגיע אתה לסיכומים. מאבק זה נמשך גם עתה…יחד עם כל האמור לעיל…סיכוייהן של התכניות הייחודיות להישקל בחיוב היה רב יותר אילו היו מוגשות בצורה טובה יותר, עם ציון הרציונאל, הספרות, חלוקת השעות, ביבליוגרפיות החובה וכד’, מה שלא ניתן לומר לגבי חלק מן התכניות” (גל-15457/10, ע’ 45).

האם הצליח נבון לשנות את מתכונת בחינות הבגרות? האם השיגה הרפורמה את יעדה? סקר שביעות רצון בלתי תלוי שנערך בקרב נציגים של בתי הספר בפברואר 1990, כמה שבועות לפני פרישתו של נבון מתפקיד שר החינוך והתרבות מצביע על עלייה ניכרת ברמת שביעות הרצון, אם כי זו מתמקדת בהתייעלות המשרד בטיפול בבחינות. ב-5 במארס 1990 הוציא משרד החינוך הודעה על הקמה לראשונה של מטה בחינות בגרות מיוחד שיפעל למשך חודשיים ממאי ועד סוף הבחינות וייתן מענה מידי לכל בעיה שתעלה בתקופת הבחינות (גל-15452/9, ע’ 153 – 154). בסקרו את פעולות המשרד בפני הכנסת לעת סיום תפקידו מנה נבון בין הישגיו העיקריים של המשרד בעת כהונתו את הרפורמה בחינוך הטכנולוגי, את צמצום ההמתנה לתוצאות בחינות הבגרות משש שנים למספר חודשים, פרויקט ההכנה לצה”ל ותכניות דו-קיום וחינוך לדמוקרטיה בבתי הספר התיכוניים, הגדלת שעות ההוראה בשפה הערבית והגדלת תקציב התרבות לשכונות ולפריפריות אחרות: “אנו נמצאים בעיצומם של תהליכים מכריעים ביותר…ואני מקווה לשוב למשרד בהקדם על מנת להמשיך ולהתמיד באותם יעדים” (גל-15452/9, ע’ 29). על אף שעד היום נשארו בתוקפם רוב סעיפיה, נראה שבעת פרישתו של נבון הייתה העת מוקדמת מכדי לסכם את משמעויותיה והשפעתה של הרפורמה בבחינות הבגרות, אולם הדיונים באשר למתכונת הנכונה ביותר של בחינות הבגרות, הקשר בינה למצוינות ומימוש יכולות בתחומי חוזק מגוונים, האם היא מאתגרת את התלמידים, האם היא מאפשרת למידה משמעותית וחינוך לזהות וערכים, והאם היא מנציחה פערים או מצמצמת אותם – נמשכים עד ימינו אלה.

 

התעודות בפרסום זה נלקחו מן התיקים הבאים, בהם נמצא חומר רב נוסף בנושא הרפורמה בבחינות הבגרות:

לשכת השר יצחק נבון – ועדה לבדיקת תהליך הנפקת תעודת בגרות

לשכת השר יצחק נבון – ועדה לבדיקת תהליך הנפקת תעודת בגרות

לשכת השר יצחק נבון: שינויים מוצעים במתכונת בחינת בגרות

לשכת השר יצחק נבון: שינויים מוצעים במתכונת בחינת בגרות

לשכת השר יצחק נבון: שינויים מוצעים במתכונת בחינת בגרות

מדיניות מערכת החינוך – בחינות בגרות:

לשכת השר יצחק נבון – ידיעות לעיתונות

ישיבות הכנסת ה-11, מושב ג’ – ישיבות ועדת החינוך והתרבות 2/87 – 3/87

מדיניות מערכת החינוך – בחינות בגרות (9 תיקים)