ביקור הנשיא נבון במצרים, אוקטובר 1980. יצחק נבון ליד הפירמידה בגיזה. צלם: יעקב סער, לע”מ
חלק זה עוסק בתקופה שבין חתימת הסכם השלום עם מצרים במרס 1979 ועד הירצחו של סאדאת ב-1981. בתקופה זו ביקר הנשיא אנוואר סאדאת פעמיים בישראל, ובאוקטובר 1980 ביקר נבון במצרים, ביקור שייחס לה חשיבות רבה. נוצרו יחסים אישיים חמים בינו לבין סאדאת, וכן בין אשתו אופירה לבין אשתו של סאדאת, ג’האן. לאחר שנרצח סאדאת באוקטובר 1981 בני הזוג נבון ערכו ביקור תנחומים אצל ג’האן סאדאת.
תחילת הקשרים הרשמיים בין הנשיא נבון לנשיא מצרים סאדאת עמדה בסימן אי הבנה ותקרית דיפלומטית מביכה שנגרמה, למרבית האירוניה, דווקא עקב שליטתו המלאה של נבון ברזי השפה הערבית
בעקבות חתימת חוזה השלום ב-26 במארס 1979, הוחלט לבצע את השלב הראשון של הנסיגה הישראלית בסיני ב-26 במאי. באותו יום הועברה העיר אל-עריש לשלטון מצרים. למחרת נפגשו בגין וסאדאת בעיר בטקס מרגש בו השתתפו משלחות של נכי מלחמה משתי המדינות. לאחר מכן חנכו את הקו האווירי בין ישראל ומצרים בטיסה משותפת לבאר שבע. הנשיא נבון קיבל את פניו של סאדאת ליד בניין עיריית באר שבע בירי של 21 מטחי תותחים ובלחם ובמים. ראש עיריית באר שבע אליהו נאווי העניק לו את מפתח העיר ונבון נשא נאום קצר בערבית בו הדגיש את הקורבנות של העם בישראל למען השלום וקשרי התנועה הציונית עם התנועה הלאומית הערבית. בנאומו קרא נבון להחיש את הנורמליזציה ולקדם את הקשרים בין העם המצרי והעם הישראלי בעקבות ההסכם.
קטע עיתון עם תרגום הנאום לאנגלית, תיק מנכ”ל משרד ראש הממשלה, התפתחות היחסים עם מצרים 4156/9
במהלך הנאום התייחס נבון להחזרת אל-עריש למצרים. הנשיא סאדאת לא שמע נכון את דבריו וחשב שדיבר על “מתן אל-עריש” למצרים – נקודה שהייתה רגישה מאד מבחינתו. בדברי תשובתו המופיעים באותו תיק אמר סאדאת שהוא אמנם יעמוד בדיבורו ולא תהיה עוד מלחמה בין מצרים לישראל, אך בתגובה לדבריו של נבון ציין שעליה להבין שאדמתם של אחרים מקודשת להם, כפי שאדמתו של עם ישראל מקודשת לו. “אין זו שמסרתם לנו את האדמה. אלא שיש עידן חדש של הבנה, ידידות, כבוד הדדי לאדמתם של אחרים, לריבונות של אחרים, ניסיון לבנות בכל יום – אפילו כבל רגע – מומנטום חדש בין שני עמנו…”
המנהיגים נסעו במכונית פתוחה לאוניברסיטת באר שבע. לאחר שהוצג לסאדאת נוסח הנאום בערבית, התקרית חוסלה והוא ניהל עם נבון שיחה ידידותית, חלקה בערבית. במכתב זה לאליהו נאווי, יוצא עיראק שהיה מוכר כסופר ומספר סיפורים בערבית, הסביר נבון על התקרית (תיק מכתבים שוטפים, נ 312/2, עמ’ 733-732):
העמוד הראשון של המכתב לאליהו נאווי
סאדאת ופמייליתו יורדים לחוף, חיפה, 4 בספטמבר 1979. צלם: אל”מ מייק אלדר, ויקימדיה קומונס
עם התקדמות תהליך השלום ביקר ראש הממשלה בגין באלכסנדריה ודן עם סאדאת על על תכנית האוטונומיה לתושבי יהודה ושומרון בהתאם להסכם השלום. בראשית ספטמבר 1979 הגיע סאדאת לביקור רשמי בחיפה. העיר חיפה יצאה מגדרה לקראת הביקור. 150,000 איש הריעו לנשיא מצרים בעת נסיעתו ברחובות העיר, כפי שנכתב בגיליון חגיגי של העיתון המקומי “כל בו חיפה”. רבים שפשפו את עיניהם בראותם ספינת מלחמה מצרית מגיעה לנמל חיפה ועל סיפונה נשיא מצרים בלוויית אשתו ובתו. במשלחת המצרית השתתפו גם שר ההגנה כמאל חסן עלי, היועץ אוסמה אל באז, חסן תוהאמי ואישים מצרים נוספים. הגיעה גם קבוצה גדולה של עיתונאים ושדרנים, ביניהם עניס מנסור, ערוך השבועון “אוקטובר” ומוסא סברי מהעיתון “אל אחבר”.
העמוד הראשון של העיתון, 6 בספטמבר 1979, תיק ביקור סאדאת בחיפה נ 350/2, עמ’ 136
את פניו של סאדאת קיבל הנשיא נבון ובני הזוג נבון ערכו ארוחת ערב לכבודו במלון “דן כרמל” בהשתתפות חברי הממשלה, חברי כנסת, שופטי בית המשפט העליון ואישים רבים. לפני כן ערכה אופירה נבון, שחלקה עם ג’האן סאדאת עניין משותף בנושא שיקום נכים, כנס לכבודה באוניברסיטת חיפה. במהלך הביקור הגיש נבון לסאדאת כרך מהודר של הספר “מורה נבוכים” לרמב”ם, שנכתב בערבית באותיות עבריות. הם דנו בעניינים פוליטיים וגם בקשרים בין היהדות והאסלאם. בנאומו בארוחת הערב הדגיש נבון את הצורך בדו-שיח תרבותי ורוחני בין העמים ואת הקושי בניהול מגעים אלו נוכח עויינות העבר. הוא הדגיש את הדמיון בין הערכים והמסורת היהודית והמוסלמית.
קטע מתרגום לעברית של נאום נבון בארוחת הערב, 4 בספטמבר 1979. הנאום המלא בתיק נ 349/1
בעקבות שיחתו של נבון עם סאדאת, התקבל אישור ליציאת משלחת חוקרים למצרים כדי לבדוק כתבי יד. בפתק זה בכתב ידו הורה נבון להקציב 50,000 ל”י מקרן הנשיא למשלחת זו (תיק קרן נשיאי ישראל, משלחת חוקרים למצרים נ 401/44)
כבר בנובמבר 1979 יצאה המשלחת לדרך והתקבלה בחום ובשיתוף פעולה במצרים, כפי שכתב נבון במכתב תודה לסאדאת ב-27 בנובמבר (תיק 345/6, עמ’ 26).
ראו סרט על ביקור הנשיא סאדאת בחיפה
https://www.youtube.com/watch?v=Jkat9BHjRzg&t=6s
ראו גם תיק נשיא המדינה יצחק נבון – מצרים, נ 345/6.
בשלהי 1979 ובמחצית הראשונה של 1980 נקלע המשא ומתן בין ישראל ומצרים על תכנית האוטונומיה לקיפאון מתמשך. אמנם ב-26 בפברואר 1980 הגיש השגריר המצרי הראשון סעיד מורתדה את כתב אמנתו לנשיא נבון,(דברי הנשיא לשגריר מצרים, תיק נ 349/8, דברי מורתדה, תיק נ 345/6) ושגרירות מצרים נפתחה בתל אביב. אולם יחסי המדינות לא התקדמו. ברקע המשבר עמדו חילוקי דעות בנושאים כגון מעמדם של תושבי מזרח ירושלים וכוונת ממשלת ישראל לתת למועצת האוטונומיה סמכויות מוגבלות מאד. המשבר לווה גם במשבר אמון מסוים בין בגין לסאדאת ובהתקפות חריפות על ראש הממשלה הישראלי בעיתונות המצרית. דומה היה שהשנאות ותחושות האיבה הישנות מרימות ראש ומאיימות על תהליך השלום כולו.
ראשי המשלחות לשיחות האוטונומיה באלכסנדריה, מארס 1980. מימין לשמאל: המתווך האמריקני, סול לינוביץ, נציג מצרים, מוצטפא חליל ונציג ישראל, דר יוסף בורג. צלם: יעקב סער, לע”מ
מכתב מאזרח המתנגד לקבלת ההזמנה מסאדאת, תיק נ 316/1, עמ’ 530
מברק מגאולה כהן, תיק 345/6, עמ’ 47
האיש שנראה כמי שמסוגל לרכך את חילוקי הדעות ולהביא לחידוש האמון היה הנשיא נבון. בקיץ 1980, לאחר חילופי אגרות מתוח בין סאדאת לבגין בעניין מדיניות ישראל ביהודה ושומרון וקבלת חוק ירושלים בכנסת, הציע סאדאת להזמין את נבון למצרים. היזמה לביקור הנשיא במצרים עוררה חילוקי דעות בישראל, והיו אזרחים שכתבו לנבון והפצירו בו לא לקבל את ההזמנה נוכח יחסו המעליב של סאדאת לראש הממשלה וההתקפות עליו בעיתונות המצרית. גם חברת הכנסת גאולה כהן ממפלגת “התחייה” שהתנגדה לחוזה השלום כתב לנבון בטענה שסאדאת ינצל את הביקור כדי לתקוע טריז בין המדינה שהוא מסמל לבין ממשלת בגין.
אולם נבון, שהודאג מאוד מההתפתחויות השליליות בתהליך השלום, קיבל את ההזמנה ב-1 בספטמבר, בתקווה שיוכל לתרום לשיפור היחסים. הוחלט שהביקור יתקיים באוקטובר 1980. בזיכרונותיו מציין נבון את האכזבה שחש בתקופה זו מחוסר ההתקדמות בנורמליזציה בין ישראל ומצרים בתחום התרבותי. הוא תלה את הדבר בחשש העולם הערבי מהשפעה תרבותית זרה (עמ’ 348). לפיכך ייחס נבון לביקור חשיבות רבה וערך הכנות רבות לפני נסיעתו. הוא ערך מעין “קורס מזורז” לענייני מצרים שכלל פגישות עם אנשי משרד החוץ, עיתונאים, אנשי אקדמיה, אנשי אמ”ן ועוד.
נבון ביקש לפגוש את סגן הנשיא חוסני מובארכ, סגן ראש הממשלה פואד מוחי אל-דין ואישים אחרים, לפגוש סופרים ואנשי רוח ולבקר במית אבו אל-כום, כפר הולדתו של סאדאת. נבון לא רצה לנאום במועצת העם, בדומה לנאומו של סאדאת בכנסת ישראל, מכיוון שראש הממשלה לא נאם שם. אולם הוא הציע לנאום בפני הנהגת מפלגת השלטון, המפלגה הלאומית דמוקרטית, ולא בבניין הפרלמנט (תיק נסיעת הנשיא למצרים, נ 349/11). לקראת נאומו בפני הנהגת המפלגה תרגל את הניב הערבי המצרי. ב-9 באוקטובר נערכה ישיבה משותפת של מומחים בבית הנשיא, כדי לגבש מסרים לא רק לקהל המצרי, אלא גם לדעת הקהל בעולם הערבי, בישראל ובעולם(תיק 349/5, עמ’ 306-293).
על רקע המתיחות בין שתי המדינות וכתבות בעיתונים, הניח נבון שביקורו במצרים לא יתנהל על פי מתווה טקסי בלבד, ושיש ציפיות שביקורו יביא להפשרת הקיפאון בשיחות האוטונומיה. הוא ערך הכנות גם במישור המדיני. הוא נפגש עם השגריר המצרי בישראל ואמר לו שאינו בא לנהל משא ומתן, אבל אולי יוכל לתרום להקל על הקשיים ולשפר את האווירה. “העיקר לשמור על האופטימיות, על המגע ועל הדו-שיח.” (נ 349/11, עמ’ 4-3). ב-24 באוקטובר פנה לראש הממשלה, בעקבות שיחת טלפון ביניהם, ושאל מהי עמדתו כלפי ההצעה המצרית של “עזה תחילה”, כלומר הקמת מוסדות האוטונומיה בשלב ראשון בעזה, שם נהנתה מצרים מהשפעה שיכלה להתגבר על ההתנגדות הפלסטינית. בגין דחה את הרעיון וטען שסאדאת אינו מעוניין בו. (תיק ראש הממשלה מנחם בגין – נשיא המדינה, 4336/4,עמ’ 24-25). תשובתו השלילית של בגין, שאינה מופיעה בתיק בארכיון, מצוטטת בזיכרונות נבון, עמ’ 351-350.
https://www.youtube.com/watch?v=fBVlBAQjl_g
ב-26 באוקטובר הגיע נבון לקהיר במטוס מיוחד והתקבל בטקס צבאי מלא על-ידי הנשיא סאדאת, סגנו מובארכ ושרי הממשלה. הנשיא צירף למשלחת פוליטיקאים משתי המפלגות, ראשי ארגוני נשים, את המלחינה נעמי שמר, פרופ’ חיים הררי ועוד רבים.
הביקור במצרים הביא לשיא את מעורבותו של יצחק נבון בתהליך השלום. ב-27 באוקטובר שלח נבון לבגין דווח על תוכן שיחתו עם סאדאת. נשיא מצרים טען שהוא מעונין בהמשך המשא ומתן על האוטונומיה. הוא אמר שהצעתו בעניין “עזה תחילה” עדיין קיימת, וניתן להוציאה לפועל אחרי סיום המשא ומתן על ייהודה ושומרון ועזה, בתנאי שיימצא פתרון לבעיית ירושלים. הוא הסכים לחילופי תערוכות בנושא תרבות וחקלאות, חילופי נוער ומשלחת פרלמנטרית וביקורי שרים. סאדאת ביקש לעגן את ההסכמות ביניהם במכתב, ונבון פנה לבגין לאשר את הדבר. בתשובתו של ראש הממשלה, שאושרה על-ידי הממשלה, קיבל בגין בברכה את ההצעות לנורמליזציה והידוק הקשרים, אך הדגיש שסאדאת צריך לחדש מיד את שיחות האוטונומיה והתנגד לכל נוסחה שתפגע בריבונות הישראלית הבלעדית בירושלים.
ב-29 באוקטובר הודיעו נבון וסאדאת במסיבת עיתונאים משותפת בכפר הולדתו של סאדאת מית אבו אל-כום על הסכמה שיש לתת תאוצה לשיחות האוטונומיה ועל צעדי נורמליזציה.במכתב שנשלח משגרירות ישראל בקהיר למשרד החוץ, הוצגו ההסכמות בין הנשיא נבון לנשיא סאדאת, וניתן לראות בהם רמזים לכך שהן כללו גם הסכמות בעלות משמעות מדינית (תיק רה”מ מנחם בגין – מצרים א 4319/2, ראו גם דוח משרד החוץ על מסיבת העיתונאים, תיק נשיא המדינה יצחק נבון – מצרים נ 345/7 עמ’ 277-276)
גולת הכותרת של ביקור נבון במצרים היה הנאום בפני חברי הוועד הפועל של מפלגת השלטון, המפלגה הדמוקרטית הלאומית, ב-29 באוקטובר 1980. בנאום, ששודר בשידור ישיר בטלוויזיה המצרית, הדגיש נבון שלא בא לנהל משא ומתן, אלא להביע את נחישותו של העם בישראל להתקדם בדרך לשלום על אף הקשיים שמערימים אויבי ההסכם (תיק נ-349/11). הוא ציין את העובדה שירדן והפלסטינים אינם משתתפים בשיחות ורגישות נושא האוטונומיה וגורל יהודה ושומרון ועזה בעיני הישראלים: “יש בינינו חילוקי דעות רציניים על כמה בעיות ואין טעם לטשטש אותם. …יחד עם זאת, אסור שהקשיים האלה יפריעו לניהול תקין של הנורמליזציה ולשיפור גובר והולך של היחסים בינינו, כי לדעתנו, אנו מלאנו כל התחייבויותינו הנובעות מן ההסכם בינינו בכל הנאמנות והכבוד.”
מתנת הנשיא נבון לסאדאת – מגילת קלף עם סיפור יוסף המקראי בתרגום הרב סעדיה גאון, איש פיום שבמצרים. צלם: יעקב סער, לע”מ
לנוסח המלא של הנאום באנגלית, ראו אתר משרד החוץ. תרגום לעברית נמצא בתיק הנשיא יצחק נבון, ביקור נבון במצרים, נ 349/5, עמ’ 96-84.
לאחר שנבון סיים השיב ראש המפלגה מוצטפא חליל בנאום פולמוסי שסקר את ההיסטוריה היהודית באזור מימי קדם. הוא טען שישראל לא עשתה די כדי למשוך את הפלסטינים למשא ומתן ואמר כי טענות נבון בעניין הנורמליזציה מוגזמות ואין לתיירים מצרים סיבה לבקר בישראל.
בספר זיכרונותיו מוסר נבון פרטים נוספים על שיחותיו עם סאדאת, ומתאר אותו כאדם בעל צד מיסטי לצד צדו השכלי והמעשי. לדעתו, סאדאת חש שהוטלה עליו שליחות להביא שלום. לאחר מסיבת עיתונאים ופרידה מרגשת, שב נבון לישראל.
הביקור במצרים הציב את נבון כדמות חשובה ביצירת מערכת יחסים ואמון לצורך ביסוס השלום. הוא הותיר רושם רב במצרים וגם בישראל. הנישא קיבל מכתבי תודה רבים מאזרחים, מארגונים ומאישים שונים, כגון ידידו הסופר אמנון שמוש ונעמי שמר, מעידים על כך שחשו כי נפתח עידן חדש ביחסי שתי המדינות. לעומת זאת, דיווחים על כך שנבון ניהל משא ומתן מדיני על הנורמליזציה עם סאדאת עוררו התנגדות בממשלה ונתפסו על ידי השרים כהתערבות לא ראויה מצדו שחורגת מהנוהג המקובל (דבר, 29 באוקטובר 1980) .
מכתב לנשיא מאת יקותיאל פדרמן, בעל “מלון המלך דוד” בו התארח סאדאת בירושלים. תיק 349/5
משרד החוץ הכין שני דוחות על ביקור הנשיא, בהם סיכם סמנכ”ל המשרד יוסף הדס את התוצאות המעשיות של הביקור, כגון הסכמת סאדאת לחיפוש גופות נעדרים, קידום הסכמי סחר וחילופי משלחות, וציין שהיה לו גם השפעה פסיכולוגית על המצרים:
תיק נ 345/7, עמ’ 271
לאחר ביקור נבון במצרים היה נדמה שיש שיפור בתהליך הנורמליזציה בין המדינות. בדצמבר נערכו שני סבבי שיחות בעניינים כגון פיתוח קשרי תיירות והפעלת המעבר בנאות סיני בירושלים ובקהיר. נערכו חילופי משלחות חברי פרלמנט והנשיא נבון וסאדאת המשיכו להחליף איגרות בערבית נמלצת. במאי 1981 אף ביקר במצרים שר החקלאות אריאל שרון, מי שעמד בראש כוחות צה”ל בצליחת התעלה במלחמת יום הכיפורים, ודן עם עמיתו המצרי על שיתוף פעולה בתחום הפיתוח החקלאי. שרון גם נפגש עם סאדאת שלחץ על שר החקלאות המצרי להרחיב את התכניות. לדבריו, “מובן שאנחנו יכולים להתקדם מהר יותר, הרי יש לנו קרקע, יש לנו מים ויש לנו שרון.” (נ 345/7, עמ’ 151). סאדאת ביקש לנצל את הניסיון החקלאי הישראלי לפיתוח אזורים שוממים במצרים, כגון המדבר המערבי, כדי להרחיב את אספקת המזון לתושבים.
בתחילת יוני 1981 ערך ראש הממשלה בגין פסגה עם הנשיא סאדאת באופירה (שארם אל שייך) שעדיין לא הוחזרה למצרים ובאוגוסט נערכה פגישה נוספת באלכסנדריה בה דנו על יישום חוזה השלום לקראת פינויו המלא של חצי האי סיני במארס 1982.
הקלידו שאלת חיפוש
