אחד מתפקידיו של נשיא המדינה הוא מתן חנינה או קיצור עונשם של אסירים מורשעים. במקרים רבים מתמקד הדיון בבקשת חנינה של אסיר במצבו הנפשי, הבריאותי או המשפחתי ולכן נחשף במהלך הדיון מידע אישי ופרטי רגיש שקשור בצנעת הפרט. מסיבה זו, תיקי החנינות סגורים לעיון הציבור. לא פעם מלווה תהליך החנינה או שלילתה, שתוצאותיו מפורסמים בתקשורת בביקורת ואי הבנה מצד הציבור – מדוע האדם המסוים הזה קיבל חנינה ואחרים לא? מדוע בשלב זה של ריצוי עונשו? מדוע כלל לתת חנינה – מה עם שלטון החוק ושוויון כל האזרחים בפניו? למרות זאת נשמרים הפרטים חסויים. רק במקרים בודדים ניתן לנו להתייחס למקרי חנינה וזאת כשהאדם עצמו פונה אל הנשיא ומעיד על עצמו. כזה הוא מקרהו של מיכאל צור.
מתן חנינות בידי הנשיא נבון – המקרה של מיכאל צור
מיכאל צור התמנה ב 1958 למנכ”ל משרד המסחר והתעשייה כשהיה בן 35 בלבד. זה היה שיא של התקדמות מטאורית בשירות המדינה. לאחר שכיהן כמנכ”ל משרד האוצר (לאחר שפנחס ספיר מונה לתפקיד זה), הפך צור למנכ”ל חברת “צים” ויו”ר בתי הזיקוק בחיפה.
ב 1969, מונה צור למנכ”ל החברה לישראל וב 1974 נפתחה חקירה נגדו לאחר שבנק בג’נבה, בו הושקעו כספים רבים של החברה לישראל, פשט את הרגל. התברר כי צור מעל בכספי החברה והעביר כספים רבים לחשבונו האישי של מנהל הבנק וכן היה מעורב בשוחד לחברות גרמניות.
ב 1975, נידון צור ל 15 שנות מאסר – עונש חסר תקדים בתולדות מדינת ישראל לעבירות מסוג זה.
ב 1980, נקצב עונשו של צור ל 11 שנים, לאחר שהתגלה כאסיר למופת. ביוני 1981, החליט הנשיא נבון (בהמלצת שר המשפטים שמואל תמיר) להעניק לצור חנינה ובאוגוסט 1981 הוא השתחרר מהכלא. לאחר ריצוי עונשו, הפך צור ליועץ לשירות בתי הסוהר בנושא תעסוקת אסירים (שעל פי ניסיונו שיפרה את מצבם של אסירים בכלא) ושיקומם.
באחד מתיקי הנשיא נבון, מצאנו מכתב מצור לנשיא בו הוא מגיש לעיונו את ספרו על הכלא והצעותיו לשפר את מערכת הכליאה במדינת ישראל. “ביודעי את העניין הרב שאתה מגלה בכול הנושאים החברתיים, תקוותי שתמצא בו עניין, הן לקוראו והן לענות (?) בו” כתב . הוא הודה לנשיא על החנינה שקיבל:
מיכאל צור מגיש את ספרו לנבון ומודה לו על החנינה שקיבל ממנו
הנשיא הרצוג משוחח עם אחד האסירים העובדים במלטשת היהלומים בכלא רמלה. צלם: נתי הרניק, לע”מ
מקור: “נשיא המדינה יצחק נבון – ספרים” (נ 319/3), עמוד 398.
