שער שני - פעילותו של הנשיא נבון בתחום החברתי תרבותי

.1 | שיר העם האהוב

בתולדות הזמר העברי ישנם מעט מאוד יוצרים שזכו למקום של כבוד כפי שזכתה לו המשוררת והמלחינה נעמי שמר. מראשית יצירתה הפכו שיריה לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי ובטאו את הישראליות במיטבה – מ”זמר נודד” ו”שדה תלתן”, דרך “מחר” ו”חורשת האקליפטוס” ועד “ירושלים של זהב” ו”לו יהי” ועוד מאות של שירים. היא הפכה ליוצרת המושמעת ביותר מעל גלי האתר, אך גם בקומזיצים סביב למדורות, בערבי שירה ובכל מקום שבו שרו זמר עברי.

נשיא המדינה, יצחק נבון, מעניק לנעמי שמר את פרס ישראל, יום העצמאות תשמ”ג. צלם: יעקב סער, לע”מ

תרגום לאנגלית לשיר ‘חורשת האקליפטוס’,   נ 295-4

למרות ששמר בת קבוצת כינרת אמצה בשנים מאוחרות עמדות פוליטיות שזוהו עם הימין הפוליטי, היא נותרה אהודה מאוד על אנשי תנועת העבודה ומנהיגיה שהמשיכו לראות בה “אחת משלנו”. דומה שגם יצחק נבון אהב מאוד את יצירתה.
בסוף שנת 1978, יזם ארגון יוניצ’ף (קרן האו”ם לילדים) – גרמניה, הפקת תקליט של שירי עם מ-60 מדינות. השירים יבחרו על ידי ראשי המדינות שיתבקשו לבחור את שיר העם האהוב עליהם ביותר ולהביע את עמדתם כלפי השיר וכלפי שירי עם בכלל. בישראל הופנתה הבקשה אל הנשיא נבון (תיק הנשיא נבון – נעמי שמר חורשת האקליפטוס, נ- 295/4 עמ’ 29) (כל המסמכים בפרסום, הם מתיק זה). מן המסמכים בתיק עולה שנבון התלבט תחילה בין שני שירים: “חורשת האקליפטוס” שחיברה נעמי שמר ו”בשנה הבאה” שכתבו אהוד מנור ונורית הירש. לבסוף הוחלט על שירה של נעמי שמר ונבון ביקש פרטים עליו (עמ’ 19, 21). עוזרתו האישית של יצחק נבון, שולמית נרדי, אף תרגמה את מילות השיר לאנגלית (עמ’ 11).
לא ברור אם רעיון הפקת התקליט יצא אל הפועל, אולם הבחירה מלמדת על אהדתו הרבה של נבון לשיריה של שמר.

https://www.youtube.com/watch?v=_Rg9dgmRyrI

(צוות הווי של הנח”ל שר את שירה של נעמי שמר: חורשת האקליפטוס)

.2 | ביקור במצרים

הנשיא נבון היה מעורב בתהליכים שהובילו לחתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ואף לאחר מכן: החל בפגישות עם הממשל האמריקני ועם הנשיא סאדאת במטרה לעודד וליישר הדורים לקראת החתימה ועד לביקוריו

נעמי שמר מודה לנשיא נבון על הביקור במצרים

בחבל ימית ושיחותיו עם המתיישבים במקום, ערב הפינוי. (ראו את פרסומינו: “נבון מקדם את חתימת השלום עם מצרים“, “מגשר ומפשר: נבון והשלום עם מצרים” ו- ” ‘כותל דמעות’ בלב הסערה- ביקורי הנשיא נבון בחבל ימית ערב פינויו”)
אחד משיאי פעילויותיו אלו היה ביקורו במצרים בסוף חודש אוקטובר 1980. בפמליית הנלווים כלל הנשיא שורה של דמויות פוליטיות וציבוריות שנועדו לייצג כמה שיותר פנים בחברה הישראלית. אחת מהם הייתה נעמי שמר. הגעתה של שמר לקהיר לא התקבלה בשוויון נפש, והעיתונות בישראל ציטטה את דברי העיתון הקהירי “אל אחבר” שדיווח לקוראיו כי “יש בפמליה נציגים של הימין הקיצוני כמו נעמי שמר”.
בשובם לארץ, כתבה נעמי שמר מכתב תודה לנשיא נבון ולרעייתו, אופירה, ובו מודה המשוררת “על ההזדמנות החד-פעמית לרדת מצרימה ולשוב בשלום” (עמ’ 7)

שמר הדגישה במכתבה כי אין לה כל טענות על מידת הכנסת האורחים ועל סידורי הביקור להם זכתה במצרים, ובכך הגיבה על טענות בעיתונות כי הצד הארגוני של הביקור היה גרוע ואנשי הפמליה וצוותי העיתונות הנלווים עוכבו ללא צורך במקומות שונים ונמנע מהם לא אחת להשתתף באירועים.

.3 | המשך הקשר עם בני הזוג נבון

נראה שהביקור חיזק את הידידות של בני הזוג נבון עם שמר. שבועיים מאוחר יותר העבירה נעמי שמר לנשיא ולרעייתו עותק מיצירתו של מלחין יהודי מרומניה המבוססת על מנגינות עבריות וערביות והביעה תקווה כי

על שירים בעברית וערבית ואטיוד מ”ירושלים של זהב”

“נושא היצירה ידבר אל לבכם, ואולי מישהו ירצה להכירה גם מעבר לגבול” (עמ’ 6)
בסיום המכתב הקצר נראה כי שמר רומזת באירוניה לפולמוס בדבר החשד לשימוש לא הוגן שעשתה ביצירה קיימת (פלאגיאט) בשירה “ירושלים של זהב”, שהדיו נשמעו כבר אז ושעתיד להתפרץ בעוצמה רבה 25 שנים מאוחר יותר, דווקא לאחר מותה. היא כתבה : “אטיוד מס. 6 מבוסס על ‘ירושלים של זהב’. המלחין לא ידע דבר על השיר, אלא קלט את המנגינה באקראי מן הרדיו.”
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3081684,00.html
(אבנר הופשטיין, ירושלים של מי? פורסם מחדש ב- Ynet ב-5.5.2005)