שער חמישי - פעילותו הספרותית של יצחק נבון וסיועו לסופרים

.1 | מבוא

מן המפורסמות הוא שקשה לסופרים ולמשוררים העברים להתפרנס כיאות מכתיבתם. חלקם עובדים בעבודות נוספות וחלקם נאלצים לחיות בצמצום. אחד הגורמים שהחריף את מצבם היה שאילת ספריהם בספריות ציבוריות – מה שכרסם עוד יותר במספר העותקים שרכש הציבור הרחב.

בדצמבר 1985 מינה ראש הממשלה שמעון פרס ועדה בראשותו של מנכ”ל משרד האוצר ד”ר עמנואל שרון כדי שתמליץ על דרכים לשיפור הכנסתם של הסופרים הישראלים. ועדה זו המליצה על יצירת מנגנון שיתגמל את הסופרים בהתאם לכמות העותקים של ספריהם שהושאלו בספריות הציבוריות. ראש הממשלה פרס ושר החינוך והתרבות נבון אישרו את מסקנות הוועדה.

נבון היה רגיש לצורכיהם של הסופרים, ועל כך כתבנו בפרק “‘הייתכן שבמדינה נאורה יגיע סופר עד פת לחם’: עזרת שר החינוך נבון לסופר במצוקה”. הוא טיפל ביישום ההמלצות תוך כדי דיאלוג עם הסופרים ועם מנהלי הספריות הציבוריות.

הסופר אהוד בן עזר לא היה מרוצה מפרטי הדרך אותה בחרו במשותף משרד החינוך והתרבות עם אגודת הסופרים והוא שלח באוקטובר 1986 מכתב ביקורת (תיק “מדיניות מערכת החינוך – ספריות ציבוריות”, גל-18695/19, עמ’ 70-68).

.2 | המלצות 1986

הוועדה בחנה דרכים שונות לתגמול הסופרים הנהוגות בעולם וגיבשה דרך מומלצת וקריטריונים לזכאות לתגמול. בנובמבר 1986 גיבשה ועדה משותפת למשרד החינוך ותרבות ולאגודת הסופרים את ההמלצות הבאות (גל-18695/19, עמ’ 39-29, מהם אנו מביאים כאן את חמשת העמודים הראשונים):

.3 | התכתבות עם המשורר יהודה עמיחי

כאמור נבון טיפל ביישום ההמלצות תוך כדי דיאלוג עם הסופרים ועם מנהלי הספריות הציבוריות. אף על פי כן התעוררו בתחילה חיכוכים עם סופרים שונים שלא נכללו במדגם. אחד מהם היה המשורר יהודה עמיחי ששיגר ב-22 באפריל 1987 מכתב לוויקטור בן נעים מנהל היחידה לספריות במשרד החינוך (תיק “מדיניות החינוך – ספריות ציבוריות”, גל-18695/20, עמ’ 191):

תמלול המכתב:

‘נודע לי לאחרונה כי על פי החלטת רשויות המדינה זכאים סופרים ומשוררים לתשלום במידה שספריהם מושאלים לקוראים בספריות ציבוריות. ספריי – “שירים [1962-1948]”, “עכשיו ברעש”, “ולא על מנת לזכור”, “הזמן”, “שלווה גדולה: שאלות ותשובות”, “מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול”, “שעת החסד”, “מאדם אתה ואל אדם תשוב”, “לא מעכשיו ולא מכאן”, “ברוח הנוראה הזאת”, “פעמונים ורכבות”, “מי יתנני מלון”, “הזנב השמן של נומה” – מצויים בספריות ציבוריות ברחבי הארץ לשימוש ציבור הקוראים. אודה לך אם תודיעני תוך חמישה ימים אם אכן זכאי אני לתשלום ואם אכן כן באיזה גובה. אם אינני זכאי לתשלום משום מה, אודה לך אם תבהיר לי את הנימוקים לאי זכאות זו.’

ב-28 באפריל שלח ויקטור בן נעים ליהודה עמיחי את המכתב הבא (גל-18695/20, עמ’ 187):

.4 | פרסום התקנות

בסופו של דבר פרסם נבון ב-11 באוקטובר 1988 תקנות שהקנו תגמול לסופרים. בעקבות פניות של אלמנות של סופרים הורחבה הזכאות לתגמולים גם לאלמנות ההן (גל-18695/20, עמ’ 22-21):

תקנות אלה, בתוספת שינויים ועדכונים, קיימות עד היום.

לפי הנאמר בסעיף 2.א.2 הוענק המענק אך ורק לסופרים הכותבים בעברית. אולם  נבון החליט להרחיב זאת גם על סופרים ישראלים הכותבים בערבית שהייתה אז שפה רשמית במדינת ישראל. ביולי 1989 הודיע דובר משרד החינוך על הענקת תשלומים ל-42 סופרים ערבים אזרחי ישראל על שאילת ספריהם בספריות ציבוריות (תיק “מדיניות מערכת החינוך – אגודת הסופרים בישראל”, גל-18696/4, עמ’ 8):

.5 | התיקים עליהם מבוסס פרק זה

“מדיניות מערכת החינוך – ספריות ציבוריות”, גל-18695/19

“מדיניות מערכת החינוך – ספריות ציבוריות”, גל-18695/20

“מדיניות מערכת החינוך – ספריות ציבוריות”, גל-18696/1

“מדיניות מערכת החינוך – אגודת הסופרים בישראל”, גל-18696/4