גאינטגרציה חברתית בבתי הספר: חתירה לשוויון או חינוך להישגיות

הקדמה

נשיא המדינה יצחק נבון מבקר בבית-ספר בשכונת התקווה, תל-אביב, 1979, צלם: יעקב סער, לע”ם

הפולמוס על האינטגרציה ליווה את מערכת החינוך בישראל לאורך רוב שנותיה. היא התגבשה בדיונים ארוכים בראשית תקופת כהונתו השניה של  זלמן ארן כשר החינוך לכדי מרכיב מרכזי בתכנית לרפורמה במערכת החינוך.  ארן חשש מקרע חברתי-תרבותי-מעמדי בישראל, מהעמקת הפער ומסכנת ההתקוממות של ישראל השנייה בשל העדפה בתנאי הלמידה ובשירותי החינוך. כוונתו ברפורמה הייתה להעלות את רמת ההוראה וההישגים הלימודיים, צמצום פערים הקיים, שוויון הזדמנויות והפגשת הילדים מכל השכבות ומכל ארצות המוצא במסגרות לימודים משותפות. כוונת האינטגרציה ככלי לביצוע הרפורמה הייתה – לשבור את הדימויים של נחשלות בתוך ציבור התלמידים יוצאי ארצות המזרח, שרוכזו בתהליך קליטתם בשכונות  שדבקה בהן תווית של נחשלות, ולטפח אווירה של שילוב ומיזוג עדתי. ב-1968 קיבלה הכנסת ברוב קולות את המלצות הוועדה הפרלמנטרית בראשותו של  חבר הכנסת אלימלך ש. רימלט  לרפורמה במערכת החינוך. באופן מעשי באה הרפורמה לידי ביטוי  בהקמת חטיבות הביניים שהיו מכוונות לרכז קבוצות שונות של אוכלוסיות לכיתות הטרוגניות מבלי שיישארו סימני היכר של קולטים ונקלטים, תוך מתן הכשרה מיוחדת למורים להתמודד עם הפערים. אלא שהשר ארן לא נקב במספר השנים שלדעתו יעברו עד אשר תושלם הרפורמה במלואה. וכך – היעדר חוק מחייב גרם ליישום אטי מהמצופה שלה: בשנת הלימודים הראשונה ליישום הרפורמה הוקמו 8 חטיבות ביניים שכללו 8% מתלמידי ז’-ח’. ובשנת הלימודים 1974-1973 למדו רק 30% מהתלמידים בחינוך העברי במסגרת של חטיבת ביניים. סקר שהוגש לוועדה לביצוע האינטגרציה על יד הוועדה העליונה לביצוע הרפורמה במשרד החינוך במאי 1984 מגלה ש- 61.6% מתוך כלל בתי הספר במדינה נכללו ברפורמה החינוכית (ע’ 219 בתיק:  גל-18634/4).

למרות הנתונים המרשימים שהוצגו בסקר הרי שבפועל התגלו בקיעים בתכנית: אוכלוסיות שונות הצליחו להוציא את עצמן מהכלל על ידי מסלולים עוקפים כמו הקמת בתי ספר ייחודיים או על ידי ההפרדה בתוך בית הספר עצמו. לכך הצטרפו קיצוצים משמעותיים בתקציב החינוך ומעורבות יתר של ההורים בתהליכי קבלת החלטות בעקבות אכזבתם מהאופן שבו נוהלה מערכת החינוך. ההתנגדות העיקשת לתכנית האינטגרציה וההפרות שלה הביאו לשינויים בדרך פעולתו של משרד החינוך, שנתנו ביטוי למגמות חברתיות כלכליות וערכיות חדשות בחברה הישראלית, שהפכה מחברה שבונה את זהותה הלאומית לחברה שמשוחררת מהצורך הזה.

בין אינטגרציה להישגיות ואוטונומיה בחינוך

במסמך משותף של בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב ומשרד החינוך ממאי 1984 נכתב שלאור השינויים שחלו עם השנים בחברה הישראלית – מדיניות מערכת החינוך, שנקבעה בשנות ה-50, אינה הולמת עוד את היעדים הלאומיים. המרכוז והאחידות שאפיינו את המערכת היו נכונים לתקופה של עליה גדולה ומיזוג גלויות. עתה ניתן להמיר את המיזוג התרבותי בפעולה להקטנת הפער החברתי מבלי לוותר על השאיפה להעלות את רמתם ההישגית של תלמידים טעוני טיפוח. תהליך החלת הרפורמה של 1968 ביטא המשכיות במדיניות האחידה מאידך אך גרם מבלי להתכוון לפלורליזם במבנה החינוך ופתח פתח לביזור וחיזק את האוטונומיה של בתי הספר. האוטונומיה הכרחית לשם מילוי צרכים חברתיים ויעדים לאומיים אולם יש לבנות את דפוסיה בהדרגה, כשמרכיבים אוטונומיים וריכוזיים מתקיימים זה לצד זה ולהימנע מקביעת דגם אחד ( ע’ 45 – 80 בתיק: גל-18634/2). לתוך תקופה זו של תמורות ושינויים עם תפיסה המכילה עקרונות סותרים נכנס יצחק נבון לתפקידו כשר החינוך.

לפי סקר שנערך בסוף 1984 על ידי המכון לקידום האינטגרציה במערכת החינוך  לא תפסה האינטגרציה מקום מרכזי  בבתי הספר היסודיים ולא הייתה היערכות מיוחדת להתמודד עם הצרכים הלימודיים והחברתיים שנוצרים בעקבות הפגשת תלמידים מרקע חברתי תרבותי ועדתי שונה. בתי הספר לא פתחו ביוזמתם תכניות המיועדות לטיפול בכיתות הטרוגניות. ההתמודדות עם פערים נעשתה בעיקר באמצעות הקבצות הומוגניות או על ידי טיפול בפרט המתקשה, ולא הייתה שיטה לקידום תהליכים חברתיים בתוך הכיתה ובבית הספר. למרות זאת, חשבו עורכי הסקר, כי דווקא בית הספר היסודי, שבו יש התייחסות לפרט ולא רק להישגיו הלימודיים,  הוא המקום הנכון ליישם בו תכניות של אינטגרציה (ע’ 204 – 207 בתיק: גל-18634/4 ). בדצמבר אותה שנה התכנסה לראשונה תת הוועדה לאינטגרציה במשרד החינוך  בניהולו של מנכ”ל המשרד אליעזר שמואלי כדי להתכונן לביצוע הרפורמה בהיקף רחב יותר מאשר בחטיבות הביניים (ע’ 192 – 194 בתיק: גל-18634/4).

שמשון שושני, שהחליף את שמואלי כמנכ”ל המשרד בסוף 1986, הוציא זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד מסמך הצעה לשיפור ולקידום מערכת החינוך בישראל – טיוטה לדיון. המסמך נפתח בקביעה שמערכת החינוך צריכה להיות נכונה להתחדשות מתמדת, ולהתאים עצמה לתמורות חברתיות, תרבותיות, מדיניות וכלכליות. משרד החינוך ימשיך בביצוע הרפורמה אולם במקביל יתבע מבתי הספר היסודיים להעלות את רמת ההישגים הלימודיים כדי שתלמידיהם יתקבלו לחטיבות ביניים “טובות”, יפתח אזורי הרישום וידרוש מחטיבות הביניים לקלוט 30% מהתלמידים ה”חלשים” – מטרות שלא עולות לגמרי בקנה אחד עם יישום האינטגרציה. הוא מציין עם זאת: “כל חטיבת ביניים שאינה בונה תדמית חיובית של מקדם אינטגרציה חברתית והישגים לימודיים של “חלשים” תגלה שיש לה בעיה קיומית…” (עמודים 228 – 232 בתיק: גל-18634/5).

באפריל 1987 כתב השר נבון דו”ח המתאר את פעולות משרד החינוך והגישו ליו”ר הכנסת שלמה הלל:

ממכתבו של השר יצחק נבון אל יו”ר הכנסת, 22 באפריל 1987, גל-18637/11, ע’ 177 – 179

דבריו של נבון מבטאים את הניסיון ליישב את הסתירה בין המטרות – המשך התמיכה בקו הרשמי הגורס אינטגרציה תוך התחשבות בלחצם של ההורים הדורשים יותר מעורבות. בישיבות סגל המשרד ביוני 1987 ניסו המשתתפים למצוא את דרך האמצע והעלו את האפשרות להרחיב את חופש הבחירה להורים אך עם מגבלות. הוסכם שיש להרחיב את דרגת החופש של ההורים ואת עצמאות בתי הספר מתוך הנחה שבית-ספר שיש לו מרחב יוזמה יוכל לבצע את עבודתו ביתר מוטיבציה וביתר שיתוף פעולה בין בתי הספר (ע’ 240 – 245 בתיק: גל-18634/5).

הפולמוס הציבורי על האינטגרציה

שר החינוך יצחק נבון משוחח עם תלמידים בבית הספר “שילה” בפרדס-חנה, צלם: נתי הרניק, לע”ם

כך למרות שהאינטגרציה המשיכה להיות המדיניות החינוכית הרשמית של משרד החינוך יזם המשרד תכניות שעמדו בסתירה לה. בקיץ 1987 התפרסמה בעיתונות ידיעה על תכניתו של משרד החינוך ושל המנכ”ל שושני לחנוק את הרפורמה במבנה החינוך ואת החלת האינטגרציה. הידיעה הייתה מבוססת על תכנית שהציג שושני בפני השר נבון לשינויים משמעותיים בשיטה. בבסיס התכנית עמדה הטענה שמערכת החינוך אינה מותאמת לשינויים המהירים בתנאים הטכנולוגיים, החברתיים, הכלכליים והפוליטיים. לכך מצטרפים עליית מעמדה של הרשות המקומית, תסכול של המורים ושחיקה במעמדם ותחושת אי נחת מתמשכת של ההורים, שעודדה פיתוח יוזמות פרטיות שתפקידן למלא את הצרכים החינוכיים המיוחדים של ילדיהם. ההצעה כללה המלצות שעיקרן טיפוח המצוינות ויתר בחירה של ההורים. לכך נוסף דוח וולנסקי שיצא נגד הגישה הריכוזית לפיה השלטון קובע את דרך ניהולו של בית הספר והמליץ על הענקת סמכויות רבות יותר לבתי הספר שיאפשרו להם להיענות לצרכים ולהעדפות המיוחדות של הקהילה בה הם פועלים. יישומן בפועל של חלק מההמלצות ופרסום הדוחות לוו במחלוקות ודיון ציבורי סוער שניהלו בעיקר חסידי האינטגרציה  כנגד משרד החינוך ונגד עיריית תל-אביב שנבחרה כמקום ליישום התכנית הניסיונית.

המנכ”ל לשעבר שמואלי כתב ב”דבר” נגד ביטול הרפורמה וראה בו פתח לנסיגה צורבת מן המטרות שהציב לעצמו משרד החינוך (ע’ 248 בתיק: גל-18634/5). ידיעה אחרת ציטטה את דבריו של פרופ’ יהודה אמיר ראש המכון לאינטגרציה באוניברסיטת בר אילן: אם משרד החינוך יקבל את מסמך שושני כמדיניות יהיה זה סופה של האינטגרציה. לכך נוספו מכתבים של אזרחים מודאגים. בעלון חודשי של הלה – הועד הציבורי למען החינוך בשכונות ובעיירות הפיתוח ניתן הסבר מפורט:

בתגובה לביקורת הציבורית הוציא משרד החינוך הודעה המכחישה את הכוונה לבטל את האינטגרציה: במשרד החינוך אכן נידונה הצעה לשיפור ולקידום מערכת החינוך אולם המשרד ימשיך בביצוע הרפורמה כדי לאפשר את הגשמת המטרות החינוכיות והחברתיות שעמדו ביסודה והמדיניות של צמצום פערים בתחומי ההשכלה ובתחום החברתי תמשך. המטרה הראשונה של התכנית החדשה היא הגשמת תכנית הרפורמה והשגת יעדיה במידה קטנה יותר של כפיה. תגובת המשרד מצטטת את דברי השר והמנכ”ל במסיבת עיתונאים כי התכנית לשיפור ולקידום מערכת החינוך בישראל נמצאת בשלבים ראשוניים בלבד של דיונים וכי טרם הוחלט דבר לגבי ביצועה ומתי. בהודעת המשרד נאמר שהטענה שהופיעה בכתבות שונות כאילו גרמה התכנית לניתוק בצמרת המשרד אינה נכונה. הדיונים בתכנית רק החלו והנושא טרם הובא להכרעתו של השר ועל כן לא קבע את עמדתו לגביה ובוודאי שלא הגן עליה. לא רק שאין תכנית לביטול האינטגרציה אלא ששום תכנית כזאת, גם אם תוצע, לא תאושר על ידו. משרד החינוך דורש לקיים בירור מקצועי מידי במועצת העיתונות נגד עיתונאים שסילפו עובדות, התעלמו מדברים שחובה היה עליהם לפרסם וממשיכים להטעות את הקוראים ופוגעים באתיקה העיתונאית. (ע’ 238, 225 – 227, 252 – 253, 246 בתיק: גל-18634/5).

שבועיים לאחר מכן עמד נבון בפני וועדת החינוך של הכנסת וטען בתוקף שאין כוונה להפסיק את הרפורמה ואם הייתה כזאת כוונה – לא היה מנסה להסתיר אותה. לדבריו בוועדה – כשותף לדיוניי ועדת רימלט, שהחליטה על הרפורמה ב-1968, אף חשב שמאוחר מידי להוציאה לפועל רק בחטיבת הביניים: “הרפורמה הייתה הכלי, האינטגרציה הייתה המטרה. מה היו המטרות שלה? מיזוג חברתי, עדתי, קידום אוכלוסיות חלשות, מיזוג חלקי עם, צמצום פערים. אני רוצה לומר – למי שעדיין לא שמע את זאת – אין נסיגה מהמטרות האלה של האינטגרציה, לא הייתה, לא תהיה. מבחינת המדיניות”. עוד אמר נבון בישיבה שאין חילוקי דעות במשרד החינוך לגבי המדיניות הבסיסית הזאת. אולם חובה לבדוק באופן תקופתי האם הדרכים הקיימות לביצועה מקדמות או מעכבות אותה, לחשוב מחדש על השיטות תוך הקפדה על המטרה המרכזית. כרגע המצב הוא שביצוע הרפורמה מתעכב ובעיקר בגלל בעיות תקציביות. “היעד של האינטגרציה ימשיך להיות מפני שבלעדיה יקרו תופעות שאתם הצבעתם עליהן ושאנחנו כבר מתחילים לראות אותן”. בסיום הישיבה הציע השר להעביר את הדיון בנושא אל וועדת החינוך של הכנסת והצעתו התקבלה (ע’ 263 – 270 בתיק: גל-18634/5)

לחיזוק הדברים הוציא נבון הודעה:

דברי השר נבון, גל-18634/5 עמוד 157

לאזרח מודאג ענה משרד החינוך: “השר שנמנה עם מכונני הרפורמה והאינטגרציה בחינוך, ואשר השקיע מחשבתו ומרצו לצמצום הפערים בחברה בעת היותו נשיא המדינה ימשיך לחזק ולהעמיק מגמות אלו גם בתפקידו כשר החינוך” (ע’ 216 בתיק: גל-18634/5). לראש עיריית ראשון מאיר ניצן לציון עונה נבון:

גל-18634/5 ע’ 220

תכנית שושני נדחתה בסופו של דבר על ידי נבון בטענה שיישומה יפגע באינטגרציה חברתית ובשוויון הזדמנויות בחינוך. בתגובה לדחיית ההצעה התפטר שושני ממשרתו אולם הטמיע את רעיונות הרפורמה בתפקידו החדש כראש מנהל החינוך בעיריית תל-אביב.

האינטגרציה נבחנת בוועדת החינוך של הכנסת

לפי הנאמר בדיונים בוועדת החינוך באותו קיץ  נבע כישלונה של האינטגרציה מהעצמאות שניתנה למנהלים של בתי ספר לבחור את הצוותים שלהם בשיתוף עם הקהילה, יצירתן של כיתות הומוגניות תחת כיתת אם הטרוגנית (הקבצות), בעיקר בשל חוסר היכולת של המורה להתמודד עם הוראה בכיתה הטרוגנית: המחקרים מצביעים על מתאם גבוה בין הרכב עדתי לבין רמת הישגים ואי השוויון גבר. דרישת מערכת החינוך לקבלת תעודת בגרות מכתיבה את העדפת ההישגיות על פני השוויוניות, 30% מהתלמידים אינם גרים בישובים בהם ניתן לבצע אינטגרציה בשל הרכב דמוגרפי אחיד, הופעתן של קבוצות הורים חזקות שארגנו עמותות והזרימו כספים כדי לקדם את החינוך בבית הספר שלהם ולבסוף – הקיצוצים בתקציב החינוך גרמו להתחזקותו של “החינוך האפור”:

מתוך מסקנות ועדת החינוך של הכנסת, יולי – אוגוסט 1987, למסמך המלא

הוועדה קבעה שלא ניתן להפריד יותר את העיסוק במדיניות האינטגרציה מהדיון בחינוך השוויוני ויש לעסוק בסוגיה זו כמקשה אחת.  לפיכך היא קוראת למשרד החינוך לקיים את מדיניות האינטגרציה כנקודת מפגש בין תלמידים בעלי רקע ומטען תרבותי שונה, להתעקש על קיומה של הכיתה ההטרוגנית, להכשיר את המורים להתמודד איתה ולהכיל את האינטגרציה גם על בתי הספר היסודיים. הוועדה קבעה כי הקיצוצים בתקציב משרד החינוך גרמו לפגיעה קשה במערכת ולהיווצרות של חוסר שוויון חמור בין מוסדות חינוך. על משרד החינוך להיאבק לבלימת חוסר השוויון ולתקן את העוול החברתי שנוצר. עמותות ההורים מסמנות מגמה חיובית של מעורבות בחינוך ויש לעודד את קיומן תוך הנחיית ההורים כיצד לממש את מעורבותם. הוועדה קוראת למשרד לפתח בתי ספר קהילתיים במקומות שבהם אין ההורים מסוגלים או רוצים להקים עמותות ולקחת חלק. המשרד צריך לפתח מעורבות קהילתית ולסגור את הפערים בין בתי הספר. הרשויות המקומיות צריכות לייצר מערכת מפצה במשאבים ובתכנים לאותם מוסדות חינוך שלא הצליחו להפעיל תכנית לימודים נוספת (תל”ן) במסגרתם. בסיום דיוניה הניחה הוועדה את מסקנותיה על שולחן הכנסת וביקשה משר החינוך והתרבות, שר הפנים (מרכז השלטון המקומי) ושר האוצר לדווח לה על ביצוען בתוך שלושה חודשים (ע’ 179 – 183 בתיק: גל-14975/3).

הדיון בכישלון האינטגרציה חוזר אל משרד החינוך

בדיון במשרד החינוך בספטמבר 1987 אמר פרופסור מיכה חן, שחקר את ביצוע הרפורמה במשך שנים, שהרפורמה הצליחה כמסר של שוויון חברתי ויש להרחיבה מחטיבות הביניים לבתי הספר היסודיים והתיכוניים, אך יש לבחון מדוע יש התנגדות לרפורמה ואת תרומתה להעלאת שיעורי הלמידה ולהישגים הלימודיים. פרופ’ חיים אדלר, ראש המכון לחקר הטיפוח בחינוך באוניברסיטה העברית, אמר בדיון שהרפורמה לא נכשלה – זהו פרויקט לאומי מסובך וקשה ויש להמשיכו. התנגדות הציבור לרפורמה היא אמיתית ויש ליצור מוטיבציה בשלטון המקומי להמשיך בביצוע הרפורמה ולחדול מקיצוצים  במערכת השעות הפוגעים ביתרונותיה. יו”ר הוועדה המרכזית לביצוע הרפורמה וראש מנהל הפיתוח במשרד החינוך דר’ גדעון בן-דרור ייחס את ההאטה בביצוע הרפורמה בעיקר להחלטת הממשלה להקפיא כמעט לחלוטין את תקציבי הפיתוח והבינוי של משרדי הממשל (גל-18634/5 ע’ 209 בתיק:  גל-18634/5).

ביקור שר החינוך בבית הספר של פנימיית “תלפיות” בחדרה, צלם: נתי הרניק, לע”ם

השר נבון חזר וטען בתשובה לפונים מודאגים, ובדברי הקדמה לספר שיצא מטעם המכון לקידום האינטגרציה החברתית במערכת החינוך באוניברסיטת בר-אילן, כי קו הפעולה של משרד החינוך בנוגע לרפורמה לא השתנה והחתירה להשלמתה ולביצועה ההדרגתי בכל הרשויות תימשך בהתאם לאמצעים שיעמדו לרשות משרד החינוך. למשרד החינוך מדיניות אחת בלבד והיא ברורה וחדה – האינטגרציה היא אבן פינה בחינוך וצורך לאומי וחברתי ממדרגה ראשונה. הזנת חטיבות הביניים תמשיך להיות מבוססת על אזורי רישום והמשרד יחפש בהתמדה דרכים לשיפור בביצוע הרפורמה ובהשגת האינטגרציה. בעיקר יעסוק המשרד בהשבחת הכלים של בית הספר האינטגרטיבי כדי להבטיח שהעירוב החברתי לא יסתיים בהבאת הילדים מן הקבוצות השונות אל בין כתליו של בית ספר משותף אלא יחדור ויעמיק אל הקבוצה הלימודית-חברתית בסיסית: הכיתה. הסוגיה העיקרית היא סוגיית העבודה בכיתה ההטרוגנית כי כל עוד יתקשו המורים להתמודד עם מטלה זו תישמר הנטייה לדפוסי הפרדה פנים מוסדיים ותבוזבז ההזדמנות שהרפורמה יכולה להעניק לאינטגרציה (ע’ 157, 163בתיק: גל-18634/5)

איך ליישב  בין אינטגרציה ומצויינות?

במהלך 1988 התקיימו במשרד החינוך דיונים בנושא קידומם של תלמידים מקבוצות חברתיות חלשות. מסמך בנושא זה הוגש למשרד על ידי דר’ אברהם יוגב מהיחידה לסוציולוגיה של החינוך והקהילה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב. המסמך קבע שתפקידה העיקרי של מערכת החינוך בקידום תלמידים מקבוצות חלשות הוא לגרום להנמכת המתאם הקיים בין מוצא חברתי לבין הישגים במערכת החינוך. אפשר לעשות זאת על ידי הפיכת בתי הספר לאוכלוסיות חלשות לסביבות לימודיות פעילות. הדרך לשם מתחילה בהגדרת האוכלוסייה החלשה דרך ההישגים הלימודיים ולא כפי שהיה מקובל –  דרך המצב הכלכלי-חברתי. כך אפשר לשלב את שני קווי המדיניות העיקריים – מדיניות הטיפוח והרווחה עם מדיניות האינטגרציה. אם לא נראה את האינטגרציה כמדיניות כוללנית אלא כקידום ושילוב של תלמידים בעלי יכולת מהשכבות החלשות והבאתם למיצוי הפוטנציאל שלהם כי אז לא יתנגשו שתי התפיסות זו בזו. אם האינטגרציה תיתפס כאמצעי ולא כמטרה ניתן יהיה להתמודד גם עם חומת ההתנגדות של הורים מהשכבות המבוססות. במצב הקיים האינטגרציה לא מוכיחה השפעה חיובית על הישגי התלמידים וזאת משום שהמורים בכיתות הטרוגניות נוטים להתמקד בתלמידים הנמצאים בטווח הקרוב ביותר לממוצע הכיתתי. יוצא שהיא אינה מטפלת גם בצורכיהם של התלמידים בעלי ההישגים הגבוהים ביותר. יש למקד את השינוי לא בתלמידים אלא בבית הספר. להפוך אותו לסביבה לימודית פעילה. קו המדיניות המוצע אינו סותר בהכרח את המדיניות הקיימת ובמידה רבה משלים אותה. עם זאת המדיניות ברמת הביצוע שלה אינה חברתית – פוליטית באופייה ולכן מומלץ לקיים מעקב שוטף אחר ההשלכות החברתיות של ביצועה ולבחון את ההשלכות של השיפור בהישגים הלימודיים על מוביליות התלמידים בשלבי ההמשך של רכישת השכלה, תוך שימת דגש על ההשלכות של על הפערים העדתיים והחברתיים (ע’ 113 – 154 בתוך תיק: גל-18634/5).

שילוב התפיסות מתבטא בהודעת נבון באפריל אותה שנה על סיכום העקרונות שנקבעו בדיוני המשרד לגבי תלמידים מחוננים: שילוב של דגש על טיפוח הילדים המחוננים ויצירת תנאים בהם כל ילד יוכל למצות את הטמון בו עם המשך מדיניות האינטגרציה שמהותה – מפגש הילדים במסגרות משותפות:

מדיניות משרד החינוך לגבי ילדים מחוננים לפי שר החינוך יצחק נבון, בתיק: גל-18634/5, ע’ 98

התהליך טרם הושלם, כותבת מיכל רז, מנהלת המחלקה לחטיבות הביניים, בתשובה למכתבו של אזרח לשר החינוך. משרד החינוך מחויב לתהליך המיזוג העדתי כבר עשרים שנה והוא ימשיך להתמודד איתו דווקא ולמרות הקשיים המתעוררים במהלך מימושו של הרעיון. טרם נמצאה חלופה טובה יותר מזו של חטיבות הביניים לשילוב תלמידים משכבות חברתיות שונות וברור שבידולם של בני השכבות החלשות בולם את סיכויים להתקדם. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה העמקה של פער זה: “עלינו ללמוד את הבעיות והקשיים שמעמיד אתגר האינטגרציה בפני מערכת החינוך…ולהשכיל להתמודד עמן כי בנפשנו הדבר”. היא מצטטת את דבריו של נבון בכנס מפקחים ומנהלים של רשת אורט:

דברי השר נבון בכנס של רשת אורט תיק גל-18634/5, ע’ 91

השר נבון נאבק על שוויון ההזדמנויות בחינוך

בישיבת הממשלה השבועית ערב פתיחת שנת הלימודים תשמ”ח (1988) אמר נבון שמשרד החינוך ייאבק בכל הדרכים – המשפטיות והחינוכיות – נגד הורים המנסים לברוח מאינטגרציה. לא תהיה כל נסיגה במדיניות השילוב והמיזוג הבין-עדתי: “מדיניות זו הייתה ותמשיך להיות אבן הפינה ביעדי החינוך ותשמור על מקומה בראש סדרי העדיפויות שלה. נחפש דרכים לחזק את האינטגרציה וניאבק בכל הדרכים להגשמתה”. בישיבה קרא שר החינוך לממשלה כולה להצטרף אליו במאבק נגד “החינוך האפור”: “הממשלה אינה יכולה לעמוד מן הצד שעה שמתחיל תהליך המבדיל בין תלמידים עשירים ותלמידים עניים”. משרדו יפרסם הנחיות מפורשות כי בכל מוסד ילמדו כל הילדים – בעלי היכולת וחסרי היכולת והוא מבקש שהממשלה תאמץ את חוק שעות מינימום שיזם כדי להחזיר למערכת החינוך את השעות שקוצצו בשנים האחרונות (ע’ 88 בתיק: גל-18634/5).

שר החינוך עם תלמידים בבית הספר “תלפיות” בחדרה, 1985, צלם: נתי הרניק, לע”ם

לקראת שנת הלימודים תשמ”ט (1989) קיבל נבון מספר החלטות לקידום השוויון: הוא הודיע כי במסגרת המאבק בחינוך האפור תהיה תכנית הלימודים הנוספת רשות בלבד ואין לחייב תלמידים להשתתף בה, לא תאושר תכנית נוספת אם ימנע מתלמיד להשתתף בה בגלל אי יכולתו לשלם מסיבות כלכליות, אין ללמד במסגרת ה”חינוך האפור” מקצועות שהם בתכנית לימודי החובה. שעות הלימוד הנוספות יינתנו רק בסוף היום. בהודעת משרד החינוך נאמר כי השר נבון מקים וועדה ציבורית שתלווה את תהליך החזרת שעות הלימוד והנהגת יום חינוך ארוך בבתי הספר (ראה הפרק: המאבק על יום לימודים ארוך). הנחיות אלה באות להכניס סדר וצדק בנושא זה אבל הפתרון האמיתי יבוא רק כאשר יוחזרו שעות הלימוד למערכת ויתבטל הצורך בקיומו של “חינוך אפור”. כמו כן הורה להגביל מאוד את תרומת ההורים (דמי שכלול) לבתי הספר, פורסם מחירון מרבי של ספרי הלימוד. הרשויות המקומיות, בתי הספר וועדי המורים נקראו ליזום ביישוביהם ירידי ספרים משומשים. בתשובה לתלונות של הורים מובטלים מהשכונות ומעיירות הפיתוח בדבר אי יכולתם לעמוד בתשלומי החובה וההעשרה הודיע שר החינוך שאינו מתכוון להשלים עם המצב: “איני מעלה בדעתי שילדים לא יכנסו לכיתותיהם ב-1 בספטמבר בגלל אי יכולתם של הוריהם לעמוד בתשלומים הנדרשים מהם ולא כי ימנעו מהם פעילויות לימודיות וחינוכיות בשל מצבן הכלכלי הקשה של המשפחות”. הוא מחליט לכנס מיידית את מנהלי היחידות במשרדו לדיון מיוחד בנושא זה ולחפש דרכים להתמודד עם הבעיה, כדי למנוע כל אפשרות שנוסף על מצוקת האבטלה של עשרות אלפי הורים ברחבי הארץ תבוא על ילדיהם גם מצוקה חינוכית. השר החליט גם על הענקת 30 אלף מלגות לילדים נזקקים עבור ספרי לימוד, טיולים ועוד. חלק מהמלגות יינתנו לתלמידי פנימיות, לתלמידי סמינרים למורים, ללומדים בבתי ספר לטכנאים והנדסאים ולסטודנטים נזקקים. כמו כן נערכו, במסגרת ניסוי במשרד החינוך, קורסי הכנה למבחנים הפסיכומטריים לתלמידי כיתות י”ב מאזורי מצוקה. בעקבות הצלחת הניסוי החליט משרד החינוך להמשיך ולפתח את קורס ההכנה כדי שמבחנים אלה לא יהוו מכשול לתלמידים מאוכלוסיות חלשות. החלטה נוספת שקיבל השר ערב שנת הלימודים האחרונה שלו כשר חינוך הייתה מתן שיעורי נהיגה בכל בתי הספר התיכוניים בהתאם לתוצאות החיוביות של ניסוי שנעשה בנושא זה (ע’ 61,  147 – 149 בתיק גל-15452/3, מע’ 225 –  ,ע’ 219 – 220, 74 , 19 , 17, 11, 155, מע’ 225 – בתיק  בתיק גל-15452/2, ע’ 262  בתיק גל-15452/5, עמוד 111 בתיק גל-15452/1). נבון החליט גם לא לאשר פתיחת מסלול ללימודי הסביבה לחטיבת הביניים בעין כרם משום “שמימושו יוביל לפגיעה ברורה באינטגרציה החברתית באזור כה מורכב כמטה יהודה”. השר בדק טענות של הורים בדבר אפליה בקליטת תלמידים מבני עדות המזרח במוסדות החינוך העצמאי, ומנהל מוסד שנגדו הוגשה תלונה פוטר. גם ראש העיר הרצליה נקרא אל משרד החינוך ונדרש לממש את מדיניות האינטגרציה ולמנוע אפליה בין ילדי הרצליה פיתוח ונוף-ים לבין ילדי השכונות. המשרד הודיע שעל פי החלטת השר תפעל בשנת הלימודים הקרובה ועדה ציבורית שתבדוק את ההשלכות השונות שיש לבתי הספר והכיתות העל-אזוריות על התלמידים ובכללן ההשלכות החברתיות. יתכן, לדבריו, שהדרך למניעת תופעות של פגיעה באינטגרציה תעבור רק בדרך של חקיקה. עד שהוועדה תגיש לשר את המלצותיה אין מקום ל”קביעת עובדות” חדשות בנושא (ע’ 56 –  57 בתיק גל-15452/2, ע’ 71, 174 בתיק גל-15452/4, ע’ 220 בתיק גל-15452/7).

מאבקו של נבון הגיע לשיא כאשר בסוף 1989 הצליח למנוע החלטה של משרד האוצר לבטל את חוק חינוך חובה בחינם. בהודעת משרד החינוך נאמר שהשר זכה לתמיכה של הקואליציה מקיר לקיר במאבקו. בפגישה שקיים עם הלובי החברתי בכנסת, בראשות חבר הכנסת שמעון שטרית, הודיעו חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה כאחד כי יתנו את תמיכתם בתקציב המדינה המוצע בביטול החלטת האוצר. נבון חזר על עמדתו כי אסור לבטל את אחד החוקים החשובים שיזם בן-גוריון והזהיר מפני ההשלכות החברתיות והחינוכיות הקשות של מהלך כזה: במשרדו מעריכים שאלפי תלמידים ינשרו מהלימודים וישוטטו ברחובות בשל חוסר יכולתם של ההורים לעמוד בתשלום. בדיוק משום כך יזם את תכנית יום לימודים ארוך שנתיים קודם לכן  – כדי להחזיר לילדים את עשרות אלפי השעות שהאוצר גזל מהם בעשור האחרון. כעת במקום להחזיר את התקציב שקוצץ מבקש האוצר להכביד את העול על ההורים: “הצעת משרד האוצר לכרוך את הנהגת יום חינוך ארוך בביטול חוק חינוך חובה חינם היא גלולה מרה עטופה בסוכר. אסור שיום חינוך ארוך ישמש אמתלה לביטול חוק חינוך חובה. תכנית יום לימודים ארוך יצאה לדרך ותופעל כבר מחודש ינואר בארבע ערי פיתוח, וב-1 בספטמבר היא תורחב למקומות נוספים. נבון הביע תקוותו כי חברי הכנסת יכשילו כל ניסיון נוסף של האוצר להחזיר את מערכת החינוך בישראל לשנות החמישים. מיד לאחר מכן קיבל השר שיחות טלפון ומכתבי תמיכה במאבקו נגד החלטת האוצר. בתומכים היו ראשי ההסתדרות, נציגי שכונת מצוקה וראשי עיירות פיתוח, שכתבו שהם חשים מחויבים לעמוד לימינו בלי קשר להשתייכותם המפלגתית. נציגי ארגון ההורים הארצי כתבו לו שיעמדו לימינו במאמץ למנוע את שחיקת חוק חינוך חינם שהחלה מזמן. בסופו של דבר חזר בו האוצר מהצעתו לקצץ בתכנית הרווחה החינוכית (ע’  18- 21, 44, 72, 83 – 84,  103 – 105 בתיק גל-15452/5, ע’ 83 בתיק גל-15452/8).

חברי הכנסת תומכים במאבקו של שר החינוך, גל-15452/5 ע’ 105

בהודעת משרד החינוך מינואר 1990 נאמר כי לאחר תקופה קצרה של קיפאון בהרחבת הרפורמה בחינוך ופתיחת חטיבות ביניים חדשות – מחדש כעת משרד החינוך והתרבות את תנופת הביצוע של הרפורמה, במסגרת מדיניות האינטגרציה הבין עדתית שקבע השר יצחק נבון. במשרד מתכננים כעשר חטיבות ביניים חדשות בראשית שנת הלימודים הבאה (תשנ”א). מנהליהן יבחרו בשלב מוקדם כדי לאפשר הכנה רצינית. המורים יעברו הכנה מיוחדת ומשרד החינוך יקפיד שגודל החטיבות החדשות יהיה בינוני (גל-15452/8 ע’ 5).  לקראת סיום תפקידו כשר החינוך יכול היה נבון להצביע בכנסת על עלייה בשיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בין ילדי אסיה – אפריקה. שיעורם ב-1987 היה 12.9% לעומת 7% ב-1975 וכך סיכם נבון את הנתונים: “לפנינו מגמת עליה ברורה ומתמדת וניתן להניח שהיא קשורה להתפתחויות החינוכיות בערי הפיתוח” (ע’ 249 בתיק גל-15452/8).

סיכום

נבון התמיד בתפיסתו המחייבת את החתירה לשוויון וצמצום הפערים מאז היה שותף לניסוח תכנית הרפורמה ב-1968. שוויון הזדמנויות וקידום הפריפריה היו חלק מתפיסת עולמו, אותה הביא לנשיאות ועמה המשיך לתפקידו כשר החינוך והתרבות. אולם דווקא כשר חינוך נאלץ להתמודד עם כוחות חזקים שעיכבו את יישום הרפורמה והציבו סימני שאלה באשר להצלחתה ונחיצותה: התמורות הגדולות שעברו על החברה הישראלית – המעבר מדגש על ערכים שיתופיים ולאומיים לערכים אינדיבידואליסטים המעמידים את הפרט והאינטרס שלו במרכז, עליית מעמדה של הרשות המקומית וצמצום תפקידה של המדינה בחינוך, עליית השפעתם של ההורים על המערכת וקיצוץ בתקציבי משרד החינוך ובתקציבי עיירות הפיתוח. שינויים אלה לא עלו בקנה אחד עם העיקרון המכונן של מערכת החינוך בישראל – עקרון שוויון ההזדמנויות וצמצום הפערים, והמיזוג החברתי והתרבותי, המיועד לייצר אחידות וסולידריות. גם הנתונים שהצביעו על הטמעה איטית מידי של האינטגרציה בבתי הספר ועל תוצאות לא מספקות העמידו אותה בסימן שאלה – החלשים לא קודמו, החזקים דרכו במקום. לכך נוספו חילוקי הדעות הקשים בהנהלת המשרד עם בחינתן של דרכים חדשות ליישום האינטגרציה. שר החינוך נאלץ לעמוד מול ביקורת רבה גם מצד מצדדי האינטגרציה. חלקם קשרו את האינטגרציה להשקפות פוליטיות – חברתיות, שראו בחיפוש של משרד החינוך אחר דרכים חדשות ליישום האינטגרציה את הסימנים לביטולה ופגיעה ברעיונות הדגל של החברה הישראלית למיזוג חברתי ועדתי. האתגר של נבון היה למצוא דרך לקשר בין המגמות השונות כך שיחזקו זו את זו: המרכוז יבטיח בסיס חינוכי משותף לכלל התלמידים. הביזור יאפשר היענות לצרכים מקומיים ובית ספריים ויעודד יוזמה ויצירתיות של מחנכים שניתן להם חופש פעולה חינוכי. דרכו של נבון ליישב את הסתירה הייתה באמצעות העיקרון שהרפורמה באמצעות האינטגרציה אין כוונתה שוויון במובן של הענקת שירותים שווים לכולם אלא במובן של חתירה לשוויון הזדמנויות. שוויון הזדמנויות ומצוינות יכולות להתגלות כשתי מטרות המשלימות זו את זו.

תיקי ארכיון המדינה בפרק זה:

לקריאה נוספת: