קבלת “חוק חינוך מיוחד תשמ”ח – 1988” ויישומו בעת כהונתו של שר החינוך והתרבות יצחק נבון |

דקבלת “חוק חינוך מיוחד תשמ”ח – 1988” ויישומו בעת כהונתו של שר החינוך והתרבות יצחק נבון

ד.1 | מבוא

ב-21 ביולי 1988, לאחר שנתיים של דיונים בכנסת, קיבלה הכנסת את החוק הקובע: “מטרת החינוך המיוחד היא לקדם ולפתח את כישוריו ויכולתו של הילד החריג, לתקן ולשפר את תפקודו הגופני, השכלי, הנפשי וההתנהגותי, להקנות לו ידע, מיומנות והרגלים ולסגל לו התנהגות מקובלת בחברה, במטרה להקל על שילובו בה ובמעגל העבודה. ילד חריג זכאי לחינוך מיוחד חינם במוסד לחינוך מיוחד. […] המדינה אחראית למתן חינוך מיוחד חינם. […] קיום מוסדות לחינוך מיוחד […] יהיה מוטל על המדינה ועל רשות החינוך המקומית במשותף”. לפני קבלת החוק היה הטיפול בילד החריג – ילד נכה ו/או בעל לקות כזו או אחרת, נגזר מהחוקים הכלליים לחינוך של מדינת ישראל, החל ב”חוק חינוך חובה” תש”ט-1949, שלא הרבו לעסוק בבעיות המיוחדות של הילד החריג. את החוק הציעה חברת הכנסת אמירה סרטני מסיעת מפ”ם שבאופוזיציה, אך למשרד החינוך והתרבות בראשות יצחק נבון היה חלק מכריע בחקיקת החוק וביישומו.

ד.2 | הגשת הצעת החוק בינואר 1986 ודחייתה

ח”כ סרטני נפגשה עם נבון וניסתה לשכנע אותו שלרוב סעיפיו אין עלות כספית נוספת. בהמשך לשיחתם היא שלחה לנבון מכתב ב-7 בינואר 1986 (תיק “מדיניות מערכת החינוך – חטיבות הביניים”, גל-18192/13, עמ’ 148-146).

ב-15 בינואר 1986 הגישה ח”כ סרטני לראשונה את הצעת החוק שלה (תיק “לשכת השר יצחק נבון – אינדקס שאילתות בכנסת, גל-15450/8, עמ’ 148-147). בתשובתו בכנסת הסביר נבון שהוא נאלץ לדחות את הצעת החוק לאחר שב-23 בדצמבר 1985 החליטה ועדת השרים לחקיקה לדחות אותה (תיק גל-15450/8, עמ’ 146-145):

כאמור למעלה ציין נבון בכנסת ש”זוהי הצעת חוק ברוכה” ורק בלית בררה הציע לכנסת לדחות אותה. ואכן משרד החינוך והתרבות קיים פעילות מגוונת בעניין החינוך המיוחד. ב-30 בספטמבר 1986 הגיש המפקח על החינוך המיוחד שמעון זקס תזכיר למנכ”ל משרד החינוך שמשון שושני (תיק “לשכת המנכ”ל שמשון שושני – ישיבות סגל א”, גל-14973/2, עמ’ 54- 59). בין השאר כתב זקס שחוק חינוך חובה תש”ט אינו מתייחס באופן מספק לענייני החינוך המיוחד. תזכיר זה הוגש לישיבת הנהלת המשרד שדנה בחינוך המיוחד ב-14 בדצמבר 1986 (תיק גל-14973/2, עמ’ 47):

ב-7 בנובמבר 1986 פנה לנבון עורך הדין שלמה תוסיה-כהן לאחר שקיבל על עצמו לעמוד בראש אגודת אחי”ם (ארגון חברי ילדי החינוך המיוחד). הוא ביקש מנבון לסייע לילדי החינוך המיוחד באמצעים שונים ביניהם קבלת הצעת החוק של ח”כ סרטני (תיק “מדיניות מערכת החינוך – חינוך מיוחד”, גל-18160/7, עמ’ 17-15). נבון נאלץ להודיע לו בצער שהוא דוחה את ההצעה (גל-18160/7, עמ’ 14):

ד.3 | קבלת החוק בקריאה טרומית, יולי 1987

אף על פי כן גם ב-27 ביולי 1987 התכונן נבון לדחות את הצעתה של ח”כ סרטני שהגישה שוב את הצעת החוק למען החינוך המיוחד. זאת אנו מבינים מהנאום שהכין לקראת הדיון (תיק גל-15450/8, עמ’ 93):

לפי האמור בפסקה האחרונה במסמך זה כתב נבון: “אני נאלץ, לצערי, גם הפעם לבקש מחברי הכנסת לא להעביר בקריאה טרומית את הצעת חוק חינוך מיוחד של חה”כ אמירה סרטני”. אולם עיון ב”דברי הכנסת” באתר האינטרנט של הכנסת, מביא לנו דברים אחרים שאמר נבון במליאת הכנסת באותו דיון:

“הייתי אומר, שנפשית ורעיונית אני מזדהה עם דברי חברת הכנסת סרטני, ולא אתנגד היום שהצעת חוק זו תעבור לוועדה לקריאה טרומית, בהנחה ברורה שלא ישתמע מכך שמשרדנו מתחייב בזאת בתקציב כלשהו. הוועדה תבדוק את הנושא על כל היבטיו, ואם היא תמצא דרכים לקדם אותו מבחינה מעשית, אשמח מאוד.”

מכאן אנו לומדים שברגע האחרון שינה נבון את טעמו. ואכן הכנסת החליטה להעביר את הצעת החוק הטרומית של סרטני לוועדת החינוך של הכנסת. הוועדה דנה בחוק באוקטובר 1987 (תיק “ישיבות הכנסת השתיים-עשרה – ישיבות ועדת החינוך והתרבות”, כ-309/3, עמ’ 102-82) ובנובמבר 1987 (תיק כ-309/3, עמ’ 243-228).

ד.4 | קבלת החוק בקריאה שנייה ושלישית ביולי 1988

ב-14 במרס 1988 דנה מליאת הכנסת בקריאה ראשונה של החוק ואישרה את העברתו לוועדת החינוך והתרבות של הכנסת (תיק “ישיבות הכנסת האחת-עשרה”, כ-306/7, עמ’ 437-408).

ועדת החינוך והתרבות דנה בחוק בחודש מאי 1988 (תיק “ישיבות הכנסת האחת-עשרה – ישיבות ועדת החינוך והתרבות”, כ-309/5, עמ’ 67-46), ביוני (תיק כ-309-5, עמ’ 322-279, 368-345), וביולי (תיק כ-309/5, עמ’ 413-411, 439- 459).

לבסוף אושר החוק על ידי הכנסת בקריאה שלישית ב-21 ביולי 1988 ונקבע שהוא ייכנס לתוקף בינואר 1989. בנימין אמיר, מְנָהל המִנְהל הפדגוגי, נקבע כאחראי ליישום החוק (תיק “מדיניות מערכת החינוך – חינוך מיוחד”, גל-18160/9, עמ’ 12):

כמו כן נקבע ב-3 בנובמבר 1988 שבוע מרוכז להדרכת אנשי חינוך במחוז תל אביב על החוק החדש (גל-18160/8, עמ’ 145-144).

ד.5 | המאבק של נבון ליישום החוק

מעתה קיים נבון מאבק ליישום החוק שכן הכנסת, לפי בקשת הממשלה, החליטה בינואר 1989 לדחות את יישומו המלא ולהתחיל בניסוי חלקי בלבד כתחליף ליישום המלא. נבון פעל להרחבת הניסוי ככל האפשר. למידע על טיפולו של משרד החינוך בעניין החינוך המיוחד בחודשים ינואר-מאי 1989 ראו תיק “מדיניות מערכת החינוך – חוק חינוך מיוחד” (גל-18161/1).

ב-18 ביולי 1989 כתב נבון את המכתב הבא אל ממלא מקום ראש הממשלה ושר האוצר שמעון פרס (תיק “מדיניות מערכת החינוך – חוק חינוך מיוחד” (גל-18161/2, עמ’ 134):

למכתב זה נלוו נספחים (תיק גל-18161/2, עמ’ 138-135).

ב-24 ביולי שב נבון וכתב לפרס שרק 4 מיליון ₪ הוקצו לביצוע הניסוי ויש צורך ב-18 מיליון ₪ (תיק גל-18161/2, עמ’ 67-62). פרס ענה בקצרה שלא יוכל להוסיף על סכום זה (תיק גל-18161/2, עמ’ 68):

נבון המשיך לפעול למימוש החוק. בין השאר הוציא משרד החינוך משלחת חקר למכון פטו (Peto) בבודפסט שבהונגריה – מכון העוסק בקידום ילדים הזקוקים לחינוך מיוחד בדרך ייחודית (תיק “מדיניות מערכת החינוך – חוק חינוך מיוחד”, גל-18161/3, עמ’ 42-28).

במרס 1990 דיווחה דוברות המשרד שמבין 3,000 הפונים לחינוך המיוחד מדי שנה נמצא מקום רק לשליש מהם (תיק “לשכת השר יצחק נבון – ידיעות לעיתונות”, גל- 15452/9, עמ’ 27):