בפרק “בין השכלה לחינוך: הרפורמה של נבון בבחינות הבגרות” סיפרנו על טיפולו של נבון בבחינות הבגרות – טיפול שנועד לגשר בין רצונו לאפשר השכלה רחבה ככל האפשר, גם לשכבות חברתיות חלשות, לבין רצונו להקנות ערך לימודי לבחינות כדי שתשתמשנה כרטיס קבלה לאוניברסיטאות. כדי לגשר בין שתי השאיפות הקים נבון ב-15 ביוני 1986 צוות משותף לאנשי משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה, ראו מכתב מתיק “לשכת השר יצחק נבון – שינויים מוצעים במתכונת בחינת בגרות” (גל-15457/9, עמ’ 76).
בסוף אוקטובר 1986 הגיעו חברי הצוות להסכמות. אלה מצאו את ביטוין בשני מסמכים: ב-31 באוקטובר שלח מנכ”ל משרד החינוך והתרבות ד”ר שמשון שושני מכתב אל פרופ’ אלעזר כוכבא יושב ראש הוועדה הבינאוניברסיטאית למדיניות קבלה של המועצה להשכלה גבוהה בעניין “מתכונת בחינות הבגרות” (תיק “מדיניות מערכת החינוך – תלמידים במכללות ובבתי ספר גבוהים”, גל-18198/7, עמ’ 122-120):
המסמך השני נשלח על ידי פרופ’ כוכבא ב-5 בנובמבר 1986 אל חברי הוועדה הבינאוניברסיטאית למדיניות הקבלה עם העתקים לראשי משרד החינוך (גל-18198/7, עמ’ 119-112). מסמך זה היווה יישום למכתבו של שושני והוא כלל גם הנחיות קבלה פרטניות של פקולטות מסוימות מעבר לסף הקבלה הכללי של האוניברסיטאות.
כאמור נקבעה באוקטובר 1986 מדיניות חדשה לגבי בחינות הבגרות וקבלת סטודנטים לאוניברסיטאות שהחליפה החלטות קודמות. אולם לא המדיניות החדשה ולא קודמתה מנעו מבוגרי תיכון בישראל אכזבה כאשר ביקשו להתקבל לאוניברסיטה או למכללה להוראה או לפקולטה יוקרתית, כגון רפואה או משפטים – והדבר נמנע מהם. חלק מאלה שהתאכזבו פנו אל השר נבון או אל מנהלים בכירים במשרד.
אחת הדוגמאות הייתה פנייתו של אב לתאומים ששניהם שירתו כקציני שריון במלחמת לבנון הראשונה – אך אחד מהם נפל במלחמה. הפונה עצמו נפצע בקרב לטרון במלחמת העצמאות. בנובמבר 1984 פנה האב השכול לנבון וביקש שידאג לקבל את הבן שנותר בחיים ללימודי רפואת שיניים ולו גם לפנים משורת הדין. הוא חשש שמא בנו ילמד רפואת שיניים בחו”ל ויותיר את הוריו לבדם בישראל (תיק “מדיניות מערכת החינוך – תלמידים במכללות ובבתי ספר גבוהים”, גל-18198/6, עמ’ 157-154):
עובדי לשכת השר נבון פנו אל המועצה להשכלה גבוהה – אך לשווא. לאחר בדיקה פרטנית התברר שלבן הנותר אין ציוני בגרות מינימליים כדי לעמוד בדרישות הקבלה ללימודי רפואת שיניים והוצע לו ללמוד במכינה כדי לשפר את ציוני הבגרות שלו. יש לציין שבאותה תקופה התקבלו בישראל רק 58 סטודנטים חדשים מדי שנה לרפואת שיניים והם נבחרו מבין כ-950 מועמדים (תיק גל-18198/6, עמ’ 152-147).
פניות של אבות לבנים, מחורפיש ומראשון לציון, שביקשו ללמוד רפואה או רפואת שיניים ונדחו קיבלו באוקטובר 1986 תשובה דומה מהמועצה להשכלה גבוהה: כל מוסד אקדמי הוא עצמאי להחליט את מי לקבל כסטודנט אצלו (תיק גל-18198/6, עמ’ 126-123).
ביוני 1989 פנה אל נבון תושב רמת השרון שביקש ללמוד רפואה בישראל – אך נדחה. הוא פנה לאוניברסיטאות אמריקניות שהסכימו לקבלו הוא ביקש מנבון שידאג לאפשר לו ללמוד בישראל. בחומר שלפנינו אין תשובה של נבון או מטעמו (“מדיניות מערכת החינוך – תלמידים במכללות ובבתי ספר גבוהים”, גל-18198/8, עמ’ 120-115).
באוגוסט 1986 שלחה המועצה להשכלה גבוהה מכתב תשובה שלילי לתושב צפת שבנו לא התקבל ללימודי משפטים או כלכלה וניהול. האב זעם על התשובה, כתב על מכתב התשובה פנייה לנבון ששיטה זה גורמת לאלפי צעירים לרדת לחו”ל ושלח את המכתב אל נבון (תיק גל-18198/7, עמ’ 130):
דב גולדברגר, עוזרו של נבון, החליט שלא להגיב על כך (תיק גל-18198/7, עמ’ 129).
יש לציין שבאותה עת, לפני פתיחת המכללות למשפטים, היה ביקוש גדול מאוד ללימודי משפטים – אך רק מקומות מועטים לסטודנטים חדשים בפקולטות למשפטים. הדבר גרם למאות ישראלים ללמוד משפטים בחו”ל, בעיקר בבריטניה בזכות השפה והשיטה המשפטית הדומה לשיטה בישראל. על כך התלונן ח”כ אוריאל לין באוגוסט 1989 (תיק גל-18198/8, עמ’ 83):
מלשכתו של נבון שלחו ללין מכתב המאשר שמכתבו של לין הועבר לעיונו של נבון (גל-18198/8, עמ’ 82).
הקלידו שאלת חיפוש
