סיפור מלחמת יום הכיפורים - יום אחר יום

.1 | הרכבת האווירית האמריקנית יוצאת לדרך: "חלק מהמטוסים כבר באוויר, השאר יצאו במשך היום"

רבים מגיבורי המערכה באוקטובר 1973 רואים בימים 14-13 באוקטובר ימים של מפנה במלחמה. בבוקרו של יום שבת ה-13 באוקטובר עמדו מקבלי ההחלטות בישראל בפני מצב ובו הנשק האמריקני בושש להגיע, המצב בחזיתות, ובעיקר בדרום, נראה בלתי מבטיח, ובאוויר ריחפה אפשרות שמועצת הביטחון תכריז בתוך זמן קצר על הפסקת אש שתנציח את המצב בדרום ובו כוחות מצרים נמצאים בצדה המזרחי של תעלת סואץ לכל אורכה. אולם בסופו של יום ראשון ה-14 לחודש השתנו פני הדברים – הרכבת האווירית האמריקנית העמוסה בנשק ותחמושת הייתה בדרכה, היוזמה להפסקת אש נחלה כישלון לאור התנגדות מצרים והמהלכים המדיניים קפאו לפי שעה, ובחזית הדרום חלו שינויים שהפכו את האפשרויות הצבאיות של ישראל למבטיחות (ראו להלן 14 באוקטובר).

מיום זה ואילך חל גם שינוי מסוים בדפוסי ניהול המערכה על ידי ההנהגה. מעתה ועד ה-20 באוקטובר כבר לא התכנס קבינט המלחמה לישיבות סדירות ורצופות. הניהול המדיני של המלחמה וספיחיה התבצע בעיקר על ידי ראש הממשלה גולדה מאיר בעזרתו של השר ישראל גלילי, תוך התייעצויות במידת הצורך עם חברי הקבינט האחרים ועם הרמטכ”ל ובכירי הצבא. שינוי חל גם בקשר עם השגרירות בוושינגטון ואופן העברת המסרים בציר גולדה-דיניץ-קיסינג’ר. בלשכת ראש הממשלה הותקן קו תקשורת משופר עם השגרירות בוושינגטון ורבים מהמגעים עם דיניץ התנהלו באמצעותו.

גם ישיבות הממשלה כבר לא התקיימו מדי יום, וגם בשבת ה-13 באוקטובר לא נערכה ישיבת ממשלה. אולם בלשכת ראש הממשלה המשיכה הפעילות המואצת כסדרה ועיקר התיעוד המצוי לגבי יום זה הוא יומן לשכת ראש הממשלה. בשעות הבוקר דנו גולדה, דיין גלילי ואלון במדיניותה של ישראל בהמשך המלחמה. העיכוב בהתקפה המצרית הצפויה הביא להרהור שני לגבי האסטרטגיה הצה”לית. דיין אמנם הציע להנחות את פיקוד דרום לתכנן התקפה לחציית התעלה לכל היותר בתוך 48 שעות – בין אם המצרים יתקפו ובין אם לא, ולהביא את עניין חציית התעלה לאישור הממשלה. אולם בהיותו למוד ניסיון הבין שבמצב הקיים ועל רקע ההבנה שיכולת הלחימה של הצבא המצרי עולה לאין שיעור על ההערכות המוקדמות, יש בתכנית זו הימור מסוכן עבור ישראל. לכן הדגיש שהוא מציע זאת למרות שהתקפה כזו עלולה להיות כרוכה באבדות כבדות, ואם תיכשל היא עלולה להביא לנסיגה ישראלית לעומק סיני תוך ויתור על הבסיסים החשובים באום חשיבה ורפידים. גולדה וגלילי קבלו את דעתו ונמקו זאת בצורך לשפר את מצבה של ישראל לקראת דיון במועצת הביטחון של האו”ם בנושא הפסקת האש. יגאל אלון הסתייג ואמר שבטרם יתמוך בחציית התעלה עליו לראות את התכניות משום שלכישלון של המתקפה עלולות להיות השלכות חמורות ובלשונו: “בינינו ובין קיום עם ישראל עומדים 200 טנקים”. סוגיה נוספת שנדונה באותה השעה, ושתלך ותגבר בימים הבאים, הייתה בעיית מערכת היחסים בין המפקדים  בחזית הדרום ובעיקר התנהלותו של מפקד אוגדה 143 אריק שרון. דיין סיפר ששרון הציע לו למנות את עצמו לאלוף פיקוד הדרום (במקומו של האלוף שמואל גונן [גורודיש]). דיין גרס שלא צריך לעשות לעת עתה כל שינוי ואמר: “יש לו פה אבל הוא מפקד מצוין… נצטרך לחיות עם הפה שלו [של שרון]. נחיה, ושהמצרים יחיו עם היד שלו”.

בהמשך היום דיווח סגן הרמטכ”ל, ישראל טל, לראש הממשלה ועוזריה על המצב בחזיתות. הוא סיפר על מצב טוב באופן יחסי בצפון ועל הפגזות צה”ל על פרברי דמשק שהביאו את ראש הממשלה לומר: “אנו רוצים מצב של עצבנות ואי ודאות אצלם… שהערבים יחשבו שאולי כן נלך [לדמשק]. שישמעו את התותחים אך שלא יפגעו אזרחים”. בדרום דיווח טל על מה שהסתמן כתחילה של חציית של שריון מצרי נוסף את התעלה, אולי לקראת תחילת ההתקפה שלהם אל תוככי סיני.

עוד דנו הנוכחים בלשכה בשאלת הדחייה של הבחירות לכנסת, ובאפשרות של כינוס מועצת הביטחון. בדיונים על המצב בחזיתות שררה תחושה שהכוחות עייפים ומחכים לתזוזה מדינית. אולם עתה כשמסתמן שהאספקה האמריקנית צפויה להתחיל בקרוב (ראו להלן) הקשיחה גולדה את עמדתה ופסקה: “חלילה שנופיע כמתחננים להפסקת אש”. כמו כן דנו במספר הנפגעים שתהליך מסירת שמותיהם למשפחות החל למחרת היום. (יומן לשכת ראש הממשלה, 13/10/73, א-7488/6 ע’ 2 – 20)

מוקד הפעילות השני בלשכת ראש הממשלה באותו היום היו המגעים עם השגריר דיניץ בוושינגטון במטרה להביא את ההבטחות האמריקניות לאספקה מסיבית של ציוד לחימה לידי מימוש. בבוקר ה-13 באוקטובר דיווחו דיניץ ושלו שחלק מן השיחות התכופות שקיימו בליל אמש עם קיסינג’ר ועם שר ההגנה ג’יימס שלזינגר, וכך גם  פגישתו של שר החוץ אבן (שהגיע לוושינגטון) עם קיסינג’ר, נערכו באווירה מתוחה. בשיחות נשמעו חילופי דברים קשים על רקע האשמת הנציגים הישראלים את ארצות הברית על שאינה עומדת בהבטחותיה, ושהתנהלותה בדרך זו משפיעה באופן ישיר על המצב בחזיתות; הטענות הישראליות נענו בטענות נגדיות של קיסינג’ר שישראל אינה תוקפת מספיק ואינה עומדת בציפיות האמריקניות ממנה בתחום הצבאי. את פגישתו עם שלזינגר, על רקע מה שנראה כעיכוב מכוון של הפנטגון בהעברת הציוד בניצוחו של סגן שר ההגנה קלמנטס, למרות הוראה מפורשת של הנשיא ניקסון, תיאר דיניץ כ”בלתי נעימה ביותר שאי פעם השתתף בה”. דיניץ קבל ששררה בה אווירה עוינת שהביאה אותו לשקול לנטוש את המקום במהלכה (מברקים לו/87, א-4996/4 ע’ 85, לו/89, א-4996/4 ע’ 87 – 93; לו/100, א-4996/4 ע’ 112 – 126).

דומה שבשלב זה כבר הגיעו האמריקנים למסקנה שהמלחמה אינה עומדת להיות מוכרעת בקרוב, כפי שטענו  הישראלים בימיה הראשונים, שלא תושג הפסקת אש בקרוב, וכי לנוכח האספקה הסובייטית המסיבית, אין היא יכולה לעמוד מן הצד. הדיווחים מן השגרירות בתל אביב ציירו תמונה על פיה טענות ישראל על מצב חמור של צבאה בשל מחסור בנשק ובתחמושת משקפות את המציאות. ללא שיפור במצבה הצבאי של ישראל לא יהיה ניתן להגיע להפסקת אש ובוודאי שלא למשא ומתן מדיני, העריכו האמריקאים, ולכן האינטרסים הגלובליים של ארצות הברית  מחייבים אותה לחזק את ישראל מבחינה צבאית לקראת המשך הקרבות, כפי שטען לימים שר החוץ אבן (להלן ישיבת הממשלה, 20/10/1973 ב-21:00).

קיסינג’ר טען שהסיבה העיקרית לתחילת הרכבת האווירית ב-13 באוקטובר הייתה ההבנה האמריקנית שלא ניתן להגיע להפסקת אש באמצעים דיפלומטיים, וההכרה שניתן להביא לסוף המלחמה רק כשיובהר לערבים שלא ניתן יהיה להגיע להכרעה בשדה הקרב. למרות ההערכות שתיאור הישראלי של המצב לגבי המחסור בציוד ותחמושת בצה”ל מוגזם ושהוא נועד לחייב את האמריקאים לאספקה צבאית מסיבית, החל קיסינג’ר בפעילות נמרצת ולעיתים בוטה לקידום האספקה. פעילותו של קיסינג’ר בשילוב עם התערבותו הישירה והנחרצת של הנשיא ניקסון הביאו לשינוי במצב. בפגישה בין הנספח הצבאי בוושינגטון מוטה גור לבין שר ההגנה שלזינגר, הודיע הלה שהרכבת האווירית תחל את דרכה באותו היום וכי תזורז אספקת הפנטומים. “הרגשתנו היא שגם להבא יפעל משרד ההגנה לטובתנו רק לפי הוראות מלמעלה”, כתב מוטה (מברק לו/93, א-7481/4 ע’ 30).

ביום ראשון, 13 באוקטובר בשעה 16:00 דיווח דיניץ לגולדה שהרכבת האווירית האמריקנית יצאה לדרכה ובה מטוסי ענק שיעבירו בהקדם לישראל את כל הציוד הצבאי שביקשה. “חלק מהמטוסים כבר באוויר, השאר יצאו במשך היום” דיווח דיניץ במברק שגרר אנחות רווחה עמוקות בלשכת ראש הממשלה (מברק לו/101, א-4996/4 ע’ 2).  בהמשך אותו יום כבר החליטו קיסינג’ר ושלזינגר להטיס את האספקה כולה במטוסי ענק אמריקנים ישירות לישראל. מן העבר השני, הגיעו ממדי האספקה הסובייטית ב-13 באוקטובר ל-2,100 טון שהועברו בלמעלה מ-100 טיסות של מטוסי מטען. מעתה החל שלב חדש במלחמה ובו היו שתי מעצמות העל מעורבות בסכסוך במזרח התיכון, ומתחרות ביניהן על עמדות כוח באמצעות רכבות האוויר שהפעילו.

מבחינה מדינית כבר גיבש קיסינג’ר לוח זמנים לקבלת החלטה על הפסקת אש שתציע בריטניה למועצת הביטחון שתתכנס ב-13 באוקטובר. אולם בשיחה עם אבן ודיניץ קיבל מזכיר המדינה את עמדת ישראל, ומסר שחרף רצונו להגיע להפסקת אש, לא ניכר כל רצון מצד הערבים להגיע להחלטה כזו ושהמהלכים במועצת הביטחון מתבצעים באיטיות רבה. דיווח על כך שלחה לשכת ראש הממשלה לדיניץ (מברק ול/892, א-4996/4 ע’ 250). לאור התנגדותה של מצרים ליוזמה להפסקת אש במועצת הביטחון נסוגה בריטניה מכוונתה להעלות אותה בתיאום עם האמריקאים, וההצעה גוועה לפי שעה (ראו: עמדות ישראל והמעצמות במו”מ להפעלת מועבי”ט לצורך החלטה על הפסקת אש, 6/10/73 – 22/10/73, סיכום שהוכן במשרד ראש הממשלה על ידי מרדכי גזית, א-7023/1 ע’ 102 – 104).