סיפור מלחמת יום הכיפורים - יום אחר יום

.1 | "המצרים חזרו לעצמם" – האם לצלוח את התעלה?

“עם שחר נפתחה ההתקפה המצרית כמצופה ב-5 מקומות לאורך התעלה. אומדן הכוח המצרי העומד לרשות הפעולה, כ-800 טנקים”, דיווח מרדכי גזית לשגריר דיניץ בבוקר יום המלחמה התשיעי, ה-14 באוקטובר (מברק ול/895, א-4996/4 עמ’ 254). בהמשך דיווח גזית על האפשרות שפותחת ההתקפה המצרית בפני צה”ל: “להשמדה נרחבת של טנקים מצריים ושל החי”ר ‘הסיני’ הפורץ להם דרך (‘הסיני’ כנוי להמוני הרגלים המצוידים בטילי נ.ט קלים אישיים הפושטים על השריון שלנו)”, כתב מנכ”ל משרד ראש הממשלה לשגרירות בוושינגטון (מברק ול/899, א-4996/4 עמ’ 264-262).

 

 

בישיבת הבוקר של הממשלה ב-10:00 דיווח הרמטכ”ל “כי אנחנו נכנסים עכשיו לקרב גדול” ומסר שהמגננה של צה”ל שהוכנה בקפדנות עולה יפה וכבר הושמדו עשרות טנקים מצריים. בצפון המצב פחות או יותר סטטי דיווח הרמטכ”ל. בהמשך דנה הממשלה במימון הוצאות המלחמה באמצעות גיוס כספי מגבית בחו”ל והטלת מלווה חובה בישראל. אחר כך דווחה ראש הממשלה על המערכה המדינית המתנהלת בשתי חזיתות: מגעים עם הממשל האמריקני  לאספקה צבאית מסיבית מצד ארצות הברית. “היינו במצב של כמעט ייאוש”, אמרה לפני שתיארה את המפנה שבעקבותיו החלו להגיע כמויות גדולות של אמצעי לחימה. אחר כך מסרה על כישלון המאמצים להשגת החלטה על הפסקת אש במועצת הביטחון, כשלון שנבע בין השאר ממפנה בעמדה הישראלית שחזרה והתנגדה לכך כפי שמסר השגריר דיניץ לקיסינג’ר ועוזריו (מברק לו/108, א-4996/4 עמ’ 369).

ראש הממשלה הוסיפה ומסרה שבמסגרת המאמצים להשיג הפסקת אש הציבה ישראל תנאי שהסכם כזה יותנה בחילופי שבויים. בשלב זה של המלחמה החלו להישמע בציבור יותר ויותר שאלות וביקורת על התנהלות ההנהגה לפני המלחמה. כמה מן הדוברים בישיבת הממשלה העריכו שעתה לאחר שנמסרו הודעות למשפחות הנופלים (ראו להלן), ועם השינוי בדפוסי המערכה, תחל מן הסתם להישמע ביתר שאת הביקורת. יתחילו לצוץ השאלות, שהובלעו בימים הראשונים, על הכישלון בהערכת הסיכוי לפרוץ המלחמה ועל ההיערכות הבלתי מספקת לקראתה. הוצע אפילו לקיים על כך דיון מקדים בממשלה כדי לגבש עמדה אחידה לקראת הסערה הציבורית שעומדת בוודאות לפרוץ. גולדה הבטיחה שברגע שהדבר יתאפשר תדון הממשלה בכך. לאחר דיווח צבאי מפי ישראל ליאור, סיכמה הממשלה על גיוס כוח אדם לעניינים חיוניים והקצאת אדם מיוחד שייטפל בגיוס מתנדבים יהודים מחו”ל לסיוע בעניינים חיוניים במשק ובשירותים בישראל (הפרוטוקול המלא של ישיבת הממשלה, 14/10/1973 ב-10:00).

אך בצד ההצלחות הצבאיות המסתמנות, היה יום המלחמה התשיעי ליום מר ונמהר למאות משפחות, ובעצם לכל החברה הישראלית. ב-14 באוקטובר נמסר לראשונה למשפחות ההרוגים במלחמה על נפילתם של יקיריהם, והודעות נמסרו לראשונה גם למשפחות שבניהן נעדרים והיה ידוע בבירור כי נפלו בשבי. בסך הכול נמסרו באותו יום הודעות על 656 מחיילי צה”ל שנפלו במלחמה. רבים נוספים היו נעדרים אם כי רק 50 מהם הוכרזו רשמית ככאלו. מספר הפצועים הגיע באותה השעה לכ-2,000. ההודעות למשפחות לוו בדברים שאמר שר הביטחון משה דיין ברדיו ובטלוויזיה: “אנו נלחמים על חיינו… במלחמה שאיננה דומה לשתי המלחמות הקודמות… המלחמה הזאת קשה, ההתנגשויות קשות, חריפות. קרבות שריון ואוויר, מלחמה כבדת ימים וכבדת דמים”, אמר שר הביטחון והוסיף דברים נרגשים להוקרתם של הנופלים. הלם אחז בחברה הישראלית משנודע על הנופלים, והוא הועצם מתוקף הידיעה שמאות משפחות לא הצליחו עדיין ליצור קשר עם בניהם בחזיתות.

בשעות הערב דיווח גזית לדיניץ שההתקפה המצרית נהדפה על ידי צה”ל והשריון המצרי איבד כ-200 טנקים, לעומת אבדות קטנות באופן יחסי לכוחות הישראלים (מברק ול/907, א-4996/4 עמ’ 282-280). בהנהגה הצבאית ראו בכישלון ההתקפה המצרית ותוצאותיה שינוי במצב האסטרטגי ואות  לאיזון מסוים בין כוחות השריון של  שני הצבאות בחזית. זו ההזדמנות שלה חיכה צה”ל מזה זמן – יוזמת תקיפה של המצרים שתיתן  לצה”ל את ההזדמנות לחצות את התעלה. באותו לילה בשעה 21:00 נקראה הממשלה לישיבה, בה נדרשה להחליט האם לאשר את הצעתם של שר הביטחון והרמטכ”ל, על דעת כלל חברי המטכ”ל, לפתוח בהתקפה בדרום שבמהלכה יחצה צה”ל את התעלה במקום אחד, ויכבוש ראש גשר בצדה השני של התעלה. הרמטכ”ל הציע לנצל את המכה שספג הצבא המצרי ולתקוף למחרת כדי לחצות את התעלה, להנחית מכה אנושה בעורף המצרי משום שזה המהלך היחיד שיכול להביא להכרעה בחזית.

אולם השרים למודי הניסיון המר היססו אם לאשר את התכנית. בישיבה התפתח ויכוח נוקב שהיה מהנרגשים ביותר שקיימה הממשלה במהלך המלחמה. שרי הממשלה הקשו בשאלות ובקשו מידע מפורט. כמה מהשרים הביעו חשש ממהלך שעלול לעלות באבדות כבדות ובניתוק של הכוח הישראלי מעברה השני של התעלה. האם צה”ל אינו לוקח על עצמו סיכון גדול מדי? תהו, והאם פיצול הכוחות עלול לגרום להחלשת כוחו בצד המזרחי? הרמטכ”ל השיב כי אין איש יכול להבטיח את התוצאות או לעמוד על גודל האבדות אולם בין שלוש החלופות הקיימות – השארת המצב הקיים שהוא למעשה מצב של מלחמת התשה, התקפה כדי לנקות את כל הצד המזרחי מהצבא המצרי שאינה נראית מעשית או צליחת התעלה על פי הצעתו  – האחרונה נראית כאפשרות בעלת הסיכויים הטובים ביותר.

אולם גם לאחר הסבריו של דדו לא שררה אחידות דעים בקרב המשתתפים בישיבה. היו שגרסו שהזעזוע הקשה של שלושת ימי הלחימה הראשונים, וקריסת כל תפישות הביטחון שהוצגו להם בשנים האחרונות על ידי בכירי מערכת הביטחון, משפיעים עמוקות על שיקול דעתם. שרים אחרים אמרו כי חרף הסיכונים שבתכנית המוצעת הם נותנים אמון בפיקוד הצבאי ששקל את כל המרכיבים ויש לתת לו לפעול על פי תכניתו. יגאל אלון הודיע שיחליט רק לאחר שילמד את המצב בחזית לאשורו משום ש”עקרונית אני בעד, מעשית אני בעד בתנאים מסוימים מאוד”. דיין הדגיש את ההכרח להגיע לקרב הכרעה עם המצרים, חרף כל החששות, כדי לקדם את סיום המלחמה. הוא שלל את האפשרות שכוח הצליחה ינותק.

בעוד הישיבה מתנהלת קבלה ראש הממשלה שיחת טלפון מחיים בר-לב בחזית הדרום. יתכן שבר-לב קיבל עדכון על הרוח הספקנית שנושבת בישיבה ונזעק כדי להבטיח תמיכה במהלך הצליחה. הוא סיפר לגולדה על ההצלחה העצומה באותו היום וביקש לאפשר לצבא לצאת להתקפה גם משום שלראשונה מאז תחילת הקרבות המצרים התחילו לעשות טעויות קשות, ובלשונו: “המצרים חזרו לעצמם”. בדבריה נתנה ראש הממשלה ביטוי נאמן להיסוסים ולחששות הרבים שליוו את הממשלה: “מספיק כבד לי על הלב מעצם העניין שיעבור מספר לא קטן של חיילים, עם טנקים שאין לנו שפע מהם, ויש לי סיוטים בגלל כל מה שעלול להיות”. היא הוסיפה שאין זו בחירה בין חלופה טובה ללא טובה, אלא בין שתי דרכי פעולה קשות ומסוכנות שיש לבחור את הפחות קשה מביניהן. למרות זאת הוסיפה שיש לה אמון מלא במטה הכללי, ולאור ניסיונה, אם פיקוד צה”ל ממליץ על צעד כזה יש לאשר אותו, “והם יבחרו את העיתוי – מחר או מחרתיים”. לאחר ישיבה ארוכה אישרה הממשלה לצה”ל את התכנית לצליחת התעלה כהצעתם של שר הביטחון והרמטכ”ל, שמועדה טעון אישור של ראש הממשלה ושר הביטחון. בנוסף קבעה ההחלטה שאם במהלך הפעולה תעלה הצעה להאריך את שהיית כוחות צה”ל מעבר לתעלה, יובא הדבר שוב לאישור הממשלה. (הפרוטוקול המלא של ישיבת הממשלה, 14/10/1973 ב-21:00). 

 

 

היום התשיעי למלחמה היה היום הראשון מאז פרוץ המלחמה שבו ניכרה אווירה של רגיעה מסוימת בלשכת ראש הממשלה. סיומם  המוצלח של המאמצים להביא לאספקת נשק אמריקני וההתפתחויות בגזרת הדרום השרו תחושה שבמלחמה מסתמן מפנה שיביא את ישראל לנקודה שבה רצתה להימצא מאז תחילת הקרבות. דיווחי יומן הלשכה, שבאותו יום היו קצרים במיוחד,  עסקו בעיקר בתיאור וסיכום  הפגיעות הקשות בשריון המצרי שהביאו לדעיכת המתקפה המצרית בשעות הצהריים. דיין מתכנן להתחיל במתקפה לחציית התעלה מחר בלילה, דיווח ליאור. נושא נוסף ששב ועלה והפך מעתה ואילך לסוגיה מרכזית הייתה השאלה של חקירת המחדלים לכאורה שקדמו למלחמה. (יומן לשכת ראש הממשלה, 14/10/73, א-7489/9 ע’ 2 – 5). 

חילופי המברקים בין לשכת ראש הממשלה לבין השגרירות בוושינגטון באותו לילה עסקו  בדיווחים על מצב הכוחות הירדנים בסוריה ובניסיון להשפיע על ירדן שתימנע מהשתתפות בלחימה. על רקע ההצלחה של צה”ל בבלימת צבא מצרים אף הגבירה ישראל את הלחץ על האמריקאים להחיש את אספקת המטוסים כדי להביא עתה להכרעה משמעותית במלחמה (מברק לו/116, א-4996/4 עמ’ 375).