.1 | "עכשיו זה לא עומד טוב" – קשיים בקרבות לחציית התעלה
לאחר השיפור הגדול שהסתמן במצבה הצבאי של ישראל ביומיים האחרונים, הנחיל בוקרו של ה-16 באוקטובר שוב דאגה רבה לראש הממשלה גולדה מאיר ולעוזריה בלשכת ראש הממשלה. הסתבר שבדומה למתרחש בקרבות ובפעולות רבות מתחילת המלחמה ועד לאותה העת, ההתקפה בדרום אינה מתנהלת כמתוכנן. כוח צנחנים אמנם חצה את תעלת סואץ בסירות, אולם עיכובים וקשיים רבים שלא נצפו מראש מונעים את קידום גשר הגלילים והנחתו על מימי תעלת סואץ כדי לאפשר לכוחות שריון משמעותיים לחצות את התעלה. הידיעות על כוח קטן שנמצא בצד השני של התעלה שאין מצליחים לחבור אליו ולתגבר אותו עוררו בגולדה את החששות העמוקים ביותר שקיננו בה ערב אישור המבצע (ראו לעיל, 14 באוקטובר). האם שוב התעלמה ההנהגה מאותות האזהרה שנשמעו בישיבת הממשלה, וסיבכה את ישראל בהרפתקה צבאית מסוכנת? לאורך כל שעות הבוקר המוקדמות נשארה ראש הממשלה בלשכתה מצפה בדריכות לידיעות מהחזית שיביא מזכירה הצבאי ישראל ליאור. ב-06:10 בבוקר עדכן אותה שר הביטחון במתרחש. למרות הקשיים הוא טען שהכוח הישראלי שעבר את התעלה טרם התגלה ועל כן אין לראות את כוח הצנחנים כמנותק, ואין כרגע כוונה להחזיר אותו אלא להמשיך במבצע. לאחר שיחתה עם דיין עזבה גולדה את הלשכה לביתה.
כוחות שריון ישראליים מתקדמים בדרכם לצליחת התעלה, לע”מ
עם שובה של ראש הממשלה ללשכה ב-10:15 כבר עדכנו אותה ליאור ויגאל אלון, שחזר מחזית הדרום, שהמצב השתפר. למרות העיכוב בהקמת הגשר 18 טנקים של צה”ל כבר עברו את התעלה על גבי רפסודות והכוחות החלו להתקדם ממערב לתעלה. אולם בפגישה עם הרמטכ”ל שמעה גולדה טענות קשות על ניהול קרב הצליחה. דדו, שחזר כעוס מאוד מהדרום, עדכן אותה שהמבצע אינו מתנהל כפי שתוכנן. בנתונים ששררו ובהם העובדה שהמצרים כלל לא הבינו את תמונת הקרב, אפשר היה להשיג תוצאות טובות בהרבה אילו נפתח “הפקק” לאורך ציר “עכביש” שמנע את הגעת הגשר והעברת עיקר הכוח אל מעבר לתעלה. הוא האשים בכך בעיקר את מפקד האוגדה שבצעה את קרב הצליחה, אריאל שרון, וטען שהלה מסר דיווחים בלתי מהימנים, לא מילא פקודות וניהל את הקרב בצורה בלתי מוצלחת: “אריק מפקד קרבי שהוא פוליטיקאי יותר מחייל”, אמר והוסיף, “ניהול קרב שחצני, לא ענייני. הקרבות פיקטיביות”. ביקורת מסוימת על הנעשה בחזית דרום, ובעיקר באוגדה בפיקודו של אריק שרון ויחסי הציבור המוגזמים שלו, השמיע גם השר אלון שדיווח לגולדה: “האוגדה שורצת עיתונאים למעלה מ-25, וכולם מחכים לגאולה שתבוא מהאוגדה של אריק”.
התפתחות מדאיגה נוספת הייתה כרוכה במידע שהתקבל ולפיו החטיבה הירדנית בסוריה פתחה בשעות הבוקר של ה-16 באוקטובר בהתקפה מתואמת עם כוחות עיראקים על כוחות צה”ל במובלעת שכבש צה”ל בשטח סוריה, ונהדפה לאחר שאיבדה כמה עשרות טנקים (מברק ול/923, א-4996/4 ע’ 310). התפתחויות אלו הגבירו את החשש, שריחף באוויר מאז ה-7 באוקטובר, שירדן תתקוף את ישראל משטחה.
אחר הצהריים מסרה ראש הממשלה את הודעתה בכנסת. בדבריה סקרה גולדה בקצרה את המצב בחזיתות, את יחסי הכוחות לאור השתתפותן של מדינות נוספות בעימות ודווחה לראשונה שכוחות של צה”ל פועלים ממערב לתעלה, דיווח שהסתבר כטרם זמנו וגרם לא מעט בעיות. היא טענה שאבוי היה למדינת ישראל לו נפתחה המלחמה מקווי ה-4 ביוני 1967, משום שמטרתן האמיתית של מדינות ערב היא הכנעתה המלאה של ישראל, וקבעה: “אין ספק כי נתחדשה המלחמה על עצם קיומה של מדינת היהודים, זוהי מלחמה על עצם קיומנו כמדינה וכעם” (דברי ראש הממשלה בכנסת, 16 באוקטובר 1973). גולדה תקפה את ברית המועצות ואת עזרתה המסיבית לערבים, ושיבחה את עזרתה של ארצות הברית. דבריה על האמריקאים נוסחו בזהירות רבה יותר מכפי שהתכוונה מלכתחילה. היא השמיטה, כאמור, פסקה שלמה שבה התכוונה לומר מילים חמות לגבי מעורבותו של מזכיר המדינה קיסינג’ר ולגבי האספקה הצבאית האמריקנית בעיצומה של המלחמה (ראו לעיל 15.10). בדבריה בכנסת התייחסה גולדה לטענות שהחלו להישמע בנוגע לכישלון המודיעיני ומוכנות הצבא למלחמה. היא הביעה הבנה כלפי המבקרים ומבקשי התשובות, אך קראה לדחות את הדיון בשאלות אלו עד שתושג המטרה של הניצחון המלא במלחמה. בדיון שנערך לאחר דבריה כיבדו חברי הכנסת את בקשתה, אם כי נשמעו גם רמזים על כך שהשאלות הקשות בוא יבואו.
מאז פתיחת המלחמה היה הציבור בישראל נתון, כמו מנהיגיו, בסחרחורת רגשית. המידע על המלחמה הגיע אליו מכלי התקשורת וממערכת ההסברה הממשלתית, אולם הציבור היה גם נתון ל”מבול” של שמועות משמועות שונות על הנעשה בחזיתות. הגיוס הכללי שנעשה בחופזה רבה שינה באחת את פני המדינה. מקומות עבודה רבים נסגרו או עבדו במתכונת חלקית ביותר. חלק מצי כלי הרכב הפרטי והציבורי גויס לשרות הצבא. בני נוער וקשישים התגייסו כדי להמשיך ולתפעל מערכות שירות חיוניות. מעל הכול ריחפה השאלה כיצד רואה הציבור את מהלך העניינים ואת הדרך שבה מובילה ממשלתו את המערכה. ב-16 באוקטובר ערך המכון לקומוניקציה באוניברסיטה העברית סקר תחת הכותרת “מורל הציבור ביום האחד-עשר למלחמת יום הכיפורים”, שבדק את עמדות הציבור בשורה של נושאים שקשורים למלחמה ולדרך ניהולה. הסקר גילה שמחצית מן הנשאלים תומכים בהחלטת הממשלה שלא לפתוח במכת מנע ומחצית מתנגדים לה. בסקר הובאו גם נתונים של סקרים קודמים שנערכו בימים הראשונים למלחמה, ובשאלות מסוימות גם נתוני סקר שנערך במהלך מלחמת ששת הימים, ואלו הושוו לנתוני הסקר הנוכחי. תוצאות ההשוואה לימדו על שינויים קלים לבד לאורך ימי המלחמה. בסך הכול הביע רוב מכריע מן הנשאלים שביעות רצון מדרך הטיפול של הממשלה במצב, ממדיניות ההסברה שלה ומכושר הלחימה של צה”ל לאורך כל ימי המלחמה, והנתונים לא היו שונים באופן משמעותי מנתוני מלחמת 1967 (ראו: סקר: מוראל הציבור ביום האחד-עשר למלחמת יום הכיפורים, 16/10/1973, חצ-8149/3, ע’ 140 – 161).
לאחר שובה מן הכנסת דיווח דיין לגולדה על המרחש בדרום. דיין חזר לבטא חזות פסימית והוא הציג בפני גולדה תמונה בלתי מעודדת לגבי התקדמות המבצע בדרום: “עכשיו זה לא עומד טוב”. הוא ביטא ספקות לגבי סיכויי פתיחת הציר לאתר הצליחה, שבה לדעת הכול תלויה הצלחת המבצע. לאור העובדה שהציר שמוביל אל ראש הגשר אינו מטוהר ואין גשר יציב על המים, החליט הרמטכ”ל שלא להעביר לפי שעה כוחות גדולים לעברה המערבי של התעלה מחשש שינותקו, דיווח דיין. עם זאת, מכיוון שהוברר שההנהגה המצרית אינה מבינה עדיין את מהות המבצע של צה”ל, הוחלט שלפי שעה לא מחזירים את הכוח שחצה את התעלה בחזרה אל הגדה המזרחית. דיין הביע ספקות כבדים אם המבצע אכן יצליח ועם זאת המליץ להמשיך בו לעת עתה. בדיווחיו על חזית הצפון סיפר על ההכנות לכיבוש מחדש של מוצב החרמון ואף כיבוש החרמון הסורי. דיווח מדאיג הציג לגבי כוונות הירדנים בבקעת הירדן: “קציני צבא בודקים את המעברות, מסתובבים ועושים קבוצות תכנון כאילו מתכוננים לתקוף”, אמר (יומן לשכת ראש הממשלה, 16/10/73, א-7487/20 ע’ 3 – 15). המידע המדאיג הזה הועבר לדיניץ כדי שימסור אותו לאמריקאים, והובעה הערכה “שיתכן וסימנים אלה מעידים על כניסה קרובה של ירדן למלחמה” (מברק ול/929, א-4996/4 ע’ 326). דיניץ מסר שהמידע הועבר לגנרל סקוקרופט, עוזרו של קיסינג’ר, וסקוקרופט הבטיח לטפל מייד בבקשת ישראל שהממשל האמריקני יפעל כדי למנוע את כניסת הירדנים למלחמה משטחם (מברק לו/142, א-4996/4 ע’ 403). האמריקאים העבירו לישראל ידיעות מרגיעות שההכנות הירדניות הן הגנתיות בלבד, וכי ירדן תפעיל יחידות שלה רק בשטח סוריה.
בכל אותם הימים חלו התפתחויות חשובות בענייני אספקת הנשק האמריקני. אף שישראל לא קיבלה את מלוא הפריטים שביקשה, הייתה זו עזרה עצומה ששינתה במידה רבה את פני המלחמה. אמנם החלו להישאל בארצות הברית שאלות אם בנוכחותם של אנשי צבא אמריקאים על אדמת ישראל המסייעים בהעברת המטענים אין תחילתה של מעורבות אמריקנית בדומה למעורבותם בעבר במזרח הרחוק. אבל האספקה נמשכה במלוא היקפה. בה בשעה נמשכה האספקה הסובייטית המסיבית לארצות ערב בטיסות תובלה. במברק ובו סיכום שגרתי של המצב בחזיתות, שרבים כמותו נשלחו לדיניץ במשך המלחמה כדי שיעבירם לאמריקאים במסגרת המאמץ ליצור זהו אינטרסים בינם לבין ישראל, הוסיף גזית שמספר מטוסי המטען ובהם נשק לערבים הגיע ב-16 באוקטובר ל-287. רוב הטיסות הגיעו מברית המועצות ומקצתן מיוגוסלביה ומבולגריה. והגיעה גם אספקה סובייטית במספר בלתי מבוטל של אוניות מטען (מברק ול/930, א-4996/4 ע’ 328 – 334).
בשעות הערב של ה-16 באוקטובר דווח לאמריקאים על פעולת צה”ל בגדה המערבית של תעלת סואץ. לאור ההצלחות הצבאיות הישראליות ועם התחלת הרכבת האווירית לישראל, הקשיחה הצמרת המדינית האמריקנית, הנשיא ניקסון וקיסינג’ר, את ההתבטאויות שנועדו לרמוז לאוזני הערבים והסובייטים שארצות הברית נחושה לעמוד לימין ישראל באספקת הנשק כתגובה לחימושם של הערבים, ואף לא תהסס להתערב בכוח אם ינקטו צעדים דומים על ידי הסובייטים. בהתייעצות פנימית של ראשי הממשל האמריקני הוחלט להגביר את אספקת הנשק לישראל ולספק לה יותר ממה שמספקים הסובייטים לערבים. מדיניות זו וההצהרות שיתלוו לה תבהיר לערבים שאין להם אופציה צבאית ויש להפעיל מחדש את התהליך המדיני. ההחלטות המדיניות תורגמו לשפת המעשה – משלוחי הנשק גברו וכלי התקשורת דיווחו עליהם בהרחבה. תמיכתו הנחרצת של הממשל בישראל קיבלה ביטויים פומביים, בין השאר בתזוזות של הצי האמריקני אל עבר הים התיכון.
