סיפור מלחמת יום הכיפורים - יום אחר יום

.1 | התקפה ממערב לתעלת סואץ על רקע חידוש המגעים להשגת הפסקת אש - תגיד לו [לקיסינג'ר] "אתה לא תתבייש בנו"

ב-17 וב-18 באוקטובר הצליח צה”ל, לאחר קרבות קשים שעלו בקורבנות רבים, לפתוח את הציר המוביל לאתר הצליחה של התעלה ולמתוח שני גשרים על התעלה. באותם הימים ובאלו שבאו לאחריהם חצו כוחות גדולים משלוש אוגדות משוריינות של צה”ל את התעלה תחת הפגזות כבדות של המצרים (ראו מפה: מבצע אבירי לב). לאחר יומיים של מצבי רוח משתנים, על רקע ידיעות סותרות על התקדמות ההתקפה בדרום, התאפיינו ה-17 וה-18 באוקטובר בביטחון הולך וגובר של מנהיגי ישראל ובשיפור גדול במצב רוחם כשהידיעות הטובות זורמות מן הדרום.

ב-17 באוקטובר לא נערכו התייעצויות של קבינט המלחמה ולא ישיבת ממשלה. המידע על היום הזה שאוב ברובו מיומן הלשכה. גולדה קיבלה דיווחים שוטפים ממזכירה הצבאי על התקדמות המערכה, בהם על התקדמות הכוח בגדה המערבית של התעלה, למרות ש”הפקק” בציר עכביש טרם נפתח, וגם התקפת גדוד 890 של חטיבת הצנחנים עליה פיקד עוזי יאירי לא הצליחה לפותחו. עוזר שר הביטחון צבי צור (צ’רה) עדכן את ראש הממשלה באשר להתקדמות האספקה האווירית האמריקנית. לאור העיכוב באספקת טילי טאו, הוחלט כי גולדה תשלח שדר אל קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט, ותבקש ממנו שגרמניה תוותר על הזמנה של טילי טאו (“עורב”) מארצות הברית כדי שישראל תקבל אותם לפניה.

 

 

מדי פעם עדכן אותה שר הביטחון בתמונה הכללית. בדיווחיו של דיין על המצב בדרום, שבה לשרור הרוח האופטימית וב-17 באוקטובר, קבע במצב רוח מרומם, שאם הדברים ימשיכו להתנהל כפי שהם מתנהלים עתה והסובייטים לא יעשו משהו מיוחד, זו תהא התפנית במלחמה. ההצלחה המסתמנת של הפעולה התקבלה באנחת רווחה עמוקה אצל דיין שהביע קודם לכן חשש שהפעולה עלולה להיכשל על כל המשמעויות הקשות שיש לכישלון כזה. מן הדיונים בלשכה עולה שרק באותו יום הבינה ההנהגה שלאחר ההצלחה החלקית בצפון והתסכולים הנמשכים בדרום, מתחיל הגלגל לנטות לטובת צה”ל גם בחזית התעלה. בלשכת ראש הממשלה שררה עתה אווירה נינוחה בהרבה, וניתן היה לחוש אפילו בקולות של עליצות וחידודי הומור: “חג שמח, אם אתה זוכר שחג היום”, אמרה גולדה בטלפון לשגריר דיניץ והוסיפה בצחוק: “הלילה ישנת? תתבייש לך!”.

עבור גולדה היו דברי דיין  בשורות טובות ומעודדות. מאז תחילת המלחמה ליווה אותה החשש שהכישלון היחסי של ישראל בלחימה יתפרש בעולם כביטוי לעובדה שישראל אינה חזקה כפי שחשבו. כיוון שהחזיקה בתפיסה שקיומה של ישראל מותנה בחוזקה הצבאי, חששה מהשפעתם של הלכי רוח כאלו על מעמדה של המדינה בעולם ובעיקר בעיני האמריקאים. דברי התוכחה של קיסינג’ר שישראל “אכזבה” את האמריקאים מבחינה צבאית היו כמו מקלחת של צוננים על ראשם של מנהיגי ישראל. שותף לדאגתה של ראש הממשלה היה משה דיין. לכן עתה כשעדכן  את דיניץ בטלפון על ההישגים בדרום, כדי שימסור אותם לקיסינג’ר, טרח דיין להדגיש בפניו: תגיד לו “אתה לא תתבייש בנו”.

אחת הסיבות להצלחה הישראלית הייתה העובדה שהמצרים עדיין לא הבינו את מהות הפעולה של צה”ל והניחו שמדובר בפשיטה מקומית בלבד. לכן נעשו מאמצים רבים לשמור את דבר אופייה והיקפה של פעולת צה”ל בסוד. הנחיות ברוח זו מסר גזית לדיניץ וזה העביר אותם גם לאבן בניו יורק (מברקים ול/937, ונ/9, א-4996/4 ע’ 350, 434).

אולם להתייצבות המצב הצבאי היה גם היבט ציבורי שלא היה נוח להנהגה. מן היומן עולה שבלשכה נתנו את הדעת על כך שככל שנקפו הימים כך גברו הרינונים והתהיות על הכישלון המודיעיני והמבצעי בימים הראשונים. הציבור, שעד לרגע זה הקפיד על שמירת חזית אחידה, החל להשמיע בקול רם יותר ויותר את השאלות שניקרו בו. יגאל אלון התייחס לכך באותו יום בדברים שאמר בלשכתה של גולדה: “צריך לקיים דיון בעניין הלחש רחש על הגיוס ועל המנע. הם כבר פועלים ומפרסמים. ב’העולם הזה’ כבר הופיע משהו בכתב”.

השינוי לרעה במצבם הצבאי של הערבים עורר את ברית המועצות להעלות מחדש את שאלת הפסקת האש על סדר היום. ראש ממשלת ברית המועצות אלכסיי קוסיגין הגיע לביקור בקהיר להתייעצויות עם ההנהגה המצרית בעניין זה. השגרירות בוושינגטון דיווחה שבפגישה שקיים דיניץ עם הגנרל סקוקרופט בבית הלבן, נמסר לו שהסובייטים גיששו אצל האמריקאים באשר לנכונותם להעביר במועצת הביטחון החלטה על הפסקת אש במקום הימצאם של הכוחות ולגבי האפשרות לקשור את הפסקת האש להחלטה 242. דיניץ נתן בשיחה ביטוי להתנגדותה של ישראל לקשור בין הדברים. עוד נדונו בפגישה המצב בחזיתות ונושא אספקת הנשק (מברקים לו/147, לו/149, א-4996/4 ע’ 409, 412 – 428).  בשיחה נוספת עם קיסינג’ר דיווח לו דיניץ על שיפור המצב בתעלה (מברק לו/152 א-4996/4 ע’ 432). למרות המסרים המרגיעים שהשמיעו האמריקאים, חשו מעתה מנהיגי ישראל ששעון החול לקראת הפסקת האש מתחיל לתקתק, ולכן על ישראל למהר ולהשיג הישגים קרקעיים רבים ככל האפשר לפני שזו תכנס לתוקפה (ראו גם: סיכום עמדות ישראל, המעצמות והערבים במו”מ להפעלת מועצת הביטחון לצורך החלטה על הפסקת אש, 22-6 באוקטובר 1973, א-7023/1 ע’ 117 – 127).

היום הסתיים בדיווח של שר התחבורה שמעון פרס על המאמצים שנעשים כדי להבטיח את התנהלותה התקינה של התחבורה הציבורית. פרס  סיפר גם על המאמצים  להבטיח שכל הדואר אל החיילים בחזיתות ומהם יגיע לבני משפחותיהם במהירות האפשרית. “בתחילת המלחמה נתתי הוראה: כל מכתב של חייל נחשב למברק, ועל ידי כך מגיעים המכתבים כל יום, אמר. (יומן לשכת ראש הממשלה,  17.10.73, א-7487/15 ע’ 2 – 11).