סיפור מלחמת יום הכיפורים - יום אחר יום

.1 | מלחימה צבאית למאבק מדיני – "עלינו להבין שהרוסים לא יתנו לנו להשמיד את הארמיה השלישית"

ב-09:30 התכנסה הממשלה ועל סדר יומה הפרות הפסקת האש על ידי המצרים והצבת כוח החירום של האו”ם. דיין דיווח על התפרסות משקיפי האו”ם בכמה מקומות בחזית המצרית ובחזית הסורית. שר הביטחון סקר את ההבדלים בין כוחות האו”ם השונים ואת הבעייתיות שעלולה להיווצר עם בואו של כוח חירום לפקח על הפסקת האש. גם שר החוץ אבן התייחס לעניין זה וציין שבניגוד למשקיפים, כוח החירום מחזיק בפועל בשטח ומשמש חיץ בין הצבאות הלוחמים. אבן אמר שהכוח הוקם כדי לצנן את המשבר ול”הוריד את הטמפרטורה הבינלאומית שהגיעה לנקודה קדחתנית ממש”.

 

 

בהמשך הדיון עלו שאלות כגון: היחסים עם האמריקאים, גורלה של הארמיה השלישית ושאלת העיר סואץ המכותרת. דיין השיב שכרגע מאושרת העברת פלזמה בלבד לארמיה השלישית. לגבי סואץ מסר שהמושל האזרחי של העיר מעוניין להיכנע לצה”ל, אך כוחות הצבא המצרי בעיר אינם מוכנים להיכנע. שר הביטחון אמר שכיבוש העיר סואץ ישרת היטב את המטרות הישראליות ויבטיח את הכיתור המלא של הארמיה השלישית. כשזיכרון ההתקפה הכושלת על העיר סואץ עדיין טרי, הציע שר הביטחון להימנע מהתקפה צבאית עליה ולכבוש אותה רק לאחר כניעת העיר ולאחר שכוחות הקומנדו המצריים יסכימו להתפנות ממנה. כמה שרים ובהם ורהפטיג ואבן התנגדו להצעתו. שר החוץ אמר שהמשבר החמור עדיין לא מאחורינו כי הסובייטים הציבו לעצמם מטרה למנוע את כניעת והשפלת הארמיה השלישית ולא יוותרו על כך. בעניין הנסיגה לקווי 22 באוקטובר וגורלם של הארמיה השלישית והעיר סואץ עוד צפויים לחצים קשים על ישראל, אמר, וכיבוש סואץ באווירה הבינלאומית השוררת עתה היא התגרות שתמתח את החבל מעל ומעבר.

שרים אחדים, כגון קול וספיר דיברו על הטלטלות הרגשיות הקשות שעברו במהלך המלחמה והצטרפו לדעה שאל לה לישראל להיכנס לעיר סואץ ובוודאי שלא להחליט על כך עתה. על ישראל לעשות כל דבר כדי למנוע את הישנות המשבר הבינלאומי, אמרו. הם תהו האם תמיד תעמוד ארצות הברית בצורה כזו לצד ישראל מול הסובייטים גם אם יתפתח משבר נוסף עמם? שמעון פרס רמז שלדעתו כל עניין המשבר בין המעצמות נופח מעל ומעבר, ולכן אין להיבהל מלחץ בעניין העיר סואץ עוד לפני שהוא הגיע. אלון והלל אמרו שבעניין כיבוש סואץ לא צריך להחליט בחיוב או בשלילה, אלא להסמיך את ראש הממשלה ושר הביטחון להחליט בעניין בהתאם להתפתחויות מתוך הבנה שבכל מקרה לא מדובר בהתקפה צבאית יזומה על העיר.

ראש הממשלה סיכמה את הדיון. היא הביעה פליאה על הוויכוח המר והטעון שהתפתח. דיונים כאלו ידענו בעבר “כאשר לא הייתה לנו הצלחה, והיה לנו רע ומר”, אמרה, ואילו עתה הנושאים שעומדים על הפרק באו בעקבות ההצלחה הישראלית ולכן אין לאווירה הזו מקום. היא הסבירה שלמרות המתיחות והטונים הגבוהים בין ישראל לאמריקאים בימים האחרונים, “הם שמחים על שהגענו למה שהגענו בגדה המערבית [של תעלת סואץ]. הם מצטערים על שלא עשינו יותר”. היא קראה לשמור מכל משמר על היחסים הטובים עם האמריקאים, חרף העליות והמורדות. “אמריקה היא דבר יקר לי. אני באה משם. זו הייתה בעצם המולדת השנייה שלי”, אמרה. לגבי העיר סואץ העירה שאם יצא הצבא המצרי וייכנס לעיר כוח החירום של האו”ם הדבר לא יהיה לטובתה של ישראל. היא תמכה בכניסה “שקטה” של צה”ל לעיר וקבלת האחריות עליה. הממשלה החליטה לאשר את הקמת כוח החירום של האו”ם לפיקוח על הפסקת האש. כמו כן החליטה שלא יעשה מאמץ צבאי יזום לכיבוש העיר סואץ. אם תבוא הצעה לכניעה של העיר, מוסמך מפקד צה”ל במקום לקבל את הכניעה, אולם כניסת כוחות צה”ל לעיר טעונה את אישור הממשלה. כמו כן אשרה את המשך המדיניות בעניין הארמיה השלישית ובמרכזה הסגר מוחלט עליה ואי העברת דבר למעט פלזמה לפצועים (הפרוטוקול המלא של ישיבת הממשלה, 26/10/1973 ב-09:30).

בהמשך היום נמסר דיווח לראש הממשלה שהמצרים תוקפים בגזרת הארמיה השלישית ומנסים לצלוח מערבה בחמש נקודות ובאמצעות הקמת גשר ולשבור את הכיתור, וכי שר הביטחון אישר את הפעלת חיל האוויר נגדם. דיווחים על כך הועברו לדיניץ עבור האמריקנים (מברקים ול/29, ול/33, א-4996/5 ע’ 14, 10).

אולם במוקד הדיונים עמד עניין הכיתור של הארמיה השלישית. קיסינג’ר הגיע למסקנה שהשמדתה של הארמיה השלישית תפגע באיזון המסוים שביקש ליצור בתחושות של הצדדים הלוחמים לגבי הישגיהם במלחמה, שאותו ראה כחיוני עבור הצלחת המו”מ המדיני שתכנן.

תחילה התנהל הוויכוח בין ישראל לאמריקאים בעניין הזה בטונים נמוכים. במברק מוושינגטון מסר השגריר דיניץ שקיסינג’ר קיבל “אגרת היסטרית מסאדאת”, ובו טענות על כך שהארמיה במצב קשה וכי ישראל דורשת מכוחותיה להיכנע. סאדאת איים שינקוט ב”פעולה חד צדדית”, וקיסינג’ר שאל אותו “מה אנחנו יכולים להציע כדבר הומניטרי לאספקה לא צבאית לכוח הנצור”, דיווח דיניץ.

בדיון עם שר הביטחון והרמטכ”ל בלשכה ב-19:30 אמר דיין שהמצב בגבול הצפון בשל עתה לטיפול בעניין חילופי השבויים. הוא הציע לכלול בכך את הוצאת יהודי דמשק. לגבי הדברים של קיסינג’ר על הארמיה השלישית, הציע דיין להגיע לעמדה משותפת עם האמריקנים. הוא אף הציע לשקול לאפשר את יציאת הארמיה השלישית על ציודה ובלבד שלא לאשר למצרים העברת אספקה שתהפוך אותה לכוח לוחם אפקטיבי במקום המצאה. הרמטכ”ל אמר שבמצבה הנוכחי של הארמיה “אולי עוד יום יומיים יביאו אותם לקטסטרופה”, דבר שיביא ליציאתם ללא הנשק. גולדה הזכירה שאחרי הכול לא קיסינג’ר לבדו קובע את מהלך העניינים. “הקונגרס לא ייתן לניקסון להסתבך בעניין הזה”, אמרה.

ואמנם בשעות הערב החל הלחץ האמריקני המסיבי על ישראל. הצעותיה של ישראל להעברת פלזמה לארמיה השלישית ושיירה רפואית לעיר סואץ נדחו על ידי קיסינג’ר כלא מספקות. “אנו נביא על עצמנו עימות על הסובייטים ונקשה עליהם להתייצב עמנו”, דיווח דיניץ מפיו והוסיף: “הנשיא עצמו מתעניין ולוחץ בנושא. עלינו להבין שהרוסים לא יתנו לנו להשמיד את הארמיה השלישית”. קיסינג’ר הציע לישראל להודיע על הסכמתה להכנסת אוכל ומים לארמיה הנצורה וביקש תשובה מיידית לאור דחיפות העניין (מברק לו/304, א-4996/5 ע’ 201).

ככל שנקפו הדקות כך החריף הטון של חילופי הדברים בין ישראל לאמריקאים כפי שעולה מרישומי יומן לשכת ראש הממשלה ומנוסח המברקים התכופים ששלח דיניץ ללשכה בלילה רווי המתח הזה. ב-21:30 שלח דיניץ מברק נוסף ובו שדר תקיף ביותר מלורנס איגלברגר בשמו של קיסינג’ר, שטען שמקורות אמריקאים מדווחים שישראל היא זו שיזמה את הלחימה באותו היום. מזכיר המדינה הוסיף שארצות הברית לא תסכים להיגרר על ידי ישראל למלחמה ואם יתברר שהדברים נכונים תצא היא באופן פומבי נגד ממשלת ישראל. דיניץ ענה אף הוא בטון חריף לא פחות, וביקש להודיע לקיסינג’ר שאינו מוכן לקבל כל הזמן איומים עוד בטרם נבדקו נכונות הדברים (מברק לו/307, א-4996/5 ע’ 195 – 197). בעקבות המברק ניהל ישראל ליאור שיחת טלפון עם דיניץ בה מסר לו שהנספח הצבאי האמריקני בישראל תודרך בעניין וכי הקרבות התפתחו כתוצאה מניסיונם של כוחות הארמיה השלישית לצלוח מערבה כדי לפרוץ את הכיתור. אין שחר לטענות האמריקניות, אמר. אנו חושבים כל הזמן על פתרונות והעלה הצעה שעלתה בדיוני הלשכה שאהרון יריב יצא לוושינגטון להסביר לקיסינג’ר את המצב לאשורו.

אולם זמן קצר לאחר מכן מסר ליאור לגולדה מפי דיין שהרמטכ”ל אישר הפצצות של חיל האוויר בהיקפים גדולים בהרבה מאלו שאישר לו שר הביטחון. “פעם ראשונה שצעקתי על דדו”, מסר דיין והציע שראש הממשלה תקרא את הרמטכ”ל לסדר. אלא שגם כשקיסינג’ר השתכנע שלא ישראל היא שיזמה את הקרבות הוא הלך והגביר את לחצו על ישראל. בשיחה מתוחה, שהנוסח המלא שלה נשלח ללשכת ראש הממשלה, דחק מזכיר המדינה בישראל להסכים מיד להעברת מים ומזון לארמיה כי המצב מתקרב לנקודת רתיחה. “מה אכפת לכם אם הארמיה השלישית תצא עם הטנקים המחורבנים שלהם, ממילא יספקו להם הרוסים טנקים חדשים”, אמר מזכיר המדינה לדיניץ והוסיף שישראל גוררת את המעצמות לעימות גלובלי (מברקים לו/308, לו/310, א-4996/5 ע’ 193, 181 – 189).

בלשכת ראש הממשלה שררה תחושה של משבר ואי הבנה לעמדתם של האמריקאים. “זה נורא הם מקבלים נוטות [איגרות] מסאדאת ומברז’נייב”, אמרה גולדה. בשיחתה עם דיניץ ב-23:35  אמרה ראש הממשלה שישראל מוכנה להיפגש עם המצרים “בכל זמן ובכל מקום”, כדי לחפש פתרון שישמור על כבודם של המצרים ולא תהיה בו “לא כניעה, לא השפלה”. “צריך לשמור על יוקרתם של כל העמים בעולם. רק אותנו אפשר להפקיר”, אמרה גולדה בציניות.

היום הסתיים במעין שיחת ברור בין ראש הממשלה לרמטכ”ל שטען שכל הפעולות של חיל האוויר נעשו באישור שר הביטחון ולפיכך: “אני עומד נקי לגמרי” (יומן לשכת ראש הממשלה, 26/10/73, א-7488/16 ע’ 2 – 15).