.1 | תחילת הדיונים עם המצרים בקילומטר ה-101 על רקע סערת רוחות ציבורית בעניין השבויים – "בציבור יש מתיחות, ציפיות ותמיהות על חוסר ההדדיות מצד מצרים בנושא שבויינו"
ב-28 באוקטובר לאחר דחיות רבות נפגשו בשעה 01:45 בבוקר המשלחת הישראלית בראשות האלוף אהרון יריב עם המשלחת המצרית בראשות הגנרל עבד אל ראני גמאסי. יריב תאר את מהלך הפגישה ואת הדברים שהועלו לדיון במהלכה בפני שרי הממשלה שהתכנסה בשעה 10:30. יריב ציין שאמר למצרי בתחילת הישיבה ש”באמצעות המשא ומתן אנו רוצים להגיע לשלום ולמערכת יחסים תקינה אתם”. בהמשך הציג יריב את האלמנטים שעליהם צריך להחליט כדי לשמור על הפסקת האש. הוא העלה את הצעתו של דיין בדבר חילופי שטחים עם אזור חיץ בין הצבאות. יריב שב והדגיש את עניין חילופי השבויים וקיבל הבטחה לקבל רשימה של השבויים הישראלים במצרים. הנציג הישראלי הודיע על הסכמתה של ישראל למעבר שיירת האספקה אחת אל הארמיה השלישית, אך דחה את דרישתו של גמאסי לדון בנסיגה אל קווי 22 באוקטובר ובהעברת שיירות אספקה נוספות בטענה שאין לו מנדט לדון על עניינים אלו. הוא מסר לשרים שעל פי התרשמותו עיקר עניינם של המצרים הוא בהבטחת קיומה של הארמיה השלישית, ולשם כך הם מוכנים להתפשר בעניין השבויים ובעניין פתיחת מיצרי באב-אל-מנדב.
הדיון שהתפתח לאחר מכן עסק בחלקו הגדול בעניין השבויים הישראלים והקשר בינו לבין הצעדים של סיוע הומניטרי כלפי הארמיה השלישית. חששה של ראש הממשלה מ”מרד אזרחי” בנושא השבויים (ראו לעיל 27/10) נאמרו על סמך הלכי הרוח ששררו בציבור הישראלי. אל לשכתה של ראש המשלה הגיעו פניות מהורים של חיילים שבויים ונעדרים שדרשו להגביר את המאמץ להביא לשחרור השבויים ולמידע על גורלם של הנעדרים, וחלקן פורסמו בתקשורת. קבוצת הורים דרשה מראש הממשלה להתכחש להפסקת האש ולמנוע כל מעבר אספקה לארמיה הנצורה עד שייוודע גורל ביניהם. הלכי הרוח האלו אף הועברו לידיעת האמריקאים. “סומכים עליך שתסביר לנפתלי [קיסינג’ר] כי בציבור יש מתיחות, ציפיות ותמיהות על חוסר ההדדיות מצד מצרים בנושא שבויינו”, כתב גזית לדיניץ לילה קודם (מברק ול/46, א-4996/6 ע’ 161).
משתתפי הישיבה היו מודעים היטב לתסיסה שהלכה וגברה בציבור הישראלי בעניינם של השבויים והנעדרים ונתנו לכך ביטוי בדבריהם. שר הביטחון דיווח על המגעים עם אנשי הצלב האדום לגבי מצבם של השבויים הישראלים ומסר על רצונו להתנות את תהליך פינוי הפצועים מהארמיה השלישית במידע עליהם. הרמטכ”ל דיבר על תחושות הקשות והתסיסה ללא תקדים שקיימות בצה”ל לגבי העובדה שבשעה שניתן סיוע הומניטרי לארמיה המצרית אין כל התקדמות בעניין חילופי השבויים, “עד כדי הגדרה של אווירת מרד”, כדבריו. למרות דבריו הנרגשים של דדו התגלעה בדברי השרים מחלוקת אם לקשור בין שני הנושאים – אספקה לארמיה וחילופי השבויים. בסופה של הישיבה הוחלט “לעכב ביצוע תשובתנו החיובית ל’צלב האדום’ בעניין מעבר הפצועים של הארמיה השלישית, עד לקבלת תשובה מניחה את הדעת בנושא השבויים שלנו” (פרוטוקול ישיבת הממשלה, 28/10/1973 ב-10:30).
אולם הלחץ האמריקני עשה את שלו ואת שיירת האספקה שעליה הוחלט בפגישת שני הצדדים בקילומטר ה-101 לא ניתן היה לעצור. ב-17:00 החלה שיירת האספקה לארמיה השלישית לעשות את דרכה מזרחה. ב-18:05 דיווח ליאור לגולדה שישנם קשיים רבים בהעברת השיירה ומטעניה אל הארמיה המכותרת. זמן קצר לאחר מכן דיווח דיניץ מפי קיסינג’ר שהמצרים מבקשים פגישה נוספת בין המשלחות ושגריר ישראל בוושינגטון העריך כי רצונם בהעברת שיירת אספקה נוספת. קיסינג’ר אף מסר שבפני ניקסון עומדת הצעה של הפנטגון להעביר את האספקה לארמיה השלישית באמצעות האמריקאים (ראו: מברק לו/328) (ראו גם: האספקה לארמיה השלישית, סיכום שהכין מרדכי גזית, א-7023/1 ע’ 44 – 48).
ב-18:40 התכנסה התייעצות של הקבינט עם אבא אבן כדי לדון בעניין המגעים עם המצרים, בנושא השבויים ובעניין שיירת האספקה לארמיה השלישית. דיין אמר שהוא הופתע מנכונות המשלחת המצרית לדון בכול ובכלל זה בהצעה להפרדת כוחות. שר הביטחון טען שהמצב מאוד מסובך, לא ברור לאן הדברים הולכים וקשה למצוא לו פתרונות במנגנון הדיונים הקיים. לכן הציע לגולדה “שאולי עליך לנסוע לוושינגטון ולדבר אתם, לנסות להגיע עם ניקסון או קיסינג’ר לאיזו שהיא הבנה”. הוא דחה על הסף את דרישות המצרים לגבי חזרה לקווי 22 באוקטובר ולגבי אספקה שוטפת לארמיה. הוא הציע להציג את הצעת ההפרדה כבסיס לכל פתרון וגולדה תמכה בדעתו. בחילופי הדברים נשמעה הערכה שאם לא תהיה תזוזה מדינית כשלהי, הדבר עלול לגרור את חידוש המלחמה.
גולדה תמכה, כמו אלון ואחרים, בקיום פגישה נוספת עם המצרים ובנסיעתה לשיחות בוושינגטון, גם כדי להקדים את ביקורו הצפוי של קיסינג’ר בקהיר. על רקע זה היא שללה את הצעתו של דיין למנוע את פריקת משאיות האספקה שעומדת להגיע אל התעלה והעברת תכולתם לצדה המזרחי, כל עוד לא התקבל מידע בעניין השבויים. גולדה אמרה כי זו התגרות באמריקאים, ולכן “איננו יכולים לעשות זאת וגם לבקש פגישה [עם האמריקאים], כי אז לא אבקש”. גולדה סיכמה את ההתייעצות ואת הדברים שצריך לעשות בעקבותיה כך: א. לבקש משמחה [דיניץ] לנסות לסדר פגישה. ב. להודיע לו [לקיסינג’ר] שהפגישה [עם המצרים] מחר מתקיימת. ג. להודיע לנפתלי מראש שלא עולה על דעתנו להמשיך בשיירות, אבל מחר אנו מבקשים תשובה על התכנית שלנו [להפרדה] ונבקש מהם מה הם עושים בעניין השבויים”. רוח הדברים הייתה שאם גולדה תצא לוושינגטון עליה להציג לניקסון ולקיסינג’ר את תכנית ההפרדה ולקבל הבטחה שלא תהיה חזרה לקווי ה-22 באוקטובר. כמו כן לעמוד על פתרון עניין השבויים. עוד סוכם לבקש במפגש הבא עם גמאסי שתהיה פגישה בדרג מדיני כדי לקדם את הצעת ישראל. גולדה הנסערת מהלחץ הציבורי התקיף עליה סיכמה שלא יינתן למצרים לפנות פצועים מהארמיה, “לא שבויים, לא פצועים, לא חומרי רפואה ולא שום דבר”, עד שלא יתקבל מידע בעניין השבויים הישראלים. (לפרוטוקול המלא שלח ההתייעצות ראו: תעודה קבינט 31).
דקות ספורות לאחר תום ההתייעצות קיימה ראש הממשלה שיחה עם השגריר דיניץ, המתוארת ביומן לשכתה, ודיווחה לו על עיקרי ההתייעצות שזה עתה תמה. גולדה העמידה אותו על החומרה שבה רואה ישראל את עניין השבויים ועל סערת הרוחות שמעורר העניין הזה בציבור הישראלי ואמרה שכבר “הייתה הפגנונת קטנה נגד הפגישה הזאת, נגד השיירה”. לא נוכל להמשיך בהעברת שיירות ואם המצב יישאר כפי שהוא הרי שתפרוץ מלחמה חדשה בתוך ימים או שבוע לכול היותר. הפיתרון היחידי האפשרי הוא התכנית הישראלית לחילופי שטחים (הפרדה), אמרה ראש הממשלה. גולדה הסבירה שברצונה להיפגש עם הנשיא ניקסון ועם קיסינג’ר משום שהמצב בנוכחי והאפשרויות הבלתי ברורות לגבי העתיד אינו טוב עבור ישראל. דיניץ הסכים שחשוב לקיים עתה ביקור בוושינגטון וגולדה הוסיפה: “אני יכולה לבוא אינקוגניטו. אוציא את המדים שבהם באתי אל עבדאללה [ב-1948] ואני יכולה לבוא אפילו כמו המופתי […..] סוכם שדיניץ יבדוק עם קיסינג’ר את נכונותם של האמריקנים לביקורה של גולדה (לנוסח המלא של השיחה ראו: א-7046/8, ע’ 341 – 347).
דיניץ נפגש עם קיסינג’ר ב-21:00 (שעון וושינגטון) ושטח בפניו את בקשתה של גולדה להגיע לשיחות בוושינגטון. תגובתו הראשונית של קיסינג’ר הייתה שלילית. מזכיר המדינה לא ראה צורך לדון בשלב זה בהצעות מדיניות ורצה להבטיח את עניין הארמיה ה-3. הוא טען בכעס שהצעותיה של ישראל נועדו כדי לאפשר לה להשמיד את הארמיה השלישית. איש לא ייתן לכם לעשות זאת, אמר, ואם לא תאפשרו העברת אספקה לא צבאית לארמיה, יעשו זאת אחרים ובכלל זה האמריקאים כהצעתו של הפנטגון. דיניץ סתר את דבריו, הציג את הסכנות שעומדות בפני ישראל ואת חשיבות ביקורה של גולדה בארה”ב. ככל שחלפו הדקות כך התרכך טון דיבורו של מזכיר המדינה שהבטיח לבדוק עם הנשיא את העניין ביקורה של ראש ממשלת ישראל. למעשה נתן קיסינג’ר להבין שהביקור אכן יתקיים (מברק לו/335, א-4996/6 ע’ 522 – 530).
יום ה-28 באוקטובר הסתיים אפוא ללא פריצת דרך במשבר, אך עם תחילתו של מהלך שנראה היה שיכול להביא לקידום פתרונו (יומן לשכת ראש הממשלה, 28/10/1973, א-7488/18 ע’ 2 – 8).
