סיפור מלחמת יום הכיפורים - יום אחר יום

ה.1 | המטוטלת נעה בין אופוריה לדכדוך - "רק בבוקר היה צריך 'להחזיק' את אריק [שרון]"

היום השלישי למלחמה היה יום של מהפכים קיצוניים בתחושות שליוו את הנהגת ישראל ונעו בין אופוריה לדכדוך. תחילתו של היום דווקא בשרה טובות. בשעות הלילה של ה-7 באוקטובר ובבוקר ה-8 באוקטובר החל המצב ברמת הגולן לנטות לצדו של צה”ל כששלוש אוגדות החלו בהתקפה על הכוח הסורי ובדחיקתו מעמדותיו הקדמיות. בדרום החלו האוגדות שבפיקודם של אלוף אברהם אדן (ברן) ואריק שרון בהכנות להתקפה הדרגתית על ראשי הגשר המצרים בגזרה המרכזית והדרומית של התעלה.

הדיווחים שקבלה גולדה מאיר בבוקר מתת אלוף ליאור ציירו תמונה מעודדת יותר על הנעשה בצפון, ועל תחילתה של התקפת הנגד של צה”ל בדרום. האווירה המשופרת בלשכת ראש הממשלה מצאה ביטוי בהתייעצות קצרה עם הרמטכ”ל בשעה 09:50. דדו ביקש וקיבל מראש הממשלה אישור לתקוף מהאוויר מספר מטרות באזור פורט סעיד ופורט פואד. לנוכח התחושה שקרובה שעת הדיפתם של המצרים אל מעבר לתעלה, טען הרמטכ”ל בסיום הפגישה ש”בעניין המעוזים בקו התעלה ‘הוויכוח ההיסטורי’ נגמר” – רק שני מעוזים נפלו, חלקם פונו וחלקם עדיין מוחזקים על ידינו וממשיכים למלא את יעדיהם היטב” (דיון אצל ראש הממשלה, 8/10/1973 ב-9:50, א-7117/1, ע’ 51 – 52).

התחושות האופטימיות נמשכו גם בישיבת הממשלה שהתכנסה מיד לאחר מכן. בישיבה דיווח הרמטכ”ל על השיפור במצב והביע תקווה שלמחרת כבר יתייצבו כוחות צה”ל בקו הפסקת האש בגולן ואולי אף יחדרו במספר מקומות מעבר לו, אם תאשר זאת הממשלה. עוד דיווח דדו על התקדמות מוצלחת של מתקפת הנגד בסיני ואף שנשקלת האפשרות, אם יתפתחו התנאים המתאימים, לצלוח בכמה מקומות את התעלה עוד באותו יום לצדה המערבי על גשרים שהקימו המצרים. בהמשך הישיבה אף מסר דדו שיתכן ויש כבר ראש גשר אחד של צה”ל בצד השני של התעלה. לשרים  נמסר גם על תשדורות מצריות שנקלטו ומבטאות מצוקה ובקשה לעזרה. גולדה הביע תמיכה חד משמעית באפשרות שצה”ל יחצה במתקפת הנגד שלו את קווי הפסקת האש כדי להעמיד את ישראל בעמדה אסטרטגית טובה יותר, וגם “משום שהם מוכרחים ללמוד את הלקח, שבעד כל מעשה כזה צריך לשלם”. כל השרים הביעו גם הם תמיכה בחדירה של צה”ל מעבר לקווים. פחות מיממה לאחר אווירת הייאוש והנכאים שאפיינה את הדיונים שבהם דובר כיצד “להגן על ארץ-ישראל”, כבר שררה בישיבה התרוממות רוח ונשמעו  דיבורים מפי יגאל אלון אפילו על כיבוש שטחים נרחבים בסוריה ואיום על דמשק. מספר שרים ובהם גלילי, ספיר ובורג הזהירו מפני אופוריה טרם זמנה בשעה שצפויים עדיין קרבות קשים וקורבנות לא מעטים. הממשלה החליטה ש”ראש הממשלה ושר הביטחון מוסמכים לאשר לצה”ל, ככל שתהיה אפשרות, לתפוס מאחזים צבאיים מעבר לתעלה, ומעבר לקו הפסקת האש ברמת הגולן לשיפור עמדותינו נגד מתקפות חדשות של האויב” (הפרוטוקול המלא של ישיבת הממשלה, 8/10/1973 ב-10:00).

 

 

השיפור המסתמן במצב הצבאי והאפשרות שצה”ל ידחק את צבאות האויב חזרה מהשטחים שכבשו כבר בעתיד הנראה לעין,  הגביר את הצורך לפעול כדי לסכל החלטה בדבר הפסקת אש במועצת הביטחון. במברק ששלחה ראש הממשלה לשר החוץ אבן לקראת מושב מועצת הביטחון של האו”ם, דיווחה לו על המצב המשתפר, ולכן “אין להעלות על הדעת למלא אחר החלטת הפסקת האש כל עוד לא נהדפו צבאות האויב ולא נשברה התקפתו”. היא הנחתה אותו “להשתדל ולהאריך הדיון וההחלטה” (מברק ול/786, א-4996/3 ע’ 130)

האווירה האופטימית בלשכת ראש הממשלה הגיעה לשיאה בשעות הצהריים כשתת אלוף ליאור דיווח מחזית הדרום שכבר יצאה הודעה מצרית שאמ”ן מפרש אותה כהכנת הציבור המצרי לאפשרות של כישלון. האלוף ליאור דיווח גם שבחזית עצמה אמנם לא בוצעה עדיין צליחה, אך הכוח שאמור לצלוח את התעלה כבר מוכן, “המערך המצרי מתמוטט ומכים בו”… ברן על התעלה ונוסע לאורכה”, לשון הדיווח. גם בעניין האספקה הצבאית האמריקנית נראה היה שהמאמצים נושאים פרי: “יש הכרעה עקרונית של ניקסון בעניין הפנטומים. עכשיו העניין רק ביצוע… קיסינג’ר מחפש דרך להטסתם”, דיווחה גולדה לאחר שיחת טלפון עם השגריר דיניץ, דיווח שהתברר בהמשך כטרם זמנו. גם האמריקנים בקשו לברר אם אכן ישנם כוחות ישראלים ממערב לתעלה, כפי שדיווח דיניץ (מברק לו/988, א-4996/3 ע’ 39). 

כל אותו הזמן נמשכו המגעים הרצופים עם קיסינג’ר באמצעות השגריר שמחה דיניץ בעניין הציוד הצבאי. במגעים עם האמריקנים הודגש שוב ושוב שישראל נלחמת לא רק נגד הערבים, אלא נגד הנשק הסובייטי שבו חומשו ארצות ערב במשך שנים על ידי ברית המועצות (מברק ול/982, א-4996/3 ע’ 31 – 32). קיסינג’ר דיבר מצד אחד על תמיכתו בישראל ובלשונו “אתם מוכרחים להכות קשה וחזק ואתם מוכרחים לנצח”, ועל הבטחתו לעשות כל מאמץ הן כדי להביא לדחיית  הדיונים במועצת הביטחון והן כדי להבטיח אספקת הנשק לישראל. ומצד שני העביר קיסינג’ר את המסר שאנשי הפנטגון מערימים קשיים רבים בעניין הנשק ועניין המטוסים קשה אף יותר. על הנשיא ניקסון מופעלים לחצים רבים. רק בזכותו עצמו ובזכות הגנרל הייג עומד ניקסון לצדה של ישראל, הטעים מזכיר המדינה. (למשל מברקים  לו/983, לו/996, א-4996/3 ע’ 33 – 34, 46 – 47). למעשה הם העריכו האמריקנים שגם אם המערכה תארך יותר ממה שחשבו תחילה, הרי שהיא תסתיים בניצחון ישראלי מוחץ, ולפיכך דרישותיה הנואשות של ישראל לנשק, ובעיקר 40 מטוסי קרב, נראו בעיניהם בלתי מתקבלות על הדעת  ומוגזמות.

בשעות הערב המוקדמות עדיין ציירו הדיווחים ששלח מנכ”ל משרד ראש הממשלה, מרדכי גזית לשגריר דיניץ תמונה חיובית על המצב בחזיתות וביטחון שהמטוטלת נעה בברור לטובתו של צה”ל (מברק ול/792, א-4996/3 ע’ 145).  אולם לאחר התרוממות הרוח של שעות הבוקר ואחר הצהריים נעה שוב המטוטלת כלפי מטה. ב-19:50 התכנסה התייעצות נוספת בלשכת ראש הממשלה. בדיון נמסר שבחזית הצפון קיים חשש ממתקפה סורית מחודשת של שתי דיוויזיות משוריינות רעננות, אם כי המצב כבר טוב בהרבה; אולם ביחס לחזית הדרום הסתבר שכל המסרים האופטימיים משעות היום היו בלתי מדויקים. הוברר שבניגוד לדיווחים, נכשלה התקפת הנגד  ועלתה לצה”ל במחיר כבד בטנקים ולוחמים. במקום חציית התעלה החלה ההנהגה לדבר שוב על ייצוב קו הגנה אלטרנטיבי בסיני. בשלב זה דומה שגולדה מאיר החלה לאבד את סבלנותה לנוכח הדיווחים הסותרים שנמסרו לה חדשות לבקרים, ושהפכו הצלחות צבאיות מרשימות של צה”ל לכישלונות  אך שעות ספורות לאחר מכן, ואף יצרו אשליות בלתי מציאותיות אצל מקבלי ההחלטות: “רק בבוקר היה צריך ‘להחזיק’ את אריק [שרון]”, אמרה, והוסיפה בתמיהה שלא נעדרה ממנה נימה של ביקורת: בבוקר דדו אמר “הם [ברן ואריק] מבקשים לעבור” [את התעלה]. (דיון אצל ראש הממשלה, 8/10/1973 ב-19:50, א-7117/1, ע’ 53 – 59).

 

 

כשעה לאחר תום ההתייעצות התכנסה ב-21:00 ישיבת הממשלה. תחילה מסר שר האוצר פנחס ספיר על התעוררות חיובית בתרומות של יהודים למגבית ועל התכניות לגבות מלווה מרצון מהאזרחים למימון עלות המלחמה. את האופוריה של ישיבת הבוקר החליפה עתה אווירה כבדה. הרמטכ”ל דיווח בקצרה על המצב בחזיתות, דיווח שהיה שונה מאוד מדבריו בישיבת הבוקר. הוא מסר אמנם על הצלחה מסוימת בצפון אולם גם על כישלונה של  התקפת הנגד בדרום. האוגדה של שרון שקבלה פקודה לתקוף, כלל לא נכנסה לקרב אמיתי, אמר דדו. לאחר מכן סקר השר חיים בר-לב, שנשלח יום קודם על ידי הרמטכ”ל כדי להעריך את המצב בחזית הצפון, את התפתחות ההתקפה הסורית ברמת הגולן. גולדה דיווחה על דרישת ישראל שכל הסכם הפסקת אש ילווה בהסכם על חילופי שבויים. לאחר ששרים הביעו את דאגתם מהעובדה שכבר בשלב כל כך מוקדם של מלחמה, שיתכן ותמשך עוד זמן רב, נותר צה”ל ללא כל עתודות של כוחות, התפזרה הישיבה בתחושה שהמצב עדיין חמור וצפויה עוד מלחמה קשה וממושכת (הפרוטוקול המלא של ישיבת הממשלה, 8/10/1973 ב-21:00).

השינויים בהלכי הרוח מצאו את ביטויים גם ביומן לשכת ראש הממשלה. נושאים נוספים שעולים ביומן הם תחושתו של שר הביטחון, דיין שהשרים איבדו את אמונם בו, ובלשונו: “אני בזמן האחרון לא מתואם עם חברים”, ודיווחו של ישראל גלילי ש”מתחילים לחוש ביקורת פנים ציבורית ודיבורים על “מחדל ישראלי. (יומן הלשכה  8/10/73, א-7489/1 ע’ 2 – 15).