בראשית המאה ה-20 התגברה עלייתם של יהודים לארץ ישראל בעיקר ממזרח אירופה, זאת כתוצאה ממשברים כלכליים, התגברות האנטישמיות, הפוגרומים נגד היהודיים ועלייתה של התנועה הציונית.
העולים שהגיעו לארץ-ישראל נרשמו על ידי פקידי העלייה של “הסוכנות היהודית”. הרישום נעשה באופן רציף בכל נמלי הים, התעופה ומעברי הגבול .
בארכיון המדינה הופקדו רשימות של עולים שהגיעו ארצה בין השנים 1919-1975.
(מקור החומר הוא הארכיון הציוני-הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה).
התיקים כוללים רשימות שמיות של עולים שעלו ארצה באופן לגאלי (חוקי) עם רישיונות עלייה (סרטיפיקטים) ורשימות של עולים שעלו ארצה באופן בלתי לגאלי. הרשימות מסודרות בסדר כרונולוגי על פי תאריכי הגעת העולים ושמות האניות. וכוללות גם שמות עולים שהגיעו ארצה במטוסים, רכבות וברגל.
ברשימות העולים מצויים נתונים כגון: שם משפחה ושם פרטי, גיל/שנת לידה, מקצוע, ארץ המוצא, כתובת קרוביהם בארץ, לאן נשלחו בארץ (שם ישוב/מעברה) ועוד. רשימות העולים כוללות גם נוסעים שהגיעו לארץ-ישראל כתיירים או כתושבים חוזרים.
עלייה בלתי לגאלית
תנועת העפלה המאורגנת מכונה גם “עלייה בלתי לגאלית” ו “עלייה ב” כיוון שנעשתה במקביל לעלייה החוקית שנמשכה באותה העת. המעפילים לא היו מצוידים באישורי עלייה מטעם שלטונות המנדט הבריטי והגיעו לארץ בעיקר בדרכי הים והיבשה.
ההעפלה אורגנה על-ידי הישוב העברי בתקופת המנדט בין השנים 1934-1948.
הגבלת מספר רישיונות העלייה על ידי הבריטים, החמרת מצבם של יהודי גרמניה לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתגברות האנטישמיות באירופה, הביאו להתגברותה של העלייה הבלתי לגאלית.
הגופים המרכזיים שהניעו את ההעפלה לתקופותיה הם: תנועות הנוער היהודיות הציוניות – תנועת “החלוץ” ותנועת “בית”ר” בפולין, אנשי ארגון “ההגנה” בארץ, התנועה הרוויזיוניסטית ויזמים פרטיים.
בסוף 1938 החל לפעול המוסד לעלייה ב’ כזרוע של ארגון “ההגנה”, אליו חברו חיילי החטיבה היהודית הלוחמת -“הבריגדה” שהגיעו לאירופה במסגרת הצבא הבריטי ונחלצו לסייע לפליטי השואה.
שלטונות המנדט הבריטי נאבקו בהעפלה על-ידי הטלת סגר ימי בחופי ארץ-ישראל.
ספינות המעפילים אשר נתפסו על-ידם, נמסרו לטיפולה של משטרת המנדט (משטרת ארץ-ישראל). המעפילים נשלחו למחנות מעצר בעתלית, לטרון ואף גורשו למחנות מעצר בקפריסין.
במסגרת תנועת ההעפלה, עלו לארץ-ישראל מעל 115,000 איש, רובם בספינות דרך הים.
ההעפלה גבתה גם קרבנות, כ-2,000 מעפילים לא זכו להגיע לארץ, רובם בשל טביעת ספינותיהם בנסיבות שונות ואחרים כתוצאה מתלאות הדרך.
בארכיון המדינה שמורים כ-300 תיקים של ספינות מעפילים אשר נתפסו על-ידי שלטונות המנדט בחופי ארץ-ישראל.
התיקים שייכים לחטיבת משטרת ארץ-ישראל ומאורגנים לפי שמות הספינות שהגיעו בין השנים 1939-1947.
חומר זה הופקד בארכיון המדינה בשנות ה-50, של המאה הקודמת ע”י משטרת ישראל היורשת החוקית של משטרת המנדט, ומהווה תיעוד רשמי של ממשלת המנדט בנוגע להעפלה.
התיקים מכילים מדגם טפסי זיהוי אישיים של מעפילים שהנפיקה משטרת המנדט, חלקם מלווים בתמונות פספורט וטביעות אצבע שהונפקו לעולים הבלתי לגאליים, לצורך רישומם הפלילי וגירושם מתחומי ארץ ישראל (ראו בגלריה). רבים ממעפילים אלה נותרו בארץ במסגרת עסקאות שונות עם הסוכנות היהודית ומוסדות היישוב.
תיקי הספינות מן השנים 1945-1947 מכילים טפסים שנוצרו לאחר ששבו המעפילים ממחנות הגירוש בקפריסין אל ארץ-ישראל.
בטפסי הזיהוי האישיים של העולים הבלתי לגאליים ישנה התייחסות לפרטים אישיים – שם, שמות ההורים, מקום לידה, תאריך לידה, מצב משפחתי, נתינות, מבנה גוף (גובה, מבנה אף, שיניים, צבע שיער ועוד) וכאמור טביעות אצבע וצילומי פספורט עם מספר זיהוי. יש לעבור על הטפסים אחד-אחד כדי לאתר טופס של מעפיל מסוים.
ניתן לחפש גם במאגר המעפילים של עמותת “נתיב העפלה” כאן
