שער ראשון- דרכו של יצחק נבון, איש ציבור, רוח ומשפחה

אופירה נבון, פסיכולוגית במקצועה, ופעילת ציבור בנושאי חברה, חינוך ורווחה, נולדה בתל אביב בשנת 1936. את לימודיה סיימה בסמינר לוינסקי, ושירתה בצבא כמורה חיילת וככתבת צבאית בשבועון “במחנה”. בשנת 1956, במהלך שירותה הצבאי, זכתה בתואר “צברית 56” של השבועון “העולם הזה”. בעקבות זכייתה בתחרות “נערת ישראל” נשלחה לצרפת, למפגש “בנות עמים” שארגן השבועון ELLE, ושלחה משם רשימות שפורסמו ב”העולם הזה”. אחר כך למדה חינוך ופסיכולוגיה שיקומית באוניברסיטת קולומביה בארה”ב. עם חזרתה לארץ, עבדה כפסיכולוגית שיקומית באיל”ן וכפסיכולוגית במיח”א ת”א. בשנת 1963 נישאה ליצחק נבון, ששימש אז כמזכירו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון. אופירה ויצחק נבון היו הורים לנעמה המאומצת ולארז ששמו כשם נעוריה של אופירה.

 

הפעילות למען הילד

“נהפוך את המדינה כולה לבית טוב לחיות בו עבור ילדינו. כי הילדים של היום הם האזרחים שיבנו את המחר”

כשהתמנה יצחק נבון לנשיא בשנת 1978 ביקשה אופירה נבון להמשיך בעבודתה כפסיכולוגית שיקומית במשרד החינוך, אולם נאלצה להפסיק את עבודתה בהתאם לחוות דעתו של היועץ המשפטי של הכנסת, גד קטרון. משום כך החלה אשת הנשיא לעסוק בפעילויות ציבוריות שונות בתחומים הקשורים לילדים, לחינוך ולנושאים אחרים הקרובים לליבה. היא הקימה את קרן “אכפת לי”, שיזמה פרויקטים בתחומי החינוך והרווחה והאמנויות, שימשה כראש ארגון הגג של ארגוני הנכים בישראל, הייתה פעילה לקידום מעמד הנשים ופגשה חיילים פצועים. אופירה נבון פעלה במיוחד למען ילדים במצוקה, שימשה כנשיאת יוניצ”ף בישראל ובמסגרת הארגון הקימה את “עצרת בית הנשיא לשלום הילד”. בוועידת נשים שנערכה בנובמבר 1979 במקסיקו, לסיכום שנת הילד הבין-לאומית, העלתה רעיית הנשיא את הרעיון להקים ערי מקלט לילדים פליטים. “נראה לי (אמרה אופירה נבון בנאומה בוועידה במקסיקו) שעלינו לסכם את שנת הילד הבין-לאומית בפעולה קונקרטית, המשותפת לכל ארצות העולם. הנני מרשה לעצמי להציע בזאת להקים עיר מקלט לילדים קמבודיים, אשר איבדו את הוריהם וקרוביהם במלחמה. עיר זאת תקלוט לתוכה כמה אלפי ילדים עד אשר ישררו בקמבודיה תנאים שיאפשרו את שובם אליה…”. לאורך השנים המשיכה אופירה נבון לעשות נפשות לרעיון של ערי מקלט והציגה את הנושא בפני כל אישיות חשובה שעמה נפגשה.

 

 

בעקבות שנת הילד הבין לאומית ב-1979 יזמה אופירה נבון כינוס קבוע בבית הנשיא של ועידת בית הנשיא לשלום הילד, שנוסדה בשיתוף עם מוסד ון-ליר כדי לייצר מסגרת ברורה לפעולה למען קידום שלומם של ילדים ובני נוער. מטרת הוועידה לפי הפנייה של מכון ון-ליר לבית הנשיא היא התוויה של כווני פעולה לקידום שלומם של הילדים בישראל, פעולות שכנוע והסברה והגברת המודעות, מעקב אחר המתרחש בארץ בכל הנוגע לילדים ובני נוער, הקמה ופעילות של ועדות קבע הפועלות בין הכינוסים ומדווחות לוועידה ולציבור. מעורבותה של אשת הנשיא ושל בית הנשיא בפעילות הועידה מבטיחה את הגברת חשיבותו של המאבק החשוב למען שלום הילד בתודעת הציבור. הנשיא ורעייתו נענו לאתגר. במכתב תשובה למוסד ון-ליר ציין הנשיא כי הוא מעדיף שאת ההרצאה על מדיניות הוועידה בעתיד ועל הישגי העבר תיתן רעיית הנשיא בהיותה העוסקת בתחומים אלה. רעיית הנשיא דרשה תכנית שמניבה תוצאות והודיעה למרכזי הפרויקט במוסד ון-ליר ביולי 1980 שבית הנשיא יכנס לפרויקט רק אם תהיה הכנה ברורה של התקציב ופעילות אפקטיבית של הצוות שיפעיל את כינוס הוועידה, ושל הצוותים הנגזרים ממנה בשנתיים הקרובות ( נ-399/1 ע’ 54 – 55,  169 – 170, 175):

בפגישה של הועד המנהל עם אופירה נבון בנובמבר 1980 נקבעו דרכי הפעולה בתחומי חקיקה, שיתוף פעולה עם יוניצ”ף ישראל ומידת מעורבותה של אשת הנשיא. מנהל יוניצ”ף יוזמן על ידי רעיית הנשיא להרצות בעצרת, תוזמן גם שרת הסעד של מצרים, שבשיחה עם אשת הנשיא הביעה הסכמתה להשתתף בוועידה. אופירה תשתתף בוועידת נשות נשיאים למען שלום הילד באוקטובר 1981 בבולגריה. ישראל ככל הנראה תוזמן לשם בעקבות הקשרים הטובים שנוצרו בוועידה הקודמת במקסיקו בין רעיית הנשיא לבין שרת התרבות הבולגרית שייצגה את ארצה. אופירה תפעל ביוני”צף ובוועידה הבינלאומית לשלום הילד להקמת ערי מקלט לילדים פליטים ותנצל את קשריה לשיתוף פעולה עם מצרים בתחום זה. יחד עם נשות נשיאי מצרים וארצות הברית זכתה אופירה נבון בתעודת הוקרה מיוחדת עבור פעילותה למען ילדים באזורים מוכי אסון.

 

 

 

 

 

 

 

 

עצרת בית הנשיא הראשונה לשלום הילד התקיימה באפריל 1981. בדבריה שם אמרה אופירה נבון שאי אפשר לדון בשאלות הנוגעות לילדים מבלי להתייחס לבעיות בחברה שבתוכה אנו פועלים. בישראל יש להתייחס לעובדה שילדים חיים באופן תמידי במצב בטחוני מתוח או בצל זיכרונות הסבים שלהם מהשואה ובחברה שהיא מהגרת בעיקרה. הצרכים משתנים עם השתנות החברה, וכך גם הפתרונות שיש לבחון בכל פעם מחדש. עולה השאלה האם נכון לייצר פתרונות מקומיים או לאמץ תפיסות ושיטות ממדינות אחרות? “עלינו לקוות שבאמצעות פעילויותיה של העצרת נהפוך את המדינה כולה לבית טוב לחיות בו עבור ילדינו. כי הילדים של היום הם האזרחים שיבנו את המחר” (נ-399/1 ע’ 2 – 6). פעולות הוועידה לשלום הילד המשיכו במלוא הכוח למלא את התפקידים שיועדו לה. בין השאר יזמה אופירה נבון כינוס של ועדת היגוי של העצרת לנושא הטיפול בילדים בעתות חירום (נ-399/2 ע’ 128).

 

 

 

 

 

 

רעיית הנשיא פנתה אל מנהל לשכת שר הביטחון, חיים ישראלי,  כדי לקדם את הטיפול בנושא תוך שהיא פורשת בפניו את מה שנעשה עד כה  והכוונות לעתיד והרצון לשיתוף פעולה:

ב- 1981, ימים ספורים לאחר הפנייה למשרד הביטחון התקיים בבית הנשיא יום עיון בנושא הטיפול בילדים בעתות חירום. במרכזו של יום העיון – סיכום ביניים לסדרה של ביקורים, פגישות ודיונים שהתקיימו כדי לגבש דרכי פעולה לטיפול בבעיית הילדים ביישובי הצפון בתקופה מתוחה במיוחד. בדברי הפתיחה שלה ליום העיון תיארה רעיית הנשיא את המצב הקשה בגבול הצפון, את הפתרונות הנוכחיים הלא מספקים, את השפעת האירועים על הילדים והציגה פתרונות אפשריים. היא מבכרת את הישארות הילדים כפתרון המועדף על פני פינוי, אך תוך כדי מילוי התנאים הפיזיים והחברתיים הדרושים לכך: (נ-399/2 ע’ 83 – 93, נ-399/1 ע’ 2 – 6) בפנייה נוספת למשרד הביטחון היא מבקשת לבקר במפעלי צה”ל בנושא חינוך והשכלה לאוכלוסיות חלשות:

ביולי 1982, לאחר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, קיימו חברי הועד המנהל של העצרת לשלום הילד, ביוזמתה של אופירה נבון, ישיבה עם שר הכלכלה יעקב מרידור  על אפשרויות הסיוע לילדי לבנון, בין היתר על ידי הקמת מקלט לילדים נטושים. הוחלט לבחון את הצרכים והפתרונות האפשריים. השדולה של עצרת בית הנשיא לקידום שיקום הפליטים בלבנון אכן חקרה וסיירה בדרום לבנון, והגישה את ממצאיה לרעיית הנשיא ולשר מרידור, עם מסקנות לגבי הפעולות הנדרשות לטווח הקצר ולטווח הארוך. הצעתה של אשת הנשיא נדחתה בנימוס על ידי ארגוני הסיוע שפעלו בלבנון (נ-399/3 ע’ 212 – 218, ע’ 198 – 205).

לקטע וידיאו על פעילותה של אופירה נבון וועדה

https://www.youtube.com/watch?v=8nlz_3tr4Ic

בדו”ח פעילות שהוגש בכינוס העצרת לשלום הילד ב-1983 נכתב ש “חסות בית הנשיא שניתנה לעצרת ומעורבותה הפעילה של רעיית הנשיא מייחדים מסגרת זו לטובה ומאפשרים נגישות ו”קיצורי דרך” בדרכי העבודה שלה. במיוחד בא הדבר לידי ביטוי בפעולות השדולה  של ה”עצרת” בקרב הרשויות המחוקקת והמבצעת, בפגישות עם חברי כנסת, שרים ועובדי ציבור בכירים וכן בישיבות שנתקיימו בבית הנשיא” (נ-399/3 ע’ 131 – 140, ע’ 90 – 91).

עם כניסתה לבית הנשיא סיפרה אופירה נבון לכתב מוסף העיתון “על המשמר” על עבודתה עם ילדים נכים ועל אמונתה שכל ילד מסוגל להגיע להישגים בעזרת מאמץ ובגישה אוהדת: “יד אוהבת ורצון ברזל עושים נפלאות” (תיק נ 349/5). כתב העיתון בחר בדברים אלו ככותרת למאמר על אופירה נבון עצמה.

הפניות הישירות הרבות, פרטיות וציבוריות, אל אופירה נבון השמורות בתיקי בית הנשיא מלמדות על היותה כתובת לרבים. אם לילד חריג שרצתה ליזום פרויקט של שילוב ילדים בבתי ספר רגילים פנתה אל אשת הנשיא, בהכירה את גישתה בקשר לשילוב גדול ככל האפשר של אנשים מוגבלים בחברה, תוך מתן אפשרות להתפתח ולהיות עצמאים וגאים: “מאחר שאת ידועה כאם לתפארת ובעלת לב חם ורגיש והיות והנך קרובה לחינוך וכן אכפת לך דברים – אני רואה בך כתובת למצוקתי…האם תיאותי לעוץ לי עצה? האם תיאותי להושיט יד? אם ההורים יחליטו להכניס ילדיהם למוסד – החזקתו עולה 8000 ל”י בחודש וזה מנוגד לרעיון השילוב שכה מטיפים לו…מכיוון שהלוקסוס  לנשום מעט, מס’ שעות ביום – איננו בהישג ידי…להיות הורה לילד חריג פירושו להתהלך בפצע שלעולם אינו מגליד…מסגרת הולמת לילדיהם תקל על ההורים המאמינים שבנם או בתם הוא אדם מתפתח הזקוק ללמידה ולמימוש עצמי עם אפשרות של ביטוי ליצירה ולעבודה ולאו דווקא רובוט, הממלא מכסת הברגים והידיות היומית – שהנם מסובסדים ממילא…” (נ-401/23 ע’ 15 – 17) (פניות כגון זו באותו תיק וגם ב: נ-332/3,  נ-317/2 ע’ 821 ובתיקים שבמכל נ-399).

קרן “איכפת לי”

ב-1978 הקימה אופירה נבון את קרן א. נבון – איכפת לי. בשטר ההקדש של הקרן, עליו חתמה, נאמר שמטרתו קידום כל עניין שהינו “צרכי צדקה” לטיפוח החינוך, מחקר ועשיה בתחום הפסיכולוגיה, טיפוח מסורת עם ישראל ועדותיו, קידום המחקר בתחום החינוך, החברה והתרבות, עידוד סופרים ואמנים, עידוד פעולות התנדבותיות בתחומי חינוך וחברה, שימור המחקר בתחום מורשת העם (נ-397/2 ע’ 32 – 35):

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

באמצעות הקרן יכלה אופירה לקדם פרויקטים שהיו חשובים בעיניה, כמו הקמת להקת המחול אילת, איתור ילדים בעלי כושר מנהיגות ומשפחות קשות יום וטיפוחן. אחד הפרויקטים היה תערוכת ציורי נוף באמנות הישראלית – 100 שנות יצירה. בדברי הברכה לרגל פתיחת התערוכה אמרה: “בית הנשיא בירושלים המבקש לתת ביטוי ליצירה האמנותית של עם ישראל על כל עדותיו וגווניו פותח את שעריו בפני מבחר מייצג של אמני ישראל שביצירותיהם בא לידי ביטוי יפי הנוף של ישראל…אני מקווה שמפעל זה יצעיד קדימה את התפתחותה של האמנות בישראל ויקרין מיפי היצירות על איכות החיים שלנו לטובה ולברכה…” (נ-397/2 ע’ 23 – 24). אופירה עמדה בהבטחתה וקיימה גם תערוכות נוספות בנושאים נוספים כמו התערוכה על דמות החלוץ באמנות ישראל (נ-329/3 ע’ 148).

 

 

 

 

 

אופירה נבון סיפרה על  תחומי הפעילות של קרן “איכפת לי”, על להקת המחול של אילת שהוקמה על ידי הקרן, על הענקת הספר “נופים באמנות ישראל” (שהוצא לאור לאחר התערוכה) לאפיפיור, יוחנן פאולוס השני, בעת ביקור אצלו, ועל הפיכת משכן הנשיא לגלריה לאמנות ישראלית (טס-11313/16).

ל: אופירה נבון – חלק ב’