גולדה מאיר - פרויקט הנצחה

.1 | בעקבות סיום מלחמת יום הכיפורים: ישראל ומצרים פותחות בשיחות

ב-18 בינואר 1974, חתמו הרמטכ”ל דוד אלעזר ומפקד הצבא המצרי הגנרל מוחמד עבדל ראני אל-גמאסי על הסכם הפרדת כוחות בין ישראל למצרים, שהביא למעשה לסיומה של מלחמת יום הכיפורים וספיחיה בחזית המצרית. אף שההסכם הדגיש את האלמנטים הצבאיים של הפרדת הכוחות, הוא הסתיים באמירה שיש לראות בו צעד ראשון לקראת הסכם שלום קבוע, צודק ובר-קיימא (לצפייה בנוסח ההסכם החתום, תיק א-7078/1) .לצפייה בנוסח ההסכם בעברית, תיק א-7419/5.

העמוד הראשון של הסכם ההפרדה, 18 בינואר 1974. תיק 7078/1

את רעיון הפרדת הכוחות, או בהגדרתו הראשונית “חילופי שטחים”, העלה לראשונה ישראל גלילי מפי חיים בר-לב, רעיון שאומץ על ידי שר הביטחון משה דיין, בהתייעצות בלשכת ראש הממשלה ב-25 באוקטובר 1973. מלחמת יום הכיפורים זה עתה הסתיימה אך בקווים נמשכו חילופי אש שהמשיכו לגבות מחיר יקר בחיי אדם. ישראל המדממת הכואבת מתוצאות המלחמה שיוועה להפסקת הלחימה, להחזרת השבויים, לפתרון בעיית הנעדרים שמספרם הגיע למאות ולהחזרת המגויסים לבתיהם. ההנהגה הישראלית חפשה דרך שתזרז את פתרון הסוגיות האלו. לצדם בקשה לקדם תהליך מדיני שיאפשר לכוחות ישראל לסגת מהעמדות הבלתי נוחות והמסוכנות של צה”ל ממערב לתעלת סואץ ולהימנע מגלישה למלחמת התשה שתגבה מישראל מחיר כבד, וזאת מבלי שהמצרים יישארו בשטחים שכבשו ממזרח לתעלה.

דיין הציע אפוא להביא לדיונים שעמדו להתחיל עם המצרים בקילומטר ה-101 של כביש סואץ –קהיר, הצעה למסגרת להסכם הפרדה בין שני הצבאות – ישראל ממזרח לתעלה והמצרים ממערב לה כשאזור הפרדה מפורז שווה בגודלו משני צדי התעלה חוצץ ביניהם. ראש הממשלה גולדה מאיר קבלה את הצעתו ואף הציעה לראות בצעד כזה תחילתם של מגעים להסדר מדיני שיביאו בסופם לשלום בין ישראל למצרים. הממשלה קבלה את ההצעה וזו הובאה בפני המצרים. התגובה הראשונית של המצרים בשיחות הק”מ ה-101 הייתה שהם מוכנים לשקול את הרעיון אולם הם הציעו מתווה אחר – הפרדת כוחות שתתבסס על נסיגה של צה”ל מהגדה המערבית של תעלת סואץ עד למרחק של 30 ק”מ ממזרח לה. בחלק המזרחי יישארו כוחות מצריים סמליים וכוחות או”ם יחצצו בין הצבאות ואחר כך יתחיל משא ומתן לשלום.

לפרוטוקולים של שיחות הק”מ ה-101, ראו תיקים חצ- 5203/9, חצ-5203/10, חצ-5204/2, א 7554/4

בשבועות שבאו לאחר מכן לבשה ההצעה להפרדת כוחות ופשטה צורה בפורומים שונים שבהם נידונה, ובכללם: שיחותיה של ראש הממשלה גולדה מאיר בוושינגטון, שיחות הק”מ ה-101, ביקור קיסינג’ר באזור בדצמבר 1974, ועידת ג’נבה, ובעיקר במסע הדילוגים של מזכיר המדינה הנרי קיסינג’ר בישראל ובמצרים בינואר 1974. במהלך השיחות והמגעים נחתם ב-12 בנובמבר 1973 בקילומטר ה-101 הסכם ראשוני, “הסכם 6 הנקודות” בין ישראל למצרים שבו נקבעה המסגרת לדיונים על הפרדת הכוחות וכמו כן נקבעו התנאים לחילופי שבויים ולהמשך האספקה לארמייה השלישית המצרית (לצפייה בנוסח ההסכם, תיק א-7078/1). בשבועות הבאים נמשכו המגעים בעניין הסכם ההפרדה. קיסינג’ר היה מעונין לקבל חסות על השיחות, כיוון ששאף לנצל את המצב הצבאי שנוצר לשם קידום תהליך מדיני ולדחוק את הסובייטים מהמזרח התיכון. הוא הביא לעצירת התקדמות השיחות בק”מ ה-101 ובראשית ינואר 1974 הגיע משה דיין לוושינגטון להמשך המשא ומתן, וב-11 בינואר הגיע קיסינג’ר לסיום המשא ומתן.

קטע מהתייעצות ראש הממשלה וצוות שרים ואנשי צבא, לקראת בואו של קיסינג’ר, 15.1.1974. תיק א-7025/10

כיוון שסאדאת ביקש להגיע להסכם במהירות, לפני שהעולם הערבי והסובייטים יתארגנו ויתנגדו לו, בסוף הצליח קיסינג’ר להביא לנוסח מוסכם על שני הצדדים – הסכם היסטורי שבו הסכימה ישראל בפעם הראשונה לסגת משטח שכבשה במלחמת ששת הימים.(לשיחות צוות השרים עם קיסינג’ר, ראו תיק חצ-5255/1). ישראל הסכימה לכך שכוח מצרי סמלי יוצב בצד המזרחי של התעלה ולנסיגה כ-25 מזרחית לתעלה. לפי בקשת מצרים, הגבלות הכוחות הוצעו לשני הצדדים במכתב מהנשיא ניקסון. בשל הספקות בקשר לאמינותו של סאדאת, הוחלט שארצות הברית תפקח על הגבלת הכוחות באמצעות טיסות צילום אמריקניות.

בישיבת ממשלה שנערכה בביתה של ראש הממשלה, שהיתה חולה, ב-15 בינואר, המליצה גולדה מאיר לקבל את ההצעה שהתגבשה, שתמנע מלחמה נוספת מצד מצרים כדי לסיים את ישיבת ישראל בשטחה. מוטב לסיים את המלחמה בצורה מכובדת (לקטע מדברי גולדה מאיר בישיבת הממשלה). לאחר שנסע קיסינג’ר לאסואן שבמצרים וקיבל את הסכמת המצרים להצעה, הוא חזר לירושלים בתוך סופת שלגים, וב-17 בינואר סיכם עם משה דיין, יגאל אלון ושר החוץ אבא אבן את הפרטים האחרונים. לאחר פגישה נוספת עם גולדה מאיר, התכנסה הממשלה ואישרה את ההצעה (לישיבת הממשלה המלאה), והנשיא ניקסון הודיע בבית הלבן שישראל ומצרים הגיעו להסכם. ההסכם לווה בהתחייבויות מדיניות של סאדאת לאמריקנים לפתוח את התעלה ולאפשר מעבר מטענים לישראל, והן הועברו לישראל בצורת מזכר הבנה סודי. (לצפייה במזכר ההבנה עם ארצות הברית, תיק א 7078/1 )

אין מסגרת פרסום זה מאפשרת לסקור בהרחבה את התהליך המדיני הסבוך והמורכב שהתנהל בחודשים האלו בין ישראל למצרים בניצוחו של מזכיר המדינה האמריקני, ולהציג את שלל המסמכים שנוצרו במהלכו. תיאור מפורט והצגה נרחבת של מסמכים מופיע  בספר ההנצחה לגולדה מאיר בעריכת חגי צורף.

שיחות על יישום הסכם הפרדת הכוחות בין קצינים ישראלים ומצרים  בקילומטר ה -101 מקהיר, יושב שלישי משמאל הרמטכ”ל דוד אלעזר, מולו הגנרל אל-גמאסי, 20.1.1974. צילום: יוטאקה נגטה, ארכיון האו”ם

חיילים ישראלים מנופפים לשלום עם צאתם מהשטחים ממערב לתעלת סואץ, 24.2.1974. משה מילנר, לע”מ

.2 | "כשאני מדבר/ת על שלום של קבע בינינו, אני מתכוונ/ת לכך"

השדר מסאדאת לגולדה מאיר, והשורות הראשונות בתשובתה, תיק 7063/7

פרסום זה מתמקד בהצגה של חילופי שדרים ראשונים והיסטוריים בין ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר לנשיא מצרים אנוואר סאדאת, שהיו פועל יוצא של הסכם הפרדת הכוחות. את השדרים יזם קיסינג’ר כדי לרכך את חוסר האמון הרב ששרר בין שני המנהיגים. במהלך פגישתו המסכמת עם גולדה ב-17 בינואר, שבה סוכמו הפרטים הסופיים של ההסכם, מסר לה קיסינג’ר את נוסח השדר בעל פה שקיבל מסאדאת יום קודם בקהיר. בשדר פייסני ומלא רצון טוב ציין הנשיא המצרי שזו הפעם הראשונה מאז 1948 שמנהיגי ישראל ומצרים מחליפים שדרים ישירים ביניהם. אמנם נאצר העביר בעבר שדר אל ראש ממשלת ישראל, וכוונתו כנראה אל ראש הממשלה שרת ב-1954, אבל לדבריו לא היה זה אלא טריק מצדו. “כשהצגתי את יזמתי [המדינית] ב-1971 התכוונתי לכך; כשאיימתי במלחמה, התכוונתי לכך; כשאני מדבר עתה על שלום של קבע בינינו, אני מתכוון לכך”, מסר סאדאת לגולדה והוסיף שבעזרתו של קיסינג’ר הוא מציע להמשיך ולשמור על הקשר ביניהם.

למחרת מסרה גולדה לקיסינג’ר את תשובתה בעל פה לסאדאת שהייתה פייסנית ומלאת רצון טוב אף היא. היא הביעה תקווה שהקשר שנוצר באמצעותו של קיסינג’ר יהווה נקודת מפנה ביחסים ביניהם, ועל פי הצעתו של מזכיר המדינה הבטיחה לעשות כל מאמץ למסד אמון והבנה בינה לבין הנשיא המצרי. גולדה הוסיפה שמכיוון ששני העמים זקוקים לשלום יש לעשות כל מאמץ להשיגו, וחזרה על דבריו של סאדאת מילה במילה: “כשאני מדברת על שלום של קבע בינינו אני מתכוונת לכך” (לצפייה בחילופי השדרים בין סאדאת לגולדה מאיר, תיק א-7063/7).

השדרים האישיים לא הביאו לסיומו של חוסר האמון ההדדי בין גולדה לסאדאת, אולם בהחלט סימנו שינוי ניכר בטיב הקשרים ביניהם. ראיה לכך הם חילופי שדרים נוספים ביניהם כעשרה ימים לאחר מכן. השדרים האלו באו על רקע רצונו של סאדאת, שזכה לקיטונות של רותחין בעולם הערבי על ההסכם הנפרד עם ישראל, לראות גם בקידום הסכם הפרדת כוחות בין ישראל לסוריה. בשדר ששלח אל גולדה ואל משה דיין, שהועבר על ידי האמריקנים דרך שגריר ישראל בוושינגטון שמחה דיניץ, ביקש הנשיא המצרי שממשלת ישראל לא תערים קשיים בפניו בעולם הערבי ותקדם הסכם הפרדת כוחות עם סוריה, משום ש”הקרקע בשלה לכך” (לצפייה בשדר של סאדאת, תיק א-7069/7). בהערה שצורפה לשדר מסר דיניץ שלפי דעתו היזמה לשדר באה מקיסינג’ר שלהוט לקדם את ההסכם עם סוריה, וכי זאת הזדמנות עבור ישראל להשיג מן הסורים את רשימת השבויים הישראלים שבידיה והסכמה שנציגי הצלב האדום יבקרו אותם.

ואכן בתשובתה שנמסרה יום לאחר מכן מסרה ראש הממשלה שישראל מוכנה להיכנס למשא ומתן עם סוריה בכול רגע נתון, אולם בתנאי שממשלת סוריה תעביר את רשימת השבויים הישראלים ותסכים לביקורי הצלב האדום אותם, ותשים קץ למצב המטריד שבו משפחות השבויים והנעדרים חיות בחוסר וודאות מוחלט (לצפייה בשדר של גולדה מאיר, תיק א-7069/7).

חילופי השדרים בין גולדה מאיר לסאדאת וסגנונם הפייסני היו ביטוי נאמן לשינוי שחל לאחר מלחמת יום הכיפורים ביחסי ישראל ומצרים, ועוד יותר ביחסי מנהיגיהן. היה זה צעד ראשון בדרך להסכם הביניים הנוסף בין שתי המדינות ב-1975, ובסופה של הדרך להסכמי השלום ב-1979.

גולדה מאיר ואנואר סאדאת נפגשים בכנסת במהלך ביקור סאדאת בירושלים, 21 בנובמבר 1977. צלם: יעקב סער, לע”מ