שער שני - פעילותו של הנשיא נבון בתחום החברתי תרבותי

עם היבחרו של נבון לנשיאות, ערכה סיעת המערך ישיבה לכבודו. בהתכנסות חגיגית זו הצהיר יגאל אלון: “נדאג לגייס רוב כדי להרחיב את סמכויות הנשיא”. נבון הסתייג, ואמר: “עשו לי טובה, אני מבקש מהחברים שלא יעסקו בנושא סמכויותיי. אני מכיר את מוסד הנשיאות, ידעתי למה אני נכנס. ברור לי בהחלט מה לעשות בתקופת נשיאותי, לצורך זה אינני זקוק לכל תוספת סמכויות”. בכך ביקש להדגיש, “כי הנשיאות בישראל הינה יותר מכל – סמל, ומי שאינו יודע מה עושים בסמל, שלא יבקש לעצמו את הנשיאות”.

אחד מהתכנים המרכזיים בהם רצה למלא את תפקידו היה לצאת מהמשכן אל השטח. מפת ישראל גדושה בנקודות יישוב בהן ביקר: חולון, ראשון לציון, קיבוץ לביא, מזכרת בתיה, ירוחם, כפר ורדים, בית שאן, מקווה ישראל, חצור הגלילית ועוד. המושבים וערי הפיתוח זכו אצלו לעדיפות מיוחדת מתוך תפיסה שפיתח עוד קודם לכן – בשנות השישים, בניהולו את פרויקט ‘ביעור הבערות’ במשרד החינוך.

בשנת 1977 הכריז ראש ממשלת ישראל דאז מנחם בגין, על פרויקט לאומי-חברתי חדש של מדינת ישראל בשיתוף עם יהדות התפוצות – פרויקט שיקום והתחדשות השכונות. הפרויקט נמסר לניהול סגנו יגאל ידין, ובבסיסו עמד הצורך בהתמודדות מקיפה ורב-ממדית עם תופעת הפער החברתי המתרחב במדינה, וטיפול במוקדי מצוקה חברתית ואזורי התבלות פיזית במרכזים עירוניים וביישובי פיתוח. מדיניות זו התיישבה היטב עם שאיפותיו של הנשיא הנבחר.

מכל מפגשי השטח שקיים נבון, זכה ביקור אחד להד מיוחד – הסיור בשכונת התקווה בדרום תל אביב. נבון הגדירו כ”ביקור שלעולם לא יימחה מזיכרוני”. ביקור זה נערך כמבצע צבאי- הוא תוכנן זמן רב מראש, נערכו ביקורי גומלין מקדימים בבית הנשיא, נאסף חומר אודות השכונה ואף התקשורת נקראה ללוות ולסקר בהרחבה. ניכר היה שנבון משתדל לסכם לעצמו את הפרטים החשובים על מנת להגיע מוכן ולהכיר היטב את מארחיו (ע’ 178-162 בתיק נ-347/15: ביקור הנשיא בשכונת התקווה).

ברי היה שלא די בסיור קצר, ובמרכז השאיפה עמד הרצון ליצור חשיפה מקסימלית שתייצר ערך מוסף – עד כדי שיפור הדימוי המקומי. נבון ביקש לטעת בתושבי השכונה את “התחושה שהמדינה מתעניינת בהם”, וכך התגבש לוח זמנים מפורט בן שלושה ימים (בין ה-4 ועד ה-6 במארס 1979) וגדוש פעילות משעות הבוקר המוקדמות אל השעות הקטנות של הלילה (ע’ 147-144 בתיק ביקור הנשיא בשכונת התקווה).

במסגרת זו מופו בשכונה נקודות מפתח, סומנו דמויות מרכזיות ונעשה ניסיון מקיף של הנשיא ורעייתו להיטמע באוכלוסייה- במרכזי החברה והתרבות, בבתי החינוך וברשת המסחר שלה. ליצור מפגש ישיר ובלתי אמצעי בין הנשיא והעם. לשמוע את מצוקות האזרח ולרומם את רוחו. הוא התארח אצל מייסדי המקום וברבנות המקומית ללינה וארוחות. כדי לעמוד על השפעת הביקור נתבקש מכון אקדמי העוסק בחקר התחום החברתי להפיק דו”ח ממצה על דעת הקהל בדבר ביקור הנשיא במקום (ע’ 93-92 בתיק ביקור הנשיא בשכונת התקווה).

לא כולם ראו את הביקור באור חיובי. על שולחנו נחו גם תגובות פחות חיוביות ממי שראו עצמם “אסירי תקוה.. המשקפת את ישראל השנייה”, וקבלו על ביצוע המחקר החברתי אודותיהם ((ע’ 837 בתיק נשיא המדינה יצחק נבון – הצעות ותלונות). מהכנסת לעומת זאת דווקא מצאו לנכון לברך על הרעיון והביצוע: “סגנון זה של מנהיגות הוא הראוי למדינה”, רשם לו חבר הכנסת מאיר פעיל, ואף ברשות המקומית השכנה בירכו על נטיעת ניצוץ הגאווה והתקווה אצל בני השכונה” (ע’ 157-155 בתיק ביקור הנשיא בשכונת התקווה).

“מי שאינו יכול להילחם במילים נלחם בידיים”, רשם נבון במחברתו מתוך שיחת הכנה שקיים עם מנהל בית הספר הממלכתי-דתי ‘עמיאל’. לאחר שהופיע במקום כתב לו תלמיד: “ביום הביקור באנו בבגדים חגיגיים נרגשים מאוד. חיכינו בקוצר רוח לרגע הזה”, תלמיד נוסף ציין, כי “לפי דברי הנשיא הבנו שהוא ראה גם את הצד הטוב של שכונתנו” (ע’ 113-109 בתיק ביקור הנשיא בשכונת התקווה).

בתוך לוח הזמנים הצפוף ארגנה משטרת ישראל ביקור במה שזכה לכינוי ‘מאורות פשע’ (ע’ 85 בתיק ביקור הנשיא בשכונת התקווה). על אווירת ביקורים אלו ניתן ללמוד מפתק קטן שהועבר אל הנשיא באמצעות סגן ניצב מנחם טסה, מנהל המעבדות של המשטרה באותה העת. טסה, יליד המקום שנתבקש לסייע לנשיא להציג את הפנים האחרות של השכונה הצטרף אליו, וכך כתב לו:

עם סיום הביקור הסתבר שגם התקשורת התגייסה לקדם את יעדיו. מכתב תודה מיוחד נשלח אל הנשיא מאגודת העיתונאים כדי להודות לו על החוויה ובעיקר כדי להבטיח שרוחה של השליחות שלוותה את הביקור הזה, תמשיך לפעום בסיקור העתידי אודות השכונה. נבון מצדו ביקש להודות לעיתונאים על העידוד ועל שיתוף הפעולה (ע’ 140-139 בתיק ביקור הנשיא בשכונת התקווה).

בספרו האוטוביוגרפי תיאר נבון את סיום הביקור ואת רצונו לקנות מתנה לילדיו – זוג נעליים לנעמה ולארז דווקא בשכונת התקווה. “חשבתי שיהא זה סמלי אם הנשיא יקנה לילדיו, שהם היקרים לו ביותר, פריט דחוי זה בשכונה המושמצת הזאת. קיוויתי שאולי מישהו יבחין בסמליות החבויה”, והוסיף: “יצאתי משכונת התקווה, אך שכונת התקווה לא יצאה מליבי. היה חשוב בעיני שלא לנתק את הקשר עם אנשיה”.

שנתיים לאחר מכן, חזר הנשיא לביקור מיוחד במינו בתל אביב. בגמר גביע המדינה בכדורגל שנערך בשנת 1981 באצטדיון רמת גן,  גברה קבוצת בני יהודה, שמייצגת את שכונת התקווה, על קבוצת הפועל תל אביב וניתן האות לחזרת החגיגות, לפחות לזמן מה, לרחוב האצ”ל – רחובה המרכזי של שכונת התקווה (ע’ 14 בתיק ביקור הנשיא בשכונת התקווה). גם לאחר מכן לא חדל לטפל בפניות שהוגשו אליו בענייני השכונה (ע’ 346 וכן ע’ 1195 בתיק נשיא המדינה יצחק נבון – מכתב שוטף).

נבון ראה בביקור זה הצלחה. בפתק שנשמר ונמסר ככל הנראה למשורר חיים גורי שנלווה אליו בסיורו בשכונה שאל “האם הנשיא זקוק לסמכות חוקית לשם כך?”

 

רשימת תיקים נוספים לעיון אודות הביקור:

תיק נ-347/1: נשיא המדינה יצחק נבון: ביקור הנשיא בשכונת התקווה

תיק נ-347/2: נשיא המדינה יצחק נבון: פרויקט “תקואית”

תיק נ-347/16: הערכות הציבור על ביקור הנשיא בשכונת התקווה

תיק נ-347/17: המלצות ועדת משנה לרווחה ובריאות לשכונת התקווה

תיק נ-347/18: שכונת התקווה – ניתוח גאוקרטוגרפי בסיסי של נתוני פשיעה

תיק נ-347/19: PROJECT RENEWAL HATIQVA

תיק נ-334/3: נשיא המדינה יצחק נבון – שונות (עמ’ 296-294, מכתב אל נבון לאחר ביקורו בגמר הגביע ותשובתו)

תיק נ-338/9: נשיא המדינה יצחק נבון – רשות השידור (עמ’ 32-26, לשכת הנשיא ממשיכה לטפל בסיקור התקשורתי את השכונה)

תיק טס-10358/3: נשיא המדינה יצחק נבון – תכנית מוקד עם הנשיא (החל בדקה 24)

תיק טס-10358/9: נשיא המדינה יצחק נבון – תכנית מוקד עם הנשיא (החל בדקה 14 בה מושמעת הטענה כאילו הנשיא ביקר בשכונה מתוך תעמולת בחירות)

תיק טס-11310/71: הנשיא יצחק נבון במפגש עם ועד שכונת התקווה