דרצח קנדי

ד.1 | רקע

עורך: ארנון למפרום

בנובמבר 1960 נבחר הסנטור ג’ון קנדי לנשיאות ארצות הברית. קנדי היה אז בן 43 – האדם הצעיר ביותר שנבחר אי פעם לתפקיד. הוא גם היה הקתולי הראשון שנבחר לכהונה זאת. כניסתו לבית הלבן ב-1961, מלווה באישה יפה ובשני ילדים קטנים, נאומיו המלהיבים וסגנון נשיאותו הצעיר, עוררו כלפיו הערצה מרובה בארצות הברית ומחוצה לו. אחד הביטויים לרוח החדשה שהביא קנדי היה נאומו בטקס הכתרתו לנשיא ב-20 בינואר 1961 בו קרא: “וכך ידידיי האמריקנים: אל תשאלו מה ארצכם יכולה לעשות למענכם – תשאלו מה אתם יכולים לעשות למענה. ידידיי אזרחי העולם: אל תשאלו מה אמריקה תעשה למענכם אלא מה נעשה ביחד למען חירות האדם” (תעודה 13).
קנדי גילה יחס ידידותי לישראל ואף הסכים למכור לה נשק הגנתי מתקדם – טילי נ”מ מדגם “הוק”. אולם מצד שני הוא נאבק נגד הקמת הכור הגרעיני בדימונה ותמך בפתרון לפליטים הפלסטינים שבמסגרתו חלקם יחזור לישראל. הציבור הישראלי לא היה מודע לחילוקי הדעות בין ממשלת ישראל לממשל האמריקני וגם כאן שררה הערכה מרובה לקנדי.
ביום שישי 22 בנובמבר 1963 בצהריים, נסע קנדי עם אשתו ג’קי (ג’קלין) ועם מושל טקסס ג’ון קונלי ואשתו נלי במכונית פתוחה בחוצות העיר דאלאס. בשעה 12 וחצי לפי שעון טקסס נורו לכיוונו מספר יריות והן פגעו בקנדי ובקונלי. כחצי שעה לאחר מכן נפטר קנדי ואילו חייו של קונלי נצלו. ארונו של קנדי הוטס לוושינגטון. במהלך הטיסה הושבע סגן הנשיא לינדון ג’ונסון לתפקיד נשיא ארצות הברית סמוך לארון ולאלמנת קנדי.
אבל גדול נפל על אזרחי ארצות הברית ורבים מתושבי העולם, מחוץ לארצות הברית, היו שותפים לתחושה קשה זו.

ג’ון קנדי בבית הלבן, 11.7.1963. צלם ססיל סטוטון

ד.2 | בעקבות הידיעה על הרצח

בשעת הרצח היה זה ערב שבת בישראל, שעה 8 וחצי בערב. כ־25 דקות לאחר מכן הגיעה הידיעה על פציעתו של קנדי ל”קול ישראל” והיא שודרה במהדורת החדשות של השעה 9. ראש הממשלה לוי אשכול קיבל את הידיעה בעת ששהה בתל אביב במסיבה לכבוד יום הולדתו ה-75 של יוסף קיציס, מוותיקי העלייה השנייה ומפא”י. לאחר מספר דקות הגיעה אליו הידיעה שקנדי נפטר מפצעיו והוא עזב את המסיבה ונסע לירושלים.
בשעה 11 ורבע בלילה שידר אשכול מברק תנחומים לג’ונסון (תעודה 5) וחצי שעה לאחר חצות הוציא הודעת אבל רשמית (תעודה 6).
במקביל הגיעו לבית נשיא ישראל זלמן שזר בכירי משרד החוץ: המנכ”ל חיים יחיל והסמנכ”ל יעקב הרצוג. יחיל הביא אתו טיוטה למברק תנחומים שישלח בשמו של שזר אל ג’ונסון (תעודה 1). שזר תיקן את הטיוטה בכתב ידו (תעודה 2). הנוסח המוסכם של המברק (תעודה 3) תורגם לאנגלית ונשלח בשעה 10 בלילה אל ג’ונסון (תעודה 4).
למחרת כתב לוי אשכול מכתב לאחיו הבכור ליפא שקולניק תושב מוסקבה. השניים התכתבו עד תחילת שנות ה-30. ככל הנראה הם הפסיקו להתכתב בגלל החשש לגורלו של ליפא תחת מוראות שלטונו של סטלין. בסוף שנות ה-50 חודשה ההתכתבות בין שני האחים. גם האח הצעיר, בן-ציון שקולניק החל להתכתב עם לוי אשכול וב-1964 הצליח אשכול להביא לישראל את בן-ציון. במכתבו של לוי אשכול לאחיו הבכור הוא כתב בין השאר את המשפט הבא: “היום, או יותר נכון אמש, נרצח נשיא ארצות הברית, קנדי, זה אסון גדול. נראה איך יתגלגלו הדברים” (תעודה 7). לגרסה מודפסת ראו תעודה 7א. צילום המכתב נמסר לארכיון המדינה על ידי סימה רודובה, בתו של ליפא שקולניק, לצורך הכנת כרך ההנצחה ללוי אשכול.
ביום ראשון 24 בנובמבר התכנסה הממשלה לישיבת אבל מיוחדת. אשכול הספיד את קנדי והוחלט לקיים אבל לאומי של שלושה ימים בישראל ולשלוח את הנשיא שזר להלוויה בוושינגטון (תעודה 8). אל הנשיא הצטרפה שרת החוץ גולדה מאיר ששהתה בניו יורק.
שגריר ארצות הברית בישראל וולוורת ברבור הזמין את הנשיא שזר לטקס אשכבה לקנדי בכנסייה קתולית ביפו (תעודה 9), אולם, כאמור שזר נסע לוושינגטון. לפיכך ייצג סגן ראש הממשלה אבא אבן את המדינה בטקס ביפו.
בוושינגטון קיבל שזר הזמנה לטקס הלוויה בכנסייה (תעודה 10). משם הוסע ארון הקבורה לבית הקברות בארלינגטון. זמן מה לאחר מכן שלחה האלמנה ג’קלין קנדי אל שזר כרטיס תודה על השתתפותו בהלוויה (תעודה 11).
בינתיים התעוררו ספקות ושמועות בנוגע למבצע הרצח לי אוסוואלד שנתפס בסמוך לרצח ולאחר מכן נרצח על ידי יהודי-אמריקני בשם ג’ק רובי (יעקב לאון רובינשטיין). במשך השנים התרבו התאוריות השונות על אודות הרצח. כאשר חזרה גולדה מאיר לישראל היא דיווחה לממשלה ב-1 בדצמבר על ההלוויה ועל החשדות שהתעוררו בציבור האמריקני (תעודה 12, עמ’ 19-8).
בעקבות הרצח הודפס נאום ההכתרה של קנדי באופן אמנותי על נייר מיוחד ב-500 עותקים. אחד מהם נשלח אל שזר (תעודה 13).

 

מברק ההשתפות בצער ששלחה שרת החוץ גולדה מאיר למזכיר המדינה דין ראסק, עם הישמע דבר הרצח בישראל

ד.3 | רשימת התעודות

1. טיוטת משרד החוץ למברק תנחומים של הנשיא זלמן שזר אל הנשיא לינדון ג’ונסון, 22 בנובמבר 1963

ארכיון המדינה, נ-146/1

2. טיוטה בכתב ידו של הנשיא זלמן שזר למברק התנחומים אל הנשיא לינדון ג’ונסון, 22 בנובמבר 1963
ארכיון המדינה, נ-146/1

3. מברק התנחומים של הנשיא זלמן שזר אל הנשיא לינדון ג’ונסון, נוסח עברי, 22 בנובמבר 1963
ארכיון המדינה, נ-146/1

4. מברק התנחומים של הנשיא זלמן שזר, ירושלים, אל הנשיא לינדון ג’ונסון, וושינגטון, נוסח אנגלי, 22 בנובמבר 1963
ארכיון המדינה, נ-146/1

5. מברק התנחומים של ראש הממשלה לוי אשכול אל הנשיא לינדון ג’ונסון, 22 בנובמבר 1963
ארכיון יד לוי אשכול, יחסי ישראל-ארה”ב I

6. הודעת ראש הממשלה לוי אשכול בעקבות רצח הנשיא קנדי, 23 בנובמבר 1963
ארכיון המדינה, א-7231/7

7. לוי אשכול, ירושלים, אל ליפא שקולניק, מוסקבה, כתב יד, 23 בנובמבר 1963
ארכיון המדינה, ג-9959/6

7 א. לוי אשכול, ירושלים, אל ליפא שקולניק, מוסקבה, נוסח מודפס, 23 בנובמבר 1963
ארכיון המדינה, ג-9959/6

8. פרוטוקול ישיבת הממשלה, 24 בנובמבר 1963
ארכיון המדינה, ג-16709/7

החלטה להכריז על אבל לאומי במשך שלושה ימים ולשלוח את הנשיא שזר להלוויית קנדי

9. שגריר ארצות הברית וולוורת ברבור, תל אביב, אל הנשיא זלמן שזר, ירושלים, 24 בנובמבר 1963
ארכיון המדינה, נ-146/1

הזמנה לטקס לזכר הנשיא קנדי בכנסיית סנט אנטוני ביפו ב-26 בנובמבר 1963

10. הזמנת הנשיא שזר לטקס הלווייתו של הנשיא קנדי בכנסיית סנט מתיו בוושינגטון ב-25 בנובמבר 1963 עם כרטיס לסימון מקומו בכנסייה
ארכיון המדינה, נ-146/1

11. כרטיס תודה ששלחה האלמנה ג’קלין קנדי אל הנשיא זלמן שזר, דצמבר 1963 (?)
ארכיון המדינה, נ-146/1

12. קטע מפרוטוקול ישיבת הממשלה, 1 בדצמבר 1963, עמ’ 19-8
ארכיון המדינה, ג-16709/8

13. נאום ההכתרה של הנשיא ג’ון קנדי, 20 בינואר 1961. הודפס מחדש בדצמבר 1963
ארכיון המדינה, נ-146/1

13 א. דברי הסבר להדפסת נאום ההכתרה של קנדי, דצמבר 1963 (?)
ארכיון המדינה, נ-146/1