לוי אשכול פרויקט הנצחה

ה.1 | מבוא

פרסום משותף עם חברת מקורות

עורך: ארנון למפרום

זיפות הצינור. הארכיון ההיסטורי של מקורות

מראשית ההתיישבות הציונית בארץ-ישראל הכבידה על המתיישבים בעיית המחסור במים, והיא הלכה וגברה עם הפנייה אל דרומה של הארץ. לעומת זאת בצפון הארץ קיימים מקורות מים שופעים שבחלק גדול מהם לא נעשה שימוש והם זרמו בנהר הירדן לים המלח.
בשנות הארבעים היה הנגב דל באוכלוסייה וראשי התנועה הציונית ראו בו מרחב מתאים ליישוב יהודי מסיבי אם יצליחו להתגבר על בעיית המחסור במים, ואז עלה הרעיון להעביר מים מהירדן אל הנגב.

ביטוי ראשון לכך נתן מהנדס המים שמחה בלאס באפריל 1943 בהרצאה לפני ראשי העוסקים בהתיישבות. הוא הציע לתפוס את מימי הירדן סמוך למקורותיו בעמק החולה ולהוליכם בתעלה ממערב לכינרת ולירדן עד מצפון ליריחו. התעלה תיבנה בשיפוע מתון שיאפשר זרימה ללא צורך במשאבות. בדרכם יוטו חלק מהמים לבקעת הירדן, הדלה באוכלוסייה ערבית, ורובם יועברו מכאן במנהרה באורך שלושים קילומטרים מתחת לירושלים ולהרי יהודה אל הנגב הצפוני (ראו מפה בספרו של בלאס: מי מריבה ומעש, רמת גן, מסדה, 1973, עמ’ 130).
הצעה זו נשארה בגדר רעיון ולא קרמה עור וגידים בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל.

ה.2 | העשור הראשון

עם קום המדינה הוסרו המגבלות של השלטון הבריטי על פיתוח הארץ. כמו כן נדרשה המדינה בשנים הראשונות לקיומה להתמודד עם קליטת העלייה ההמונית ועם ההתיישבות הגדולה – הקמת כ-300 יישובים חקלאיים חדשים הצורך בהובלת מים מהירדן לנגב הלך אפוא וגבר, אולם ההצעה להעביר את המים ללא שאיבה דרך בקעת הירדן ירדה בינתיים מעל הפרק כי בקעת הירדן הייתה עתה בשטח ממלכת ירדן, לאחר שנכבשה במלחמת העצמאות.

לפיכך הועלו רעיונות אחרים. בינואר 1950 הציג שמחה בלאס, שכיהן עתה בתפקיד מנהל מחלקת המים במשרד החקלאות, שורה של הצעות לפני ועדת השרים לכלכלה (תעודה 1). אחד הרעיונות שהציג בלאס היה מפעל ירקון-נגב. הוא הוגשם ב-1955, אולם כמות המים בירקון הייתה מצומצמת ביחס לצורכי ההתיישבות בנגב. במהלך שנה זו, הקים בלאס את “הוועד לתכנון מפעל המים הארצי” שעמד בראש פעילות התכנון עד 1956.

גשר בנות יעקב, 1937. צלם: זולטן קלוגר, לע”מ

הרעיון השני, שהתגבש בוועד לתכנון בשלהי 1951, היה להקים את ‘מפעל הירדן’: לתפוס את מי הירדן סמוך לגשר בנות יעקב, להוליכם בשיפוע דרומה עד לראש העין ושם להזרימם למפעל ירקון-נגב. בלאס הציג זאת בתזכיר ‘פיתוח מפעלי מים להשקאה ל־5 השנים הבאות 1952˗1956’ שהגיש בדצמבר 1951 (תעודה 2). באותה עת כיהן לוי אשכול בתפקיד שר החקלאות והפיתוח ובלאס היה כפוף לו. אשכול ייסד את חברת ‘מקורות’ ב-1937 והיה למעשה הדמות המרכזית במשק המים הישראלי גם בשנים 1963-1952, שבהן היה שר האוצר, אף כאשר שרים אחרים עמדו בראש משרד החקלאות: פרץ נפתלי: 1955-1952, קדיש לוז: 1959-1955 ומשה דיין: 1964-1959. מובן מאליו שאשכול המשיך להנהיג את משק המים בשנות כהונתו בראשות הממשלה (1963- 1969).

בקיץ 1953 החלה ישראל בבניית מפעל הירדן ליד גשר בנות יעקב. אולם אז התעוררה בעיה מדינית: אזור זה נכלל בשטח המפורז, כפי שנקבע בהסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה, שנחתם ביולי 1949, ובו ויתרה סוריה על שטחים שכבשה במלחמת העצמאות, בהם משמר הירדן (ראו מפת שביתת הנשק ישראל-סוריה, ימימה רוזנטל [עורכת], תעודות למדיניות החוץ של ישראל, ג, ירושלים: ארכיון המדינה, תשמ”ג, מול עמ’ 522). לפיכך טענה סוריה שיש לה הזכות למנוע את שינוי המצב הקיים בשטח המפורז. מה עוד שחלק מעבודות ההטייה התבצעו על קרקעות בבעלות פרטית ערבית. כמו כן התרחשו בגבול תקריות אש עם סוריה. ברית המועצות ומדינות ערב תמכו בסוריה ואילו ארצות הברית לא רצתה שהדברים יגיעו לכדי עימות במזרח התיכון וביקשה להפסיק את העבודות ולוּ זמנית.

בספטמבר 1953 דנה בכך הממשלה. את הישיבה ניהל שר החוץ משה שרת, שמילא את מקומו של דוד בן-גוריון שיצא לחופשה. הוא התייחס למכתבו של ראש צוות משקיפי האו”ם הגנרל ואגן בניקה: ‘מה הייתה הערכה של מכתבו של בניקה שקבעה את אופי התשובה שלנו? לנו היו ויכוחים עם אנשי האו”ם מאז ומעולם לגבי האזור המפורז. אחד מנושאי הוויכוח הזה היה, אם יש לסוריה איזה לוקוס סטנדי, איזה מעמד לגבי האזור המפורז. טענתנו הייתה כי אין לסוריה כל מעמד לגבי האזור המפורז, זו לא הייתה אדמה שלה וזו אינה אדמה שלה כיום. […..] העניין התעורר ביתר שאת אחרי מכתבו של בניקה. הוא מסתמך על טענות סוריה גם לגבי האזור המפורז וגם לגבי שטח אחר’.

שרת הוסיף שהאמריקנים לוחצים על ישראל לעצור את העבודות בשטח המפורז עד כדי איום של הממשל האמריקני להפסיק את הסיוע הכספי לישראל. לנוכח המצב הציע שרת ‘הפסקה קצרה’ של העבודות באזור המפורז. שר הסעד והדתות משה שפירא העלה את האפשרות להתחיל את מפעל הירדן מצפון לשטח המפורז. הרמטכ”ל מרדכי מקלף השיב שהדבר יקר יותר ואינו מעשי. שר האוצר אשכול טען: ‘העניין הוא בשבילנו כל כך חיוני, שצריך להיות ברור לנו שעלינו להתחיל, ולהתכונן לכך שייתכן ויגיע הרגע שבו נצטרך גם לא להיבהל מלחץ כספי. הכספים הניתנים לנו אינם מובטחים בין כך ובין כך לעולמי עולמים. עוד שנה או שנתיים בוודאי ייפסקו. אולם בלי מפעל הירדן גמרנו את העניין’. שרת טען שאין מדובר בהפסקה של העבודות עד קיץ 1954 אלא לזמן קצר יותר וברוח זו כתב אל בניקה. הממשלה אישרה את עמדתו בעד הפסקה זמנית של העבודות בערוץ הירדן (תעודה 3).

החלטה זו שבה ואושרה בכמה הודעות והחלטות ולפיכך נעשתה קבועה. אף על פי כן המשיכה ישראל באמצעות תה”ל בעבודות להקמת מפעל הירדן מחוץ לשטח המפורז ובראשן חפירת מנהרה באזור הכפר עילבון בגליל באורך של כ-800 מטרים. המנהרה הושלמה במרס 1956. סרטון יומני כרמל 28 במרס 1956 (ארכיון המדינה)

לוי אשכול וקדיש לוז (רביעי ושלישי משמאל) מבקרים באתר חפירת מנהרת עילבון. צלם: יעקב אביאל, הארכיון ההיסטורי של מקורות

הממשל האמריקני חשש ששאלת המים במזרח התיכון עלולה להיעשות מוקד של סכסוכים, מאבקים ואף מלחמות והחליט לפעול כדי למנוע זאת. לפיכך נשלח הדיפלומט אריק ג’ונסטון לשורה של מסעות למזרח התיכון, ובעקבותיהם גיבש ב-1955 את ‘תכנית ג’ונסטון’ או ‘התכנית המאוחדת’, שהציעה מתווה לחלוקת המים בין ישראל למדינות ערב. ישראל הסכימה לתכנית והליגה הערבית דחתה אותה. אולם בפועל, באופן בלתי רשמי, קיבלה ממלכת ירדן את התכנית. בסופו של דבר, כאשר בנתה ישראל את המוביל הארצי וממלכת ירדן בנתה מפעל מקביל, ‘תעלת הע’ור’, שמוליכה מים מהירמוך אל בקעת הירדן המזרחית, – הן נבנו פחות או יותר לפי הקצאות המים שנקבעו בתכנית ג’ונסטון.

ההכנות להקמת המוביל הארצי התקדמו גם במישור המשפטי. במחצית השנייה של שנות החמישים הקדישו הממשלה והכנסת ישיבות רבות לדיון במעמד החוקי של המים בישראל, ולבסוף התקבל ‘חוק המים התשי”ט-1959’, שקבע שהמים הם נחלת כלל הציבור ואינם יכולים להיות קניין פרטי.

ה.3 | החלטה גורלית ב-20 לספטמבר 1958

כאמור הפסיקה ישראל את הטיית מי הירדן באזור גשר בנות יעקב מסיבות שונות, בהן התקווה להשגת אישור לחידוש העבודה והמחיר היקר של החלופות, היא המתינה חמש שנים, אולם בסתיו 1958 כבר הבינו מנהיגי ישראל שאפסו הסיכויים לחידוש המפעל המקורי, במיוחד עם התחלת בניית מפעל הירמוך הירדני בתמיכה אמריקנית. גם השיפור הכלכלי במצבה של ישראל הקל את החיפוש אחר חלופה חדשה.

בדיון בממשלה ב-7 בספטמבר 1958 העלה שר התחבורה משה כרמל את שאלת הטיית הירמוך, הפוגעת בחקלאים ישראלים, שקודם שאבו ממנו מים, ואף עלולה להמליח את מימי הירדן. בעקבות זאת אמרה שרת החוץ גולדה מאיר: ‘אני הייתי מבקשת מהשר המטפל בענייני המים להעמיד לדיון את תכנית מפעל הירדן מצדנו’. יש להדגיש שההחלטה המכרעת לא התקבלה במליאת הממשלה.

ב-20 בספטמבר נפלה החלטה מכרעת. בישיבה שכינס אשכול עם נציגי תה”ל (תכנון המים לישראל), משרד החוץ וצה”ל סוכם שיש לזנוח את התכנית הקודמת להטות את מי הירדן בגשר בנות יעקב ובמקום זאת לשאוב מים מהכינרת באזור טבחה (צפון מערב הכינרת) – כלומר מחוץ לשטח המפורז. הוחלט שמנהל תה”ל אהרן וינר יכין תכנית באנגלית לצורך הגשת בקשה לסיוע אמריקני (לעיון בטיוטת התכנית ראו תעודה 5) וכי התכנית תוגש גם לאישור ועדת שרים בראשות השר בלי תיק פרץ נפתלי. גרשון אבנר ממחלקת ארצות הברית במשרד החוץ דיווח על התכנית לציר ישראל בוושינגטון יעקב הרצוג (תעודה 4). גם מעריב דיווח ב-28 בספטמבר על ההחלטה (ת. מנחם, ‘תוכנית הירדן מול תוכנית הירמוק’, עמ’ 2). בסוף נובמבר מסר נפתלי לאשכול את דוח הוועדה שעמד בראשה. את הדוח עצמו לא מצאנו אלא רק מכתב תודה של נפתלי לאביגדור ברטל מנכ”ל מע”צ על השתתפותו בוועדה (תעודה 6).

מנהרת טבחה. צלם: דניאל רוזנבלום, הארכיון ההיסטורי של מקורות

ב-19 בדצמבר 1958 כתב בן-גוריון ביומנו לאחר פגישה עם אשכול: ‘יש עכשיו תכנית מפעל הירדן שתדרוש עשרות מיליונים’, וב-21 בדצמבר אמר אשכול בממשלה: ‘למפעל הירדן לבדו נחוצים עוד 10,000,000 ל”י’, דברים המעידים על כך שההחלטה נפלה זה מכבר.

הוועדה העליונה לשיפוט תכניות מים אזוריות של משרד החקלאות אישרה בישיבה מס’ 21 בחודש יוני 1959 את התכנית החדשה. יש לציין שבמהלך התכנון והבנייה של מיזם זה השתנה שמו: ‘המוביל הארצי’ הלך ותפס את מקומו של ‘מפעל הירדן’. בניית המוביל הארצי הוטלה על מקורות.

ה.4 | הדיונים על אישור תוואי המוביל הארצי, 1961-1960

אישורו הסופי של חוק המים ב-3 באוגוסט 1959 חייב הסדרת הקמת המוביל הארצי לפי החוק החדש. בהתאם לחוק המים הקימה תה”ל ועדת תכנון למפעלי המים בישראל. ועדה זו הקדישה חלק ניכר מדיוניה למוביל הארצי. ביולי 1960 התכנסה הוועדה בפעם הראשונה ואהרן וינר דיווח בה על ‘מפעל ירדן-נגב’ (תעודה 7), והוא המשיך בהרצאתו בדיווחו בישיבה השנייה של הוועדה באוגוסט (תעודה 10).

עוד קודם לישיבה זו פנה נציב המים בפועל מנחם קנטור אל וינר בבקשה שוועדת התכנון תאשר את המוביל הארצי בהתאם לחוק המים (תעודה 9). הוועדה דנה במפעל זה בכמה ישיבות (תעודות 11, 13), וב-25 בינואר 1961 אף ביקרה בתוואי המתוכנן שלו. לבסוף, בישיבה השמינית של הוועדה, ב-9 בפברואר 1961, אושר תוואי המוביל (תעודה 15). לצפייה בתוואי ראו מפה (אסף זלצר, מקורות: סיפורה של חברת המים הלאומית, 75 השנים הראשונות, ירושלים: יד יצחק בן-צבי ומקורות, תשע”א, עמ’ 93).

ה.5 | תעלת הע'ור הירדנית

כזכור העלה השר כרמל בממשלה בספטמבר 1958 את עניין מפעל המים הירדני מנהר הירמוך. להלן מפה של תעלת הע’ור הירדנית. על פי הערכת אמ”ן מאוגוסט 1962 (תעודה 39) בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים התקדמה בנייתו של מפעל זה במקביל לבניית המוביל הארצי הישראלי, ולא במקרה אלא כתוצאה של מדיניות אמריקנית, שביקשה לקדם את שני מפעלי המים. עניין מי הירמוך, לצד עניינים אחרים, עלה בדיון אצל שר החקלאות דיין בנובמבר 1960 (תעודה 12).

במאי 1961 התריע מנכ”ל תה”ל אהרן וינר בפני מנכ”ל משרד החוץ חיים יחיל מפני הסכנה שסוריה ולבנון תטינה את מימי הבניאס והחצבאני (שניר) אל ממלכת ירדן לטובת מפעל הירמוך הירדני ועל חשבונה של ישראל (תעודה 16).

בינואר 1962 נשלח מנכ”ל תה”ל וינר לשיחות בוושינגטון על אודות המוביל הארצי ועל השלכות תעלת הע’ור הירדנית, אם תנוצל להטיית מקורות הירדן. הציר בוושינגטון מרדכי גזית דיווח על שיחותיו של וינר (תעודות 23, 24). לאחר מכן התקיימו במשרד החוץ דיונים נוספים בעניין זה. כאן נדרשו לדון גם בעמדת הבריטים, שתמכו בתעלה הירדנית. סוכם שאם הירדנים יפעילו את תעלת הע’ור באופן המצמצם את כמות המים שישראל תקבל – תבנה ישראל מוביל מים מהכינרת לעמק הירדן (תעודות 25, 26).

ביולי 1962 קרא שגריר ישראל בוושינגטון אברהם הרמן שלא לצאת למסע התנגדות פומבי נגד תעלת הע’ור אלא להסתפק בדיפלומטיה שקטה (תעודה 31). כדי להטות את מימי הירמוך בנו הירדנים מעין סכר על הירמוך, אשר בגדה הצפונית (הימנית) שלו נכנס לשטח שנחשב לחלק ממדינת ישראל אך הסורים כבשו אותו ב-1950. סא”ל כלב ממחלקת שביתת הנשק בצה”ל פנה אל מנכ”ל משרד החוץ יחיל בבקשה שמדינת ישראל תמחה על כך בוועדת שביתת הנשק, ויחיל כתב על גבי הבקשה שהוא מאשר אותה (תעודה 33). ראו גם תעודות 34, 35, 36, 38 ו-39. לצפייה במפת תעלת הע’ור.

ה.6 | דיונים נוספים על המוביל הארצי

בעקבות ההחלטה לאשר את תוואי המוביל הארצי דנו גופים שונים בהיבטים נוספים שלו. באוגוסט 1961 דנה ועדת התכנון בבעיות התברואה של המוביל – אתגר קשה, כי נקבע שמי המוביל יהיו כולם באיכות של מי שתייה (תעודה 17). ביולי 1962 דנה הוועדה בפיקוח על טיב המים (תעודה 30). כדי לשמור על איכותם הוחלט בדצמבר 1962 למהול את מי הכינרת במים שיישאבו ממקורות מים אחרים (תעודות 44, 47).

ההיבט הכלכלי נדון בישיבות של ועדת התכנון באוגוסט ובנובמבר 1961 (תעודות 18, 19) ובישיבת הממשלה במרס 1962 (תעודה 27, עמ’ 69-55). אז הוחלט גם להעביר את העניין לדיון בוועדת השרים לכלכלה – החלטה שלא בוצעה באותה עת. וינר טען בדיון הראשון שהתועלת למשק ממים המופנים לתעשייה גדולה פי שלושים מהתועלת למשק ממים המופנים לחקלאות, ולכן יש לכוון שליש ממימי המוביל הארצי לתעשייה.

ביוני 1962 ביקש שר החקלאות דיין מהממשלה להגדיל את תקציב בניית המוביל הארצי בשלושים מיליון ל”י. שר האוצר אשכול התנגד לכך בתחילה (תעודה 28, עמ’ 65-61), אך הם הגיעו לעמק השווה בוועדת השרים לכלכלה (תעודה 29).

ה.7 | מאבק מדיני והסברתי, אוגוסט 1962 - יוני 1963

החשש מהתנגדות ערבית וסובייטית לבניית המוביל הארצי ואולי גם מהתנגדות של מדינות המערב חייב את הנהגת המדינה לדון בסכנות הכרוכות בבנייתו. שגריר ישראל בוושינגטון דיווח לממשלה ב-11 באוגוסט 1962 על עלייה בתמיכה האמריקנית במוביל הארצי. זו הפעם הראשונה שיש ‘התחייבות מפורשת’ של האמריקנים, בניגוד לעמדתם בשנים הקודמות (ארכיון המדינה, ג-16709/2).

שלושה ימים לאחר מכן דנו בכך שרת החוץ גולדה מאיר, שר החקלאות משה דיין, הרמטכ”ל צבי צור (לימים מנכ”ל ‘מקורות’), סגן הרמטכ”ל יצחק רבין ופקידים גבוהים. מנכ”ל משרד החוץ יחיל ציין שהתנגדות הערבים באזור בית נטופה להפקעת קרקעותיהם לטובת מתקני המוביל מקשה את המערכה ההסברתית. דיין הציע לאפשר לערביי האזור אספקת מים במישרין מהמוביל כדי שלא יצטרכו ‘להמשיך לשאוב ולהוביל מי בורות ובארות בפחים’ (תעודה 37).

האיום הערבי מבית ומחוץ על בניית המוביל הארצי בא לידי ביטוי במסמכים האלה: בספטמבר 1962 שלחה לשכת ראש אמ”ן אל לשכת שרת החוץ תזכיר המפרט את תכניות המים הערביות ואת הסכנות למוביל הארצי (תעודה 41). בנובמבר 1962 דיווחה מחלקת החקר של משרד החוץ על מאמר בעיתון בביירות המספר שערביי ישראל מאיימים לפוצץ את המוביל הארצי (תעודה 42).

בדצמבר 1962-ינואר 1963 התקיימו במשרד החוץ שלוש ישיבות (תעודות 43 ,45, 46) על הקמת המוביל הארצי, על הקמת תעלת הע’ור הירדנית, על קשרי הגומלין ביניהם ובייחוד על המלחת מימי הירדן התחתון והפיכתו ‘לתעלת ניקוז’ (תעודה 45). בעקבות זאת קיים ראש הממשלה בן-גוריון ישיבה ב-3 במרס 1963 בהשתתפות שרים, קצינים ופקידים בכירים. וינר הציג את ההתפתחויות הצפויות שיפגעו באיכות מימי הירדן התחתון. גולדה הציעה התנהלות מדינית בקו זהיר ואילו דיין ואשכול ביקשו תגובה תקיפה יותר. בן-גוריון דחה את ההכרעה (תעודה 48).

בעקבות זאת הגישה גולדה לבן-גוריון תזכיר שהוכן בשיתוף עם תה”ל, המציע שבתיאום אמריקני תאגור ישראל בחורף מים מהירמוך בכינרת ותזרים אותם בקיץ לברֵכת הירמוך, כל זאת לפי המכסות של תכנית ג’ונסטון (תעודה 50). אשכול ודיין הסכימו להצעה (תעודות 51, 53).

במקביל לקבלת ההחלטות נערך משרד החוץ להסברת הקמת המוביל הארצי. שמאי כהנא וגדעון רפאל שלחו תזכירים בעניין זה (תעודות 49, 52, 56). התזכירים נועדו לספק לדובריה של מדינת ישראל ידע ותשובות לשאלות אפשריות. הציר מרדכי גזית המליץ בפני כהנא על נוסח הסברה מתאים גם בתוך ישראל (תעודה 57).

ה.8 | המגעים עם ארצות הברית, יולי-דצמבר 1963

ביוני 1963, לאחר התפטרותו של דוד בן-גוריון, הקים לוי אשכול ממשלה בראשותו. מימיה הראשונים נדרשה ממשלה זו לדון עם הממשל האמריקני בראשות הנשיא ג’ון קנדי בשורה של עניינים ובהם הפעלת המוביל הארצי.

ביולי התקיימו מגעים עם השליח האמריקני ו’ קריידל, שבא לדון בעניין, והוצגה לו התכנית שעליה כתבה גולדה לבן-גוריון במרס (תעודות 58, 59). באוקטובר התקיים בירושלים מפגש נוסף, הפעם עם רודג’ר דייוויס, האחראי לענייני המזרח התיכון במחלקת המדינה (תעודה 62). הרושם הראשון משיחות אלה היה שהאמריקנים רואים בעין יפה את ההצעות הישראליות. אולם בפגישות שהתקיימו לאחר מכן בוושינגטון עם ג’ון ג’רניגן, סגן עוזר מזכיר המדינה לענייני המזרח התיכון, התברר שהאמריקנים רוצים שישראל תצמצם את חלקה במים על בסיס הבדלים בפרשנות “התכנית המאוחדת” של ג’ונסטון מ-1955 (תעודות 63, 64 ו-65). לנוכח המידע שהעבירו האמריקנים בשיחות אלה העריך שמאי כהנא שיש להשיג הסכמה אמריקנית מלאה למוביל, לנסות למנוע התלקחות בגללו ולהיערך להסברה דיפלומטית (תעודה 67).

בדיון אצל אשכול ב-27 באוקטובר סוכמו עמדות ישראל ביחס לסוגיות שהעלו האמריקנים: שלילת פיקוח בין-לאומי, חלוקת מים לפי תכנית ג’ונסטון, אפשרות למשא ומתן עם ממלכת ירדן, ישירות או באמצעות ארצות הברית (תעודה 68 וכן גם תעודה 69). בדצמבר דן מנכ”ל משרד החוץ יחיל במגעים עם האמריקנים. כהנא העריך שסירובם של האמריקנים להעביר לירדנים את ההצעה הישראלית לאיגום מים מהירמוך בכינרת בחורף נובע מהנחתם שהמלך חוסיין אינו יכול להופיע בעולם הערבי כמי שמתמקח עם ישראל על מים. כמו כן הוסכם על ‘צורה מסוימת של ביקורת הדדית מוסכמת’ בניגוד לעמדה הקודמת ששללה כל פיקוח בין-לאומי (תעודה 74).

ה.9 | דיון בוועדת השרים לכלכלה, 8 בספטמבר 1963

לאחר הקמת ממשלת אשכול מונה פנחס ספיר לשר האוצר אך המשיך להחזיק גם בתיק המסחר והתעשייה. ספיר היה מצוי היטב בענייני מים בשל פעילותו בחברת ‘מקורות’ בשנותיה הראשונות. בהיותו שר האוצר ישב ספיר בראש ועדת השרים לכלכלה בדיון על ‘מפעל המים הארצי ובעיות המים’. באותה ישיבה סקר וינר את מפעל המוביל הארצי. בין השאר סיפר לשרים שיש תכנית להביא את מי הדן ולמהול אותם במימי המוביל הארצי. תכנית זו נקראה מח”ד (מפעל החולה הדרומי) והיא לא יצאה לפועל – ועל כך ראו להלן. וינר הסביר שיש להשלים במהירות את בניית המוביל הארצי בגלל חמש שנות בצורת רצופות ומשום שמטעמי פיתוח הארץ בוצעה שאיבת יתר בדרום ויש למלא מחדש את מאגרי המים שהתרוקנו.

שר העבודה יגאל אלון הגיב בתדהמה כאשר שמע על בעיית המליחות של מי המוביל: ‘בשבילי הדין וחשבון ששמענו היום, בפעם הראשונה, הנו מדהים, ואני רואה בו הודעה על כישלון חמור, כישלון חמור של תחזית, של תכנון ושל ביצוע. צר לי מאוד שצריכים היינו להמתין עד לשנת 1963 כדי לגלות את אחוז המליחות הגבוה והגדל בכינרת, תופעה שהנה בדרך כלל מחזורית בכינרת. אחרי שנות בצורת ידוע כי ישנה עלייה במליחות. כאשר החליטו להפוך את הכינרת למאגר ארצי, צריך היה לדעת זאת מראש ולא להמתין למצב שבהכרח יגרור פניקה גדולה’. אלון, חבר קיבוץ גינוסר, הודה בגלוי שהוא מגן על האינטרס של משקי הגליל במה שנוגע למים. גם שר התחבורה ישראל בר-יהודה, חברו של אלון לסיעת אחדות העבודה, הקשה בשאלות ביקורתיות.

מנכ”ל ‘מקורות’ יחיאל דובדבני הגן על פעילותה של החברה: ‘אנחנו קידמנו את ההתיישבות בחלק הדרומי של הארץ. הלכנו בדרך זו של אוברדרפט [במים] כמו גברי [גזברי] המשקים. […] איש אינו מצטער על כך שיישבנו את [חבל] לכיש ואת החלק הדרומי של הארץ. דבר שני: אני בעד אוטונומיה, אבל בענייני מים יש איזה דבר כללי, ישנן מכסות, וזה קובע. […] יש חוק מים ומסגרת של חוק המים. […] דבר שלישי: אתם היום אינכם מחליטים, אבל אנחנו המבצעים צריכים לדעת היכן אנחנו עומדים. אני רוצה שלשולחן הנכבד יהיה ידוע מהי כמות המים שאנחנו חייבים היום. עניין מחירי המים טעון דיבורים מנוסחים ומנותחים ולא דיבור כללי’.

דיין טען בתוקף שיש לראות את המים כמשאב ממלכתי, ברוח חוק המים, ולא כמוצר הנמצא בבעלות פרטית או אזורית: ‘כל אלה שיש להם מים רוצים ברשות מקומית למים. ואם יתנו פיקוח מקומי על מקורות המים לבעלי המים, הרינו מחלקים את כל מקורות המים וגמרנו בעסק הזה. לנגב אין שום רשות בעניין זה, הוא רק נצרך’.
בסופה של הישיבה הוחלט להקים ועדת משנה לענייני המוביל הארצי בראשות דיין ובהשתתפות ספיר ובר-יהודה (תעודה 60). שאלת הקמת מח”ד נדונה בוועדת המשנה בכמה ישיבות.

בעקבות הישיבה בוועדת השרים לכלכלה החליפו בר-יהודה ווינר מכתבים רבים ביניהם (תעודות 61, 66, 71, 72, 73).

אבטחת המוביל הארצי. צלם: דניאל רוזנבלום, הארכיון ההיסטורי של מקורות

ה.10 | ועידת הפסגה הערבית הראשונה, ינואר 1964, והשלכותיה

התגובה הערבית לבניית המוביל הארצי הייתה חריפה יותר משהעריכו בתחילה במשרד החוץ הישראלי: בפעם הראשונה החליטו מדינות ערב לכנס ועידת פסגה של ראשי 13 המדינות החברות בליגה הערבית.

ערב כינוס הוועידה דנה הממשלה בוועידה ובקשר בינה להקמת המוביל הארצי. גולדה הציעה קו של הסברה שיתנהל לפי שעה בשקט, אל מול ממשלות, ולנקוט מאבק פומבי רק בלית בררה. היא טענה שאם נפגעה איכות מי הירדן יש להטיל את האחריות לכך על הירדנים ששואבים מהירמוך, בעוד ישראל עדיין לא החלה בשאיבה למוביל הארצי. היא הדגישה את חשיבות הגיבוי שארצות הברית נותנת להקמת המוביל הארצי. אשכול הבטיח שפתיחת המוביל לא תלווה בטקס פומבי, כפי שהיה בעת פתיחת קו ירקון-נגב ב-1955 (תעודה 77, עמ’ 52-26).

הוועידה התכנסה בקהיר ב-13 בינואר 1964 ונמשכה עד ה-18 בו. היא קיבלה שלוש החלטות מרכזיות:
א. להטות את החצבאני בלבנון אל הליטאני ואת הבניאס מסוריה אל הירמוך שבגבול סוריה-ירדן.
ב. להקים מפקדה ערבית משותפת.
ג. להקים את הארגון לשחרור פלסטין (אש”ף).
במהלך הוועידה התראיין אשכול אצל העיתונאי ישעיהו בן-פורת מידיעות אחרונות. בדבריו טען: ‘לא יעלה איש נבון על דעתו כי ישראל לא תשאב את מכסתה היא בהתאם ל”תכנית המאוחדת” [תכנית ג’ונסטון]’. בן-פורת שאל מה יקרה אם הערבים יפריעו לישראל ואשכול השיב: ‘יש לקוות כי מדינות ערב המתייעצות כיום בקהיר ישתמשו בשכל בריא ובשיקול דעת נבון ולא תתקבלנה החלטות הרפתקניות. נשים לאל כל ניסיון להפריע לנו’ (תעודה 78).

בעקבות הוועידה קיימה ממשלת ישראל דיון על ועידת הפסגה. בין השאר דנו בעניין הסכנה לישראל אם אכן יצליחו הערבים להטות את החצבאני ואת הבניאס והוחלט לעבור מהסברה שקטה להסברה פומבית באמצעות הודעה בכנסת (תעודה 79, עמ’ 39-3). למחרת נאם אשכול בכנסת והסביר את טיעוניה של ישראל בנוגע לחלקה במי הירדן לפי תכנית ג’ונסטון. הוא הודיע שבכוונת ישראל לשאוב מים מהכינרת אך נמנע מלאיים על מדינות ערב (תעודה 80).

ישראל הצליחה באמצעים דיפלומטיים להניא את ממשלת לבנון מלהטות את החצבאני, אולם סוריה החלה לפעול להטיית מי הבניאס. ישראל הגיבה על כך בירי מדויק מטנקים וממטוסים (נובמבר 1964-יולי 1966), ובזאת סיכלה את התכנית בלי להיגרר למלחמה של ממש עם סוריה ועם שאר מדינות ערב. מאבק זה מכונה ‘המלחמה על המים’.

כשבועיים לאחר הודעת אשכול בכנסת טען אבן בישיבת ממשלה שהממשל האמריקני נאמן למחויבותו להקמת המוביל הארצי (תעודה 82).

ה.11 | הפעלת המוביל הארצי

כאמור דגל מנכ”ל תה”ל וינר בהקמת מח”ד. לתכנית זו קמו מתנגדים ולפיכך הזמינה ועדת המשנה לענייני המוביל הארצי (שהוקמה מטעם ועדת השרים לכלכלה בספטמבר 1963) את שמחה בלאס – מי שעמד בראש תה”ל עד יוני 1956 – לשאת דברים בפניה. בלאס ביקר הן את תכנית מח”ד, שתביא למחלוקת ולמאבק תמידי בין משקי עמק החולה לבין שאר צרכני המים בישראל, הן את ההחלטה שהתקבלה באוגוסט 1961, שמימי המוביל יהיו באיכות של מי שתייה. לשמע דברי בלאס העלה השר חיים משה שפירא את האפשרות שהמים יורעלו, אך דיין וספיר סירבו לדון בוועדה בסכנה זו (תעודה 81). בעקבות זאת שלח וינר (שהשתתף בישיבה אף שהדבר לא נרשם) שני מכתבים לשרי הממשלה החברים בוועדת המשנה. הראשון מפורט ביותר (10 בפברואר 1964, תיק גל-23001/1) והשני, שנשלח אף הוא באותו יום, תמציתי וקצר (תעודה 83).

אהרן וינר מפעיל את המוביל הארצי, מאי 1964. צלם: דניאל רוזנבלום, הארכיון ההיסטורי של מקורות

בסוף פברואר פירט א’ גלמן מתה”ל בפני מנכ”ל משרד החקלאות את שלבי העבודה הבאים בהשלמת המוביל הארצי (תעודה 84). ב-28 במאי 1964 החלו משאבות המוביל לשאוב מים מהכינרת ולהוליכם דרומה. שלושה ימים לאחר מכן, בעת שאשכול נסע לביקור ממלכתי בארצות הברית, דיווח דיין לממשלה על הפעלת המוביל הארצי וסוכם שלא לפרסם את הדבר אף שהיה ברור שהערבים רואים זאת (תעודה 85, עמ’ 67-62). עשרה ימים לאחר מכן הגיעו המים שנשאבו מהכינרת אל ראש העין. הדבר פורסם בעיתונות (‘מי “המוביל” הוזרמו עד לראש העין במסגרת ניסוי התוואי לכל אורכו’, מעריב, 11/6/1964, עמ’ 1). אך לא התקיים טקס פומבי לציון האירוע.

לרגל הפעלת המוביל הארצי הפיקה מקורות סרט המתעד את בנייתו

גולדה מאיר וישראל בר-יהודה מעיינים בעיתון “מעריב” המדווח על הפעלת המוביל הארצי. מאחוריהם עומד קדיש לוז, 11/6/1964. צלם: דניאל רוזנבלום, הארכיון ההיסטורי של מקורות

ה.12 | רשימת התעודות

1. דברי שמחה בלאס בישיבת ועדת השרים לכלכלה, ירושלים, 26 בינואר 1950
ארכיון המדינה, גל-47112/12
פורסם על ידי מחלקת המים במשרד החקלאות, 5/2/1950. סקירת מפעלי המים כולל המפעל הארצי: הובלת מים מהגליל לנגב.

2. תזכיר מנהל אגף המים שמחה בלאס: “פיתוח מפעלי מים להשקאה ל-5 השנים הבאות 1956-1952”, 16 בדצמבר 1951
ארכיון המדינה, גל-47112/12
הצורך במפעלי מים לשם הגברת הייצור החקלאי. פירוט מפעלי המים וביניהם המפעל הארצי.

3. דברים בישיבת ממשלה, ירושלים, 27 בספטמבר 1953
ארכיון המדינה, ישיבות הממשלה הרביעית, כרך י”ב
ההחלטה להפסיק זמנית את בניית המוביל הארצי מאזור גשר בנות יעקב.

4.גרשון אבנר, מחלקת ארצות הברית במשרד החוץ, ירושלים, אל הציר בוושינגטון יעקב הרצוג, 21 בספטמבר 1958
ארכיון המדינה, א-7232/11
דיווח על ישיבה שהתקיימה ב-20 בספטמבר אצל שר האוצר לוי אשכול ובה הוחלט להעתיק את מקור המוביל הארצי מאזור גשר בנות יעקב אל הכינרת.

5. טיוטת תזכיר מנכ”ל תה”ל אהרן וינר על מפעל הירדן, תל אביב, ספטמבר 1958
ארכיון המדינה, א-7232/11
תכנית לביצוע ההחלטה שהתקבלה אצל אשכול ב-20 בספטמבר 1958..

6. השר פרץ נפתלי, ירושלים, אל מנהל המחלקה לעבודות ציבוריות אביגדור ברתל תל אביב, 25 בנובמבר 1958
ארכיון המדינה, גל-44428/2
מודה על השתתפותו בוועדה שאישרה את ההחלטה שהתקבלה אצל אשכול ב-20 בספטמבר 1958

7. דברים בישיבת ועדת התכנון מס’ 1, תל אביב,27 ביולי 1960
ארכיון המדינה, ג-2736/2
הרצאת אהרן וינר על המוביל הארצי.

8. תה”ל: “תכנית פעולות במפעל הירדן לשנים 1963-1960”, יולי 1960
ארכיון המדינה, ג-2736/2
שלבי עבודה לבניית המוביל הארצי.

9. נציב המים בפועל מנחם קנטור, תל אביב, אל אהרן וינר מנכ”ל תה”ל, תל אביב, 10 באוגוסט 1960
ארכיון המדינה, ג-4476/9
בקשה לאשר את תכנית המוביל הארצי בוועדת התכנון

10. דברים בישיבת ועדת התכנון מס’ 2, תל אביב, 15 באוגוסט 1960
ארכיון המדינה, ג-2736/2
המשך הרצאתו של אהרן וינר על המוביל הארצי.

11. דברים בישיבת ועדת התכנון מס’ 3, תל אביב, 8 בספטמבר 1960
ארכיון המדינה, ג-2736/2
שאלות חברי הוועדה על המוביל הארצי ותשובותיו של אהרן וינר.

12. דברים בישיבה אצל שר החקלאות משה דיין, תל אביב, 15 בנובמבר 1960
ארכיון המדינה, גל-23001/1
ענייני הירמוך והאפשרות שמדינות ערב תטינה את יובלי הירדן.

13.דברים בישיבת ועדת התכנון מס’ 6, תל אביב, 12 בינואר 1961
ארכיון המדינה, ג-2736/2
שאלות חברי הוועדה על המוביל הארצי ותשובותיו של אהרן וינר.

14. סיכום שיחה אצל שר החקלאות משה דיין, תל אביב, 19 בינואר 1961
ארכיון המדינה, גל-23001/1
דיון על ענייני המוביל הארצי ותעלת הירמוך.

15. דברים בישיבת ועדת התכנון מס’ 8, תל אביב, 9 בפברואר 1961
ארכיון המדינה, ג-2736/2
אישור התוואי והמתקנים לאורך המוביל הארצי

16. מנכ”ל תה”ל אהרן וינר, תל אביב, אל מנכ”ל משרד החוץ חיים יחיל, ירושלים, מאי 1961
ארכיון המדינה, גל-23001/1
החשש שהערבים יטו את החצבאני והבניאס אל הירמוך

17. דברים בישיבת ועדת התכנון מס’ 11, תל אביב, 17 באוגוסט 1961
ארכיון המדינה, ג-2736/2
בעיות התברואה במוביל הארצי

18. דברים בישיבת ועדת התכנון מס’ 12, תל אביב, 31 באוגוסט 1961
ארכיון המדינה, ג-2736/2
ההיבטים הכלכליים של המוביל הארצי.

19. דברים בישיבת ועדת התכנון מס’ 14, תל אביב, 16 בנובמבר 1961
ארכיון המדינה, ג-2736/2
המשך הדיון בהיבטים הכלכליים של המוביל הארצי.

20. דברים בישיבת ועדת התכנון מס’ 16, תל אביב, 4 בינואר 1962
ארכיון המדינה, ג-2736/2
אישור תכנית המוביל הארצי לפי חוק המים.

21. שיחת מנכ”ל תה”ל אהרן וינר, עם סגן נשיא הבנק העולמי ויליאם איליף וגנרל ווילר, וושינגטון, 10 בינואר 1962
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
סיוע הבנק העולמי למפעל המים בירדן

22. מנכ”ל תה”ל אהרן וינר, וושינגטון, אל סגן נשיא הבנק העולמי ויליאם איליף, וושינגטון, 11 בינואר 1962
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
מאמר בעיתון ערבי בתרגום לאנגלית החושף את כוונתם של שלטונות ירדן להשתמש במי החצבאני והבניאס לצורכי ממלכת ירדן.

23. הציר בוושינגטון מרדכי גזית אל מחלקת ארצות הברית במשרד החוץ, ירושלים, 15 בינואר 1962
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
דיווח על שיחת אהרן וינר עם אנשי הבנק העולמי.

24. הציר בוושינגטון מרדכי גזית, אל מחלקת ארצות הברית במשרד החוץ, ירושלים, 16 בינואר 1962
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
עמדת הבנק העולמי כלפי תכנית המים של ממלכת ירדן.

25. סיכום ישיבה אצל מנכ”ל משרד החוץ חיים יחיל, ירושלים, 22 בינואר 1962
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
דיון בפניית הבריטים לקבלת פרטים על מפעלי המים של ישראל.

26. סיכום דיון במשרד החוץ, ירושלים, 7 בפברואר 1962
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
התנגדות למעורבות בין-לאומית במוביל הארצי.

27. דברים בישיבת ממשלה, ירושלים, 18 במרס 1962 ארכיון המדינה, א-8181/8, עמ’ 69-55
דיון בתכנית לפיתוח משק המים בישראל לשנים 1970-1962

28. דברים בישיבת ממשלה, ירושלים, 3 ביוני 1962 ארכיון המדינה, א-8182/1, עמ’ 65-61
דיון בהצעת השר דיין להגדיל את תקציב המוביל הארצי ב-30 מיליון ל”י.

29. דברים בישיבת ועדת השרים לכלכלה, ירושלים, 3 ביוני 1962
ארכיון המדינה, א-121/2
דיון בהצעת השר דיין להגדיל את תקציב המוביל הארצי ב-30 מיליון ל”י.

30. דברים בישיבת ועדת התכנון מס’ 18, תל אביב, 5 ביולי 1962
ארכיון המדינה, ג-2736/2
החלטה לספק במוביל הארצי מים באיכות מי שתייה והפיקוח על טיב המים.

31. מברק השגריר בוושינגטון אברהם הרמן אל סמנכ”ל משרד החוץ אריה לבבי ואחרים, ירושלים, 11 ביולי 1962
ארכיון המדינה, חצ-2967/16
ממליץ לנהל מסע דיפלומטי שקט מול תכניות המים של הירדנים ולא מסע פומבי.

32. טיוטת מברק סמנכ”ל משרד החוץ גדעון רפאל, ירושלים, אל השגריר בוושינגטון אברהם הרמן, 17 ביולי 1962
ארכיון המדינה, חצ-2967/16
תשובה למברק הרמן מ-11 ביולי בעקבות דיון ב-16 ביולי.

33. סא”ל י’ כלב אל מנכ”ל משרד החוץ חיים יחיל ירושלים, 26 ביולי 1963
ארכיון המדינה, חצ-2967/16
טיוטת נוסח הודעת ישראל בוועדת שביתת הנשק ישראל-ירדן. יחיל כתב שהוא מאשר את הנוסח.

34. מברק הציר בוושינגטון מרדכי גזית אל סמנכ”ל משרד החוץ גדעון רפאל ומנהל לשכת ועדות שביתת הנשק משה אראל, ירושלים, 27 ביולי 1962
ארכיון המדינה, חצ-2967/16
מבקש פרטים על ירידת מי הירמוך בעקבות הפעלת תעלת הע’ור.

35.סמנכ”ל משרד החוץ גדעון רפאל, ירושלים, אל ראשי נציגויות ישראל, 30 ביולי 1962
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
הקו הדיפלומטי של ישראל בעקבות הטיית הירמוך על ידי ממלכת ירדן.

36. מברק מנהל לשכת ועדות שביתת הנשק משה אראל, ירושלים, אל ציר ישראל בוושינגטון מרדכי גזית, 31 ביולי 1962
ארכיון המדינה, חצ-2967/16
הסבר למצב מפלס המים בירמוך.

37. דברים בהתייעצות אצל שרת החוץ גולדה מאיר, ירושלים, 14 באוגוסט 1962
ארכיון המדינה, חצ-2967/16
בעיות בין-לאומיות הקשורות למוביל הארצי ולתעלת הע’ור.

38. דברים בישיבת הוועדה לבעיות מפעל המים הארצי, תל אביב, 1 בספטמבר 1962
ארכיון המדינה, חצ-2967/16
תעלת הע’ור והפעילות הערבית.

39. מברק מנהל לשכת ועדות שביתת הנשק משה אראל, ירושלים, אל השגרירות בוושינגטון , 2 בספטמבר 1962
ארכיון המדינה, חצ-2967/16
טיעוני ישראל מול טיעוני הירדנים על הפעלת תעלת הע’ור

40. רס”ן א’ בן-אלון אל ראשי לשכות, 14 בספטמבר 1962
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
תזכיר של קצין הפענוח א’ בן-משה על מצב תעלת הע’ור.

41. תזכיר מלשכת ראש אמ”ן אל ראש לשכת שרת החוץ יוחנן מרוז, ירושלים, 23 בספטמבר 1962
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
ניצולת של מים באגן הירדן.

42. מחלקת החקר של משרד החוץ, ירושלים: תמצית מאמר בעיתון בביירות, 26 בנובמבר 1962
ארכיון המדינה, חצ-2967/16
המאמר מ-16.11.1962 דן בהתארגנות ערביי ישראל לפגוע במוביל הארצי.

43. סיכום התייעצות אצל מנכ”ל משרד החוץ חיים יחיל, ירושלים, 4 בדצמבר 1962
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
דיון בבעיות תקציב, הטיית מעיינות מלוחים ובעניינים נוספים.

44. דברים בישיבת ועדת התכנון מס’ 24, תל אביב, 13 בדצמבר 1962
ארכיון המדינה, ג-2736/2
דיון במיהול מי המוביל הארצי.

45. סיכום התייעצות אצל מנכ”ל משרד החוץ חיים יחיל, ירושלים, 10 בינואר 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
השלכות המלחת הירדן התחתון והצעות לפתרון.

46. סיכום התייעצות אצל שרת החוץ גולדה מאיר, ירושלים, 17 בינואר 1963
ארכיון המדינה, חצ-3693/9
פתרון בעיית המלחת הירדן התחתון.

47.תזכיר תה”ל: “שנה ראשונה להפעלת המוביל הארצי, מילוי חוזר במפעלי מקורות בדרום הארץ”, תל אביב, פברואר 1963
ארכיון המדינה, ח-1413/31
תכנית למיהול מי המוביל הארצי והחדרתם למי התהום.

48. דברים בהתייעצות אצל ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ירושלים, 3 במרס 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
דיון בהצעות שונות להתמודדות עם המלחת הירדן התחתון.

49. שמאי כהנא: “מפעל הירדן – תכנית ג’ונסטון”, 6 במרס 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
התאמת המוביל הארצי לתכנית ג’ונסטון.

50. שרת החוץ גולדה מאיר, ירושלים, אל ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ירושלים, 25 במרס 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
הצעה לפתרון בעיית המלחתו של הירדן התחתון על בסיס תכנית ג’ונסטון והזרמת מים מהירמוך לכינרת בחורף ושחרורם לירדן בקיץ.

51. שר האוצר לוי אשכול, ירושלים, אל ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ירושלים, 25 באפריל 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
מסכים להצעת גולדה מאיר מ-25.3.1963.

52. שמאי כהנא: מפעל המים הארצי – ראשי פרקים להסברה, מאי 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
עונה לטיעוני הערבים נגד הקמת המוביל הארצי.

53.שר החקלאות משה דיין אל ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ירושלים, 3 במאי 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
מצטרף לאשכול בתמיכה בהצעת גולדה מאיר מ-25.3.1963.

54. מנהל מחלקת ארצות הברית שמשון ארד, ירושלים, אל שגריר ישראל בוושינגטון אברהם הרמן, 19 במאי 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
הצעת האמריקנים למשקיפים בין-לאומיים למוביל הארצי ולתעלת הע’ור.

55. תזכיר: “אספקת מים במרכז ובדרום הארץ לאור הפעלת המוביל הארצי”, יוני 1963
ארכיון המדינה, ח-1413/18
ההתמודדות עם רמת הכלור הגבוהה במי הכינרת.

56. תזכיר סמנכ”ל משרד החוץ גדעון רפאל: “מפעל המים הארצי – תדריך להסברה”, 6 ביוני 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
הכנות לקראת מסע תעמולה ערבי נגד המוביל הארצי.

57. הציר בוושינגטון מרדכי גזית אל שמאי כהנא ירושלים, 24 ביוני 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
מציע להדגיש בפרסומים הישראליים את מחויבותה של ישראל לתכנית ג’ונסטון.

58. שמאי כהנא, ירושלים, אל הציר בוושינגטון מרדכי גזית, 7 ביולי 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
הדיונים עם ו’ קריידל בביקורו בישראל. תומך בהצעת גולדה מאיר מ-25.3.1963.

59. שמאי כהנא, ירושלים, אל הציר בוושינגטון מרדכי גזית, 14 ביולי 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
סוגיית המוביל הארצי ויחסי ישראל-ארצות הברית.

60. דברים בישיבת ועדת השרים לכלכלה, ירושלים, 8 בספטמבר 1963
ארכיון המדינה, א-121/3
דיון על המוביל הארצי.

61. שר התחבורה ישראל בר יהודה,  ירושלים, אל מנכ”ל תה”ל אהרון וינר, תל אביב, 29 בספטמבר 1963
ארכיון המדינה, גל-8176/1
מציג 11 שאלות טכניות וכלכליות.

62. שיחת שמאי כהנא עם רודג’ר דייוויס ממחלקת המדינה, ירושלים, 13 באוקטובר 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
דייויס תומך בהצעת גולדה מאיר מ-25.3.1963 ומציג את היערכות הממשל האמריקני לפעולה דיפלומטית במדינות ערב.

63. הציר בוושינגטון מרדכי גזית אל סמנכ”ל משרד החוץ יעקב הרצוג, ירושלים, 14 באוקטובר 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
דיווח על שיחות בוושינגטון בנושא המוביל הארצי.

64. הציר בוושינגטון מרדכי גזית אל סמנכ”ל משרד החוץ יעקב הרצוג, ירושלים, 14 באוקטובר 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
נספח א לתעודה 63.

65. הציר בוושינגטון מרדכי גזית אל סמנכ”ל משרד החוץ יעקב הרצוג, ירושלים, 14 באוקטובר 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
נספח ב לתעודה 63.

66. מנכ”ל תה”ל אהרן וינר, תל אביב, אל שר התחבורה ישראל בר-יהודה, ירושלים, 21 באוקטובר 1963
ארכיון המדינה, גל-23001/1
תשובות לשאלות בר-יהודה מ-29.9.1963.

67. שמאי כהנא: “הערכת מצב ומסקנות לגבי מפעל הירדן”, ירושלים, 25 באוקטובר 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
הבסיס להסכמה בין ישראל לארצות הברית בעניין המוביל הארצי הוא תכנית ג’ונסטון. תחזית לגבי עמדות מדינות ערב השונות.

68. סיכום התייעצות אצל ראש הממשלה לוי אשכול, ירושלים, 27 באוקטובר 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
גיבוש תשובות לעמדה האמריקנית מ-10.10.1963. נכתב על ידי שמאי כהנא ונשלח ב-31.10.1963.

69. שיחה עם ג’ון ג’רניגן סגן עוזר מזכיר המדינה בלשכת מנכ”ל משרד החוץ חיים יחיל, ירושלים, 30 באוקטובר 1963
ארכיון המדינה, חצ-4314/10
דיון בהסדרי המים בין ישראל לממלכת ירדן ובפיקוח עליהם.

70. מנכ”ל תה”ל אהרן וינר, תל אביב, אל חברי ועדת המשנה (מפעל הירדן) של ועדת השרים לכלכלה, ירושלים, 6 בנובמבר 1963
ארכיון המדינה, גל-23001/1
מתנגד לעמדת ראש המועצה האזורית עמק הירדן (22.10.1963) לפיה בעקבות הפעלת מח”ד (מפעל החולה הדרומי) תעלה מליחות המים ל-390 מ”ג כלור.

71. שר התחבורה ישראל בר-יהודה, ירושלים, אל מנכ”ל תה”ל אהרן וינר, תל אביב, 26 בנובמבר 1963
ארכיון המדינה, פ-4222/9
מציג שבע שאלות נוספות.

72. מנכ”ל תה”ל אהרן וינר, תל אביב, אל שר האוצר פנחס ספיר ירושלים, 2 בדצמבר 1963
ארכיון המדינה, גל-23001/1
דוחה את טענותיו של יצחק לוי (29.4.1963) על השימוש במי הכינרת לשימוש עירוני.

73. עוזר מנכ”ל תה”ל יעקב ורדי, תל אביב, אל מנכ”ל משרד החקלאות אריאל עמיעד, תל אביב, 5 בדצמבר 1963
ארכיון המדינה, גל-23001/1
העתקי שני מכתבים שכתב אהרן וינר אל ישראל בר-יהודה ובכלל זה תשובות לשאלות בתעודה מס’ 71.

74. התייעצות אצל מנכ”ל משרד החוץ חיים יחיל, ירושלים, 16 בדצמבר 1963
ארכיון המדינה, חצ-3693/9
דיון על חילוקי הדעות עם מחלקת המדינה בעניין כמויות המים של ישראל.

75.תזכיר אליהו איזקסון מהתאחדות האיכרים: “הנזק לענף הפרדסנות במיהול המים”
ארכיון המדינה, גל-23001/1
בצירוף מכתב נלווה מיעקב ורדי אל אריאל עמיעד, 24.12.1963.

76. סגן ראש הממשלה אבא אבן, ירושלים, אל שרת החוץ גולדה מאיר, ירושלים, 31 בדצמבר 1963
ארכיון המדינה, ג-6874/4
מראה שב-1954 טענה ברית המועצות שהתנגדותה למוביל הארצי היא אך ורק משום שהוא יוצא מהשטח המפורז. אך אם הוא יופעל משטח בשלטון ישראלי מלא – ברית המועצות לא תתנגד לכך.

77. דברים בישיבת ממשלה, ירושלים, 12 בינואר 1964
ארכיון המדינה, ג-16710/1
דיון על ענייני המוביל הארצי לקראת ועידת הפסגה הערבית בקהיר.

78. תשובת ראש הממשלה לוי אשכול לישעיהו בן-פורת מהעיתון “ידיעות אחרונות” בעניין המוביל הארצי, לפרסום ב-15 בינואר 1964
ארכיון המדינה, ג-6874/4
ישראל נאמנה לתכנית ג’ונסטון. “נשים לאל כל ניסיון להפריע לנו” לבצע את תכנית המוביל.

79. דברים בישיבת ממשלה, ירושלים, 19 בינואר 1964
ארכיון המדינה, ג-16710/1
דיון בעקבות ועידת הפסגה הערבית והתכנית הערבית להטות את החצבאני והבניאס.

80. הודעת ראש הממשלה לוי אשכול בכנסת בעניין ועידת הפסגה הערבית בקהיר, ירושלים, 20 בינואר 1964
דברי הכנסת, 38, עמ’ 813-812
מגנה את החלטות הוועידה ועומד בתוקף על זכותה של ישראל למי הירדן לפי תכנית ג’ונסטון.

81. דברים בוועדת המשנה (מפעל הירדן) של ועדת השרים לכלכלה מס’ 7, 26 בינואר 1964
ארכיון המדינה, גל-23001/1
דברי שמחה בלאס נגד מח”ד.

82. קטע מדברים בישיבת ממשלה, ירושלים, 2 בפברואר 1964
ארכיון המדינה, ג-16710/2
דברי אבא אבן על עמדתה החיובית של ארצות הברית ביחס למוביל הארצי. מגיב לשאלתו של ישראל בר-יהודה (26.1.1964) על דברי סגן תת-מזכיר המדינה אלקסיס ג’ונסון.

83. מנכ”ל תה”ל אהרן וינר אל השרים חברי ועדת המשנה (מפעל הירדן), 10 בפברואר 1964
ארכיון המדינה, גל-23001/1
דוחה את דברי שמחה בלאס בישיבת ועדת המשנה ב-26.1.1964 (תעודה 81).

84. א’ גלמן, תה”ל, תל אביב, אל מנכ”ל משרד החקלאות, תל אביב, 23 בפברואר 1964
ארכיון המדינה, גל-23001/1
תכנית עבודה לקראת הפעלת המוביל הארצי.

85. דברים בישיבת ממשלה, ירושלים, 31 במאי 1964
ארכיון המדינה, ג-16710/8
משה דיין מדווח על תחילת שאיבת המים למוביל הארצי