לוי אשכול פרויקט הנצחה

.1 | רקע

בישיבת הממשלה ב-16 ביוני 1963 הטיל ראש הממשלה דוד בן-גוריון “פצצה” והודיע כי בכוונתו להגיש מכתב התפטרות לנשיא זלמן שזר, שזה עתה נכנס לתפקידו ואמור היה לארח באותו יום את חברי הממשלה לארוחה. לא הייתה זו עוד הודעה שגרתית על התפטרות ראש ממשלה; בן-גוריון, חרף השחיקה המסוימת במעמדו בראשית שנות ה-60, עדיין נחשב למנהיג כל יכול – כמעט שאינו בר החלפה. אמנם שרי מפא”י קיבלו הודעה על כך זמן קצר לפני שהחלה הישיבה, אך על האחרים זה נפל בהפתעה רבה. שרים אחדים ובהם יגאל אלון, משה דיין ויוסף בורג ניסו לשווא לשכנע את בן-גוריון שיוותר על ההתפטרות ויסתפק ביציאה לחופשה (כפי שעשה במשך חודשים ארוכים ב-1953). בן-גוריון רצה אמנם לצאת לחופשה מידית – אך סירב לבטל את החלטתו להתפטר, החלטה שפירושה לפי החוק הוא התפטרות הממשלה כולה (לפרוטוקול של ישיבת הממשלה: תעודה 1, עמ’ 48 – 55). ואכן באותו יום הגיש מכתב התפטרות קצר לשזר: “לכבוד נשיא המדינה. אני מתכבד להגיש לך התפטרותי מהממשלה. בכבוד ובהוקרה, ד. בן-גוריון”. כמו כן שלח בן-גוריון מכתב ליושב ראש הכנסת קדיש לוז והודיע על התפטרותו מהכנסת.
את בן-גוריון החליף שר האוצר לוי אשכול שהקים בתוך זמן קצר ממשלה בראשותו. היה זה מהפך גדול בחייו של אשכול, וזמן קצר לאחר מכן סיכם את תחושותיו במכתב לידידתו דליה כרמל: “ובכן אשר יגורתי בא. בן-גוריון הלך ואני גלשתי לתפקידים חדשים. נעקרתי מהקודמים ויש צורך לצלול למים חדשים עמוקים: צוננים ורותחים ואני צועד קצת מפוחד ומחפש מחסה לגב אינסטינקטיווית” (תעודה 13)
שתי תעודות אלו מסמנות את תחילתו וסופו של תהליך התפטרות הדרמטית של בן-גוריון והחלפתו בלוי אשכול. 50 שנה אחרי פרסם ארכיון המדינה קובץ תעודות ששופכות אור על התהליך ההיסטורי הזה – הרגע שבו נפרדה מדינת ישראל מהנהגתו של מי שנחשב למייסדה המיתולוגי. במסמכים: ישיבות ממשלה, התייעצויות של נשיא המדינה עם סיעות הכנסת, התכתבויות עם אזרחים מודאגים ועוד. התעודות שבפרסום זה נאספו לצורך הכנת כרכי ההנצחה ללוי אשכול ולזלמן שזר.

טקס חילופי גברי במשרד הביטחון בתל אביב. לוי אשכול נואם ודוד בן-גוריון יושב לצדו, 28 ביוני 1963. צלם פריץ כהן, לע”מ

.2 | מדוע התפטר בן-גוריון?

בן-גוריון נימק את החלטתו להתפטר ב”מניעים אישיים”. ההיסטוריונים מביאים שורה של הסברים שונים לצעד זה:
א) עייפות של אדם בן 77 שעמד בראש המוסדות המרכזיים של היישוב והמדינה (ההסתדרות הכללית, הסוכנות היהודית והממשלה) במשך 43 שנים. ואכן היו שרים בממשלה שהעידו כי בן-גוריון מאס בתפקידו.
ב) “הפרשה” של 1960 בה נחלש בן-גוריון בתוך מפא”י ובה בשעה עלתה קרנו של אשכול. אשכול הוא האיש שחילץ את הממשלה והמפלגה מהמשבר, תחילה באמצעות “ועדת השבעה” ולאחר מכן על ידי הדחת פנחס לבון מתפקיד מזכ”ל ההסתדרות הכללית. בעקבות “הפרשה” הוקדמו הבחירות לכנסת החמישית ל-1961 ומפא”י נחלשה בהן. בן-גוריון התקשה להקים ממשלה ומי שהקים בסופו של דבר ממשלה חדשה בראשות בן-גוריון היה אשכול – ועל כך כבר כתבנו בפרסום מעשה מרכבה – “מועדון הארבע” (הרכבת הממשלה 1961).
ג) הבדידות שאליה נקלע בן-גוריון בתוך מפא”י, בדידות שהחריפה בעקבות פטירתם של חבריו שמואל יבנאלי והנשיא יצחק בן-צבי. אחד הביטויים לבדידות זו היה ויכוח חריף ביותר שניהל בן-גוריון עם אנשי “חרות” בכנסת ב-13 במאי 1963, בלי שאיש מחברי הכנסת של מפא”י יקומו ויצטרפו לצדו בוויכוח.
ד) חילוקי דעות בנוגע למדיניות ישראל כלפי גרמניה המערבית שהביאו להתפטרותו של הממונה על שירותי הביטחון איסר הראל במרס 1963 וכמעט והביאו להתפטרותה של שרת החוץ גולדה מאיר.
ה) המשבר שפרץ בין ארצות הברית לישראל בעקבות פיתוח הכור הגרעיני בדימונה. ב-16 ביוני עמד השגריר האמריקני בישראל, וולוורת ברבור, להגיש מכתב תקיף ביותר מהנשיא האמריקני ג’ון קנדי לבן-גוריון. התפטרותו של בן-גוריון עכבה את הגשת המכתב שנמסר לבסוף לאשכול לאחר שנבחר לראשות הממשלה.

תהליך ההתפטרות ובחירת היורש
בעקבות הגשת מכתב ההתפטרות הכין מנהל לשכת הנשיא דוד ברטוב תזכיר ובו תדרך את הנשיא חסר הניסיון לקראת המהלכים הצפויים (תעודה 3).
מנהיגי מפא”י נועדו עם בן-גוריון בניסיון להניא אותו מהחלטתו להתפטר– אך לשווא. אולם הם הצליחו לשכנע אותו שלא להתפטר מהכנסת. ב-17 ביוני החליטה מזכירות מפא”י להציע למרכז מפא”י לבקש מהנשיא שזר שיטיל על אשכול להקים את הממשלה החדשה. הבחירה באשכול הייתה מובנת לאחר שאשכול כיהן בהצלחה כבר 11 שנים כשר האוצר וכאמור נחשב לדמות החזקה ביותר במפא”י מאז אירועי “הפרשה”. למחרת החליט מרכז מפא”י לאמץ את הצעת המזכירות.
על פי הנוהל המקובל במקרה של התפטרות הממשלה, נקבעו לנשיא שזר פגישות עם נציגי כל סיעות הכנסת כדי שיוכלו להמליץ בפניו על מי להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה בהתייעצויות אלה מקובל שהסיעות נפגשות עם הנשיא לפי גודלן. ב-18 ביוני המליצו נציגי מפא”י לשזר להטיל על אשכול את הקמת הממשלה החדשה (לפגישה עם נציגי מפא”י: תעודה 5). כך עשו כל שאר נציגי הסיעות, כולל סיעות האופוזיציה. נציגי ‘חרות’ נבדלו משאר הסיעות בכך שהביעו שביעות רצון מהתפטרות בן-גוריון משום ש”אנחנו חושבים אותה לצעד חיוני לקראת קירוב הלבבות”, כפי שאמר יוחנן בדר (לפגישה עם נציגי חרות: תעודה 6). אחת ההתייעצויות הארוכות והמעניינות התקיימה ב-19 ביוני עם נציגי אגודת ישראל. לקראת ההתייעצות הכין חבר הכנסת יצחק מאיר לוין, לשעבר שר הסעד לצדו של שזר שכיהן אז כשר החינוך, ראשי פרקים לדברים שיאמר (תעודה 7). נציגי הסיעה החרדית העלו בשיחתם עם הנשיא דברי ביקורת בענייני דת על הממשלה וסירבו להצעת שזר להצטרף לממשלה החדשה (תעודה 8).
באותו יום, לאחר סיום ההתייעצויות, הודיע שזר שהוא מטיל על אשכול להקים ממשלה חדשה (תעודה 9).

אשכול מקים ממשלה ומקבל את אמון הכנסת
אשכול פעל להקמת ממשלה חדשה בהרכב דומה לממשלה היוצאת והוא הצליח בכך תוך חמישה ימים בלבד. ההנחה שיהיה בכוחו להקים את הממשלה בקרוב הביאה לכך שחברי הממשלה דחו בישיבתם ב-23 ביוני את בקשתו של בן-גוריון לצאת לחופשה (לפרוטוקול ישיבת הממשלה: תעודה 10). למחרת כבר התכנסה הממשלה ואשכול הציג בה את הרכב הממשלה בראשותו והשרים נפרדו מבן-גוריון. אשכול הציג בקצרה את קווי היסוד של ממשלתו שתהיה, לדבריו: “ממשלת המשך מחוץ לדבר שבן-גוריון לא יהיה אתנו”, והוסיף: “באותם קווי יסוד, אות לא נוספה ואות לא תיעדר”. אשכול הקריא את שמות השרים בממשלה החדשה, כולל שמו של משה דיין בתפקיד שר החקלאות –אך הביע ספק אם הדבר יוגשם. הספק הוטל משום שדיין דרש לעצמו את תיק הביטחון – אלא שאשכול העדיף להפקיד תיק זה בידיו שלו. אשכול, שבשנים הבאות נקלע לוויכוחים ועימותים אישיים חוזרים ונשנים עם בן-גוריון, נפרד ממנו עתה במילים חמות ומרגשות וקבע: “מי יודע, אם לא אתה, אם היינו מגיעים למצב שאנו נמצאים בו עכשיו… בשביל העם בישראל – אתה ‘ישראל’, אתה ‘בונה ישראל’, אתה ‘איש ישראל” (לפרוטוקול של ישיבת הממשלה: תעודה 11).
למרות חילוקי הדעות עם דיין, כתב האחרון לאשכול מכתב בו הביע בו אמון מלא וביטחון שיצליח במילוי תפקידו (תעודה 12), ובזאת נסללה הדרך להמשך כהונתו בתפקיד שר החקלאות. שינויים נוספים בהרכב הממשלה היו: חזרתו של זלמן ארן לתפקיד שר החינוך והתרבות (לאחר שהתפטר מהתפקיד ב-1960), מינוי אבא אבן לסגן ראש הממשלה (לאחר שכיהן עד כה כשר החינוך והתרבות) והפקדת משרד האוצר בידי פנחס ספיר (בנוסף למשרד המסחר והתעשייה).
לאחר מכן ביקש אשכול את אמון הכנסת. הוא שב והציג את ממשלתו כ”ממשלת המשך” והודיע כי הממשלה תקדם את השלום, אך הוסיף: “ביצור הביטחון בראש פעולתה” – ובזאת המשיך את הקו המדיני-ביטחוני של בן-גוריון. כמו כן הדגיש אשכול בדבריו את חשיבות החינוך, הפיתוח הכלכלי והצדק הסוציאלי. אחרי יומיים, ב-26 ביוני, הביעה הכנסת את אמונה בממשלתו של אשכול, הממשלה ה-11 במניין ממשלות ישראל, ברוב של 64 מול 43.

התגובות בציבור להתפטרותו של בן-גוריון
התפטרותו של בן-גוריון שנחשב ל”אב המייסד” של מדינת ישראל עוררה חששות בקרב רבים מאזרחי המדינה. אמנם לא הייתה זו הפעם הראשונה שבן-גוריון התפטר מהתפקיד. כך הוא עשה בסוף 1953 ואז מילא משה שרת את התפקיד במשך כעשרים חודשים – אך הפעם היה ברור שמדובר בפרישה סופית. החששות נבעו לא רק מהליכתו של “אבי האומה” אלא גם מתחושה שעדיין לא צמח לו יורש ראוי.
למשל המשוררת אנדה עמיר-פינקרפלד כתבה לבן-גוריון מיד עם היוודע על התפטרות, הפצירה בו לחזור בו וסיימה: “אנא שמע לקול החרדה שישנו ודאי לא רק בי, אלא באלפי אלה האוהדים את המדינה יותר מנפשם – הם”. בן-גוריון השיב לה, ביטל את חרדותיה והביע ביטחון ביכולתו של אשכול ש”אחרי שנה-שנתיים תתגאי בפעולתו” (לחילופי המכתבים תעודה 2). חששות דומים הביע תלמיד כיתה ז בטבריה יהושע חדד שכתב לבן-גוריון: “בינתיים אין אדם מתאים להיות במקומך ולשמש כראש ממשלה ושר הביטחון”. בן-גוריון הרגיע את חששותיו ולגבי אשכול כתב: “מכיר אני היטב את לוי אשכול בהרבה דברים הוא עולה עלי, ובלי ספק הוא ראוי להיות ראש הממשלה ושר הביטחון” (לחילופי המכתבים: תעודה 4). העובדה שהעתקי תשובותיו של בן-גוריון נמצאו בתוך אוסף לוי אשכול בארכיון צה”ל (1356/1988) מרמזת על כך שבן-גוריון, או מישהו מלשכתו, טרח להעביר אותם לעיונו של אשכול ובזאת להפגין את ביטחונו של בן-גוריון באשכול.
באותה עת היה לוי אשכול רווק לאחר שהתאלמן מאשתו אלישבע בדצמבר 1959. את רגשותיו האישיים לנוכח המהפך בחייו פרס בפני דליה כרמל, עמה קיים קשרים רומנטיים ואשר התגוררה בניו יורק. ב-6 ביולי כתב לה כי מחד גיסא הוא חושש מהתפקיד, אך מאידך גיסא הוא מצטער שלא הגיע לתפקיד ב-1958, בעת שאלישבע הייתה עדיין בין החיים. הקשר בין אשכול לדליה כרמל היה חשאי ולפיכך ביקש ממנה שאת מכתביה תשלח במעטפה כפולה. את המעטפה החיצונית תמען אל יועצו הכלכלי שלמה אמיר ועל המעטפה הפנימית תכתוב “אישי” ו”עבור אביתמה” – על שם בתו תמה שוחט (תעודה 13 – כתב יד, תעודה 13א – מודפס).

.3 | רשימת התעודות

1. ישיבת ממשלת ישראל, 16 ביוני 1963
ארכיון המדינה, א-8183/10

2. התכתבות בין אנדה עמיר-פינקרפלד לראש הממשלה דוד בן-גוריון,
16 ביוני ו-10 ביולי 1963
ארכיון בן-גוריון, ארכיון צה”ל, 8-1356/1988

3. תזכיר מאת מנהל לשכת הנשיא דוד ברטוב אל הנשיא זלמן שזר, 16 ביוני 1963
ארכיון המדינה, נ-375/4

4. התכתבות בין יהושע חדד לראש הממשלה דוד בן-גוריון, 17 ביוני ו-10 ביולי 1963
ארכיון בן-גוריון, ארכיון צה”ל, 8-1356/1988

5. התייעצות של הנשיא זלמן שזר עם נציגי מפא”י, 18 ביוני 1963
ארכיון המדינה, נ-193/1

6. התייעצות של הנשיא זלמן שזר עם נציגי תנועת החרות, 18 ביוני 1963
ארכיון המדינה, נ-193/1

7.ראשי פרקים שהכין הרב חבר הכנסת יצחק מאיר לוין לקראת ההתייעצות עם הנשיא זלמן שזר, 19 ביוני 1963
ארכיון המדינה, נ-193/1

8. התייעצות של הנשיא זלמן שזר עם נציגי אגודת ישראל, 19 ביוני 1963
ארכיון המדינה, נ-193/1

9. הודעת הנשיא זלמן שזר שהוא מטיל את הקמת הממשלה החדשה על חבר הכנסת לוי אשכול, 19 ביוני 1963
ארכיון המדינה, נ-193/1

10. ישיבת ממשלת ישראל, 23 ביוני 1963
ארכיון המדינה, א-8183/10

11. ישיבת ממשלת ישראל, 24 ביוני 1963
ארכיון המדינה, א-8183/10

12. שר החקלאות משה דיין אל שר האוצר לוי אשכול, 24 ביוני 1963
ארכיון כפר סבא, ארכיון אישי פנחס ספיר, 6/1

13. לוי אשכול אל דליה כרמל (כתב יד), 6 ביולי 1963
ארכיון המדינה, פ-3215/2

13א. לוי אשכול אל דליה כרמל (מודפס), 6 ביולי 1963