גולדה מאיר - פרויקט הנצחה

.1 | מבוא

עורכים: חגי צורף מארכיון המדינה ומיכאל וולפסון מאוניברסיטת הצבא הפדרלי במינכן

P.M. MRS. GOLDA MEIR WELCOMING WEST GERMAN CHANCELLOR WILLY BRANDT AT LOD AIRPORT.

‘מעתה גורל הערבים הוא בידי עצמם’, כך אמר בראשית יולי 1973 חאפז איסמעיל, יועצו הבכיר של נשיא מצרים אנואר סאדאת ומי שניהל עבורו את המגעים המדיניים, לשליח הגרמני לותר לאהן לאחר שדחה מכול וכול את ההצעה שהעביר לו לאהן מראש ממשלת ישראל גולדה מאיר ‘להיפגש אתם [עם המצרים] לצורך מגע אישי ראשון בכול מקום, עת ודרג’ (תעודה 20). שליחותו של לאהן, שלושה חודשים בלבד לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, באה בעקבות בקשתה של ראש ממשלת ישראל מקנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט בשיחה בארבע עיניים בעת ביקורו בישראל, להציע לסאדאת לפתוח במשא ומתן חשאי עם ישראל, ובמילותיה: ‘הוא יכול להגיד לסאדאת כי הוא, ברנדט, משוכנע שאנחנו באמת רוצים שלום. כי אין אנו רוצים את כל סיני, או את מחצית סיני או את מרבית סיני. ברנדט יכול להבהיר לסאדאת כי אין אנו מבקשים ממנו תחילת מו”מ בפומבי, וכי אנו מוכנים לפתוח במו”מ סודי וכו’ (תעודה 8).

ב-7 ביוני 1973 נחת מטוסו של ברנדט בישראל וראש הממשלה קיבלה את פניו בטכס רשמי בנמל התעופה בלוד. היה זה ביקור היסטורי, ביקור ראשון של קנצלר גרמני מכהן בישראל, וזיכרונות העבר הפכו אותו לטעון ורגיש במיוחד. אולם היה זה גם ביקור רב חשיבות מבחינת יחסי ישראל וגרמניה. עתה מתברר מן המסמכים שנודעה לו גם חשיבות מדינית רבה, והיא נבעה מפעילות שנערכה מאחורי הקלעים ונועדה לנצל את הביקור ואת מעמדו של ברנדט כדי להביא לפתיחת משא ומתן מדיני חשאי בין ישראל למצרים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שגולדה שלחה שליחים אל סאדאת בהצעה לפתוח בשיחות חשאיות. קדמו לה הצעות שהועברו ב-1971 על יד מזכיר המדינה ויליאם רוג’רס, במאי 1972 באמצעות שליט רומניה צ’אושסקו כמענה להצעתו של סאדאת וכנראה גם בהזדמנויות נוספות. גם בכל המקרים האלו דחו המצרים את הצעותיה של ראש הממשלה.

אנו מפרסמים  27 תעודות מארכיון המדינה ומסמך אחד מארכיון צה”ל ומערכת הביטחון, שעוסקים בביקור ובעיקר בהיבטים המדיניים שלו ובמרכזם השליחות הגרמנית לקהיר. במסמכים: מברקים, חילופי אגרות, רישומי שיחות וישיבות ממשלת ישראל שנחשפות לראשונה. כמו כן מובאים בפרסום תרגום לעברית של שני מסמכים גרמנים שעוסקים בביקור, ונלקחו מתוך פרסום על מדיניות החוץ של גרמניה המערבית ב-1973.

המחקר לפרסום זה נערך במשותף עם פרופ’ מיכאל וולפסון, היסטוריון ומרצה באוניברסיטת הצבא הפדרלי במינכן, ובעזרתם של פרופסור תומאס ברכנמאכר, היסטוריון ומרצה באוניברסיטת פוטסדאם, ואינס קייל, חוקרת של מדעי המדינה בגרמניה.

מאמרו של פרופ’ וולפסון בעניין זה מתפרסם בעת ובעונה אחת בעיתון WELT AM SONNTAG בגרמניה.

.2 | ההכנות לביקור הקנצלר וילי ברנדט בישראל: הגרמנים חוששים, ישראל מרגיעה

בראשית 1973 החלו המגעים בין ישראל לגרמניה בעניין מימוש הבטחתו של הקנצלר וילי ברנדט לבקר בישראל בהזמנת ראש הממשלה גולדה מאיר (לסקירה על יחסי גולדה מאיר-וילי ברנדט בתקופה שקדמה ליוני 1973 ועל הניסיונות שנעשו להביא לביקור הקנצלר בישראל: ראו: פרק ו נספח לפרסום). אלא שבאותם הימים טרם נרגעו הרוחות בישראל ושררו בה תחושות אנטי-גרמניות בעקבות רצח הספורטאים הישראלים במינכן ושחרור המחבלים שנותרו בחיים, אירועים שהתחוללו בספטמבר– אוקטובר 1972. (למידע רחב על אירועי מינכן ראו: ארכיון המדינה, רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, 1972). בלשכת הקנצלר הגרמני חששו אפוא שהלכי רוח אלו יתווספו על משקעי העבר הכואבים ויעוררו את הציבור בישראל לצאת להפגנות גדולות נגד ברנדט בעת שהותו בישראל אף שנודע כאיש מחתרת אנטי-נאצית בעברו. אולם בירורים שערכו הגרמנים עם שגריר ישראל בגרמניה אלישיב בן-חורין ועם גורמים בישראל הבהירו שבישראל לא ‘שברו את הכלים’ ויש בה בהחלט רצון לקיים את הביקור של ברנדט. בשלהי מרס 1973 מסר שגריר גרמניה בישראל יסקו פון פוטקמאר למשרד החוץ שהקנצלר שמח להיענות להזמנתה של ראש ממשלת ישראל ומציע את התאריכים 10-6 ביוני למועד ביקורו בישראל (תעודה 1). גם לאחר שהתקבלה ההחלטה לא נחה דעתם של הגרמנים ולא הוסרה דאגתם מפני הצפוי לקנצלר בישראל. כדי להרגיע את חששותיהם, נפגשה גולדה בראשית מאי עם השגריר פון פוטקמאר. השגריר הגיש לה מכתב אישי מהקנצלר ברנדט לרגל יום הולדתה. בתשובה לשאלתו הרגיעה ראש הממשלה את חששותיו מפני הפגנות חריפות נגד ביקור הקנצלר. ‘יודעים בארץ מיהו ברנדט’, אמרה לו (תעודה 2).

לאחר שנפל הפור והביקור הפך לעובדה קיימת החלו מגעים בין שגרירות ישראל בבון לבין לשכת הקנצלר בדבר סדר היום של הביקור והנושאים שיידונו במהלכו. שגריר ישראל בגרמניה, בן-חורין, התארח במעונו של ברנדט לארוחה שבה ‘הכבודה הייתה רצינית והבחירה בטוב טעם”, ובהמשך נועד לשיחה בארבע עיניים עם הקנצלר. בעקבותיה דיווח בעניין הנושאים שברנדט מעוניין לדבר עליהם בביקור בישראל ואלו ש’אינו מעוניין לדבר עליהם’. בין השאר הוא כלל את דרישתו שהשיחה עמו בירושלים ‘לא תהיה בצורה של “הגשת תביעה”, וחשוב מאוד שבגרמניה לא ייווצר הרושם שהקנצלר הושם תחת לחץ בענייני ‘הפיצויים’ (תעודה 3). דרישה זו תאמה את רצונו של ברנדט בהנחיית משרד החוץ הגרמני ‘לנרמל’ את היחסים בין ישראל לגרמניה, במקום התפיסה של ‘יחסים בעלי אופי מיוחד’ שהכתיבו זיכרונות עברה הנאצי של גרמניה. בישראל לא אהבו את גישת ‘היחסים הנורמליים’ ורצו להמשיך בגישה הקיימת, שתאפשר לישראל להעלות בשיחות עם המשלחת הגרמנית נושאים בילטרליים כגון יחסי ישראל עם השוק המשותף, סיוע כלכלי והשקעות גרמניות בישראל, וגם את עניין הפיצויים לניצולי השואה, ולזכות בגישה מתחשבת מצדה.

בעניינים אלו היה ברור למדי במה עומדים הדיונים להתמקד, אך לא כך היה במישור המדיני. מאז ומתמיד דחה ברנדט, חתן פרס נובל לשלום, בתקיפות ובפומבי כל רעיון שניסיונו הבין-לאומי העשיר והצלחותיו להביא להפשרה ביחסי גרמניה המערבית עם הגוש הקומוניסטי וגרמניה המזרחי בכלל זה (האוסטפוליטיק), ינוצלו כדי לתווך בין ישראל לערבים. על חוסר רצונו לשמש מתווך בין ישראל לערבים חזר ברנדט בהחלטיות רבה גם לקראת ביקורו בישראל. משלחתו, שמנתה בעיקר אנשי רוח ומעט מדינאים ולא נכלל בה שר החוץ וולטר שייל, רמזה גם היא על כך. היה צפוי אפוא שהביקור בישראל יעסוק לכל היותר בשמיעת העמדה הישראלית ובהשמעת עמדותיו ודעותיו של הקנצלר בעניין הסכסוך הישראלי – ערבי והדרכים לפתרונו, ולא תהיה לו שום משמעות מעשית. המסמכים הגרמניים מלמדים שגם במשרד החוץ הגרמני שררה גישה דומה: התנגדות למגעים ישירים בין ישראל למצרים וחיפוש אחר הפתרון במסגרת האו”ם והמעצמות הגדולות.

אלא שהמסמכים הישראליים מעידים דווקא שמלכתחילה יוחסה לביקורו של ברנדט חשיבות מדינית בלתי מבוטלת. ביקורו של ברנדט התנהל בעיצומם של מגעים מדיניים אינטנסיביים בדבר עתיד המזרח התיכון, שהתנהלו במחצית הראשונה של שנת 1973. במרכזם עמדו ביקורו של יועצו הבכיר של נשיא מצרים סאדאת, חאפז איסמעיל, בוושינגטון בפברואר 1973 ופגישותיו עם ראשי הממשל האמריקני, ומיד לאחר מכן ביקורה של ראש הממשלה גולדה מאיר בוושינגטון לפגישות מדיניות. בחודשים הבאים התנהלו מגעים בניצוחו של היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית הנרי קיסינג’ר לקידום תהליך מדיני במזרח התיכון. קיימות מחלוקות לגבי השאלות מה היה טיבם של המהלכים האלו ומה בעצם היו מטרות מדיניותו של קיסינג’ר שעל פיהם ניהל את המגעים. ביוני עמדו להיפגש ראשי שתי המעצמות הגדולות, נשיא ארצות הברית ריצ’רד ניקסון ומזכיר המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות ליאוניד ברז’נייב, למפגש פסגה וגם בו עתיד היה לעלות לדיון נושא הסכסוך הישראלי – ערבי. באותם חודשים נקטה ישראל בראשות גולדה מאיר במדיניות בעלת שתי פנים – מחד מדיניות נוקשה שנועדה לבלום כל מהלך שמבוסס על הפירוש של החלטה 242 שתובע מישראל לסגת לקווי 4 ביוני 1967 ואף להצהיר עוד לפני תחילת המשא ומתן על נכונותה לעשות כן, כפי שדרשה מצרים; ומאידך הביעה ישראל נכונות לקדם הסדר חלקי לנסיגה ישראלית מתעלת סואץ עד למעברים ופתיחתה לשייט, מהלך שיביא מאוחר יותר לדיונים על הסדר הקבע. כמו כן הציעה גולדה מאיר בכמה הזדמנויות (ראו להלן) לסאדאת לפתוח במשא ומתן חשאי עם ישראל ללא תנאים מוקדמים, בהנחה שמשא ומתן כזה הרחק מאור הזרקורים יקל על הצדדים לסגת מהצהרות פומביות נוקשות שמשתקות את האפשרות להתקדם מבחינה מדינית.

בחינת המסמכים מלמדת שגם לגרמניה נועד תפקיד מסוים במהלכים המדיניים האלו. למשל כשחזר חאפז איסמעיל, יועצו הבכיר של נשיא מצרים סאדאת, מוושינגטון בפברואר 1973, לאחר שהציג שם יזמה מדינית חדשה, הוא ביקר בבון והציג בפני ברנדט את יזמתו. איסמעיל אמנם לא אמר שמצרים מצפה לתיווך של הקנצלר במזרח התיכון, אולם יש להניח שקיווה לראות את ברנדט מפעיל את השפעתו על מדינאי ישראל. כשלושה שבועות לפני ביקורו של ברנדט בישראל ביקר שר החוץ של מערב גרמניה וולטר שייל במצרים, בירדן ובלבנון ושוחח עם ראשי המשטר גם בענייני המזרח התיכון. לקראת יציאתו מסר שייל לשגריר בן-חורין כי ברצונו לסייע לצדדים להגיע למשא ומתן. לאחר שובו ממסעו הגיע דיווח למשרד החוץ ששייל מסר שגילה נכונות אצל המצרים למו”מ עקיף שיביא גם למגע ישיר וסודי. שייל הציע שביקורו של ברנדט בארץ ינוצל לבירור העניין והבהיר כי הוא מוכן לחזור לאזורנו או להעביר את הצעותיה של ישראל לערבים בדרך אחרת (תעודה 4).

גם ברנדט עצמו רמז בכמה התבטאויות שהוא נוסע גם כדי להעביר לישראל מסרים ממצרים ומשיחותיו עם מנהיגי המעצמות, וכפי שאמר לשגריר בן-חורין ב-25 במאי ‘גם כאן יהיו לו דברים לספר בעקבות שיחותיהם האחרונות אך היה רוצה מאוד להקשיב’ (ראו תעודה 3). בשיחה עם עיתונאים בעת ביקורו ביוגוסלביה באפריל 1973 טען ברנדט שהמצרים מסרו לו ‘שלא זו בלבד שאינם מתנגדים לנסיעתי לישראל כי אם גם ביקשו ממני לשוחח בישראל על דברים מסוימים’, והוסיף שאמנם אינו נוסע כמתווך ‘אך גם לא נוכל להתחמק מכך כליל’ (תעודה 5) על רקע מאמציו הרבים להביא להרפיית המתח בין מזרח למערב, טען הקנצלר, כפי שדיווח סופר מעריב, כי ‘השלום באירופה לא יהיה מובטח כל זמן שאין שלום באזור הים התיכון ובמזרח התיכון’.

.3 | ברנדט בישראל: פגישות הקנצלר עם גולדה מאיר – יוזמת השיחות החשאיות יוצאת לדרך

ככל שקרב מועד הביקור כן גבר בישראל הדיון הציבורי בו, וזיכרונות השואה כמו גם אירועי מינכן הטריים מילאו בו תפקיד חשוב. לא מעט מאמרים בעיתונות הציגו את הבעייתיות שמלווה את הביקור ותהו כיצד הוא יתנהל על רקע משקעי העבר. היו תגובות ציבוריות שהביעו הסתייגות או אף התנגדות לביקורו של ברנדט ולהנפת הדגל הגרמני והשמעת ההמנון הגרמני באופן רשמי בישראל. התאחדות הסטודנטים בישראל דרשה את ביטול ביקורו של ברנדט בישראל, למרות עברו האנטי-נאצי, משום שהוא מסמל במעמדו את האומה הגרמנית, הוא אחראי למחדלי הביטחון שהביאו לטבח מינכן ותחת הנהגתו משמשים ‘פושעים נאצים’ במשרות ממשלתיות.

ראש הממשלה גולדה מאיר ייחסה לביקור חשיבות רבה. עם זאת היא הייתה מודעת היטב לרגישות שמעורר ביקור של ראש המדינה הגרמנית בישראל כשזיכרונות העבר עדיין חיים בלבבות. ב-7 ביוני, יום בואו של ברנדט לישראל, שלחה גולדה מכתבים אל ניצולי שואה ולוחמי המחתרות בגטאות, ובהם צביה לובטקין ואבא קובנר. היא כתבה עד כמה היא חושבת עליהם לקראת ביקור הקנצלר והוסיפה: ‘בעת שיחותיי עם ראש ממשלת גרמניה, גם בהיעדרכם, הרי אתם וחבריכם הווים בלבי ובמחשבתי’ (תעודה 6).

ב-7 ביוני נחת ברנדט בישראל וראש הממשלה קיבלה את פניו בטכס רשמי בנמל התעופה בלוד. מראה המטוס הגרמני שהביא את האורחים ועל גופו מתנוססת הכתובת ‘לופטוואפה’ (חיל האוויר הגרמני), הדגל הישראלי והדגל המערב הגרמני המתנופפים ברוח זה לצד זה והשמעת ההמנון הגרמני בפעם הראשונה בביצוע תזמורת צה”ל היו מראה חריג שעורר תחושות מעורבות בקרב רבים מהנוכחים. האווירה בנמל התעופה תוארה בעיתונים כרצינית ומתוחה מעט וקומץ חברי בית”ר הפגינו במקום נגד הביקור וקראו לברנדט לחזור לגרמניה.

עוד באותו הערב נועדו ברנדט ומאיר לשיחה ראשונה מתוך שתיים בארבע עיניים. גולדה החליטה ששיחותיה עם ברנדט יעסקו בעיקר בעניינים מדיניים ואת השיחות בנושאים האחרים השאירה לממלאי התפקידים הבכירים. מבחינה מדינית ביקשה גולדה לדחוק בברנדט שיפעל למניעת היווצרותה של חזית אירופית בתמיכה בעמדות הערביות. בעניין המזרח התיכון היא ביקשה להציג לו את עמדותיה של ישראל ולשמוע מפיו מה יש בדעתו וביכולתו לעשות בנוגע לסכסוך ובעיקר למגעים בין ישראל למצרים.

לצערנו מצוי בידנו רק רישום חלקי ביותר של השיחה ובו עניינים אחדים שהועלו במהלכה. אולם גם מרישום זה וכמו כן מדיווחים בעיתונים, עולה הרושם שהיא עסקה בעניינים גלובליים, בהתרשמותו של ברנדט ממנהיגי ברית המועצות וארצות הברית שעמם נפגש ובתוצאות ביקורו של שר החוץ של מערב גרמניה שייל במדינות ערב. גולדה סקרה בפניו את המצב באזורנו ואת הניסיונות שנעשו להגיע להידברות חשאית עם מצרים, שראשיה מגלים, לדבריה, קשיחות רבה ואינם מוכנים לשום ויתור שיביא לקידום התהליך המדיני. לפני סיום השיחה שאל ברנדט את גולדה אם הוא יכול להודיע במסיבת עיתונאים שהוא הזמין אותה לגרמניה ושהיא נענית להצעה. גולדה נתנה את הסכמתה. זה היה מהפך של ממש למי שקודם לכן גילתה רתיעה רבה מהקשרים עם גרמניה (הביקור לא יצא אל הפועל). בסיום הפגישה הוחלט לקיים פגישה נוספת בארבע עיניים שלא הופיעה בתכנית הרשמית של הביקור (לרישום של עיקרי שיחתם הראשונה של גולדה וברנדט ראו: תעודה 7).

גולדה מאיר ווילי ברנדט נועדו שוב בארבע עיניים ב-9 ביוני, וגם מן השיחה הזו יש בידינו רישום חלקי בלבד. עולה ממנו שזו הייתה השיחה החשובה מבין השתיים, והיא עסקה כולה בענייני המזרח התיכון. גולדה הסבירה שהניסיונות של הקהילייה האירופית להתערב בסכסוך יוצרים אשליה אצל הערבים ומצמצמים את הסיכוי להתקרב לשלום. בשיחה זו החל להתרקם הערוץ הסודי שנועד לבדוק אפשרות למשא ומתן חשאי בין ישראל למצרים בסיוע גרמני. גולדה ביקשה מברנדט להעביר מסר לסאדאת שישראל רוצה בשלום באמת ומוכנה לוותר למענו על מרבית סיני. בהבינה את קשייו של סאדאת כלפי העולם הערבי לפתוח במשא ומתן עם ישראל בלי שקיבל ממנה התחייבות פומבית לחזור לקווי 4 ביוני 1967, אמרה גולדה לברנדט שהוא יכול להבהיר לסאדאת כי ‘אין אנו מבקשים ממנו תחילת מו”מ בפומבי, וכי אנו מוכנים לפתוח במו”מ סודי וכו”. בעניין הגבולות היא שבה והדגישה שלא תיתכן חזרה לגבולות 4 ביוני 1967. הקו הסופי, אמרה, ‘צריך לעבור בין קווי ה-4 ביוני [1967] לבין קווי הפסקת האש, על קביעת קו זה – אנו מוכנים לנהל מו”מ’. (לרישום עיקרי שיחתם השנייה של גולדה וברנדט ראו: תעודה 8). הפגישה השנייה בארבע עיניים בין גולדה לברנדט נשמרה בסוד כמוס ולא דווחה כלל בעיתונות.

עוד עדויות למה שאירע בפגישה מצויות בשני מסמכים נוספים. הראשון שבהם רישום של שיחה שנערכה בין גולדה לשר הביטחון משה דיין למחרת היום, לקראת פגישתו של דיין עם ברנדט (ראו להלן). בפגישה אמרה ראש הממשלה שברנדט מסר לה ששר החוץ שלו שייל אמר לאחר מסעו לקהיר שהתרשם שסאדאת רוצה שלום. אדרבא, אמרה גולדה והציעה לו שיזמין את איסמעיל אליו ‘ויאמר לו לפתוח בשיחות עם ישראל’ (שיחת גולדה – דיין ראו: תעודה 9). עדות נוספת היא שיחה שערך הקנצלר ברנדט עם נשיא צרפת ז’ורז’ פומפידו לאחר שובו לגרמניה. בשיחה אמר ברנדט שהוא הופתע לגלות עד כמה חזקה שאיפתה של ישראל, ולא רק של גולדה מאיר, להגיע להסכמה מדינית (ראו גם שיחותיו עם דיין ואלון). גולדה מאיר אמרה לו שישראל מוכנה לפשרה. ברנדט אמר שהוא סירב לקחת על עצמו את תפקיד המתווך מכיוון שעניין זה חורג מיכולותיה של גרמניה. עם זאת הסכים לפעול למען העברת העמדות של ישראל למצרים. ברנדט מסר לפומפידו שגולדה הביעה ספק אם תהיה תוצאה כלשהי לפעולתה של גרמניה, שהרי דבר דומה כבר נוסה בעבר בעזרתן של רומניה ויוגוסלביה. (לתרגום לעברית של קטע משיחת ברנדט פומפידו, מתוך פרסום על יחסי החוץ של גרמניה המערבית, 1973) כל המסמכים האלו מלמדים שבעקבות בקשתה של גולדה החלו גלגלי היזמה לנוע.

.4 | דיין: 'אני מוכן להחליף ביטחון צבאי בביטחון מדיני' - פגישות ברנדט עם משה דיין, יגאל אלון ופנחס ספיר והדיווח של גולדה לממשלה

בין שתי השיחות בין גולדה לברנדט ואחריהן נערכו שורה של אירועים והתקיימו שיחות בין המשלחות ופגישות של הקנצלר עם כמה מבכירי השרים. בפגישה המרכזית של גולדה, שר החוץ אבא אבן ובכירים נוספים עם ברנדט ומשלחתו ב-8 ביוני, נסקר בהרחבה המצב המדיני במזרח התיכון ונידונו ענייני כלכלה ויחסי ישראל עם השוק המשותף. שר הביטחון משה דיין, שלא נקבעה לו תחילה פגישה עם ברנדט, הודיע בצעד חסר תקדים כי לא ישתתף באף אחד מן האירועים החגיגיים המתוכננים במהלך ביקורו של הקנצלר, אך בסופו של דבר נפגש עמו לשיחה ביומו האחרון של הביקור ביזמתו של ברנדט. על פי הסיכום עם ראש הממשלה (ראו לעיל תעודה 9) עסקה השיחה בעיקר ברעיון של דיין שגרמניה תשתתף במאמץ לגיוס כספים לפתרון בעיית הפליטים באמצעות יישובם במדינות ערב. בעניין המדיני שמע ברנדט גם מדיין עמדות פשרניות ונכונות לוויתורים ניכרים. דיין אמר שהוא אמנם נחשב ל’נץ מבחינה מדינית’, אך הוא בעד פשרה: ‘הוא מוכן להחליף קווים צבאיים בקווים מדיניים טובים הרבה פחות. הוא מוכן להחליף ביטחון צבאי בביטחון מדיני’ (לרישום עיקרי שיחת דיין – ברנדט, ראו: תעודה 10). הפגישה של ברנדט עם שר האוצר פנחס ספיר עסקה בשאלת הפיצויים האישיים, עידוד השקעות גרמניות בישראל, שאלת השוק המשותף, וברצונה של ישראל לקבל הלוואה גדולה מגרמניה בתנאים נוחים לצורכי פיתוח (לרישום שיחת ברנדט – ספיר, ראו: תעודה 11). ביקור מרגש ערך ברנדט בקיבוץ גינוסר כאורחו של סגן ראש הממשלה יגאל אלון, ובמסגרתו סעד ארוחת ליל שבת עם כל חברי הקיבוץ ולמחרת יצא לדייג בכינרת על ספינת הדייג של גינוסר. בשיחתו עם אלון הביע ברנדט את התרשמותו של שייל מביקורו באזור ואמר שהוא ושר החוץ שלו משוכנעים שסאדאת מחפש דרך להסדר מדיני ולשלום (לדיווח על שיחת אלון – ברנדט, ראו: תעודה 12).

ב-10 ביוני, בעוד הביקור מתנהל, דיווחה עליו גולדה לממשלה, ומאוחר יותר גם לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. את דעתה על הביקור, שעמד להסתיים למחרת היום, חיוותה במשפט: ‘יש הרבה רוח טובה והרבה יותר הבנה לגבי העבר מאשר כלפי העתיד, לצערי עלי לומר זאת כך’. בהמשך פירטה את כוונת דבריה והצביעה על חילוקי הדעות המדיניים עם ברנדט בעיקר בעניין המעורבות האירופית כיחידה אחת במזרח התיכון, והדברים שאמרו הוא ואחרים במשלחת בדבר הצורך ב’מדיניות מאוזנת’ של גרמניה במזרח התיכון, שצרמו לאוזניים ישראליות. גולדה אמנם מסרה לשרי הממשלה שאמרה לברנדט שאם יש לו או לשר החוץ שלו רושם שסאדאת רוצה בשלום ‘ידבר אתנו. אם הוא רוצה לדבר אתנו סודית – ידבר אתנו סודית’. אולם לא מסרה ולו במילה על בקשתה מברנדט להעביר מסרים בעניין זה למצרים. גולדה הדגישה שהעבר הבעייתי כל כך המעיב על יחסי גרמניה עם העם היהודי אינו רק היסטוריה אלא דבר חי שחייב לבוא לידי ביטוי ביחסים בין שתי המדינות ולהשליך על העתיד. זו הייתה קריאת תיגר בוטה על עמדתו של ברנדט בדבר ‘יחסים נורמליים’ (לדבריה של גולדה מאיר בממשלה, ראו: תעודה 13).

.5 | סיכום הביקור: אכזבה על פני השטח – הכנות ליזמת שלום מתחתיו

ב-11 ביוני נפרדה גולדה מאיר מברנדט בנמל התעופה והקנצלר שב לגרמניה. סיכום של הביקור שהוכן במשרד החוץ הציג תמונה ועל פיה התנהל הביקור באווירה חיובית וידידותית והיה בעל משמעות היסטורית מיוחדת, אך הישגיו בתחום הבילטרלי היו צנועים למדי. בתחום המדיני נמסר שרק הייתה חזרה על העמדות המסורתיות ועל חוסר כוונתו של ברנדט לשמש מתווך בין ישראל לערבים. הסיכום הצביע גם על חילוקי הדעות, כגון עמידתם של הגרמנים על הגדרת היחסים ‘נורמליים’ ולא ‘בעלי אופי מיוחד’, דבקותם בהצהרה על ‘מדינות מאוזנת’ כלפי המזרח התיכון, וראייתם באור חיובי את החשיבות של ההתארגנות האירופית, שהייתה לצנינים בעיני ישראל. (תעודה 14)

גם בעיתונות בישראל הייתה התגובה לביקור פושרת. הוא אמנם עורר עניין שלא היה כמוהו בישראל והיו בו ‘נקודות אור’ אך לצדן גם ‘אכזבות למי שתלה בביקור תקוות מופרזות’. ההסבר לסיכומים המאכזבים נעוץ בהתפתחויות שנעלמו מעין הציבור.

לפי עדות אחד מאנשי הפמליה הגרמנית הסכים ברנדט להעביר את המסר מגולדה לסאדאת ובכך לסכן במידת מה את יוקרתו, לאחר שהשתכנע שגולדה רצינית וכנה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שגולדה שלחה שליחים אל סאדאת בהצעה לפתוח בשיחות חשאיות. קדמו לה הצעות שהועברו ב-1971 על יד מזכיר המדינה רוג’רס, במאי 1972 על ידי שליט רומניה צ’אושסקו כמענה להצעתו של סאדאת [ראו למשל בעניין זה מברק לשגריר יצחק רבין בוושינגטון על שיחות גולדה – צ’אושסקו והצעה למו”מ סודי] וכנראה גם על ידי אחרים. בכל הפעמים האלו דחו המצרים את ההצעה. אולם הפעם דומה שהמהלך נעשה בנחישות רבה יותר, לפחות מצדה של ישראל. ברנדט היה באותה העת מדינאי עטור תהילה בין-לאומית על הישגיו, חתן פרס נובל לשלום, מדינאי בעל השפעה רבה ואולי השלישי בחשיבותו במערכת הדיפלומטית הבין-לאומית לאחר מנהיגי ארצות הברית וברית המועצות. אם היה מדינאי שיכול להשפיע על מהלך העניינים במזרח התיכון נוסף על מי שכבר היו מעורבים בה, זה היה האיש שכונה ‘קנצלר השלום’. כובד משקלו של המהלך מתבטא בהכנות שנעשו. כבר בדרך לנמל התעופה, לקראת הטיסה שתחזיר את הקנצלר לגרמניה, סיכמו גולדה וברנדט להקים ערוץ חשאי להעברת ישירה של מסרים ביניהם ללא מעורבותו של משרד החוץ (תעודה 15). בהמשך נמסר לשגריר בן-חורין כי המסרים בין שני המנהיגים יעברו מעתה דרך שגריר ישראל בגרמניה ובידיעתו של השר אבן, אך באמצעות ערוץ חשאי ולא באמצעות משרד החוץ, כפי שהיה מקובל עד לאותה העת. גם מאוחר יותר נמשך הערוץ הזה ולשגריר בן-חורין נמסר שגולדה מייחסת לו חשיבות רבה וכי הוא נועד להעביר מסרים סודיים וממודרים בעניינים שברנדט וגולדה דיברו עליהם (תעודה 15א). ערוץ כזה להעברת מסרים היה קיים באותה השעה רק בין לשכת ראש הממשלה לשגרירות ישראל בוושינגטון, ושדרוגה של שגרירות ישראל בבון למעמד דומה הצביע על החשיבות שייחסו בלשכת ראש הממשלה למהלך. בניגוד למנהגה בעבר לא דיווחה ישראל לאמריקנים אף לא במילה אחת על השליחות הגרמנית לקהיר.

.6 | לאחר הביקור – התגובות בגרמניה המערבית ושליחותו של לאהן לקהיר

התגובות מגרמניה שהגיעו למשרד החוץ לאחר תום ביקורו של ברנדט סיפרו על שינוי בעל משמעות רבה ביחסי גולדה מאיר וברנדט. במברק לשר החוץ מסר השגריר בן-חורין כי שמע מפי קלאוס הארפרכט (Harpprecht), המקורב לברנדט יותר מחברי הפמליה האחרים, שהקנצלר, שקודם הגדיר בשיחות פנימיות בגרמניה לקראת הביקור את יחסיו עם גולדה מאיר כ”לא סיפור אהבה”, חזר ‘בהרגשת קִרבה אישית גדולה בהרבה מבעבר אל רה”מ גולדה מאיר, ותוך התרשמות עמוקה מאישיותה’. הביקור הגביר מאוד את הבנתו לבעיותיה של ישראל, אם כי אין פירוש הדבר שהוא מזדהה עם עמדתה בכל עניין. ברנדט אף הגיע למסקנה שאין טעם בנוסחאות שאינן משקפות את המציאות כגון ‘מדיניות מאוזנת’, נמסר במברק (תעודה 16)

בישיבת ממשלת ישראל כשבועיים לאחר תום הביקור, דיווח שר החוץ אבא אבן על התגובות בגרמניה לביקורו של ברנדט. הוא מסר שבדבריו בישיבת ממשלת גרמניה המערבית ובבונדסטג הגרמני על ביקורו בישראל, הדגיש הקנצלר ברנדט את רשמיו העזים מביקורו בישראל וכי שוכנע ברצונה של ישראל בשלום. אבן סיכם את ההשפעה של ביקור ברנדט על יחסי ישראל-גרמניה מבחינת מקומם של זיכרונות העבר ועניין ‘היחסים המיוחדים’, העמדה הגרמנית לגבי מהות הסכסוך במזרח התיכון והדרכים לפתור אותו, שאלת “המדיניות המאוזנת” של גרמניה, ועוד. כמו כן מסר על השיחות שנערכו עמו בענייני השוק המשותף, הפיצויים האישיים לקורבנות השואה, גיוס כספים לשיקום הפליטם, ועוד (לדיון בישיבת הממשלה ראו: תעודה 17).

ב-28 ביוני שלח ברנדט בערוץ החשאי אגרת ממודרת אל גולדה מאיר. הוא כתב בה שהעביר לנשיא האמריקני ריצ’רד ניקסון, למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות ליאוניד ברז’נייב ולמדינאים נוספים את התרשמותו החיובית מרצונה האמתי של ממשלת ישראל בשלום. ברנדט מסר שבקרוב יועבר המסר שהפקידה גולדה בידיו גם לבכירים במשטר בקהיר ותקוותו שמהלכים אלו ישרתו מטרה משותפת של פתיחת שיחות שלום. כמו כן מסר שכתוצאה מדרישתה של גרמניה יוחל בקרוב במשא ומתן עם ישראל להסכם חדש עם השוק המשותף. הוא כתב על מאמציו במישור ההומני בעניין יהודי ארצות ערב, וסיים בתחושתו שביקורו בישראל והחום שבו קיבלוהו מנהיגיה ותושביה, ‘יאפשרו לנו, למרות משא העבר, לפתוח פרק חדש ביחסים בין שני העמים’ (תעודה 18). כמו כן נמסר מלשכת הקנצלר שהוא אמנם עומד לצאת לחופשה עד לתחילת אוגוסט אך אם יש עניינים דחופים במיוחד יכולה גולדה מאיר להעביר לו אותם למקום חופשתו בגרינלנד (תעודה 19).

ברנדט הטיל את משימת העברת המסרים מישראל אל המצרים על פאול פרנק, שליווה אותו בביקורו בישראל והיה מזכיר המדינה והאיש השני בחשיבותו במשרד החוץ הגרמני לאחר שר החוץ שייל. אולם מטעמי בריאות לא יכול פרנק למלא את השליחות, וכדי שלא לדחות את העניין יותר מדי יצא השגריר לותר לאהן, מנהל המחלקה הפוליטית במשרד החוץ, לקהיר בסוף יוני ושהה בה יומיים. לאחר שובו הוא נפגש עם השגריר בן-חורין ודיווח לו על שיחותיו במצרים. הוא מסר לשגריר כי נפגש עם יועצו של סאדאת והאיש הקרוב לו ביותר חאפז איסמעיל. לאהן פרס את הצעתה של גולדה לפתוח במשא ומתן חשאי ואיסמעיל ענה שאין הוא מופתע מכיוון שמצרים יודעת שזה רצונה של ישראל. אך איסמעיל דחה את ההצעה בבוטות וקבע שאין טעם בשיחות שיהיו לא יותר מ’שיחות על אודות שיחות’ כל עוד אין ישראל מצהירה על נכונותה לסגת (לקווי 67). כשהקשה לאהן וטען שגולדה הדגישה בפני ברנדט את נכונותה של ישראל לפשרות פסל הלה את העניין וטען שעצם קיום הפגישה עם המדינאים הגרמנים היא כבר פשרה מצדה של מצרים. הפגישה נערכה לאחר תום מפגש הפסגה של מנהיגי המעצמות שבו לא הושגה כל התקדמות בעניין המזרח התיכון, ואת אכזבתה ותסכולה של מצרים לנוכח התנכרות העולם הביע איסמעיל במילים: ‘מעתה גורל הערבים הוא בידי עצמם’. גם שיחותיו של לאהן עם חסנין הייכל, עורך אל-אהרם, המקורב מאוד לממשל, ועם שר החוץ המצרי מוחמד זייאת לא הביאו לתוצאה שונה (לדיווח של בן-חורין על שיחות לאהן בקהיר, ראו תעודה 20). עדות נוספת לשליחותו של לאהן מצויה בדוח דחוף ששלח למשרד החוץ הגרמני מקהיר מיד בתום שיחותיו. הדוח המפורט של לאהן חושף ביתר שאת את תסכולה של מצרים מן המצב, שלדברי איסמעיל גרמו לו בעיקר מעצמות המערב, והוא שמביא את מנהיגי ערב למצב שיתכן ולא תהיה להם ברירה אלא להשתמש באמצעים צבאיים (לתרגום לעברית של הדוח של לאהן מתוך פרסום על יחסי החוץ של גרמניה המערבית, 1973)

למרות אמצעי הסודיות החמורים שננקטו דלפה הידיעה על השליחות הגרמנית לקהיר ואף פורסמה בעיתון ‘הארץ’. היא זכתה להכחשה גורפת מצד משרד החוץ הגרמני בבון. לגורמים ישראלים נמסר שמקור הדליפה כנראה בפריס, כפי שדיווח השגריר בן-חורין (תעודה 21).

לאחר תום השליחות, ומשהתבררו תוצאותיה המאכזבות, השיבה גולדה בערוץ הסודי למכתבו של ברנדט. היא הודתה לו על המסרים שהעביר לראשי המדינות ובייחוד שיבחה את נכונותו להעביר את המסר למנהיגי מצרים. היא הביעה צער שהמצרים דחו את יזמתו של ברנדט אך גם תקווה שהצעד יתרום לשכנוע מצרים ברצונה האמתי של ישראל בשלום ובצורך להגיע למשא ומתן עמה. לסיום שיתפה את הקנצלר בתגובתה הנרגשת לביטוי שנתן לצורך לפתוח פרק חדש ביחסי שני העמים (תעודה 22).

אולם המסמכים הגרמניים מסרטטים תמונה שונה. מלכתחילה לא הסכים הקנצלר לשמש מתווך של ממש מכיוון שלא רצה להיות מעורב בעניינים המסובכים במזרח התיכון. הוא ראה במשימה שנטל על עצמו לבקשתה של גולדה מעין מטלה בלתי רצויה וחשש שתשפיע לרעה על יחסי גרמניה עם הערבים. ברנדט שלח למשימה דיפלומט שלא מהדרג הבכיר ביותר, ואיש שעמדתו כלפי ישראל הייתה ביקורתית ואף שלילית. לאהן ביצע את המשימה באי-רצון בולט כפי שהדבר ניכר בדוח שמסר למשרד החוץ הגרמני על שיחותיו (ראו לעיל) ובו מסר: ‘הדגשתי שאני מעביר את המסר הזה רק כשליח, מבלי שאוסיף לכך את עמדתי’ ייתכן שעצם שליחותו של זוטר באופן יחסי כמו לאהן, נתפסה במצרים כביטוי של חוסר רצינות וחוסר נכונות לייחס חשיבות לעניין. האם היו פני הדברים שונים לו נהג ברנדט כבקשתה של גולדה והיה מזמן אליו את איסמעיל או שליח רם דרג מצרי אחר ומעביר אישית את המסר אין לדעת, אולם כשמביאים בחשבון שהמהלך כולו נעשה שלושה חודשים בלבד לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים מקבלת השאלה הזו משמעות מיוחדת במינה.

.7 | נספח: יחסי גולדה מאיר וְוִילי ברנדט בתקופה שקדמה ליוני 1973, והניסיונות שנעשו להביא לביקור הקנצלר בישראל

פרשת יחסיהם של ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר וקנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט והשלכתה על יחסי ישראל-גרמניה בראשית שנות השבעים, נותרה במידה רבה בלתי פתורה עד היום. הדעה המקובלת היא שבין השניים שררו יחסים קורקטיים ומדי פעם אפילו ידידותיים, אך לא חסרו גם מתחים וחילוקי דעות, שביטאו היטב את יחסי שתי המדינות שבראשן עמדו. מתחים אלו אפיינו את השנים הראשונות לכהונתם של גולדה וברנדט. הם נבעו כמובן מהעבר הקשה ביחסי העם הגרמני והעם היהודי, וממה שנראה בעיני ישראל כמדיניות אירופית, וגרמנית בכלל זה, שנוטה לצדד בעמדות הערבים בשאלת הפתרון המדיני בסכסוך בין ישראל לשכנותיה.

עדות ראשונה להתקרבות ביניהם ולניסיונותיה של גולדה לקרב את ברנדט למעורבות בענייני המזרח התיכון, מצויה בחילופי מכתבים ביניהם בנובמבר 1971, לאחר שגולדה בירכה אותו משנודע על זכייתו בפרס נובל לשלום. הפרס הוענק לו על מדיניות האוסטפוליטיק שלו, שהביאה להפשרה ביחסי גרמניה המערבית והגוש המזרח אירופי. במכתב התשובה לגולדה הבטיח ברנדט כי הפרס יהיה עבורו ‘תמריץ לנהל גם בעתיד מדיניות שתשרת במלוא עצמתה את השלום ושתמנע חזרה על זוועות העבר’. הוא אף נתן לגולדה להבין שיהיה מוכן להפנות מאמצים גם למזרח התיכון. גולדה ראתה באפשרות מעורבותו של מי שכונה ‘קנצלר השלום’ והיה לאחד המדינאים המשפיעים ביותר בעולם אפשרות שכדאי לפתחה. היא כתבה לו שהיא לא תולה תקוות גדולות ביכולתן של שתי המעצמות הגדולות לפתור את הבעיות במזרח התיכון ולכן תשמח להיעזר במנהיגי מדינות סוציאליסטיות באירופה בעלי השקפת עולם דומה לשלה, ורמזה כי תשמח אם הדבר ייעשה בהנהגתו. לנוכח סרבנותו של סאדאת לדון בהסדר חלקי בתעלה עד שישראל תתחייב לנסיגה מלאה לקווי 67, כתבה לבראנדט, נשמעים שוב קולות המלחמה מכיוונו. ‘אין לנו ספק שננצח’, הוסיפה, ‘אבל האמן לי, הרעיון שנערינו ייטלו שוב חלק במלחמה וחלקם יאבדו את חייהם, אינו נותן לי מנוח. הלוואי שסאדאת היה מרגיש כמוני’ (לחילופי המכתבים בין ברנדט לגולדה מאיר ראו תעודה 23). בתשובתו, שנשלחה רק בינואר 1972, הביע ברנדט הבנה לעמדתה של גולדה והציע לקיים פגישה של מנהיגים סוציאליסטיים אירופים בכינוס הקרוב של האינטרנציונל הסוציאליסטי שיתקיים בווינה ביוני, או אף במועד מוקדם יותר, כדי לדון בענייני המזרח התיכון. במכתב תשובתה שנכתב בפברואר הסכימה גולדה להצעתו לקיים את המפגש בווינה (תעודה 24).

הרעיון להזמין את קנצלר גרמניה לביקור בישראל מקורו בפגישה בין גולדה לשר החוץ אבן בינואר 1972. בפגישה סוכם שהזמנה כזאת יכולה לתרום לתיקון כמה ‘חריקות’ שהתגלו ביחסי שתי המדינות באותם החודשים. גולדה שלחה לברנדט מכתב בראשית פברואר 1972 ובו הזמינה אותו לבקר בישראל ולקיים ‘שיחות גלויות לב ואינטימיות’ עם מנהיגיה על הבעיות שישראל מתמודדת עמן, שיחות שיסייעו לדעתה לכולם. זו הייתה ההזמנה הראשונה שנשלחה אי-פעם לקנצלר גרמני מכהן לבקר בישראל (תעודה 25).

ביוני 1972 נפגשו גולדה וברנדט בווינה. לפי יומן מסעה של ראש הממשלה נערכו שתי פגישות ביניהם, אחת מהן לא תוכננה מראש. אולם רק פגישה אחת נרשמה ותועדה, זו הגלויה, בהשתתפות משלחות משני הצדדים. מן התיעוד עולה שברנדט נתן את הסכמתו להיענות להזמנתה של גולדה ולבקר בישראל. הוא אף טען שהתכוון להגיע לביקור בהקדם עוד במהלך אותה שנה, אולם הבחירות הכלליות בגרמניה המערבית, שהוקדמו לנובמבר, שינו את תכניותיו, ועל כן הוא יגיע לביקור לאחר הבחירות ובסמוך להן ככל האפשר. כאמור, נראה שנערכה שיחה נוספת ביניהם בארבע עיניים אך אין תיעוד של תוכנה. אולם ברור שהמפגש בווינה קירב בין גולדה לברנדט. כל הסימנים מצביעים על כך שאחריה החל ביניהם דיאלוג מדיני ענייני שלא היה קיים קודם לכן. למשל ב-4 בספטמבר 1972 כתבה גולדה איגרת אל ברנדט שהועברה בסודיות רבה ובה עסקה בפעם הראשונה בבעיות מדיניות קונקרטיות. היא הפצירה בו להשתתף בדיבורים שהחלו באירופה על יזמות מדיניות, שיפגעו לדעתה בסיכויי ההתקדמות המדינית שנוצרה לאחר שסאדאת סילק את היועצים הצבאיים הסובייטים ממצרים ביולי (תעודה 26). מכתב מעין זה לא כתבה גולדה לשום מנהיג אירופי אחר והוא מלמד על קשר חריג שהחל להירקם ביניהם ועל האמון הרב שרחשה גולדה לברנדט.

אולם מתברר שהמסמכים הישראליים מספרים סיפור שונה למדי מזה שמספרים המסמכים הגרמניים. בנוגע ליחסו של וילי ברנדט לגולדה מאיר מצא פרופ’ וולפסון שברנדט לא אהד, בלשון המעטה, את ראש ממשלת ישראל והרבה למתוח עליה ביקורת. הוא הסתייג מרעיון ביקורו בישראל וחשש מהשפעת ביקור כזה על יחסי גרמניה עם העולם הערבי. ברנדט ציין באוזני נשיא צרפת פומפידו בפברואר 1972 כי הוא ‘נמצא במצב קשה מכיוון שלמעשה הוא אינו יכול להתחמק מהזמנתה של ראש הממשלה מאיר, שנמסרה לו בנסיבות מעט מוזרות. ובאותו הזמן עליו לראות, כיצד יוכל לאזן את העניין בצד הערבי’.

אם לא די בכך, ובעוד האיגרת המוזכרת לעיל מגולדה אל ברנדט עושה את דרכה אל לשכת הקנצלר, חדרו בשעות הבוקר המוקדמות של ה-5 בספטמבר 1972 שמונה מחבלים פלסטינים חברי ארגון ספטמבר השחור אל מגורי הספורטאים הישראלים בכפר האולימפי במינכן והחל משבר מינכן שבסופו נרצחו 11 ספורטאים ישראלים. אולם גם במהלך אירועי מינכן ובימים שבאו בעקבותיהם עשתה ממשלת ישראל, ובעיקר העומדת בראשה, מאמצים עילאיים למנוע מהאירועים הטרגיים במינכן לפגוע ביחסים בין ישראל לגרמניה המערבית ובקנצלר ברנדט. מאמצים אלו נמשכו גם לאחר שממשלתו של ברנדט שחררה ב-29 באוקטובר 1972 את שלושת המחבלים מבין מבצעי הרצח שנותרו בחיים, במענה לדרישתם של חוטפי מטוס לופטהאנזה בטיסה מביירות למינכן – צעד שעורר זעם עצום בישראל כלפי גרמניה המערבית. (לתיאור נרחב של פעולות ממשלת ישראל במהלך אירועי מינכן ראו: ארכיון המדינה, ארבעים שנה לרצח הספורטאים הישראלים במינכן – פרסום מיוחד). ואכן שבועות ספורים לאחר אירועי מינכן וזאגרב החלו ההכנות לקראת בואו של ברנדט לישראל, כמעט כאילו לא אירע דבר.

.8 | רשימת התעודות

א. ההכנות לביקור הקנצלר וילי ברנדט בישראל: הגרמנים חוששים, ישראל מרגיעה
1. אברהם קדרון, סמנכ”ל משרד החוץ הישראלי, אל שגרירות ישראל בבון, 28 במרס 1973
ארכיון המדינה, א-370/5
שגריר גרמניה המערבית בישראל יסקו פון פוטקמאר מסר שהקנצלר וילי ברנדט שמח להיענות להזמנת ראש הממשלה גולדה מאיר לבקר בישראל.

2. מיכאל פלד, מחלקת אירופה במשרד החוץ הישראלי, אל יוחנן מרוז, סמנכ”ל לענייני אירופה במשרד החוץ הישראלי, 6 במאי 1973
ארכיון המדינה, חצ-6808/4
דיווח על שיחת ראש הממשלה גולדה מאיר עם שגריר גרמניה המערבית בישראל, יסקו פון פוטקמאר. השגריר הביע את דאגתו מפני הפגנות נגד הקנצלר ברנדט בעת ביקורו הצפוי בישראל, ראש הממשלה הרגיעה אוותו כי אין מה לדאוג.

3. שני מברקים משגריר ישראל בבון אלישיב בן-חורין, אל יוחנן מרוז, סמנכ”ל לענייני אירופה במשרד החוץ הישראלי, ואל שר האוצר של ישראל פנחס ספיר, 25 במאי 1973
ארכיון המדינה, א-370/5
דיווח על שיחתו עם קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט בעת ארוחת ערב בביתו של הקנצלר. שיחותיו של ברנדט עם מזכיר המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות ליאוניד ברז’נייב לגבי המזרח התיכון ויהודי ברית המועצות. הנושאים שיעלו במהלך ביקורו הצפוי של ברנדט בישראל.
במברק לספיר דיווח על בקשתו של ברנדט שלא יוגשו לו תביעות בעניין הפיצויים לקרבנות השואה.

4. שגריר ישראל בשטוקהולם משולם ורון אל לשכת שר החוץ של ישראל, 29 במאי 1973
ארכיון המדינה, חצ-6808/4
דיווח על שיחותיו של שר החוץ של מערב גרמיה וולטר שייל בעת סיורו בקהיר, עמאן וביירות. שיחותיו עם ראשי הממשל במצרים לגבי התהליך המדיני במזרח התיכון. גילה אצל המצרים רמזים שהם שוקלים לחדש את האש, אך גם נכונות למשא ומתן עקיף שיביא גם למגע ישיר סודי עם ישראל. שייל מציע שביקורו של ברנדט בישראל ינוצל לבירור העניין.

5. שגריר ישראל בבון, אלישיב בן-חורין, אל יוחנן מרוז, סמנכ”ל לענייני אירופה במשרד החוץ הישראלי, 25 באפריל 1973
ארכיון המדינה, חצ-6808/4
נושאי המזרח התיכון כפי שעלו בשיחותיו של קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט בעת שיחותיו ביוגוסלביה. דבריו של ברנדט שהמצרים לא זו בלבד שאינם מתנגדים לנסיעתו לישראל, כי אם גם ביקשו ממנו לשוחח בישראל על דברים מסוימים.

ב. ברנדט בישראל: פגישות הקנצלר עם גולדה מאיר, יזמת השיחות החשאיות יוצאת לדרך
6. ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר אל צביה לובטקין ויצחק צוקרמן, 7 ביוני 1973
ארכיון המדינה, א-7088/3
בעת שיחותיה עם קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט תעמוד דמותם לנגד עיניה.

7. נקודות מתוך שיחה בארבע עיניים בין ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, לבין קנצלר גרמניה המערבית, וילי ברנדט, 7 ביוני 1973
ארכיון המדינה, א-370/5
התרשמויותיו של ברנדט משיחותיו עם מנהיגי המעצמות הגדולות: שיחותיו עם ברז’נייב בעניין יהודי ברית המועצות, שאלות שנוגעות למזרח התיכון. דבריה של גולדה מאיר בדבר הניסיונות שנעשו להגיע להידברות חשאית עם מצרים. [הסימון בכחול – דברים שהושמטו מהדיווח לשר החוץ אבן]

8. נקודות מתוך שיחה בארבע עיניים בין ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, לבין קנצלר גרמניה המערבית, וילי ברנדט, 9 ביוני 1973
ארכיון המדינה, א-370/5
השיחה כולה הוקדשה לענייני המזרח התיכון – מעורבות מדינות אירופה בתהליכים המדיניים, יחסי ישראל עם ירדן, בקשתה של גולדה מאיר מברנדט שיעביר בקשה למצרים להתחיל במגעים חשאיים עם ישראל על סמך נכונותה לוותר על רוב שטח סיני, עמדת ישראל לגבי הגבולות (אין חזרה לקווי 4 ביוני 1967). [הסימון בכחול – דברים שהושמטו מהדיווח לשר החוץ אבן]

נספח: תרגום לעברית של שיחה בין ברנדט לנשיא צרפת פומפידו על פגישתו עם גולדה מאיר, מתוך פרסום על יחסי החוץ של גרמניה, 1973

9. רישום שיחה בין ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, לבין שר הביטחון של ישראל, משה דיין, 10 ביוני 1973
ארכיון צה”ל ומערכת הביטחון, 777/953/1985
דיון בעניין הנושאים שיעלה שר הביטחון בשיחתו הצפויה עם קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט – הצעתו של דיין שיעלה בפני ברנדט את נושא מימון קליטת הפליטים בארצותיהם. דיווח של גודלה מאיר על בקשתה מברנדט שיעביר לסאדאת את רצונה לפתוח בתהליך הידברות חשאי עם ישראל, עניין הגבולות.

ג. דיין: ‘אני מוכן להחליף ביטחון צבאי בביטחון מדיני’ – פגישות ברנדט עם משה דיין, יגאל אלון ופנחס ספיר והדיווח של גולדה לממשלה
10. רישום שיחה בין קנצלר גרמניה המערבית, וילי ברנדט, לבין שר הביטחון של ישראל, משה דיין, 11 ביוני 1973
ארכיון המדינה, א-370/5
הקשיים בתהליך המדיני במזרח התיכון. הצעתו של דיין להתמקד בפתרון בעיית הפליטים בדרך יישובם מחדש בארצות מושבם. הצעדים שנקטה ממלכת ירדן בכיוון הזה. דעתו של הקנצלר שארצו מוכנה לתרום לעניין הזה. עמדותיו המדיניות של דיין שלמרות שנתפס כנץ, הרי הוא בעד פשרה ומוכן להחליף קווים צבאיים בקווים מדיניים טובים הרבה פחות.

11. רישום שיחה בין קנצלר גרמניה המערבית, וילי ברנדט, לבין שר האוצר של ישראל פנחס ספיר, 10 ביוני 1973
ארכיון המדינה, א-370/5
דיון בעניינים כלכליים במסגרת היחסים בין ישראל לגרמניה המערבית – שאלת הפיצויים האישיים לקרבנות השואה, מתן תמריצים מצדה של גרמניה לעידוד השקעות בישראל, מתן הלוואה גדולה מגרמניה לישראל לצורכי פיתוח, מעמד ישראל בשוק המשותף ועוד.

12. מנכ”ל משרד ראש הממשלה, מרדכי גזית, אל ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, סגן ראש הממשלה יגאל אלון ושר החוץ אבא אבן, 10 ביוני 1973
ארכיון המדינה, א-370/6
דיווח על ביקורו של קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט בקיבוץ גינוסר ושיחתו עם יגאל אלון. ברנדט העלה את רשמיו של שר החוץ הגרמני וולטר שייל מביקורו במצרים, ואת עמדתם של ברנדט ושייל שסאדאת מחפש דרך להסדר מדיני ומוכן לפשרות כדי להשיג זאת.

13. קטע מתוך ישיבת ממשלת ישראל, 10 ביוני 1973
ארכיון המדינה, א-60/9
דיווח של ראש הממשלה גולדה מאיר על ביקורו של קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט בישראל והשיחות עמו. לדבריה הייתה הבנה טובה לגבי העבר פחות לגבי העתיד. חילוקי הדעות המדיניים שהתגלו עם ברנדט בעניין המעורבות האירופית כיחידה אחת במזרח התיכון, הצורך ב’מדיניות מאוזנת’ של גרמניה המערבית במזרח התיכון ועוד. דבריה לברנדט שימסור לסאדאת שאם הוא רוצה בשלום ‘ידבר אתנו. אם הוא רוצה לדבר אתנו סודית – ידבר אתנו סודית’. עמדתה בעניין השפעת העבר על יחסי שתי המדינות.

ד. סיכום הביקור: אכזבה על פני השטח – הכנות ליזמת שלום מתחתיו
14. מזכר של משרד החוץ הישראלי – סיכום ביקורו של קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט בישראל, 11-7 ביוני 1973
ארכיון המדינה, א-370/6
סיכום שהכין סגן מנהל מחלקת אירופה במשרד החוץ, ניסים יעיש, ובו הדברים שעלו בשיחות עם הקנצלר ומלוויו בעניינים כגון: מהות היחסים בין שתי המדינות על רקע משקעי העבר ותפיסת הגרמנים לגבי “יחסים נורמליים’, עמדת ממשלת גרמניה בעניין הסכסוך במזרח התיכון, מעורבות אירופה בענייני המזרח התיכון, עמדת ישראל בקהילה האירופית ושאלת השוק המשותף, ועוד. סיכום הביקור כהיסטורי ובעל חשיבות מיוחדת.

15. מזכר – ‘ביקור ברנדט נקודות שונות’, יוני 1973
ארכיון המדינה, א-370/5
נקודות שונות ובעלות חשיבות שהתגלו במהלך הביקור: סיכום בין ראש הממשלה גולדה מאיר לקנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט לפתוח ערוץ חשאי וישיר ביניהם להעברת מסרים בעניינים סודיים, דיווח על שיחה בין פאול פרנק לחאפז איסמעיל, החלטתו של שר הביטחון דיין להחרים את האירועים במהלך הביקור.

15א. חילופי מכתבים בין מנכ”ל משרד ראש הממשלה הישראלי, מרדכי גזית, לבין שגריר ישראל בבון אלישיב בן-חורין, 26 באוגוסט 1973, 4 בספטמבר 1973
ארכיון המדינה, א-370/8
חשיבות הערוץ החשאי להעברת מסרים בין ראש הממשלה גולדה מאיר לבין קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט. נועד להעביר מסרים בנושאים ממודרים וסודיים שעליהם דיברו ברנדט וגולדה מאיר בעת ביקורו של הקנצלר בישראל.

ה. לאחר הביקור: התגובות בגרמניה המערבית ושליחותו של לאהן לקהיר
16. שגריר ישראל בבון אלישיב בן-חורין אל שר החוץ של ישראל אבא אבן, 22 ביוני 1973
ארכיון המדינה, א-370/5
דיווח מפי מקורב לקנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט שהלה חזר בהרגשת קרבה גדולה בהרבה אל ראש הממשלה גולדה מאיר ואל שר החוץ אבן לאחר ביקורו בישראל. הביקור הגביר את הבנתו לבעיותיה המדיניות של ישראל אם כי אין זה אומר שהוא מסכים בהכרח עם כל עמדותיה.

17. קטע מתוך ישיבת ממשלת ישראל, 24 ביוני 1973
ארכיון המדינה, א-60/10
דיווח של שר החוץ אבא אבן על התגובות בגרמניה לביקורו של הקנצלר וילי ברנדט בישראל. דבריו של ברנדט על רשמיו מביקורו בישראל ועמדותיהם של מנהיגיה; התרשם מרצונם האמתי בשלום ומנכונותם לפשרות אמתיות לשם כך. אבן מסכם את ההשפעה של ביקור ברנדט על יחסי ישראל-גרמניה מבחינת מקומם של אירועי העבר ועניין ‘היחסים המיוחדים’, העמדה הגרמנית לגבי מהות הסכסוך במזרח התיכון והדרכים לפתור אותו, שאלת ‘המדיניות המאוזנת’ של גרמניה. מסכם את השיחות שנערכו עמו בענייני השוק המשותף, הפיצויים האישיים לקורבנות השואה, גיוס כספים לשיקום הפליטים ועוד. שאלת עמדת ישראל בעניין קבלת גרמניה המזרחית לאו”ם.

18. קנצלר גרמניה המערבית, וילי ברנדט, אל ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, 28 ביוני 1973 (אנגלית)
ארכיון המדינה, א-7036/2
ברנדט מוסר שהעביר לנשיא האמריקני ריצ’רד ניקסון, למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות ליאוניד ברז’נייב ולמדינאים נוספים את התרשמותו החיובית מרצונה האמתי של ממשלת ישראל בשלום. בקרוב יועבר המסר שהפקידה גולדה בידיו גם לבכירים במשטר בקהיר ותקוותו שמהלכים אלו ישרתו מטרה משותפת של פתיחת שיחות שלום. כתוצאה מדרישתה של גרמניה יוחל בקרוב במשא ומתן עם ישראל להסכם חדש עם השוק המשותף. מרגיש שביקורו בישראל והחום שבו קיבלוהו מנהיגיה ותושביה, ‘יאפשרו לנו, למרות משא העבר, לפתוח פרק חדש ביחסים בין שני העמים’.

19. שגריר ישראל בבון ,אלישיב בן-חורין, אל מנכ”ל משרד ראש הממשלה, מרדכי גזית, 2 ביולי 1973
ארכיון המדינה, א-370/8
מלשכת קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט נמסר לו שהוא אמנם עומד לצאת לחופשה עד לתחילת אוגוסט, אך אם יש עניינים דחופים במיוחד יכולה ראש הממשלה גולדה מאיר להעביר לו אותם למקום חופשתו בגרנלנד.

20. שגריר ישראל בבון, אלישיב בן-חורין, אל מנכ”ל משרד ראש הממשלה הישראלי, מרדכי גזית, 3 ביולי 1973
ארכיון המדינה, א-4239/15
דיווח מפי השגריר לותר לאהן על שליחותו לקהיר: נפגש עם יועצו של סאדאת חאפז איסמעיל ומסר לו את הצעתה של ראש ממשלת ישראל גולדה לפתוח במשא ומתן חשאי להסדר מדיני בין שתי המדינות. איסמעיל דחה את ההצעה וקבע שאין טעם בשיחות שיהיו לא יותר מ’שיחות על אודות שיחות’, כל עוד אין ישראל מצהירה על נכונותה לסגת (לקווי 67). לאהן טען שגולדה מאיר הדגישה בפני ברנדט את נכונותה של ישראל לפשרות אך איסמעיל פסל גם את זה. איסמעיל הביע את אכזבתה ותסכולה של מצרים לנוכח התנכרות העולם ואמר: ‘מעתה גורל הערבים הוא בידי עצמם’. שיחותיו של לאהן עם חסנין הייכל, עורך אל-אהרם, ועם שר החוץ המצרי מוחמד זייאת.
נספח: תרגום לעברית של הדוח ששלח לותר לאהן למשרד החוץ הגרמני על שיחותיו בקהיר, מתוך פרסום על יחסי החוץ של גרמניה, 1973

21. חילופי מברקים בין סגן מנהל מחלקת אירופה במשרד החוץ הישראלי, ניסים יעיש, לבין שגריר ישראל בבון אלישיב בן-חורין, 17 ביולי 1973
ארכיון המדינה, חצ-6803/4
פרסום בעיתון “הארץ” על שליח גרמני שיצא לקהיר להעביר מסר מראש הממשלה גולדה מאיר (ראו תעודה 20. הערכה שמקור הדליפה בצרפת.

22. ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר אל קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט, 28 ביולי 1973 (אנגלית)
ארכיון המדינה, א-7036/2
מודה לו על המסרים שהעביר לראשי המעצמות בדבר רצונה האמיתי של ישראל בשלום. משבחת את נכונותו להעביר את המסר למנהיגי מצרים בדבר רצונה בפתיחת שיחות חשאיות עם סאדאת. מביעה צער על כך שהמצרים דחו את יזמתו של ברנדט, אך גם תקווה שהצעד יתרום לשכנוע מצרים ברצונה האמתי של ישראל בשלום ובצורך להגיע למשא ומתן עמה. שאלת יחסיה של ישראל עם השוק המשותף. מאמציו למען יהודי ארצות ערב. תגובתה הנרגשת לביטוי שנתן לצורך לפתוח פרק חדש ביחסי שני העמים.

ו. נספח: יחסי גולדה מאיר ווילי ברנדט בתקופה שקדמה ליוני 1973 והניסיונות שנעשו להביא לביקור הקנצלר בישראל
23. חילופי מכתבים בין ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, לבין קנצלר גרמניה המערבית ,וילי ברנדט, 2 בנובמבר 1971, 29 בנובמבר 1971 (אנגלית ותרגום לעברית, גרמנית)
ארכיון המדינה, א-7088/1, ג-6690/6
ברנדט מבטיח לגולדה מאיר כי פרס נובל שלום שיוענק לו יהיה עבורו ‘תמריץ לנהל גם בעתיד מדיניות שתשרת במלוא עצמתה את השלום ושתמנע חזרה על זוועות העבר’. יהיה מוכן להפנות מאמצים גם למזרח התיכון. גולדה מאיר משיבה שהיא לא תולה תקוות גדולות ביכולתן של שתי המעצמות הגדולות לפתור את הבעיות במזרח התיכון ולכן תשמח להיעזר במנהיגי מדינות סוציאליסטיות באירופה בעלי השקפת עולם דומה לשלה. לנוכח סרבנותו של סאדאת לדון בהסדר חלקי בתעלה עד שישראל תתחייב לנסיגה מלאה לקווי 67, נשמעים שוב קולות המלחמה מכיוונו. אין לנו ספק שננצח אך מבקשת למנוע שבחורים ישראלים ישתתפו שוב במלחמה וחלקם יאבדו את חייהם.

24. חילופי מכתבים בין ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, לבין קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט, 26 בינואר 1972, 20 בפברואר 1972 (אנגלית)
ארכיון המדינה, א-7088/1, ג-6898/12
במענה למכתבה מנובמבר 1971 (ראו תעודה 23), ברנדט מציע לקיים פגישה של מנהיגים סוציאליסטיים אירופים בכינוס הקרוב של האינטרנציונל הסוציאליסטי שיתקיים בווינה ביוני, או אף במועד מוקדם יותר, כדי לדון בענייני המזרח התיכון. בתשובתה מסכימה גולדה מאיר להצעתו להיפגש בווינה.

25. ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, אל קנצלר גרמניה המערבית, וילי ברנדט, 6 בפברואר 1972 (אנגלית)
ארכיון המדינה, א-7088/1
גולדה מאיר מזמינה את ברנדט לבקר בישראל ולקיים ‘שיחות גלויות לב ואינטימיות’ עם מנהיגיה על הבעיות שישראל מתמודדת עמן, שיחות שיסייעו לדעתה לכולם.

26. ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, אל קנצלר גרמניה המערבית, וילי ברנדט, 4 בספטמבר 1972 (אנגלית ותרגום לעברית)
ארכיון המדינה, א-7028/6
גולדה מאיר משתפת את ברנדט במחשבותיה בעקבות סילוק היועצים הצבאיים הסובייטים ממצרים ביולי. תקוותה שהצעד יביא את מצרים למדיניות יותר ראלית ומפוקחת באשר לתהליך המדיני במזרח התיכון. יזמתה לשכנע את מצרים לפתוח בשיחות על הסכם ביניים לפתיחת תעלת סואץ לשייט. דאגתה מעמדתן של כמה ממדינות אירופה בנוגע למזרח התיכון שעלולות לפגוע, לדעתה, בסיכויי ההתקדמות המדינית שנוצרה עתה.