דניסיונות להחזיר עטרה ליושנה?

ד.1 | האם "זרם העובדים" קם לתחיה? בית הספר ברוח ערכי תנועת העבודה בירושלים

סיומה של שיטת הזרמים בחינוך לוותה, כאמור, בהתנגדויות רבות, והרצון לשוב לחינוך בעל אופי תנועתי המשיך שנים רבות לאחר מכן. בייחוד בלט הדבר בקרב חוגי תנועת הפועלים. לאחר “המהפך” השלטוני ב-1977 שהעלה את הימין לשלטון, התעקשו לא מעטים בתנועת העבודה לטעון ששורשי הירידה בכוחה של תנועת הפועלים נעוצים שנים רבות קודם לכן – עם פירוקו של זרם העובדים. בתחילת שנות ה-80 אף דומה היה שנערך מעין ניסיון לחזור למשהו שדומה לזרם העובדים. ב-1981 הוקם בשכונת הקטמונים בירושלים ‘בית הספר ברוח ערכי תנועת העבודה’  הדחף ליצירת בית ספר זה החל בזמן הבחירות לכנסת באותה השנה. באחת הוועידות של מפלגת העבודה דובר על קידום החינוך לערכי תנועת העבודה, כאשר מהלך זה יהיה בפיקוחם/ ניהולם/ קידומם /עידודם של ראשי הסניפים הפועלים בשטח ולא בהכרח בהנהגת ראשי המפלגה.

האם היה בכך חזרה לשיטת הזרמים? ב-1985 מימן משרד החינוך מחקר על בית הספר ברוח ערכי תנועת העבודה שערך המכון למחקר במדעי החברה ומדעי ההתנהגות ע”ש הנרייטה סאלד. המחקר בדק את הרקע לפתיחתו של בית ספר כזה ואת מאפייני פעילותו החינוכית. דו”ח הביניים של המחקר טען כי קיים “דמיון בין בית הספר של “זרם העובדים” שהתפתח בשנות ה-30 [והמשיך עד שלשנו ה-50], לבין בית הספר ברוח תנועת העבודה כיום”. הדמיון ניכר בתכניות הלימוד ובדגשים הפדגוגיים, בפעילויות התרבותיות והחינוכית בבית הספר.  תוצאות הביניים של המחקר בתיק  גל 15453/6 בעמודים 78 – 80.  הצלחתו של בית הספר ברוח ערכי תנועת העבודה עודדה אחרים בתנועת הפועלים לנסות ולהרחיב את החינוך התנועתי. ד”ר רבקה ליסק (שפק) כתבה אל שר החינוך יצחק נבון, איש מפלגת העבודה, כי לאור מה שהיא רואה כהקצנה הדתית והנטייה לימין בציבור הישראלי, עתידה של מדינת ישראל מוטל על כף המאזניים. לכן מציעה להקים במשרדו מחלקה או אגף לחינוך ברוח תנועת העבודה. (גל 18649/5, עמ’ 73-75).

 

ד.2 | חברי כנסת בעד ונגד חידוש הזרמים בחינוך

הקמתו של בית הספר התנועתי בירושלים הגיעה לדיון בכנסת. ב-1984 הגיש חבר הכנסת יהושע מצא מהליכוד, שאילתה לשר החינוך והתרבות, יצחק נבון, על מהות בית הספר בירושלים; האם זו חזרה לשיטת הזרמים? והאם משרד החינוך מקדם רעיון זה על חשבון החינוך הממלכתי?, תהה. חבר הכנסת מיכה רייסר, הגיש אף הוא שאילתה ואף הצעה לתיקון לחוק חינוך ממלכתי. בהסבר להצעתו טען רייסר שבמסגרת חוק חינוך ממלכתי, התשי”ג – 1953, ישנה אפשרות לקבוצת הורים להתארגן במסגרת בתי הספר ולקבוע רבע מתכנית הלימוד של ילדיהם (סעיפים 5-9 לחוק). הפרצה הזו הביאה להקמת בית הספר ברוח ערכי תנועת העבודה ומכניסה פוליטיזציה למערכת החינוך. הוא הציע אפוא לא לאשר תכנית חינוך לערכים של תנועה פוליטית מפלגתית מכל סוג שהוא בבתי הספר . (גל 18649/5, עמ’ 128-131). נבון השיב כי מהלך זה הינו רצון ההורים ואין פה מדיניות חדשה של משרד החינוך או שינוי של חוק חינוך ממלכתי.

לעומתו הגיש חבר הכנסת אהרן הראל ממפלגת שאילתה ובה ביקש לחדש את זרם העובדים בחינוך. הראל טען שבעבר היה ‘זרם העובדים’ מכשיר  לטיפוח  חברה בעלת ערכים, ואילו מאז מוזג עם הזרם הכללי הוא נכשל בכך. התוצאה היא התערערות של המערכת החברתית, ותופעות של הקצנה והליכה לשוליים בקרב הנוער. לכן טען שיש לחדשו ולהשתמש בשיטותיו החינוכיות מן העבר למען חברה ערכית יותר. ב-10 ביולי 1985, פורסמו מסקנת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת שדנה בין השאר בהצעותיהם של רייסר והראל. הוועדה קבעה שאין לדעתה צורך לחדש את הזרמים בחינוך ויש לחתור לכך שבתי הספר יעניקו לתלמידים ערכים בשיתוף ההורים. מסקנות הוועדה בתיק (גל 18649/5, עמ’ 104-111).

הניצנים שנראו כמו ניסיונות לחדש רכיבים בשיטת הזרמים החינוכיים לא הבשילו. היום בית הספר בקטמון חדל מלהתקיים בשם זה, וקיים עדיין בשם אחר – ‘גבעת גונן’ ללא רמיזה כזאת או אחרת לתנועת העבודה. מהלך זה גם לא גרם למפלגות אחרות להקים בתי ספר דומים ועושה רושם ששיטת החינוך הממלכתי גברה על שיטת הזרמים. אולם נראה שהחשיבה שעמדה מאחורי שיטת הזרמים בחינוך לא באמת עברה מן העולם. כך למשל  עולה ממכתב אל שר החינוך והתרבות, יצחק נבון מה-24 באפריל 1985, מאת ועד ההורים של בית הספר ע”ש ‘ברל כצנלסון’ בשכונת מקור ברוך בירושלים. הם כתבו נגד פירוק בית ספר הנושא את שמו של מנהיג תנועת העבודה המפוארת אשר “בלעדיה אין להעלות על הדעת לא את הציונות, לא את ישראל העובדת ולא הערכים אשר מכוחם הגענו עד הלום..” . המכתב נכתב בעקבות מה שהוועד הגדיר כ’ההשתלטות’ החרדית על השכונה, שהייתה מורכבת בעבר מציבור חילוני וכך גם על מוסדות החינוך שבה. בין השאר, נטען במכתב כי ‘…אנו עומדים בפני חיסול הרקמה החברתית של שכונת מקור ברוך…נעקרים מכח האלימות החרדית ומכוח השתיקה הרועמת של השלטונות…’ [כ 606/8, עמ’ 58], וועד ההורים שחתום על המכתב מבקש להחזיר את הסדר על כנו.