ד.1 | האם "זרם העובדים" קם לתחיה? בית הספר ברוח ערכי תנועת העבודה בירושלים
סיומה של שיטת הזרמים בחינוך לוותה, כאמור, בהתנגדויות רבות, והרצון לשוב לחינוך בעל אופי תנועתי המשיך שנים רבות לאחר מכן. בייחוד בלט הדבר בקרב חוגי תנועת הפועלים. לאחר “המהפך” השלטוני ב-1977 שהעלה את הימין לשלטון, התעקשו לא מעטים בתנועת העבודה לטעון ששורשי הירידה בכוחה של תנועת הפועלים נעוצים שנים רבות קודם לכן – עם פירוקו של זרם העובדים. בתחילת שנות ה-80 אף דומה היה שנערך מעין ניסיון לחזור למשהו שדומה לזרם העובדים. ב-1981 הוקם בשכונת הקטמונים בירושלים ‘בית הספר ברוח ערכי תנועת העבודה’ הדחף ליצירת בית ספר זה החל בזמן הבחירות לכנסת באותה השנה. באחת הוועידות של מפלגת העבודה דובר על קידום החינוך לערכי תנועת העבודה, כאשר מהלך זה יהיה בפיקוחם/ ניהולם/ קידומם /עידודם של ראשי הסניפים הפועלים בשטח ולא בהכרח בהנהגת ראשי המפלגה.
האם היה בכך חזרה לשיטת הזרמים? ב-1985 מימן משרד החינוך מחקר על בית הספר ברוח ערכי תנועת העבודה שערך המכון למחקר במדעי החברה ומדעי ההתנהגות ע”ש הנרייטה סאלד. המחקר בדק את הרקע לפתיחתו של בית ספר כזה ואת מאפייני פעילותו החינוכית. דו”ח הביניים של המחקר טען כי קיים “דמיון בין בית הספר של “זרם העובדים” שהתפתח בשנות ה-30 [והמשיך עד שלשנו ה-50], לבין בית הספר ברוח תנועת העבודה כיום”. הדמיון ניכר בתכניות הלימוד ובדגשים הפדגוגיים, בפעילויות התרבותיות והחינוכית בבית הספר. תוצאות הביניים של המחקר בתיק גל 15453/6 בעמודים 78 – 80. הצלחתו של בית הספר ברוח ערכי תנועת העבודה עודדה אחרים בתנועת הפועלים לנסות ולהרחיב את החינוך התנועתי. ד”ר רבקה ליסק (שפק) כתבה אל שר החינוך יצחק נבון, איש מפלגת העבודה, כי לאור מה שהיא רואה כהקצנה הדתית והנטייה לימין בציבור הישראלי, עתידה של מדינת ישראל מוטל על כף המאזניים. לכן מציעה להקים במשרדו מחלקה או אגף לחינוך ברוח תנועת העבודה. (גל 18649/5, עמ’ 73-75).