בתגובה להדחת מקריוס, פלש צבא טורקיה לקפריסין עם שחר ה-20/7/1974, בשני ראשים: מן הים באיזור קירניה שבצפון, ובאזור ניקוסיה באמצעות הצנחת כוחות. מול אלה התמודד בכוחותיו הדלים “המשמר הלאומי” הקפריסאי על קציניו היוונים, שנתפש בהפתעה. (תעודה 6).
המנהל הכללי המדיני של משרד החוץ הטורקי הודיע לשאול בר-חיים, ציר ישראל באנקרה, כי מטרת הפלישה מוגבלת – ליצור נוכחות צבאי באי, ואין כוונה לכבוש אותו כולו. בנוסף לזאת, למנוע “אנוסיס” ולהבטיח קיום קפריסין כמדינה עצמאית וריבונית. החזרת מקריוס איננה עניין לטורקיה (תעודה 12).
ביום הפלישה, התכנסה מועצת הביטחון לישיבת חירום, וקיבלה פה אחד החלטה מס’ 363 (תעודה 11), הקוראת לכל המדינות לכבד את עצמאותה ושלמותה הטריטוריאלית של קפריסין. הצדדים הלוחמים נקראו להפסיק את הקרבות ולהימנע מפעולות העלולות להחמיר את המצב. יש לפנות את כל הכוחות הזרים מקפריסין. בריטניה, טורקיה ויוון נקראו להיכנס ללא דיחוי למשא-ומתן שיוליך להחזרת השלום באזור וממשלה חוקתית בקפריסין.
נציגי מדינות אלה התכנסו בג’נבה, אך לא הצליחו להגיע לפתרון מסוכם.
יוון הסכימה להפסקת אש ב-21/7/1974, וטורקיה עשתה זאת יום מאוחר יותר, בניסיון לשפר את עמדות כוח הפלישה שלה. רק ב-23/7/1974 הצליחו הטורקים להשתלט על נמל קירניה, וכך יצרו לעצמם ראש גשר חיוני. מאידך, לא הצליחו להשתלט על נמל התעופה של ניקוסיה, שנמצא בשליטת כוח האו”ם.
עקב הכישלון בהדיפת הפלישה הטורקית, התפטר נשיאה החדש של קפריסין, ניקוס סמפסון ב-23/7/1974 (תעודה 21) יום לאחר מכן, הושבע כנשיא ראש בית הנבחרים, גלפקוס קלרידס (תעודה 22).
הצבא הטורקי חידש את הקרבות ימים מספר במשך חודש אוגוסט, והשתלט על שטחים נוספים. (תעודות 32 ו-34).
עם תום הקרבות, סיכמה שגרירות ישראל בניקוסיה את המצב כדלהלן: “..הטורקים נגסו את החלק הטוב והפורה ביותר של קפריסין. אזור מורפו הכיל יותר משמונים וחמישה אחוז מגידול הדרים במדינה. כבשו את אתרי התיירות היפים, כגון פמגוסטה, קירניה, סלאמיס … שהכניסו כשלוש-מאות וחמישים מיליון לירות בשנה שעברה.
יותר ממאה ועשרים אלף פליטים מתגלגלים מתחת לכיפת השמיים … כשהם מחוסרי פרנסה ורכוש. יעברו שנים של עבודה מאומצת… עד אשר קפריסין וכלכלתה ישוקמו”. (תעודה 35)
במברק נוסף משגרירות ישראל (תעודה 36), נאמר כי “המורל בקרב העדה היוונית גובל בדמורליזציה… בסיבוב הראשון של הקרבות, שהחל ב-20/7/1974, נלחם ‘המשמר הלאומי’ איך שהוא. בסיבוב של הימים האחרונים נסוגו בפני הטורקים…
אין ספק שהמיעוט הטורקי היה עלוב ומדוכא. היוונים בכל מקום שיכלו הצרו צעדי הטורקים. התייחסו אליהם בבוז ובזלזול… העדה הטורקית היוותה יחידה מלוכדת, לאומנית, בעלת זיקה ישירה לאנקרה, ונתמכה על-ידי ממשלת טורקיה במיליוני דולרים לשנה. אין ספק שהמרירות וההשפלה שהיו מנת-חלקם של הטורקים הם אשר דחפו לפעולות האחרונות, מה עוד והצד היווני היה מסוכסך בינו לבין עצמו ובינו ליוון והייתה שעת כושר לפעול”.
תיאור מצבה הכלכלי הקשה של קפריסין כתוצאה מהפלישה הטורקית מופיע גם במברק ששיגר הנשיא קלרידס לראש הממשלה יצחק רבין ב-18/8/1974, בו הוא מבקש סיוע כספי והומניטרי (תעודה 37).
מלון בפמגוסטה שנפגע במלחמה צלם: מרדכי פלצור 
