לוי אשכול פרויקט הנצחה

.1 | מינוי הוועדה

ב-14 ביוני 1963, יומיים בלבד לפני שהגיש את התפטרותו לנשיא המדינה זלמן שזר, שלח ראש הממשלה דוד בן-גוריון לרמטכ”ל לשעבר יגאל ידין ולמזכיר הממשלה לשעבר זאב שרף כתב מינוי לוועדה שמטרתה “לבדוק פעולות ‘המוסד’, אמ”ן ושרות ביטחון כללי (‘ש.ב.כ’)”. על השניים הוטל להגיש המלצות בשורה של נושאים שאותם פרט בן-גוריון, ושנועדו לעשות סדר במבנה ארגוני המודיעין החשאיים בישראל, בהגדרות תפקידיהם ובסמכויות הממונים עליהם. ברקע הקמת הוועדה עמדה פרשת התפטרותו של איסר הראל, ראש המוסד והממונה על שירותי הביטחון (המוסד והשב”כ) בישראל, בראשית אפריל 1963 על רקע חילוקי דעות חריפים בינו לבין ראש הממשלה בן-גוריון וסגן שר הביטחון שמעון פרס בעניין פעילות המדענים הגרמנים במצרים והתגובה הישראלית לה. התפטרותו של הראל רב העוצמה ומי ששלט ביד רמה בשירותים החשאיים זעזעה את המערכת ויצרה חוסר בהירות במערכת שירותי המודיעין לגבי סמכויותיהם וכפיפותם. גם פרשיות נוספות מאותם השנים שהדיהן טרם שככו כגון מבצע רותם ועסק הביש תרמו לתחושה של בן-גוריון שנדרשת חשיבה יסודית בעניין מבנה קהיליית המודיעין בישראל בכללותה (כתב המינוי לזאב שרף ויגאל ידין, תיק א-4078/1).

.2 | עבודת הוועדה

במשך כשישה שבועות דנו השניים בעניינים האלו. הופיעו בפניהם שורה של עדים והוגשו להם תזכירים מטעם הגופים המעורבים בענייני המודיעין בישראל כגון המוסד, אמ”ן וגורמים במערכת הביטחון. כמו כן בדקו שרף וידין מסמכים שדנו בעניינים דומים בעבר ואת מבנה שירותי המודיעין במדינות אחרות.

בעוד הוועדה מקיימת את דיוניה שלח יושב ראש הסוכנות היהודית משה שרת מכתב אל ראש הממשלה לוי אשכול, שהחליף את  בן-גוריון ב-26 ביוני, וביקש שוועדת השניים תתייעץ עמו או עם ראש מחלקת העלייה בסוכנות, משום שהיא נועדה “לקביעת הסדרים בעניינים אשר לאחדים מהם יש נגיעה ישירה בפעולותיה של הסוכנות היהודית” (מכתבו של שרת, תיק א-4078/1).

.3 | המלצות הוועדה

ב-31 ביולי 1963 הגישו שרף וידין את המלצותיהם. הדוח בן שישה עמודים נפתח ברשימת העדים שהופיעו בפני הוועדה, ובפירוט הנחות היסוד של חבריה לגבי מטרותיהן של ההמלצות כגון הקביעה ש”חייבת להיות בידי ראש הממשלה תמונה מלאה של כלל פעולות השירותים החשאיים במדינה”.

הגוף העיקרי של הדוח מכיל שורה של המלצות לגבי תחומי הפעילות של גופי המודיעין; הוועדה המליצה ששלושה גופים – אמ”ן, המוסד והשב”כ – יעסקו רק הם בפעולות מודיעין חשאי והגישה המלצות לקביעה ברורה יותר של סמכויות הפעולה שלהם וכפיפותם. לגבי המוסד הומלץ להשאירו כפי שהוא כיום אך לשנות את שמו מ”המוסד המרכזי למודיעין ולביטחון” ל”מוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים”. נקבע ש”יעודו העיקרי לעסוק בעיקר באיסוף מודיעין חשאי בחו”ל”. הומלץ להעביר מחלקה מאמ”ן למוסד ואחרת מהמוסד למשרד הביטחון, כדי ש”המלצות אלו תתנה בידי המדינה שני גופים העוסקים באיסוף ידיעות על האויב – האחד בתוך הצבא ופועל בארץ ומתוכה, והשני מחוץ לצבא – הפועל בחוץ לארץ”. לגבי השב”כ (שהיה כפוף באותה השעה לשר הביטחון) הומלץ שלא לשנות את מבנהו ותפקידיו אולם להכפיף אותו ישירות לראש הממשלה. הוועדה המליצה לחזק את מחלקת החקר במשרד החוץ “כי רצוי שראש הממשלה יקבל הערכות מדיניות לא מגורם אחד בלבד”.

הוועדה המליצה על מינוי יועץ מיוחד לראש הממשלה בנושא מודיעין בעל סמכויות נרחבות, ועל הקמת ועדת קבע ובה ראשי שלושת השירותים שיעסקו על פי המלצותיה מעתה ואילך במודיעין – אמ”ן, המוסד ושב”כ – שביחד עם היועץ לענייני מודיעין יתאמו את פעילותיהם (הדוח המלא של ועדת ידין-שרף, תיק א-4078/1).

.4 | קבלת ההמלצות

כשלושה שבועות לאחר שידין ושרף הגישו לו את המלצותיהם, כינס אשכול את ועדת השרים לענייני ביטחון כדי לדון בהן. אשכול סקר את המלצות הוועדה והמליץ לקבלן למעט ההמלצה על מינוי יועץ למודיעין וקביעתה שלא יהיה יושב ראש קבוע לוועדת ראשי השירותים. אשכול טען שאין כרגע אדם מתאים לתפקיד היועץ וכי על פי ההמלצות סמכויותיו אינן ברורות והוא “רק יתערב ויתהלך בין אחד לשני”. ראש הממשלה ביקש לאשר בישיבה את מינויו של מאיר עמית לתפקיד ראש המוסד לצד תפקידו כראש אמ”ן. ולקבוע שישמש מתוקף תפקידו כיושב ראש של ועדת ראשי השירותים.

בדברי המשתתפים בישיבה עלתה פרשת התפטרותו של איסר הראל. יגאל אלון טען שהדיון בעניין התפטרותו של איסר הראל טרם הושלם, ועתה כשבן-גוריון פרש ייתכן שעל הוועדה להחליט שהיה מדובר באי הבנה וצריך לשכנע אותו לחזור לתפקידו בטרם ממנים ראש מוסד חדש. הוא חלק על אשכול בעניין מינוי היועץ לראש הממשלה ואמר: “טוב שיהיה לו איש בעל רמה גבוהה, מהימן, היודע להבדיל בין העיקר והטפל, שיהיה ליד ראש הממשלה כאיש קבע בענייני השירותים החשאיים שלנו”. משה דיין, איש אמונם של בן-גוריון ופרס, התנגד בכול תוקף לדון בנושא התפטרותו של איסר הראל וטען שאין זה בסמכות הוועדה. בסיום אשרה הוועדה את המלצות ידין-שרף וקבעה שראש הממשלה “יחליט בדבר קבלת ההמלצה למינוי יועץ מיוחד לראש הממשלה בנושאי מודיעין ובדבר יושב ראש לוועדת ראשי השירותים” (הפרוטוקול המלא של ישיבת הוועדה, תיק א-7905/12). הדיון במינויו של ראש המוסד נדחה.

ב-1 בספטמבר 1963 אישרה הממשלה את דוח ידין-שרף וב-9 באוקטובר שלח ראש הממשלה אשכול מכתב אל ראש השב”כ עמוס מנור ובו כתב לו שבהתאם להמלצות הוועדה: “החל מיום אישור הדוח על ידי הממשלה (1.9.1963) יהיה ראש שרות הביטחון כפוף במישרין לראש הממשלה” (מכתבו של אשכול לראש השב”כ, תיק א-7231/7)

כאמור דחה אשכול  באותה העת את ההמלצה למנות לו יועץ לענייני מודיעין. אולם ב-1965 מינה את איסר הראל כיועצו לענייני מודיעין, אלא שהראל התפטר לאחר שנה בלבד בתפקיד. מאז שבה ועלתה סוגיית מינוי יועץ לענייני מודיעין לראש הממשלה מספר פעמים, בין השאר בעקבות מלחמת יום הכיפורים.