היזמה למסירת פסל מנורה לכנסת הייתה של לורד הרברט סמואל (הנציב העליון הראשון בארץ ישראל) ושל מנהיג המפלגה הליברלית בבית הנבחרים הבריטי קלמנט דייוויס. כ-400 חברי פרלמנט ואישי ציבור נוספים בבריטניה תרמו 20,000 לירות סטרלינג למימון המנורה שהוכנה על ידי הפסל היהודי-בריטי יליד גרמניה בנו אלקן.

בעת הכנת פסל המנורה התעוררה בעיה הלכתית בשאלה אם מותר להכין אותה. הרב הראשי האשכנזי יצחק אייזיק הלוי הרצוג ביקש מגיסו, הצייר דוד הילמן שהתגורר בלונדון, שישגיח על הכנת המנורה בידי אלקן. ב-16 באוקטובר 1952 כתב הילמן לרב הרצוג  ואישר שהעביר לאלקן את ההוראות הבאות:
“1. שלא יהי שום מקום לצקת שמן בתוכו.
2. ולא יהי שום פריצות בגופים [המפוסלים] ועל המקומות האלו יהיו מכוסים במלבוש.
3.  והמנורה תהי יצוק על ידי נכרי ולא ישראל. ואני אעבור עמו [עם אלקן] על כל גוף וגוף יחדיו שלא תהי שום טענה” (אוסף הרב הרצוג, תיק פ-4243/4).

הפסל הוצב אז ב“בור שיבר”  שנקרא אז רשמית “גן הכנסת”. שמו של הגן שונה והוא נקרא כעת רשמית “גן המנורה” אך ידוע בפי הירושלמים כ”גן הסוס” בגלל פסל של סוס שהוצב שם ב-1997. ב-10 במאי 1956, זמן קצר לאחר טקס מסירת המנורה, צילם יהודה אייזנשטרק  כמאה צילומים של המנורה ואלה הופקדו בארכיון המדינה. את חלקם אנו מציגים כאן.

באוגוסט 1966 עברה הכנסת למשכן הקבע שלה בגבעת רם. בעקבות זאת הועבר הפסל למקומו הנוכחי מול הכנסת בגבעת רם.