מבוא
במוצאי שבת 10 בדצמבר 1966 קיבל הסופר ש”י עגנון פרס נובל לספרות בשטוקהולם בירת שוודיה (בשיתוף עם המשוררת היהודית-גרמנית ואזרחית שוודיה נלי זק”ש). הייתה זו הפעם הראשונה שאזרח ישראלי זכה בפרס המדעי-עיוני החשוב ביותר בעולם והייתה זו גם הפעם הראשונה (והיחידה) שסופר עברי זכה בפרס החשוב ביותר בספרות.
עיון במסמכי ארכיון המדינה מלמד אותנו שחלק מראשי המדינה עסקו בעניין הפרס זמן רב עוד לפני שהוענק ואפשר שתרמו להשגתו. אישים אלה ראו בהשגת פרס נובל לאזרח ישראלי אות להכרת העולם בקיומה ובחשיבותה של מדינת ישראל הצעירה. להשגת פרס נובל לספרות נודעה חשיבות נוספת – היא תעיד על הצלחת המפעל הציוני להחיות את השפה העברית. כמו כן אפשר וסברו שיקל על אזרח ישראלי להשיג פרס נובל בספרות מאשר פרס בתחום מדעי (כימיה, פיסיקה ורפואה) הדורש תשתית מדעית עמוקה, רחבה ויקרה המאפשרת מסכת של ניסיונות במדעים המדויקים.
בהיעדר שלום בין ישראל למדינות ערב קשה היה לצפות שישראלי יקבל פרס נובל לשלום (המוענק באוסלו בירת נורווגיה, בניגוד לשאר הפרסים המוענקים בשטוקהולם בירת שוודיה) – אך בכל זאת נעשו מאמצים בכיוון זה. יש להוסיף שרק מאז 1969 החלה שוודיה להעניק גם פרס נובל לכלכלה ולכן פרס זה לא רלוונטי לפרסום זה. בפרסום זה יש 41 תעודות והוא מחולק לשמונה פרקים.
המשך לקרוא
