ב-2 בנובמבר 1955 הציג דוד בן-גוריון את ממשלתו החדשה בפני הכנסת ולמחרת זכתה הממשלה באמון הכנסת. בדיון הציג בן-גוריון את קווי היסוד של הממשלה ובכלל זאת את סעיף 44: “בחינוך היסודי, התיכוני והגבוה, תדאג הממשלה להעמקת התודעה היהודית בקרב הנוער הישראלי, להשרשתו בעבר העם היהודי ובמורשתו ההיסטורית ולהגברת זיקתו המוסרית ליהדות העולמית מתוך הכרת שותפות הגורל והרציפות ההיסטורית המאחדת את יהודי כל העולם לדורותיהם ולארצותיהם” (תעודה 1).
ארבעה ימים לאחר שהוקמה הממשלה פנה בן-גוריון לשר החינוך והתרבות החדש, זלמן ארן וכתב לו: “הנני מעיר תשומת לבך לסעיף 43 [כך!] בקווי היסוד. במידה שאני מכיר את הנוער […] הוא לקוי מאוד בתודעה יהודית, בהכרת מורשתנו ההיסטורית, ובזיקה מוסרית ליהדות העולמית, ויש לדאוג לתכנית לימודים שתתקן ליקוי זה מבלי לפגוע בענפי לימוד חיוניים אחרים” (תעודה 2). ארן החל לדון בעניין באמצעות ועדה ציבורית שהקים.
ב-12 במרס 1957, בדיון בכנסת על חוק התקציב לשנת 1957/58, קבע ארן: “אילו נשאלתי מהו הערך הראשוני שדורנו אנו היה רוצה להקנות לדור הצעיר, הייתי משיב: תודעה יהודית-ישראלית” (תעודה 3). כאן יש להדגיש שבקווי היסוד של הממשלה דובר על “תודעה יהודית” ואילו ארן נקט לזמן מה בביטוי “תודעה יהודית-ישראלית”
המשך לקרוא
